לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הגיגיו, מחשבותיו, יצירותיו וכתבי-ידו של איתי, מתבגר מעריץ ביטלס ש[פולמתבתאונתדרכים]עבר הרבה מאוד דברים בגלל, בזכות, ובצורך הבלוג הזה. חוץ מזה, הבלוג הוא בחינם ועם 7 שנות אחריות, לא מומלץ לשונאי ביטלס, אוהבי טוקיו-הוטל, ולמיקי בוגנים.

Avatarכינוי: 

בן: 23

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2010

היום בו פגשתי את הבחור המוזר הזה.


כאן איתיגל, בעוד שבירת שתיקה כמו שכולכם התרגלתם כבר.

החלטתי לעדכן כי... טוב, אפשר לומר שהתגעגעתי. לפני כשבועיים הייתה לי יום הולדת אבל זה לא מעניין במיוחד. אבל בהחלט יש אירוע יוצא-דופן שעבר עליי שעליו אני חייב לספר.


לא יודע אם שמתם לב או לא, אבל בשנה האחרונה אני וידידתי הטובה אלה ("שרתיאלה") התחלנו להעריץ בצורה מטורפת את המוזיקאי, הקומיקאי, הפארודיסט, הכותב, המפיק והבן אדם הגאון אלפרד מת'יו ינקוביק, הידוע יותר כ"ווירד אל" ינקוביק. רובכם בטח מכירים אותו בזכות פארודיות על שירים מפורסמים שהוא עשה, כמו הפיכת השיר Beat it ל-Eat It (מה שגרם לאנשים לקרוא לו הרבה שנים 'The Eat It Guy'), או את שיר הראפ Ridin' Dirty לראפ החנוני White and Nerdy. סתם שתדעו - הקריירה שלו לא מבוססת רק על פארודיות אלא גם על שירים מקוריים ומצחיקים לא פחות. 

בכל מקרה, אני ואלה התחלנו להעריץ אותו בצורה מטורפת, ולפני כמה חודשים הוכרז כי הוא הולך להופיע בפעם הראשונה בלונדון. אחרי מסע שכנועים ארוך, אלה הצליחה לשכנע את ההורים שלה לטוס לשם. אני כמובן קינאתי בצורה שאי אפשר לתאר, ואחרי מסע שכנועים יותר ארוך - הצלחתי לשכנע את ההורים שלי לתת לי להצטרף אליה ולהורים שלה. הכול נראה לנו נורא תיאורטי ולא האמנתי שזה באמת קורה, אבל זה קרה - אתמול מוקדם בבוקר חזרנו מלונדון, מאחת החוויות הכי טובות שעברו עליי בחיים.

 

אני לא הולך להרחיב יותר מדי על כל מה שמסביב להופעה עצמה כי על זה אלה תפרט בפוסט שהיא תפרסם. פשוט אספר שהוא בן 51 היום, ובגלל הקור הנוראי בלונדון הוא היה חולה, על אנטיביוטיקה והכול. אבל זה לא מה שממנע ממנו לקרוע את הבמה ולתת את אחת ההופעות הכי טובות שהייתי בהן בחיים שלי. פה ושם הוא ירד להחליף תחפושות, ועל המסכים מאחוריו הוקרנו כל מיני קטעים מצחיקים שקשורים אליו. לפעמים ראיונות משעשעים שהוא עשה, לפעמים רפרנסים שונים שהיו אליו בסדרות טלוויזיה, ולפעמים גם תפקידי אורח שהוא עשה בסדרות וסרטים שונים. הביצועים היו מצוינים, וכל הריקודים והתחפושות והחיקויים פשוט גרמו לי להבין כמה אדיר הבן אדם הזה. 

יש לציין שבהופעה היו גם עוד שלושה בחורים ישראלים, שאת אחד מהם כבר הכרתי לפני זה, ושמו חגי גילר, שהוא אחלה בחור ואחלה קומיקסאי, שאולי ידוע לחלקכם כצייר הקומיקס המהולל "דוגי ליברצם" שהתפרסם בישראבלוג בזמנו. 

 

אתן לכם פה טעימה מההופעה עצמה, וזה אחד הקטעים האהובים עליי שהיה בהופעה. בסיום השיר You don't love me anymore, שפרסמתי פה פעם והוא בעצם בלדה אקוסטית עצובה ושקטה (עם מילים קורעות מצחוק), עם אחד הסיומים הכי מפתיעים וטובים אי פעם (פשוט חכו עד הסוף) -

איזה מלך קול

 

אז אחרי ההופעה עצמה, שהייתה אדירה מכל הבחינות, עמדנו ללכת הביתה. אני ואלה הכנו כמה דברים שרצינו להביא לו (מרית עם ציור שלו, חולצה עם כיתוב "I'm with The Eat It Guy" וחץ שמצביע למעלה, וציור), אבל לפי גרהאם (בחור בריטי שאני ואלה מכירים, שהיה לו כרטיס VIP) - לא היה לנו סיכוי להיכנס למאחורי הקלעים אז פשוט הבאנו לו את הדברים וביקשנו שיעביר אותם לאָל. היה שם דוכן של חולצות אז הלכנו לקנות שם, ועמדנו לחזור למלון, די מבואסים שלא ייצא לנו לפגוש אותו שם. לפתע, חגי התקשר והודיע לנו שיש התקהלות מסביב לדלת האחורית של הבניין, וראינו שם את סטיב, הבסיסט של אל, מדבר עם האנשים שם. עמדנו שם, ואחרי כמה דקות שחיכינו, יצא מהדלת מאבטח ואמר לכולם להסתדר בטור. חיכינו. וחיכינו. ויש לציין שזה היה בחוץ, וזה היה בלונדון. והיה קר. ממש ממש ממש ממש קר. קפאנו. אלה הייתה נורא צריכה לשירותים וחשבה שזה חסר סיכוי, ובגלל שהיא סבלה היא עמדה לוותר, אבל אני וחגי שכנענו אותה לא לוותר. בסופו של דבר היא הודיתה לי על זה, כי אחרי כשעה, אולי שעתיים שחיכינו בקור נוראי, הכניסו את כל האנשים שחיכו בסבלנות לתוך הבניין, לאותו מקום שבו הייתה ההופעה. סודרנו בפנים בטור מסודר, וכשהסתכלתי לסוף הטור - קלטתי שם אותו. את ווירד אל. הבן אדם שאנחנו כל כך מעריצים, שכל כך אוהבים את כל מה שהוא עושה ואת מי שהוא, עומד שם, כמה מטרים מאיתנו.

אני מוכרח לומר שפשוט הייתי בשוק מכמה שהבן אדם הזה מלך. כפי שאמרתי הוא היה חולה, והוא בכל זאת נשאר לחתום ולהצטלם עם כל המעריצים שרצו. כשהגיע תורינו, אמרנו לו שאנחנו הילדים שהביאו לו את המריות והחולצה, והוא נורא התלהב מזה, והיה נורא נורא נחמד. באמת, אין הרבה אומנים שהם כל כך מפורסמים ועדיין נשארים כאלה צנועים. 

ללא ספק, זה היה שווה כל רגע של טיסה, כל רגע של לחכות בקור. זה פשוט היה שווה את זה. חזרנו משם עם חיוך ענק על הפנים, וכמובן שגם תיעוד:

 

והחתימה (על ציור שאלה המוכשרת בטירוף ציירה והדפיסה כדי שיהיה לו על מה לחתום):

וכך מסתכמת אחת החוויות היותר מגניבות ובלתי-נשכחות שעברו עליי בחיים. מי ייתן והבן אדם הזה יבוא לארץ יום אחד.

ולאלה מכם שלא שמעו עליו - לכו ותכירו אותו, יש לכם המון מה להשלים!

 


 

ולמשהו קצת קטן יותר - אם שמעתם על מבצע "דמי חנוכה" של לאומי דיגיטל, תוכלו לשים לב לשם מוכר ברשימת השופטים. אבל על זה אני הולך לפרט בפוסט ביום ראשון. אוכל להגיד לכם בינתיים שבמבצע צריך לתת את הרעיונות הכי מקוריים מה לעשות עם 200 שקלים, ויום שישי (שזה היום) הוא היום שבו אני מתפקד כשופט שבוחר איזה רעיון מנצח. אז יאללה, שלחו את הרעיונות שלכם, ואל תבנו על לשחד אותי!

 


 

לסיום, אשים את הביצוע הלא רע בכלל של You're Pitiful, הפארודיה המצוינת על השיר You're Beautiful של ג'יימס בלאנט.

קצת רקע - את השיר ווירד אל רצה לפרסם באלבום שהוא הוציא לפני כמה שנים, Straight Outta Lynwood. ג'יימס בלאנט הסכים לו, אבל חברת התקליטים של ג'יימס בלאנט, Atlantic Records, אמרו שזה עלול לתת לו תדמית של "כוכב עם להיט אחד" ולא הסכימו לו לפרסם את זה. ווירד אל התעצבן מזה, וכנקמה הוא פשוט שם את השיר להורדה חינמית באתר שלו, ובגלל שלא הורשה לו להוציא לשיר קליפ - מאז הוא פשוט מבצע את השיר בהופעות בקטע שצוחק על הקליפ המקורי.

בקליפ של השיר המקורי, You're Beautiful, ג'יימס בלאנט בפוזה דרמטית ומעיל שר את השיר, ותוך כדי השיר הוא מתפשט ומוריד שכבות של בגדים עד שהוא נשאר בלי חולצה. ועל זה ווירד אל צוחק בקטע הגאוני שהוא תמיד עושה בהופעות. (ושימו לב לתגובה שלו על חברת Atlantic Records שהוא מתעב כל כך)

 

My life is brilliant

 

My life is brilliant

Your life's a joke

You're just pathetic

You're always broke

Your homemade Star Trek uniform

Really ain't impressin' me

You're sufferin' from delusions of

Addequecy

You're pitiful

You're pitiful

You're pitiful, it's true

Never had a date

That you couldn't inflate

And you smell repulsive too

What a bummer bein' you

Well, you just can't dance

And forget romance

Everybody you know still calls you

Farty-Pants

But you'll always have a job - well, I mean

As long as you still can work that Slurpee machine

You're pitiful

You're pitiful

You're pitiful, it's true

You're half-undressed

Eatin' chips off your chest

While youre playin' Halo 2

No one's classier than you

La la la la, la la la la

La la la la loser

You're pitiful

You're pitiful

You're pitiful, it's true

Your dog would much rather play fetch by itself

You still live with your mom and you're 42

Guess you'll never grow a clue

Well, it just sucks to be you

 


 

 

שבוע טוב לכולם, מקווה, כרגיל, שעדיין זוכרים אותי אי שם!

איתיגל.

 

נכתב על ידי , 10/12/2010 14:20  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-9/2/2011 17:50




136,595
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , החנונים , קומיקס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להגבוה עם התלתלים. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הגבוה עם התלתלים. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ