לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כל המילים שמתו בדבּרי

כינוי:  להבות





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2015

:state of mind


 


נכתב על ידי להבות , 21/4/2015 00:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






נכתב על ידי להבות , 19/4/2015 23:45  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




(אבל הבעיה הכי גדולה עם ישראבלוג
אחת מהן
היא שמה שנכתב פה כבר לא ידובר באף דרך אחרת
לקוות בכל זאת אבל לדעת שכבר לא
שזה תמיד סוג של וידוא הריגה)
היום רציתי להחליש את הווליום ולא הצלחתי. הכל או כלום. והמתח בין מה לאיך מעמיס עליי, עוד יותר, כמו אז שהייתי אמורה להיות רק קשובה-אבל-אסרטיבית בדיוק במידה הנכונה (/בדיוק במידה של המבחנים שהפריעו לי להגיע לכל מקום אחר בערך, תודה רבה על הבדיחה המוצלחת), להיות ממש טובה באקסל, וזהו, וזה הכל. אותו דבר הבוקר, לא הייתי אמורה להרגיש את הדם. רק ללחוץ על כמה כפתורים, לדייק בגזירת וידאו, לבחור תגית מתאימה ולסגור אירוע. זה הכל, בלי דם ובלי ווליום. חוץ מזה כבר הרגשתי מה אני הולכת לשמוע, ואז באמת, מר חשוב הגיע בכפפות טורקיז חשובות ומלא כעס על הסוללה באייפון, ואחרי המשבר הצליח לצעוק לתוך טלפון אחר- לא, הוא ממש מסריח, ממוצא אתיופי כזה, אתיופי, נכון? טוב. תרשמי, תרשמי. (לידו, תחתיו, מישהי ממוצא אתיופי כזה מסתכלת בדממה). כן, זו עובדה פשוטה שמסבירה הכל, באמת אין צורך להוסיף דבר. ואז הלכתי לשתות קפה כי מה כבר היה לי לעשות, ועלה לי המשפט שהציף אותי ב??? לפני כמה שבועות, "אבל מזל שדווקא את היית פה. ולא -", כלומר, כמו בלימודים עכשיו, באופן הכי פנימי שיש שלא קשור למבוכה וצניעות וכל זה, לא הבנתי את הקשר של רצף המילים הזה אליי, אחרי האיטיות והלחץ והבלבול. יש ימים שהפער הזה פשוט בלתי נסבל
ויש את המקום שאני לא באמת זוכרת, ודי לא זכרתי כבר כמה שבועות אחרי שעזבתי אותו. אולי גם כי לא היה הרבה מה לזכור, כל יום היה בדיוק כמו שזה שלפניו, אבל נדמה לי שזו בעיקר הקלות המפחידה שבה המוח יכול לפתור את הצרימה שבמעבר החד בין מצבים כל כך שונים, אחד מהם פשוט נמחק, נדחק בכיוון אחר. (ועכשיו כשהמצבים הכל כך שונים האלה מתרחשים במקביל ולא ברצף, אי אפשר, נשאר רק לחפש כפתורי כיבוי לשווא). מחיצות, קלטות, ברקודים, זוויות יד, ארגזים, מספרים, אותיות, חתכי נייר שאין דרך להפסיק, תקופה קצרה של מאמץ מרוכז להבין את החוקיות ואחריה זהו, יכולתי לכבות הכל ואפילו לשמוע מוזיקה תוך כדי (זה משנה כי המוזיקה כמעט אף פעם לא ברקע, אלא יותר הדברים ברקע של המוזיקה), להיות בדיוק מה ואיך שהייתי אמורה להיות, שום דבר אנושי. עם כמה שרציתי כבר לעזוב היו רגעים שרק רציתי להיות שם לנצח, רק להיות שם ולא (http://www.kibutz-poalim.co.il/product?c0=38322) לשתות כל דבר זורח.

נכתב על ידי להבות , 18/4/2015 01:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

20,702

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללהבות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על להבות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ