לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כל המילים שמתו בדבּרי

כינוי:  להבות





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2015


הלחץ, הלילות, מ', נ', א', הבעיות של המשפחה שהכי קל לברוח מהן, כל החברויות שראיתי מתהוות בזמן אמת, החרדה המתמשכת מאחורי התדמית המגניבה והרגועה שכולם אומרים ש, כל הימים הריקים, כל המבחנים ברגע האחרון על הברכיים, כל מי שויתר מהר מדי בשנים האחרונות, כל מי שלא התחלתי,
או אפטיה או הקצה השני, בלי ביניים.



(מתי כבר מכבים את ישראבלוג מתי)
נכתב על ידי להבות , 29/3/2015 23:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



באביב


שוב ושוב השעה הזו של הריק, הצד הלא נכון, ההבטחה להפסיק, מתישהו. הרצף הזה כבר משעמם. חוץ מזה קשה לבזבז זמן בלי פייסבוק, אבל זה סוג של שקט. או לפחות להיות קצת בלי תיבת תהודה. בלי דקויות מתוחכמות. או לפחות זה שאי הקיום הדיגיטלי די מרגיע, לחיצה אחת ואף פעם לא הייתי. וזה יכול לחלחל מהמסך החוצה. לא צילמתי, לא זכרתי, שום שיר לא התנגן לי.

(סתם תזכורת לעתיד)

נכתב על ידי להבות , 26/3/2015 04:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




על ייאוש בתוך ייאוש. לפני כמה ימים התחלתי לספר למישהי על המלחמה באוגוסט אבל שום פרט לא היה מחובר או מציאותי, רק משפטים שחזרתי עליהם כמה פעמים ותאריכים שכתובים בכל מני מקומות, אז זה כנראה נכון. החוויה עצמה לא שם. וזה אפילו לא היה כזה נורא. זו הייתה האפשרות הטובה יחסית. להיות במשחק מחשב או סרט מצויר מעוות, ואז לחזור למציאות. באקראי. מה אפשר לעשות עם זה חוץ מלמחוק חזק. גם אחרי זה לא היה כזה נורא בכלל. גם עכשיו. סתם, שגרה, שום דבר מיוחד. אבל... ההיערכות, האפשרות, עוד שכבה נוספת על החיים שמשאירה מעט אוויר. ועל זה המעברים האקראיים הפרטיים שלי, שגרה שכל חלק בה מתנהל על כוכב אחר עם שפה אחרת. בבוקר להירדם בתוך מבנים, פרקטיקות, תהליכים, מאפיינים או שבירה מגניבה של כל זה. בחוץ אפשר לראות את מה שיכול היה להיות באמת מקום יפה כל כך, בלי כל הדם. אבל כמה קל לא לראות. ליפול לתוך העוורון. פרחים ופרפרים ונצנצים ואנשים שבעצם מבטלים גם את החיים הממשיים של עצמם בשביל הזכות להיות סמל. והחיים שלהם הם לפחות בסדר גמור. מלאי הזדמנויות. מלאי משהו שהוא כל כך מעבר לפחד או שנאה או כל דבר דומה בטווח. הביטול של הקיום של האחר כאדם. סתם אדם. מה כבר אפשר לענות על זה. למה יש כוח מול זה. וזה מחלחל. ולא צריך כוונת כדי לראות דרכה. בכל זאת שנות האלפיים פלוס. וכל המעקפים שעשיתי כדי לעקוף כמה מילים מסוימות, עד שבנקודה מסוימת משהו נשבר, כי מה עוד מאמץ טפשי משנה מול כל הכוח של המערכת שנעה לכיוון אחד.
נכתב על ידי להבות , 22/3/2015 22:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

20,557

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללהבות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על להבות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ