לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הגיגים מעיר החטאים.


הגיהנום ריק, כל השטנים נמצאים כאן- וויליאם שייקספיר.

Avatarכינוי: 

בת: 8





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2016

תינוק שלי.


הרגע שבו ראיתי שני פסים על הסטיק של בדיקת ההיריון היה אחד מהרגעים המאושרים ביותר בחיי. חשבתי שאני הוזה, שלחתי צילום לוולה ואחרי שהיא אמרה לי ״מזל טוב, את בהיריון״, השתנתי על סטיק נוסף. יצאתי מהשירותים עם ידיים רועדות. ״היילי, את בסדר? למה את רועדת״? אדם שאל אותי בבהלה. ״אתה תהיה אבא. יש לי תינוק בבטן״, אמרתי לו תוך כדי שאני אוספת את הארנק ואת המפתחות של האוטו, עשינו את דרכינו לבית המרקחת.

 

שישה סטיקים אחרי, כולם חיוביים כולל אחד אלקטרוני עם סמיילי (לא יודעת איך הצלחתי להשתין כלכך הרבה), שום דבר לא יכל להכין אותי לאושר הזה שנקרא להיות אמא.

 

לא ישנתי כל הלילה.

 

קמתי לעבודה אחרי לילה ללא שינה שבמהלכו רק חשבתי על התינוק שלי. כלכך רציתי לשתות קפה לפני שאני מתחילה לעבוד אבל קפאין לא טוב לתינוק, מזגתי לעצמי קפה נטול קפאין, כל העובדים שמו לב. אמרתי להם שאני מנסה להיות בריאה אעלק.

 

* * *

עברו שבועות ספורים שבמהלכם לא הפסקתי לגעת לעצמי בבטן, הילד שלי גדל ומתפתח עם כל רגע שעובר. השמנתי המון והתעליתי על המופרעת האכילה עם תעודות שאני, שמחתי על כל גרם שהתווסף לו. הציצי שלי גדל מעבר לכל פרופורציה למרת שזה בכלל לא אמור להיות ככה, בכיתי בכל יום כי כאב לי עד שהתחלתי ללכת בלי חזייה בכלל כי הרגשתי שהחזה שלי עומד להתפוצץ. כאבי תופת, אבל הם שווים את הכל.

 

ביום שלפני כריסטמס התארגנתי לצאת מהבית לעבודה, התעוררתי עם לחץ אטומי ברחם. ניגשתי לשירותים ולפני שהספקתי להוריד את התחתונים ולהתיישב על האסלה, מצאתי את עצמי מתבוססת בשלולית של דם. צווחתי מרוב כאב, לא כי הרגשתי שמישהו דקר אותי ברחם אלא כי הבנתי בידיוק מה קורה פה. יצאתי מהשירותים בבהלה, מגמגמת, ידעתי שאני עוברת הפלה.

באותו הבוקר הייתי אמורה לעבוד בתור מנהלת, שלחתי הודעה למנהלת אחרת למרת שהיא בחופשה, ביקשתי סליחה כי למרת שאנחנו חברות לא אמרתי לה שאני בהיריון עד הרגע הזה, הרגע שבו הבנתי שאני מאבדת את התינוק שלי.

 

* * *

אני מפילה ומתבוססת בשלוליות של דם והזבל במחלקת החירום גרמו לי להמתין ארבעים דקות שנראו כמו נצח. ארבעים דקות שבהן ידעתי שהגוף שלי הורג את התינוק שלי ואני יושבת בכסא ההמתנה בלובי מנסה למחות את הדמעות.

 

ניסיתי להרגיע את עצמי גם כשסוף סוף אישפזו אותי במחלקת היולדות. ניסו לרומם את רוחי ולהגיד לי שאולי הכל בסדר אבל כלכך רציתי להביא להם כאפה כי הרי כולנו יודעים ששום דבר לא בסדר. התמלאתי בתקווה לאחר שלקחו ממני מנת דם בשביל לבדוק את רמת ההורמונים. אולי הגוף שלי לא הרג אותו, אולי הוא עדיין חי בתוכי. הייתי צריכה ללכת לשירותים, שם שוב התחלתי לדמם כאילו מישהו ירה בי, בשלב הזה ידעתי שהוא מת. התינוק שלי מת.

 

מי הדביל שחשב לאשפז נשים כמוני באמצע הפלה במחלקת יולדות? הרופאים הגיעו לבשר לי את מה שכבר ידעתי, התינוק שלי מת. עברתי הפלה טבעית. זו לא אשמתי, לא אשמת הגוף שלי, לתינוק היה פגם בכרומוזומים והטבע עשה את שלו והגוף שלי הפיל את התינוק. ניסיתי להחזיק את עצמי בידיים אבל לא הייתי מסוגלת, התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה, בהיסטריה. הרגשתי שהקרקע נשמטה מתחת לרגליי, נכשלתי בתור אמא ועדיין אפילו לא זכיתי להיות אחת.

 

מי מאשפז אישה שמפילה במחלקת יולדות? ברקע נשים שכורעות ללדת והנה אני, שוכבת על מיטה חסרת אונים לאחר שאיבדתי את היקר לי מכל, התינוק שלי.

 

* * *

רציתי לקחת כמה שבועות חופש מהחיים, מהעבודה, מהאינטרנט. אם הילד שלי מת, איך אני יכולה להמשיך לחיות כרגיל? נעמדתי בחזרה על הרגליים אחרי יומיים ושבתי לעבודה.

לא הסתרתי את הסיבה להיעדרות שלי ביום שבו הפלתי, סיפרתי לכל אחד ששאל אותי.

 

אתם מבינים, הפוסט הזה מחורבן כי למרת כל השבועות שבהם תכננתי לכתוב על זה ולהעלות מודעות, עדיין קשה לי לבטא במילים את גודל הכאב שעברתי אבל מי שם על הכתיבה? אני צריכה לספר על זה לא בשביל עצמי אלא גם בשביל נשים אחרות שחוו הפלה טבעית ולידה שקטה.

 

למה הכל נופל עליי? אני לא יודעת אבל אני כן יודעת שאחת מכל ארבע נשים תחווה הפלה טבעית או לידה שקטה. אנחנו לא אשמות, אנחנו פשוט חלק מהסטטיסטיקה.

 

אני לא מצליחה לישון, יש לי סיוטים בכל לילה ולילה, אני לא מסוגלת לראות נשים בהיריון כי אני לא מבינה למה דווקא אני איבדתי את התינוק שלי. אתם קוראים את הבלוג שלי כבר שנים ואכלתי חרא כמעט כל רגע בחיי אז למה גם זה? במה פשעתי? אבל אני רוצה להזכיר לכל מי שחוותה את החוויה הנוראית של מות התינוק שלה, זו לא אשמתך, אנחנו חלק מהסטטיסטיקה וזה מה שהופך אותנו לנשים יותר חזקות.

 

אני מצטערת שהניסוח הוא על הפנים, אני נעה בין הרצון שלי לצרוח לבין העובדה שאני בוכה בהיסטריה ברגעים אלו ממש. הרע מאחוריי, את זה אני יודעת בוודאות.


אוהבת המון,

XOXO

היילי מונרו

נכתב על ידי , 16/1/2016 03:52  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Wonderlust Queen ב-6/2/2016 00:15
 





344,933
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , החיים מעבר לים , אופנה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להיילי מונרו. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על היילי מונרו. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ