לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כל המילים שמתו בדברי

כינוי:  להבות





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2015


ערב שישי אפור צהוב, אוטו עטוף ריח פלסטיק, צפצוף הודעה מונוטוני כל עשר, עשרים שניות, אני אוהבת את העיר ככה, כמעט ריקה, שאר הצבעים נבלעים, המבט מותש פחות, אני נבלעת, חושבת על הפגישה הצפויה, כל אחת מחזיקה וזוהרת כמו מגדלור, ועד שמצאנו זמן, כבר התחלתי לאפות חצי חיוך חצי אמיתי, אבל אני מקבלת את התשובה לחוסר ואת מאוד כואב לי ואין לי חשק להתעסקות בזה בפייסבוק, מכל הדברים בעולם, לא באמת הבנתי אותם ביחד, עוד סוג של יחד שהיה לי תיבה נעולה, וגם לא ניסיתי מספיק, אבל זה כבר בתחום שאני יכולה, תודה ששאלת, (אף אחד לא שאל אותי), תנודות השעון, המיקוד מתנפץ בחזרה, הגוף מבולבל, מחזיר חובות, הרזולוציה היא לא תרגיל כתיבה, היא איתי, מסגרות שחורות, תנועות מרצדות, פו הדב ברקע, המעלית חמוצה ועגורים חרוטים בנקודות על האפור, שכבות הצבע, שכבות הרעש, להפחית מגע, מנסה לתפוס את הפעמונים בבוקר, הדבר היחיד שמעגן אותי בזמן, הפגישה מחר, מה יהיה איתי, הרחוק מתסכל, הקרוב מפחיד, מה יהיה איתי על הרצף מאנשי קווים לאינסוף, כל השעות שבזבזנו ביחד, כל השטויות שעשינו, שהיו לי סוג של פיצוי מאוחר, אולי מדי, אולי גם זה מניח אותי ב-יותר, גם כשאני לא רוצה כלום, איקס אחרי איקס, שואלת את השאלות, עונה את התשובות, לא רוצה לשנות כלום, אבל עדיין - אני יותר, מה יהיה מחר עם הכאב, עוד כאב שאני יודעת שלא שלי, מציירת את קווי הנפרדות, למדתי, הולכת אחורה, הולכת לעבודה, הוא לא שלי אבל הוא כאן, בכל תא, שום דבר לא מונע ממני להרגיש
נכתב על ידי להבות , 28/6/2015 02:01  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




כמו לקחת תמונות מהמאה הקודמת ולשטוף את השחור-לבן בצבע

שלא היה שם

שהיה שם.

 

i called her up and i said
you know that i'm drowning
put on your raincoat again
cause even the sun's got a price on it

נכתב על ידי להבות , 23/6/2015 11:06  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




(ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע

כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה)

 

אין מפלצות וראשים ערופים, יש רק הרבה חשבונות שהשארתי פתוחים, רק אותנו במסדרונות מפותלים בדרך החוצה מהבניין. מן הסתם לכתוב חלומות רק מגביר אותם עוד יותר על חשבוני. לפני היציאה שיחה ארוכה על פסיכומטרי, אפילו התת מודע נתקע עמוק בעבר, כמה מביך. חישובים, נהלים, נסיונות, היא אמרה שאם אני הייתי מלמדת זה היה יותר נחמד אז עניתי- אבל את לא מבינה, אני לא מסוגלת לעשות דברים כאלה, בגלל זה החיים שלי נראים ככה. וזו הייתה סיטואציה מציאותית להכאיב, הייתה יכולה לקרות באופן דומה מאוד עד שהמציאות התרסקה ל – יש גבול למה שאפשר לכתוב פה, די – זה היה כבד כואב מפותל רועש מסנוור את החלק הכי חשוך ושבור שהייתי משליכה עליה אז בלי שליטה. היא צחקה ואמרה, מה יהיה איתנו, מה יהיה עם כל הדרמות האלה – אבל את לא מבינה, זה מה שלהיות איתי אומר. ואז מעבר לעבודה, שהפכה למסגרת אחרת ואיתה גם הווטסאפ האינסופי שינה צורה, ומשתתף אקראי שלח תמונה של ברלין בצבעי פסטל רכים שהיא לא, כתב שהיא מהממת וחשבתי – איך יש לך זמן לזה בכלל, איך מהממת כשאתה בטיול בית קברות. זה קשור לכל מה שלמעלה בכל כך הרבה רבדים ואולי אני פשוט צריכה לוותר סופית על סיכוי ההתגברות, עוד עציצים נבולים על אדן החלון פעם אחרי פעם, פשוט להבין כבר שאני לא מסוגלת להתגבר על כלום.

נכתב על ידי להבות , 18/6/2015 00:35  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

21,150

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללהבות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על להבות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ