לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלט הקלסי, המחול וענפי ההתעמלות לסוגיו



Avatarכינוי:  המחול וההתעמלות



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2009

הבלט הישראלי - להקת מחול




הבלט הישראלי - להקת מחול

הבלט הישראלי הינה להקת מחול היחידה בארץ המבצעת ממיטב הרפרטואר העולמי של הבלט הקלאסי והניאו-קלאסי. הלהקה נוסדה בשנת 1967 על-ידי ברטה ימפולסקי והלל מרקמן אשר משמשים מנהליה האמנותיים עד עצם היום הזה.

הופעת הבכורה של הבלט הישראלי נערכה בעשרים וחמישה בינואר 1967 באולם רינה בחולון. הסולנים ימפולסקי ומרקמן, מלווים בארבע רקדניות צעירות, ביצעו אז מבחר של קטעי בלט מפורסמים. בשנת 1975 העניק הכוריאוגרף הנודע ג`ורג` בלנשין לבלט הישראלי את רשותו לבצע את יצירת המופת שלו "סרנדה". היה זה ציון דרך חשוב בהתפתחותה של הלהקה. ההצלחה הגדולה זיכתה את הבלט הישראלי במעמד בינלאומי. 6 שנים מאוחר יותר, לאחר שנכח באחת מהופעותיה של הלהקה בניו יורק, הצהיר בלנשין – לנוכח התרגשותם הרבה של רקדני הבלט הישראלי – כי הוא מתיר ללהקה הצעירה לבצע ממבחר עבודותיו: "סימפוניה ב-C", "סקוורדאנס", "לה-ואלס", "קונצ`רטו ברוקו" ו"ארבעה מצבי רוח". מלבד עבודות מופת אלה מאת גדול הכוריאוגרפים הניאו-קלאסיים, ג`ורג` בלנשין, לבלט הישראלי רפרטואר עשיר ומגוון ובו ממיטב יצירות הבלט הקלאסי כמו "מפצח האגוזים", "היפהפיה הנמה", "סינדרלה", "אונייגין", "רומיאו ויוליה", "דון קישוט" ו "ג`יזל".

כמו כן, מבצעת הלהקה יצירות חדשות מאת כוריאוגרפים כמו כריסטיאן שפוק וכריסטוף פסטור, רודי וונדנציג, יאן לינקנס ולאר לובוביץ. חלקם יצרו, במיוחד עבור הבלט הישראלי, כמה מעבודותיהם החשובות.

גאוותו הגדולה של הבלט הישראלי ביצירותיה המקוריות של מייסדת הלהקה והמנהלת האמנותית שלה. עד היום חבקה ברטה ימפולסקי יותר משלושים עבודות, בהן כוריאוגרפיות חדשות ליצירות קלאסיות. לצד אלה רקמה יצירות בלט מקוריות אשר זיכו אותה בשבחי הביקורת כמו "ללא שם", "הרמוניום", "שניים שניים וכולם", "גורה לידר", "אופטימוס", אקסטזי" ו"כתוב בחול".

בבלט הישראלי כיום 35 רקדניות ורקדנים, בהם `צברים`, עולים חדשים מחבר העמים ומארצות המערב אשר התקבלו ללהקה בתום מסלול מיונים לא פשוט. בשנת 2000 זכה הבלט הישראלי בפרס שר התרבות לביצוע של להקת מחול על רמתם האמנותית והאיכותית של רקדני הלהקה.

במהלך כל שנות קיומו, הופיע הבלט הישראלי ברחבי העולם בפסטיבלים יוקרתיים באירופה, בארצות הברית ובדרום אמריקה. הלהקה גרפה תשואות והביאה כבוד רב למדינת ישראל. בשנת 1977 יצא הבלט הישראלי לראשונה לסיבוב הופעות מחוף לחוף בארצות הברית. מאז ביקרה שם הלהקה עוד פעמיים וקצרה שבחים ותשואות.

בשנת 1997, זמן קצר לאחר חידוש היחסים הדיפלומטיים עם סין, ערכה הלהקה מסע הופעות ראשון במדינה זו, בהזמנתו של משרד התרבות בבייג`ינג. ארבע שנים מאוחר יותר הוזמן הבלט הישראלי למסע הופעות שני ברחבי סין.

בנוסף ביקר הבלט הישראלי, בין השאר, בצ`ילה, בארגנטינה, בתורכיה, בפינלנד, בגרמניה, באוסטריה, בבריטניה, במלטה ובאיטליה.

בקיץ 2004, שלושים ושבע שנים לאחר שנוסד הבלט הישראלי, נחנך בתל אביב מרכז הבלט הישראלי – משכנה של הלהקה. בהיכל זה נקבע גם מקומו של המרכז לבלט קלאסי – בית הספר הרשמי של הבלט הישראלי – המוסד המוביל בישראל ללימוד אמנות הבלט הקלאסי.

הבלט הישראלי שם לו למטרה לטפח את דור העתיד של קהל שוחרי התרבות. במסגרת זו מופיעה הלהקה בהרכב מלא ובליווי הסברים בפני תלמידים, בני נוער ובפני חיילי צה"ל.


הנהלה אומנותית

ברטה ימפולסקי נולדה בפאריס להורים ציוניים יוצאי רוסיה. בהיותה בת שנתיים, עלתה המשפחה לישראל והשתקעה בחיפה. כשמלאו לה 14, החלה ימפולסקי ללמוד לרקוד בסטודיו לבלט בעיר. הלל מרקמן נולד בחיפה להורים יוצאי רוסיה. את האהבה לאמנות הבלט הקלאסי גילה מרקמן, ספורטאי מצטיין, בגיל מאוחר יחסית, במהלך שירותו הצבאי בחיל הים. אז החל מרקמן ללמוד לרקוד וזאת למורת רוחו של אביו אשר קיווה כי בנו יסיים את לימודי ההנדסה, שבהם החל בטכניון.

ימפולסקי ומרקמן נפגשו בסטודיו לבלט. שלוש שנים מאוחר יותר נישאו בטקס צנוע ויצאו לאנגליה, שם למדו במשך שלוש שנים בלט. ימפולסקי למדה בבית הספר של הבלט המלכותי בלונדון ומרקמן למד בבית הספר הידוע לבלט של רמברט בעיר. שניהם המשיכו במקביל להשתלם אצל מורים ידועי שם כמו קתלין קרופטון, קליאו נורדי, וטניה תמרובה. כבר בתחילת דרכם המקצועית רקדו ימפולסקי ומרקמן כסולנים בלהקות רבות ברחבי העולם, בין השאר בצרפת, בשוויץ, בבלגיה ובארצות הברית. למרות העתיד המבטיח מעבר לים, החליטו השניים לשוב לישראל. בשנת 1965 הצטרפו כרקדנים ראשיים לבלט של האופרה הישראלית.

בשנת 1967 ייסדו ימפולסקי ומרקמן אנסמבל צנוע בשם "הבלט הקלאסי מחולון". הופעת הבכורה נערכה ביום 25.01.1967 באולם רינה בעיר. תוכנית הערב כללה כמה  דואטים מתוך יצירות בלט מפורסמות. בחלוף השנים היה ההרכב, שמנה בתחילה שישה רקדנים בלבד, ללהקת הבלט הישראלי – אחד ממוסדות התרבות החשובים בישראל. בשנת 1970 פתחו בני הזוג את המרכז לבלט קלאסי – בית הספר הרשמי של הבלט הישראלי – אשר הפך עם השנים למוסד המוביל בארץ ללימוד אמנות הבלט הקלאסי. עד היום חבקה ימפולסקי, המנהלת האמנותית של הבלט הישראלי וכוריאוגרפית הבית שלו, יותר מ-30 יצירות מחול מקוריות. בין עבודותיה הרבות, כוריאוגרפיות חדשות ליצירות קלאסיות כ"מפצח האגוזים" וה"יפהפיה הנמה", "סינדרלה" ו"רומיאו ויוליה". לצד אלה, רקמה ימפולסקי יצירות בלט רעננות כמו "לרקוד לפי שירים" (1986), "גורה לידר" (1996), "אקסטזי" (1998), "מדיאה" (1999) "כתוב בחול" (2005), ו"אופטימוס" (2003). על סגנונה הניאו-קלאסי כתבו המבקרים כי הוא מתאפיין באסתטיקה ובבהירות, ומחייב יכולת טכנית ואמנותית גבוהה מהרקדנים.

במהלך השנים זכתה ימפולסקי בפרסים רבים ובהם פרס המבקרים לכוריאוגרפיה הטובה ביותר בסנטיאגו, צ`ילה (1981) על עבודתה "וריאציות דבוז`אק" ופרס שר המדע, התרבות והספורט על מפעל חיים (1999). חבר השופטים בתחרות כתב אז כי "הפרס בא לבטא את ההוקרה וההערכה של החברה הישראלית לתרומתה של ברטה ימפולסקי למחול בישראל."

מיצירותיה של ברטה ימפולסקי:

1974 וריאציות סימפוניות 1978 Introduction 1978 ביתה של ברנדה אלבה 1979 צללים 1980 כרמן  1981 וריאציות דבוז`אק  1982 קונצ`רטו מנדלסון 1983 ללא שם 1983 אופוס 1 1985 מפצח האגוזים 1986 לרקוד לפי שירים 1986 סינדרלה 1987 היפהפיה הנמה 1988 הרמוניום 1989 שניים שניים וכולם 1991 רומיאו ויוליה 1992 ואלס מפיסטו 1994 גורה לידר 1996 מארשים 1997 אקסטזי 1999 מדיאה 2003 אופטימוס 2004 דואו 2005 כתוב חול


בעלי תפקידים

מנהלת אמנותית: ברטה ימפולסקי • מנהל כללי: הלל מרקמן המשנה למנכ"ל: דן רודולף • ניהול חזרות: קורה בנדר, וונדי לאקינג • מנהלת הצגה: דיאן כץ • מנהל הפקה: שלומי כהן • ביצוע תלבושות: מרגריטה אלכסנדרוב • חשמלאי ראשי: יגאל חזן • פסנתרניות: הרטה מיכאלוביץ`, אירנה קוטלר • מחלקת שיווק ומנויים: יוליה שכטמן, חיה ג`קמן • מזכירה: מזי קרשאי • חשב: יעקב קפלן • טכנאים: חיים שרעבי, פיני עמר • צלם: עמנואל אוגדן • פרסום: דליה בוקצ`ין – פרסום בלקין • הדפסה: דפוס גבי

הועד הציבורי

ד"ר דן רונן – מ"מ יו"ר • אליהו בן עמרם – יו"ר ועדת הכספים • עו"ד שאול בן חיים – יו"ר ועדת ביקורת • א.ב. יהושע • יעל ברוורמן • יפה ויגודצקי • ד"ר לואיז ויסגלס • יהושע ידלין • נילי כהן*• שרה להט • צלילית בן נבט • יחיאל לקט • פרופ` בן ציון מוניץ • ד"ר אליעזר פוקס • עודד פלדמן • חנה פריזן • ישראל דוד • אליעזר שמואלי • מיכאל רון • רו"ח אבנר וקסלבאום* • עו"ד ראובן פארן*

חברי ועדת ביקורת: רון אסולין • אהובה פיינמסר

*משקיף


מרכז הבלט הישראלי

בקיץ 2004, שלושים ושבע שנים לאחר שנוסדה הלהקה, נחנך בתל אביב מרכז הבלט הישראלי – משכנה של הלהקה. בהיכל זה נקבע גם מקום מושבו של המרכז לבלט קלאסי – בית הספר הרשמי של הבלט הישראלי.

הקמתו של הבית נסתייעה בזכות תורמים נדיבים ובעזרתם של משרד החינוך, התרבות והספורט ועיריית תל אביב – יפו.

מרכז הבלט הישראלי ממוקם ברחוב הר נבו 4 בתל אביב, סמוך למתחם בזל, מאזורי הבילוי השוקקים בעיר.

הבית כולל שני אולמי חזרות: האחד גודלו 18/21  מטרים – הגדול ביותר בארץ -  והאחר קטן במעט. במקום חדרי הלבשה מפוארים, ומקלחות לנוחיותם של הרקדנים.

בסטודיו ציוד תאורה ומערכות הגברה, וכן יציע ובו 300 מקומות ישיבה. מתקנים חדישים אלה מאפשרים ללהקה לערוך במקום גם חלק מהופעותיה.

כמו כן, בבניין זה מצויים גם משרדי הלהקה ולצידם מתפרה, אולם קבלות פנים וחדר ישיבות מרווח.


כתבו עלינו

"...היצירה אונייגין היא ההפקה העשירה והמרשימה ביותר של הבלט הישראלי. היא הועלתה לראשונה ב-1963 בבית האופרה של שטוטגארט בביצוע בלט שטוטגארט, אחת מלהקות הבלט הטובות בעולם, והיה צריך הרבה תעוזה כדי להביא אותה לישראל. זו הפקה מורכבת ויקרה, שהעמידה את הבלט הישראלי בשורה אחת עם להקות הבלט של בתי האופרה הגדולים בעולם...זה מופע ברמת הפקה שאיננו רגילים לה בישראל – פאר של עידון ושל אצילות..." רות אשל, הארץ

"...ריקוד קלאסי צריך להיות מעולה כדי להיות טוב, כדי להינצל מהמכשלה של הגיחוך, והוא צריך להיות מלאכותי לתפארת כדי לא להיות מזויף. ימפולסקי עמדה בשני מבחנים אלו, ולו רק עבור זה מגיע לה כה לחי..." גבי אלדור, דבר (על "מפצח האגוזים")

"..הלוואי שבקובנט גארדן יבינו את סגנונו של בלנשין כפי שהבין אותו הבלט הישראלי.." אלכסנדר בלנט, The Observer (על ביצועו של הבלט הישראלי את "סרנדה" של ג`ורג` בלנשין ביוון)

 

"...הלהקה טובה, מאומנת קלאסית היטב וראוי שתופיע על בסיס קבוע בעיר זו. הדרישות הטכניות עצומות, אולם הרקדנים רגישים לסגנון ולפרטים. ביצוע "סרנדה" של בלנשין היה אחד המושלמים ביותר שראיתי מעולם..." ברטון ווימבול, הדיילי ניוז, ניו יורק

"...להקה שנעים לצפות בה, להקה שכובשת את לב הקהל...`שניים, שניים וכולם` לצלילי הקונצ`רטו השני של מנדלסון היא יצירה חלומית, רכה שנסחפת עם המוסיקה, היא מבוצעת בשטף וביופי על ידי רקדני הבלט הישראלי..הופתענו מהיכולת, מהסגנון ומהטמפרמנט של הרקדנים בביצוע יצירתו של בלנשין `סימפוניה ב-C`. שליטתה של הלהקה הצעירה בסגנונו של בלנשין, היתה נמרצת ומחשמלת.." הורסט קוגלר, השטוטגארטר צאיטונג

 

 

 

sugarplumscol

 

 

 

 

 

 

 

candyland 

 
 
 
 
 
 
arabessque en tournant

 

 

אמנות המחול של כריסטופר וילדון

מאת: רוני דורי

תגיות: בולשוי, כריסטופר וילדון, רוני דורי

הוא מעריץ את איימי ויינהאוס, משתמש אדוק ביוטיוב וחושב שאייפוד הוא תופעה תרבותית חשובה. שיחה עם כריסטופר וילדון, ההיפך הגמור ממה שהייתם מצפים מהכוכב החדש של הבלט הקלאסי

 

וילדון

on error resume next ShockMode = (IsObject(CreateObject("ShockwaveFlash.ShockwaveFlash.8"))) <a target='newWin' class=blog href="http://dclk.themarker.com/event.ng/Type=click&amp;FlightID=124545&amp;AdID=198039&amp;TargetID=6893&amp;Segments=39,143,288,297,316,6336,6904,7567,7648,7943,7950,8086,8158&amp;Targets=7003,6893&amp;Values=25,31,51,60,72,86,91,92,102,110,150,155,195,309,334,345,456,486,1073,1114,1133,1137,1159,1186,1188,1190,1204,1205,1255,1257,1267,1293,1357,1502,1598,1619,1638,1716,1745,1759,1761,1762,1774,1792,1793,1855,1893,1896,1922,1955,1960,2049,2086,2094,2127,2131,2133,2142,2194,2206,2216,2268,2271,2337,2342,2403,2537,2565,2584,2647,2719,2720,2801,2977,3192,3194,3201,3344,3347,3593,3628,3858,3880,3934&amp;RawValues=SITEID%2Cmouse&amp;Redirect=http://www.themarker.com/media09/mouse/chloelys/page/index_map.html"><IMG height=146 src="http://www.themarker.com/tmc/i/0.gif" width=220 border=0></A>
 
.K34IDKEY{/*Don't DELETE*/} .DataBound{border:1 solid #999999; margin:1; font-family:Courier; background:#F1F1F1} .textMode {border-top: 1px black solid; font: 10pt courier; direction:ltr;} BODY {FONT-FAMILY: Arial (He

כאשר ייסד את להקת המחול שלו, "מורפוסיס", הזמין כריסטופר וילדון את בתה בת ה-17 של שותפתו-ללהקה לפיצה, בניסיון לשכנע אותה ואת חברותיה שבלט הוא אמנות "צעירה וסקסית", כדבריו. וילדון, אחד הכוריאוגרפים הבולטים כיום, מצהיר על רצונו להיות תוצר של הדור שלו ולא של דורות העבר. הוא מעריץ את איימי ויינהאוס ואת יוטיוב וסבור שהאייפוד הוא תופעה תרבותית. הארוחה עם בת-העשרה הניבה עמוד מייספייס, וילדון גם מתכוון לפתוח בלוג שבו ישתף את קוראיו בתהליך היצירה שלו ובחיי היום-יום של הרקדנים, על הבמה ומחוצה לה.

למרות העכשוויות שהוא מקפיד להדגיש, שורשיו של וילדון נטועים עמוק במסורת המחול. בדומה ל"בלט מונטה קרלו" שהופיעה בישראל בחודש שעבר, גם "מורפוסיס" שואבת מחזונו של המפיק האגדי סרגיי דיאגילב, מייסדו של בלט רוס. וילדון הקים אותה לפני כשנתיים וחצי מתוך שאיפה להפגיש בין אמנים מתחומים שונים ולהרחיב את גבולותיו של הבלט הקלאסי. ביצירותיו הוא מבקש ליצור עולם חזותי, תנועתי ומוסיקלי, המשלב בין הסגנון הקלאסי למודרני. יש המכנים את סגנונו ניאו-קלאסי.

לפני שהקים את להקתו, כיהן וילדון ככוריאוגרף הבית של ה"ניו יורק סיטי בלט" (מינוי שאיש לפניו לא זכה לו), צור מחצבתו של ג'ורג' בלנשין. הוא יצר מחולות למען ה"בולשוי", ה"רויאל בלט", "תיאטרון הבלט האמריקאי" (ABT), בלט סן פרנסיסקו ועוד. העיתון "ניו יורק טיימס" הכריז כי הוא "ככל הנראה כוריאוגרף הבלט המבוקש ביותר בעולם". והוא רק בן 36.

ברפרטואר של "מורפוסיס" 17 יצירות, מהן מאת ויליאם פורסיית ("Slingerland Pas De Deux") ובלנשין. וילדון, השוהה כעת בקליפורניה לקראת בכורת יצירתו החדשה לבלט סן פרנסיסקו, אמור לשוב לניו יורק בסוף החודש, כדי ליצור כוריאוגרפיה לפסקול של 16 דקות שהלחינה מרתה ויינרייט. שיתוף הפעולה ביניהם יוצג בבכורה באמצע אוגוסט בסנטרל פארק. בראיון טלפוני עמו הוא מודה שלחץ הזמן מאתגר אותו: "יש לי למעשה שמונה ימים לעבוד עם הרקדנים על היצירה החדשה. זה אחד מהרגעים האלה שאתה מתפלל להשראה, אבל זה גם כיף".

כריסטופר וילדון נולד בסומרסט שבאנגליה, בן למהנדס ופיסיותרפיסטית. הוא החל ללמוד בלט כשהיה בן שמונה וכעבור שלוש שנים התקבל לבית הספר של ה"רויאל בלט". בשנת 1991 החל לרקוד בלהקה ובאותה שנה זכה במדליית זהב בתחרות פרי דה לוסאן.

בן 20 עבר לניו יורק והצטרף ל"ניו יורק סיטי בלט". הוא היה לסולן הלהקה ב-1998, שנה לאחר שהחל ליצור כוריאוגרפיות ללהקה. בשנת 2000 החליט להתמסר לכוריאוגרפיה וכעבור שנה התמנה לכוריאוגרף הבית של ה"סיטי בלט".

ב-2007 הרעיד את עולם הבלט כשהודיע על הקמתה של "מורפוסיס" (שינוי). הטלטלה נבעה בין השאר מכך ש"מורפוסיס" מתחרה על אותם צופים ותורמים של "תיאטרון הבלט האמריקאי" ו"ניו יורק סיטי בלט". וילדון קרא ללהקתו על שם אחד מקטעי הריקוד הראשונים שיצר; "אני חושב שזהו שם שתופש את הרוח של להקה שמשתנה תמידית, זורמת, מתחדשת", הוא מסביר.

וילדון אומר כי החליט לייסד את "מורפוסיס" לאחר שיחה מכוננת עם ויליאם פורסיית בניו יורק. כפי שהסביר פורסיית עצמו בראיון ל"ניו יורק טיימס" בספטמבר 2007, "הוא יצר כוריאוגרפיה בביתו של בלנשין. הוא זקוק לבית משלו". וילדון אמנם נושא את ביתו על גבו, מתרוצץ ברחבי העולם, ממשיך ליצור גם מחוץ ללהקתו וזוכה הן לשבחי הביקורת והן לקהל הממלא את אולמותיו.

משרדי "מורפוסיס", שבהם יושבת מנכ"ל הלהקה והמייסדת השותפה לווילדון, לורדס לופז (לשעבר רקדנית ב"ניו יורק סיטי בלט"), שוכנים בניו יורק. תיאטראות הבית שלה הם ה"ניו יורק סיטי סנטר" בניו יורק ו"סדלרס ולס" בלונדון. איך מנהלים להקה טרנס-אטלנטית? "אנחנו אמני בית בתיאטראות בלונדון ובניו יורק", משיב וילדון, "מה שאומר שהם מארחים אותנו לכמה הופעות בשנה, מפיקים לנו יצירה אחת בשנה ותומכים בנו במימון הוצאות הנסיעה שלנו, כלומר, למעשה, מביאים אותנו אליהם". ההוויה של חבורת אמנים שמסיירת יחד השפיעה לדבריו על המחול "קומדיה" מ-2008, שחיבר לפי יצירתו של סטרווינסקי "פולצ'ינלה".

בשנתה הראשונה כיסתה "מורפוסיס" את הוצאותיה מהכנסותיה בהופעות וכך השקיעה את כל כספי התרומות שקיבלה בהפקת תוכניות חדשות. אנסמבל הרקדנים של הלהקה אינו קבוע; בדרך כלל שוכר וילדון את שירותיהם של רקדנים מ"ניו יורק סיטי בלט" ומה"רויאל בלט" ליצירות מסוימות.

יצירתו, אומר וילדון, שוזרת לא פעם בלט מודרני עם קלאסי: "הרבה מהעבודות שלי שואבות השראה משתי האסכולות, אף על פי שלא קיבלתי הכשרה מודרנית כרקדן. המטרה שלי היא לשלב בין כל העולמות כדי ליצור משהו דינמי, רענן ומרגש. הייתי מעדיף, כמובן, להימנע מההגדרות האלה מלכתחילה".

בניו יורק ובלונדון משווים אותך לדיאגילב ולבלנשין. איך אתה מתמודד עם הציפיות הגבוהות האלה?

"אני לוקח את זה צעד צעד, מתקדם מיום ליום. הציפיות אכן גבוהות מאוד, וזה בלתי אפשרי לעמוד בהן כל הזמן, אז אני ממשיך לעבוד, מתמקד בעשייה ומקווה שאנשים ייהנו ויתרגשו. בעניין דיאגילב, יש לנו אידיאלים דומים, ואחד מהם הוא לחבר בין אמנים, לא רק מעולם המחול אלא מתחומים שונים - צילום, עיצוב אופנה ועוד.

את התלבושות ל'גן עדן של שוטים', למשל, עיצב נרסיסו רודריגז. אני חושב שאנחנו חוזרים לרעיון של דיאגילב במובן של לצאת קצת מהבלט כדי ליצור משהו שלם".

רודריגז, מעצב האופנה שיצר תלבושות ותפאורה לשתיים מיצירותיו של וילדון, עשה זאת מבלי לקבל שכר. "כריס כל כך בהיר בנוגע למה הוא רוצה לעשות ומדביק אותך באנרגיה שלו", אמר ל"ניו יורק טיימס". "הוא מזמין אותך לעולם שלו, ואתה רוצה להישאר שם".

וילדון מתחיל את תהליך היצירה רק כשהוא נכנס לסטודיו והרקדנים עומדים לפניו. על השאלה מהם מקורות ההשראה שלו הוא משיב: "יש הרבה; המרכזיים שבהם הם מוסיקה והרקדנים שאני עובד אתם. אני נהנה מאוד להיות בחדר עם הרבה אנשים ולגלות להיכן הדברים הולכים מבחינה כוריאוגרפית. לפעמים זה קצת מפחיד לא לדעת לאן זה הולך עד שמתחילים, אבל כבר התרגלתי לצורת העבודה הזאת".

ארוטיות קפואה

צורת העבודה הזאת הניבה יצירות עטורות שבחים כמו "פוליפוניה" משנת 2001, שבגלגולה הנוכחי נמנים עם רקדניה ונדי וילאן וטיילר אנגל. בביקורת ב"ניו יורק טיימס" ב-2007 נכתב: "כשהועלתה לראשונה, 'פוליפוניה' היתה בדיוק מה שהרופא רשם לעולם הבלט. היא משתמשת באוצר המלים של בלנשין ואחרים מבלי להיות כפופה לה או ליפול בקטגוריה של רטרו; יש בה מחסנים בלתי נדלים של כושר המצאה. והיא גם בנויה היטב: כאן, כמו בכל הרפרטואר של וילדון, אפשר לראות מוטיווים שצצים דווקא כשאתה מצפה להם פחות מכל, והתחושה הנוצרת היא הפתעה ושמחה". כעבור שנה תיאר את היצירה לוק ג'נינגס, מבקר המחול של "הגרדיאן": "גופה של וילאן מקושת... האימאג' הסופי הוא שלה, תלויה במהופך מעל גבו של אנגל, שתי רגליה מגיחות מבעד לכתפיו כמו כנפיים. התוצאה היא ארוטית וקפואה בו בזמן, אינטימית ומרוחקת באופן אין-סופי".

מה מתכנן וילדון עתה? "השנה אנחנו משתפים פעולה עם המאייר הוגו דולטן, ובאותה יצירה ישתתפו האמנים הקובנים 'לוס קרפנטרוס', שיעשו מיצב ויזואלי מסביב לבלט", הוא מספר. "זה מעניין בעיני שהעבודה שלהם תחיה מסביב לכוריאוגרפיה; לראות כיצד היא תשנה את הדינמיקה שלה".

מהם היתרונות והחסרונות בהחזקת להקת בלט רפרטוארית בימים אלה?

"אחד היתרונות הוא האפשרות לבנות רפרטואר מגוון מאוד. שכן, ככל שהמחול נעשה גלובלי יותר, להקות מחול מפיקות קטעי ריקוד דומים מאוד. החיסרון הבולט מתבטא בעיקר בסיורים. מכיוון שאנחנו נוסעים המון, איננו יכולים להרשות לעצמנו תפאורה כבדה מאוד. זה מגביל".

האם אתה מכיר להקות מחול ישראליות?

"מובן שאני מכיר את בת שבע, ויש לי כבוד לחלוק תוכנייה עם אוהד נהרין, בבלט המלכותי הדני. אני מעריץ שלו. אני לא יודע המון על סצינת המחול בישראל, אני שומע שקורים אצלכם דברים מאוד מרגשים ומעניינים".

בתשובה לשאלה בעניין זה הוא אומר: "הייתי רוצה מאוד לבוא להופיע בישראל. רק עתה פתחנו את הסיורים לרחבי העולם, וכמו כל להקה אנחנו בונים קשרים עם תיאטראות, ואני מקווה שבקרוב ניצור קשרים גם בישראל".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרימה בלרינה ישראלית בת 11

                     גאיה ימיני

גאיה ימיני, בתה של נדין בומר,  זכתה במקום הראשון בתחרות בינ"ל לבלט בפירנצה
 

גאיה ימיני  בת ה-11 זכתה במקום הראשון בתחרות בינלאומית לבלט שהתקיימה בשבוע שעבר בפירנצה.   ימיני, בתה של הכוריאוגרפית נדין בומר, גברה על פרימות בלרינות אירופאיות מנוסות והיא הישראלית הראשונה שהגיעה לשם ושקבלה מלגת לימודים מלאה לבלט של מילאנו הנחשב לאחד הגדולים בעולם.   מאות אנשים, פרימות בלרינות ידועות בעולם ומבכירי עולם הריקוד עמדו על רגליהם והריעו דקות ארוכות באולם בלט דה-טוסקן בפירנצה לגאיה, ילדה ישראלית מראשון לציון שזכתה במקום הראשון בתחרות והפכה לפרימה בלרינה. גאיה הופיעה בקטע של מחול מודרני וקטפה את כל הפרסים האפשריים ודמעות התרגשות מעיניהן של בלרינות בכירות.   אמה של גאיה היא כאמור הכוריאוגרפית נדין בומר, מנהלת אקדמיה למחול על שמה ובעלת להקת המחול "נדין בומר". גאיה החלה לרקוד בסלון הבית עוד כשהייתה תינוקת, אך רק לפני ארבע שנים כשהייתה בת שבע, החלה ללמוד בלט באופן רשמי. תוך זמן קצר, התברר כי היא כשרון מולד, היא עברה את בנות גילה וכיום היא מתאמנת עם רקדניות מקצועיות בנות 20 ויותר.    לפני כמה חודשים נסעה גאיה עם הוריה לאיטליה בפעם הראשונה, שם עברה אודישנים מפרכים לתחרות האמורה שהתקיימה בשבוע שעבר. עשרות רקדניות מקצועיות מאירופה התחרו בתחרות, וגאיה שהיתה הצעירה ביותר – קטפה כאמור את המקום הראשון.

 

 

 

 

 

 

 

 

מרענן את הרפרטואר השמרני

יום רביעי 24 ביוני 2009 03:00 מאת: רוזלין סאלקס | ניו יורק טיימס

תגיות: אלכסיי רטמנסקי, אמריקן בלט תיאטר, בולשוי, מיכאיל ברישניקוב

אחרי שעזב את הבולשוי והסתגל למעבר ממוסקווה לניו יורק, כוריאוגרף הבית החדש של "אמריקן בלט תיאטר", אלכסיי רטמנסקי, מתחיל לעבוד במרץ. בחודש שעבר עלתה בבכורה היצירה הראשונה שלו שם



 

אלכסיי רטמנסקי

 

on error resume next ShockMode = (IsObject(CreateObject("ShockwaveFlash.ShockwaveFlash.8"))) <A HREF="http://dclk.themarker.com/event.ng/Type=click&FlightID=126423&AdID=200064&TargetID=6893&Segments=39,143,288,297,316,361,2983,5658,6336,7567,7648,7826,8086,8158&Targets=7003,6893&Values=25,31,51,60,72,80,91,92,101,110,150,155,195,309,338,456,486,1073,1137,1188,1206,1237,1255,1257,1258,1267,1293,1294,1338,1598,1619,1638,1716,1745,1759,1761,1762,1774,1793,1893,1953,1960,1962,2081,2084,2086,2098,2142,2190,2191,2194,2206,2216,2268,2271,2337,2342,2403,2584,2647,2719,2722,2794,2801,2914,2977,3192,3194,3201,3593,3629,3857,3880,3904,3915&RawValues=SITEID%2Cmouse&Redirect=http://restaurant.mouse.co.il/Site.asp?txtSiteID=1006&txtPageID=472" target="_blank"><IMG SRC="http://www.themarker.com/tmc/i/0.gif" WIDTH=220 HEIGHT=146 BORDER=0></A>
 
.K34IDKEY{/*Don't DELETE*/} .DataBound{border:1 solid #999999; margin:1; font-family:Courier; background:#F1F1F1} .textMode {border-top: 1px black solid; font: 10pt courier; direction:ltr;} BODY {FONT-FAMILY: Arial (He

ביום קר ובהיר בינואר השנה עמד אלכסיי רטמנסקי בפינת רחוב במנהטן. הכוכב העולה של עולם הבלט חתם זמן קצר קודם לכן חוזה של חמש שנים ככוריאוגרף הבית של "אמריקן בלט תיאטר". רטמנסקי אמנם לא התכוון לעבור לניו יורק לפני האביב, אבל היה עליו לבחור בית ספר לבנו בן ה-11.

רטמנסקי, בן 40, ניצב עם אשתו טטיאנה ובנו וסילי על יד בית ספר פרטי בגריניץ' וילג', ועל פניו הבעה מסויגת. בסיור בבית הספר נראה המום ומבולבל. "כמה זה עולה?" שאל בשלב מסוים. במוסקווה, שם היה המנהל האמנותי של הבולשוי מ-2004 עד 2008, למד בנו בבית ספר ציבורי.

בסיורים בבתי הספר למד רטמנסקי שיעור קצר בפוליטיקה החברתית והכלכלית של ניו יורק, אבל תהליך ההסתגלות שעבר בימים ובחודשים הבאים היה מורכב יותר. ההכרזה בספטמבר על החוזה שלו עם "בלט תיאטר" עוררה התרגשות רבה בעולם הבלט, אבל הסיבה לא היתה המוניטין שיצאו לו בזכות השינויים שהכניס ברפרטואר של הבולשוי או שתי העבודות שיצר ל"ניו יורק סיטי בלט", "עונות רוסיות" ו"קונצ'רטו DSCH", שנהפכו ללהיטי ענק.

מתוך המחול החדש שיצר רטמנסקי, "על הדנייפר"

ההתרגשות התעוררה משום שהמשא ומתן שניהל רטמנסקי עם "סיטי בלט" על תפקיד כוריאוגרף הלהקה נכשל כמה חודשים קודם לכן, ומכיוון שהצטרף דווקא ללהקה שמרנית בהרבה כמו "בלט תיאטר", שבניגוד להרגלה פתאום נהפכה למוקד עניין תקשורתי.

המפגש הראשון של רטמנסקי עם רקדני "בלט תיאטר" היה בינואר, כשצפה בחזרות לקראת הליהוק למחול "על הדנייפר" - שעלתה בבכורה בחודש שעבר במטרופוליטן אופרה. אבל אז "על הדנייפר" לא היה בראש מעייניו. ראשית היה עליו ליצור בלט באורך מלא ל"בלט קירוב" ולהסדיר את ענייניו במוסקווה. היו לו גם חובות חברתיות: מסיבה שצריך להשתתף בה, היכרות עם התלות של להקות כמו "בלט תיאטר" בתורמים נדיבים.

כמה חודשים לאחר מכן, באמצע אפריל, עבר רטמנסקי סופית לדירה מרוהטת לא רחוק מהסטודיו של "בלט תיאטר" בדאונטאון מנהטן. אשתו נשארה במוסקווה עד שווסילי יסיים את השנה בבית הספר. החפץ החשוב ביותר שהביא אתו לשם, לדבריו, היה גיליונות התווים של פרוקופייב ל"על הדנייפר", יצירה נשכחת שהזמין סרז' ליפר, מנהל בלט האופרה של פאריס. הבלט לא זכה להצלחה בבכורה שהיתה ב-1932 והמוסיקה הוקלטה לראשונה רק ב-1994.

"היצירה סיקרנה אותי זמן רב משום שהיא לא מוכרת", אומר רטמנסקי, "פרוקופייב וליפר יצרו סיפור פשוט: היא אוהבת אותו; הוא אוהב אשה אחרת, והיא, בתורה, מושא לאהבתו של גבר אחר. יש ביצירה הזאת איזון נחמד של כל המרכיבים: סיפור, מלחין חשוב. מה עוד? הדנייפר. זה נהר באוקראינה, ואני מאוקראינה. אולי זה העניין".

רטמנסקי גדל בקייב, לאב מהנדס טיס ולאם פסיכיאטרית. המשפחה שהתה במקרה במוסקווה בזמן שבית הספר של הבולשוי ערך מבחני קבלה, ורטמנסקי בן העשר החליט משום מה ללכת להיבחן והתקבל. לדבריו, הוא היה רקדן טוב, אבל "לא הכי טוב בשום דבר". עוד בתחילת הדרך בבית הספר הוא החל לארגן הופעות קטנות, הצגות ולא רק מחול, בחדרו במעונות. בתום הלימודים חזר לקייב והצטרף לבלט של קייב. שם הוא פגש את טטיאנה קיליווניוק, שהיתה לאשתו והצטרפה אליו זמן קצר לאחר שעבר לבלט המלכותי של ויניפג ב-1992. הוא החל ליצור כוריאוגרפיות ל"דברים קטנים", בעיקר לאשתו, ושלוש שנים לאחר מכן ביקשו ממנו בלהקת הבלט של קייב ליצור עבודה באורך מלא. "כינו אותי ‘התקווה החדשה של הבלט הרוסי'", הוא אומר, "אבל בהתחלה לא הרגשתי לחץ להוכיח את עצמי".

בימים אלה מופעלים עליו לחצים רבים. קבוצה של רקדנים נרגשים המתינה בסטודיו ביום הראשון לחזרות של "על הדנייפר". הוא לא הציג להם את הבלט, את ההיסטוריה שלו או את הסיפור, אבל לאורך החזרה שיבץ בהדגמות חלקים מהמידע הזה. "את מפספסת עם העיניים", אמר לוורוניקה פרט, "זה צריך להיראות כאילו את אומרת כל כך הרבה, שיש לך יותר מדי דברים להגיד". הדרך שבה יצק את הניואנסים הרגשיים האלה אל צעדי המחול כבר מההתחלה היא המפתח להבנת כוח המשיכה המורכב של יצירותיו. אוצר המלים התנועתי שלו קלאסי, אבל משוחרר מכבלי תכתיבים אקדמיים; המעברים בין הלקסיקון של עולם הבלט לסוגי תנועה אחרים לא מפסיקים להפתיע.

מיכאיל ברישניקוב, שרטמנסקי יצר לו באחרונה ריקוד סולו, אומר: "תמיד ברור לו לחלוטין במה עוסקת היצירה. היא תמיד עוסקת במשהו, גם כשאין סיפור. הוא רוסי עם תפישה מאוד מערבית של תנועה".

רטמנסקי הוא גבר גבוה ונאה: שיער קצר וכהה, תווי פנים סימטריים. הוא תמיד רגוע; במשך כמה חודשים של חזרות הוא מעולם לא הפגין חוסר סבלנות. אבל הוא מודע לציפיות ממנו, שהועצמו בעקבות ההצלחה הגדולה של העבודות שיצר ל"סיטי בלט", והמשא ומתן שניהל עם הלהקה.

"סיטי בלט" נדמתה כלהקה המושלמת לכוריאוגרף רוסי צעיר ופורץ דרך (כזה היה ג'ורג' בלנשין, שהקים אותה). אבל המחויבויות הרבות של רטמנסקי הרתיעו את הלהקה. "זה לא סוד שהוא רצה להיות ב'סיטי בלט'", אומר ברישניקוב, "אבל אני חושב שיהיה לו טוב ב'בלט תיאטר'. הם עשו עסקה טובה".

ההצעה שקיבל מ"סיטי בלט", אומר רטמנסקי, עודדה אותו לעזוב את הבולשוי, שם חש מתוסכל כיוצר ומותש מההתמודדות עם להקה כה גדולה. "בצעירותי, הבולשוי היה בעיני האולימפוס, המקום שבו האלים רוקדים", הוא אומר, "זאת היתה חוויה יוצאת דופן בחיי. אבל הבלט הרוסי עדיין מתמקד בעבר".

גם הרפרטואר של "בלט תיאטר" מתמקד בעבר, במיוחד קלאסיקות באורך מלא. אבל גיוסו של רטמנסקי מעיד על שאיפות יצירתיות יותר ויש כוונה לקיים סדנאות ולהעלות יצירות חדשות.

בסוף האביב התפנה רטמנסקי ליצור את הבלט שלו. התהליך לא היה חלק לגמרי. אחרי כמה שבועות של חזרות הוא דיבר בהערכה על הרקדנים, אבל בהיסוס מה על היצירה. "זאת עבודה חשובה בשבילי", הסביר, "אבל חשבתי שיהיה קל יותר עם פרוקופייב". האם קל לו יותר בתפקיד החדש? "אין לי מיליון דברים מינהלתיים או שיחות טלפון, כמו שהיו לי כמנהל בבולשוי", הוא אומר, "אבל אני לא מרגיש פחות לחוץ. זה לא קל יותר. זה אותו דבר".

 

 

 

נכתב על ידי המחול וההתעמלות , 12/7/2009 23:32  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



16,217
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להמחול וההתעמלות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על המחול וההתעמלות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ