לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


Avatarכינוי:  .Un

בת: 30

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

10/2017

פריקה של כמה חודשים.


כמידי שנה אני עושה סיכומי שנה ואיחולים לעצמי לשנה הבאה.

עכשיו כבר אוקטובר. קטע. אני הרבה אחרי יומהולדת 30 .

4 חודשים בשדרות .

בלבטים של כן לא אולי סגור על מה שיש לי. איפה שאני.

 

בדיוק סיימנו שיחה שלא באמת רצינו לסיים אותה על איפה אנחנו עומדים.

 

מצאתי את עצמי בגיל 30 , בדירה עם בנזוג שאני אוהבת במצב שכבר הייתי - לפני חמש שנים.

 

הרצון לעזוב את הארץ.

לחיות בכל מקום אחר חוץ מהארץ. מכל כך הרבה סיבות בזמן שאני רוצה להישאר . 

רוצה להתחתן, רוצה ילדים. רוצה אושר של טוב וקסם באוויר ואיכשהוא מוצאת את עצמי כל חודש וחצי בממוצע ב8 חודשים האחרונים עולה השיחה הזו . הרצון שלי רחוק ממני שנות אור כי החבר רוצה ארה"ב. כי החבר רוצה חיים אחרים, בזמן שאני מסתפקת בחול הזהב ובשקיעות הנוגעות שיש לישראל להציע לי. לנו . והכל עיינין של גישה. וככה אני תופסת את זה. גישה. רצון .  אהבה ויכולת - אני ייכול לחיות כמו שאני רוצה אם אדע לחיות נכון. (כספית, מעשית, עבודה, לימודים, התנדבות , משפחה ואהבה) ופאקיט. אני תקועה. חושבת שזה יעבור, הוא ירצה להישאר , לא יחשוב איך הוא משכנע אותי לעזוב. ואיכשהוא, כל הכעס שלו על הדברים הקטנים ובאמת מעצבנים שקיימים במדינה שלנו גורמות לו לרצות עוד יותר לעזוב. לקום וללכת. להתלבט אם לנסות לשכנע אותי או באמת ללכת אחרי החלום. (דברים קטנים: פקידה בדואר שבאה לחנך אותו לעקוב אחרי דואר רשום / פנסיה/ תנאי עבודה או יחס של מעביד - עובד - עבודה או לעבוד במשהו שבאמת מעניין אותו ולא ככ חוקי בארץ (שידרוג רכבים...)/ התייחסות לקשיש / נימוס וכו'..

 

וככ כואב לי.

 

ההורים רוצים לקנות כסאות לשולחן אוכל שהוא בנה , מצד אחד רוצה לזרז את העניין , מצד שני הפחד המסויים שלי שזה יהיה לשב. כי עוד כמה חודשים יש סיכוי טוב בכלל שניפרד בגלל החוסר החלטה הזו שעומדת כבר כמה חודשים על השולחן. 

לא פעם אמרתי לו "אם ככ רע לך...לך! תגשים את עצמך, אל תתחשב בסיבה כי זה הזמן שלך" ולא פעם שמעתי.."אבל אני לא רוצה לאבד אותך". לא רואה תצמי במקום אחר ומרגע לרגע הרצון שלי למשפחה או זוגיות יציבה מתרחק. כ"כ רחוק. כ"כ ... עצוב לי . 

 

הבדידות של המרחק מהחיים שלי ככ"כ קשה לי גם ככה והמצב הזה של זוגיות שעומדת ונמשכת כי אין לו תשובה חונקת אותי. 

אני רוצה כ"כ שזה יצליח. שזה יהיה ה- אחד. זו, פריטל. אבל אני ככ קרובה אבל בו זמנית ממש רחוקה. 

מאז שעברתי אפ אחד לא בא. וזה תמיד היה ככה. המרחק. אוי המרחק. 

 

אז מה אני מאחלת לעצמי ל10 חודשים הקרובים?

אושר. שאחליט כבר ואעמורד מאחורי עצמי .

שאהיה חזקה . 

 

ומעל הכל. בריאות. 

 

 

נכתב על ידי .Un , 6/10/2017 20:16   בקטגוריות החיים האמיתיים, עצוב, אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





38,137
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , האופטימיים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Un אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Un ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ