לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סקס, סמים, וסיפורים בהמשכים.



Avatarכינוי: 

בת: 23

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2007

פרק 3.


דן:נטע, אני יודע למה עשית את זה.

עשית את זה כדי שאני אקנא.

כדי שאני עוד יותר אתאהב בך.

כי את אוהבת את ההרגשה של להיות נאהבת, הא?

תביני, אני שכחתי ממך, ברגע שראיתי אותך.

הטריק שלך לא עבד.

אבל את תשלמי על זה.

מחיר כלכך כבד.

אני לא רוצה לראות אותך יותר, רק לראות אותך סובלת.

היה ממש לא נעים להכיר."


נטע נרתעה לאחור.

היא לא ידעה מה לעשות.

לפתע היא מצאה את עצמה כותבת לדן הודעה בחזרה:

"דן, זה לא ככה.

אני לא רציתי שתקנא.

זו לא הייתה הכוונה.

אני אוהבת את רון, אני כלכך אוהבת אותו.

אני מצטערת שזה יצא ככה,

זו לא אשמתי שאני לא שולטת ברגשות שלי."

דמעה נזלה על לחייה של נטע.

"נטע, מה קרה?" שאלה נועה שנכנסה לחדרה של נטע.

נטע ניגבה את הדמעה שזלגה על לחייה, וסיפרה הכול לנועה.

לפתע הם שמעו את צלצול ההודעה באייסיקיו.

זה היה דן.

דן:"נטע, אל תשקרי לי.

אני יודע עלייך הכול, אני מכיר אותך כמו את כף היד שלי.

תדעי שאת תצטערי על זה.

כלכך. אין לך מושג כמה.

אני הולך למרר לך את החיים!"

נטע פרצה בבכי סוער, ונועה חיבקה אותה והבטיחה לה שהכול יהיה בסדר.

לאחר כמה שעות של מחשבה ודיבורים, נטע נרדמה במיטתה, אחרי כל המחשבות המטרידות.

-

"נטע, קומי! היו לך מלא טלפונים, ויש לך מלא הודעות!" אמרה נועה והושיתה לאחותה את הסלולרי שלה.

נטע לקחה אותו בעייפות והסתכלה בו.

3 שיחות שלא נענו מחסוי.

4 שיחות שלא נענו מתמר.

תמר? מה היא רוצה ממני? אנחנו בריב!

חייגתי למספרה של תמר בידיים רועדות, והיא ענתה.

"הלו, תמר?" שאלתי.

"מה את רוצה?" שאלה תמר בקרירות.

"מה את רוצה?! את זו שהתקשרת אלי ארבע פעמים!" צעקה נטע.

"דן, מה, אתה מטומטם?!" צעקה תמר לדן, שכנראה היה מאחוריה.

היא שמעה צחקוקים, ומילים כמו "מטומטמת", ו"מפגרת, הילדה".

נטע הרגישה צביטה חזקה בלב.

הוא עושה את זה כדי שתרגיש רע.

"תמר, את יודעת את מי נטע אהבה לא ממזמן? ז"א, לפני רון?"

נטע נתקפה בהלה.

"היא אהבה את תומר! את מבינה?! את תומר!" צעק דן בקול וצחק.

נטע פרצה בבכי וזרקה את הטלפון על הדלת.

הטלפון פגע בדלת והתרסק.

היא התקפלה על הרצפה ובכתה.

זה כל מה שיכלה לעשות.

זה היה מאוחר בכדי להגיד לו שני מילים פשוטות:

"אני מצטערת".


אני מצטערת שלא עידכנתי די הרבה זמן.

פשוט לא הייתי פה.

לא יהיה פרק עוד בערך שבוע וקצת, כי אני נוסעת לסיציליה! D:

 

עד לפרק הבא,

דניאל.

נכתב על ידי , 17/8/2007 22:20  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 2.


בפרק הקודם...

"רון... גם אני אוהבת אותך." היא אמרה לו. ושניהם חייכו והתחבקו.

נטע הסתכלה מאחורי גבו של רון, ולפתע היא ראתה את זה.

לבה קפץ, והיא בקושי יכלה לנשום.


"נטע, הכול בסדר?" שאל רון והסתכל לה בעיניים, אך הן הסתכלו לכיוון שונה לגמרי.

"מה? כן, כן..." אמרה נטע, אך לא הסירה את עיניה מדן, ידיד שלה, שמאוהב בה.

למעשה, דן היה הידיד הכי טוב של נטע. הוא ידע עליה הכול.

ובנוסף לכך, גם אהב אותה, אך לה היו רגשות רק לרון.

לפתע דן הסתכל, וראה את נטע מדברת עם רון, ומחבקת אותו,

וכל מה שהתחולל בראשו, היה רק קנאה.

הקנאה הציפה אותו, והוא לא הסיר את עיניו מהם.

נטע ראתה שהוא מסתכל, ואמרה לרון:"רון, אני צריכה ללכת, אני אדבר איתך אח"כ.", נישקה אותו,

והלכה לדן.

"דן, תראה, אני מצטערת. זה פשוט... אני לא רציתי שזה ייתגלה לך ככה." אמרה נטע.

דן לא אמר כלום. רק הסתכל עליה.

"דן, תגיד משהו. בבקשה. אני לא רוצה לאבד אותך. אני פשוט... אוהבת אותו."

"זה בסדר, נטע. את לא חייבת לי הסברים."

"דן, אני לא רוצה שנתרחק. אתה הידיד הכי טוב שלי, ו..." נטע לא הספיקה לסיים, וכבר דן קם והלך.

נטע התיישבה על החול וכיסתה את פניה בידיה.

היא לא ידעה מה לעשות.

בנוסף לכך שהוא היה כלכך חשוב לה, והיא אהבה אותו (בתור ידיד), הוא גם ידע עליה כלכך הרבה דברים שאף אחד לא ידע עליה.

"נטע, מה קרה?" שאלה נועה והתיישבה על ידה.

"רון אמר לי שהוא אוהב אותי." אמרה נטע.

"נטע, זה מעולה! למה את עצובה?!" שאלה נועה וחיבקה את נטע.

"כי דן כועס עלי. הוא לא מוכן לדבר איתי." אמרה נטע והשפילה את מבטה.

"אויש, נטע. הוא רק כועס קצת, אבל זה יעבור לו, אני בטוחה.

חוץ מזה, את לא צריכה לשבת פה ולהתבאס. בואי לים, תהני קצת." אמרה נועה ומשכה בידה של נטע.

נטע חייכה אל אחותה, וקמה ממקומה. היא שמחה שיש לה אחות כזו, שיכולה לתמוך בה, ושאוהבת אותה.

-

נטע נכנסה הביתה, וזרקה את התיק שלה על הרצפה.

לא היה לה כוח לכלום, גם לא להתקלח.

היא הייתה עייפה מכדי לעשות את כל הדברים האלה, אך כמובן שהייתה חייבת.

היא נכנסה להתקלח, והתלבשה בג'ינס צמוד וגופייה וורודה. היא, נועה, וחברותיהן החליטו לצאת באותו יום.

היא התיישבה מול המחשב, ולפתע ראתה שהשאירה את האייסיקיו פתוח, וראתה הודעה מדן:

דן:נטע, אני יודע למה עשית את זה.

עשית את זה כדי שאני אקנא.

כדי שאני עוד יותר אתאהב בך.

כי את אוהבת את ההרגשה של להיות נאהבת, הא?

תביני, אני שכחתי ממך, ברגע שראיתי אותך.

הטריק שלך לא עבד.

אבל את תשלמי על זה.

מחיר כלכך כבד.

אני לא רוצה לראות אותך יותר, רק לראות אותך סובלת.

היה ממש לא נעים להכיר."


תגידו לי אם אהבתם או לא.

 

עד לפרק הבא,

דניאל.

נכתב על ידי , 14/8/2007 01:15  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בלוג חדש;פרק 1.


שלום לכם(:

אני דניאל, בת 13 מרעננה.

פתחתי את הבלוג הזה, בנוסף לבלוג הזה.

ובשניהם יש בלוג סיפורים.

החלטתי שאני פותחת את הבלוג הזה, כי אין לי וורד במחשב. ><"

אני מקווה שכבר הבנתם לבד.

טוב, בלי יותר מידי הקדמות, הנה הסיפור.

קריאה מהנה! D:


'סוף סוף, החופש הגדול יגיע עוד כמה דקות!' חשבה לעצמה נטע, וההתרגשות גברה.

היא בחנה את הכיתה. הכיתה שלא תראה חודשיים. רק מעט מאוד ילדים ממנה.

היא בהחלט תתגעגע.

"נטע, את איתנו?" שאלה המורה, ולפתע כל התלמידים בחנו אותה בסקרנות.

"מה? כן." אמרה נטע וחייכה במבוכה.

המורה המשיכה לדבר, על זהירות בדרכים בחופשת הקיץ, על זהירות, ובטיחות, ודברים שנטע לא הייתה צריכה לדעת, ולא רצתה לדעת.

מה שהיא כן רצתה זה שסוף סוף כל הכיתה תלך לים, מנהג שנהפך כבר למן "מסורת", וששם תוכל להיכנס למי הים, פעם ראשונה מזה הרבה זמן.

לפתע נשמע הצלצול. הצלצול שהכריז על סיום שנת הלימודים, ותחילת החופש הגדול.

נטע אספה את דבריה במהירות, ועשתה לנועה, אחותה התאומה, סימן עם הידיים שתבוא אחריה.

כששתיהן יצאו מבית הספר, הן צעקו בקולי קולות:"חופש!" ושרקו.

כולם הצטרפו אליהן, הרבה תלבושות אחידות נזרקו באוויר, וכולם צעקו ושרקו, מה שגרם אי נוחות למנהלת בית הספר.

"איפה מורן?" שאלה נועה בסקרנות.

"מורן אמורה לבוא עוד כמה דקות. דיברתי איתה." אמרה נטע.

לפתע מורן יצאה משערי ביה"ס, ושלושתן התחבקו במשך הרבה זמן.

הן חיכו לחבורת התלמידים מכיתתן שתצא מהכיתה, והלכו איתם לתחנת האוטובוס.

-

"סוף סוף ים!" צעקה נטע וזרקה את תיקה על החול הזהוב.

"איזה כיף!" אמרו מורן ונועה וזרקו את תיקיהן ליד תיקה של נטע.

"נוו, למה אנחנו מחכות? כולם נכנסים!" אמרה נטע, ושלושתן התמרחו בקרם הגנה, ונכנסו למים.

נטע השתעשעה במי הים, ולפתע מישהו משך אותה אל תוך המים, והוריד את ראשה אל מתחת לפני הים.

נטע נכנסה לפאניקה, ולא יכלה לנשום.

היא שמעה ילדים צוחקים מעליה.

כן, היא ידעה שזו הייתה תמר.

נטע תפסה את ידה של תמר שהחזיקה ברגלה, ושרטה אותה עם ציפורניה.

תמר פלטה אנחת כאב ועזבה את רגלה של נטע.

"תגידי, את נורמלית?!" צעקה תמר, ושתפה את הפצע במי המלח.

"כן." אמרה נטע, חייכה, והלכה.

היא לא רצתה שמשהו יהרוס לה את הבילוי של היום האחרון ללימודים.

נטע שכבה על החוף, והשתזפה, ולפתע הגיע רון, ילד בשכבה שלה, שהיו לה רגשות אליו, אך אף אחד לא ידע חוץ מנועה.

"היי." אמר רון והתיישב לידה.

"שלום." אמרה נטע. משום מה, ליד בנים, היא תמיד קיבלה הרבה ביטחון.

"רציתי להגיד לך משהו חשוב." אמר רון, וגירד בראשו.

"מה קרה?" שאלה נטע בדאגה.

רון היה נראה מוטרד, וראו על פניו שהוא ניסה למצוא את המילים הנכונות.

"תראי, זה היום האחרון ללימודים, ואני מפחד שאני לא אוכל לראות אותך חודשיים, ואני אצטער על זה שלא אמרתי לך, אז אני פשוט אגיד את זה." אמר רון.

נטע צחקקה.

"קרה משהו?" שאלה.

"נטע, אני אוהב אותך." אמר רון ונישק אותה על השפתיים.

נטע הרגישה את פרפרי הבטן משתגעים.

היא בקושי יכלה לנשום.

"רון... גם אני אוהבת אותך." היא אמרה לו. ושניהם חייכו והתחבקו.

נטע הסתכלה מאחורי גבו של רון, ולפתע היא ראתה את זה.

לבה קפץ, והיא בקושי יכלה לנשום.


לא אהבתי את ההתחלה. ><

אני מקווה שאתם אהבתם!

אגב, מישהו יכול לעצב לי את הבלוג בפוטושופ?

 

עד לפרק הבא,

דניאל.

נכתב על ידי , 11/8/2007 03:55  
42 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





668
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסקס, סמים, וסיפורים בהמשכים. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סקס, סמים, וסיפורים בהמשכים. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ