לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כל המילים שמתו בדברי

כינוי:  {[(





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2016

drink and dive


רק הגוון המסוים של הכלום משתנה. אני מרגישה כמו כלום.
נכתב על ידי {[( , 27/4/2016 15:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



pensieve


בימים עמוסים אני לפעמים מרשה לעצמי לכבות את אחד הטלפונים או המסכים או את עצמי. רק לפעמים החרדה נופלת עליי כאן וכמעט אף פעם לא מהדברים הנכונים. אם כבר אז שיהיה מהדברים הנכונים, אבל זה לא. אני צמאה לחיבור אבל אין. שוב חם ואני עייפה סתם והכל נוזל ונמרח. אני משתדלת להיכבות. כבר מהצהריים. ברחובות מתרוממים וצפופים לקראת מחר. אני אפילו לא מנסה ללכת בלי אוזניות. שאריות חמץ והרבה סוגים של עלים, אני קונה ולא בטוחה בשביל מה. אולי כבר מאתמול בתנועות המונוטוניות אחרי תרחיש m16 יורה לכל עבר. רוב הזמן אני אדישה. יש עוד תרחישים שמוציאים אותי משם, דברים שעוד לא התרגלתי לשמוע. אז אני עוברת לתנועות אוטומטיות וכשנגמר מתכנסת פנימה. כמה שאפשר. קצת.

אני לא מנסה להסביר שאני לא יוצאת. לא עם, ולא ל-. כתבתי שלא אכפת לי לעבוד גם ביום העצמאות, בלי הסבר, קיבלתי לב עצום בחזרה. הסלמה. אבל מהלילות אכפת לי, עד השאלה אם זה בכלל שווה את זה. הסדר כל הזמן מתאפס. העור שוב נשחק לדק. הרבה דברים קרו משם. זה לא יכול להיות שווה את זה. אבל אני ממשיכה.

אני זוכרת את היום היחיד שהרגשתי את הלב שלי חוזר. זה היה אחרי עוד מחזור מקוטע במשחק הזה. כבר הפסקתי לחכות לו, אבל באותו רגע בצומת זה קרה. כאילו כל הלכלוך והבוץ והחול והאבק ירדו ממני ויכולתי להרגיש את זה שוב ויכולתי להיות מי שהייתי אמורה להיות כאן. ממש נבהלתי כי זה היה מאוחר מדי וזוהר מדי. לא ידעתי מה לעשות עם זה. הלכתי לישון. זה נעלם.

בצפצוף וזמזום בתנועה והליכה קופצים לי דברים שהיה יותר מסתדר שנעשה ביחד. קטנים, חצי מטופשים. אבל הם לא. אז אני סוגרת אותם שם כי אני עושה כל כך הרבה דברים לבד או בכלל לא. אני רוצה להשאיר אותם שם כדי למצוא אותם מחדש.

רק כמה עשרות עמודים (קריאה) וכמה פסקאות (כתיבה) ואני לא מצליחה להגיע לשם. אני לא יכולה. אני לא יודעת איפה להתחיל. הראש שלי מלא בולשיט. כמה שאני מפנה נשאר עוד ועוד. כמה שאני מנסה לחשוב חד וגבוה נשארות כמה תמונות צרובות של הרצפה ולא מילימטר אחד מעל. אני סוגרת מכתבים ותיבות ובקבוקים להרחיק את כל זה ממני. כל השברים והרסיסים חוזרים אליי ואני לא מצליחה לנסח ולכתוב את הדברים האלה ואני לא מרגישה שאני אצליח אי פעם.

נכתב על ידי {[( , 22/4/2016 01:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אולי אנחנו צריכים להגדיר ולכייל את כל המילים מחדש. שלפחות נתכוון לאותם הדברים. כי באותן המילים אנחנו מתכוונים לדברים שונים וזה יכול לבלבל. מה זה אומר בכלל? מילה אחרי מילה, מה היא אומרת. פשוט הייתי שמחה לדעת. הייתי משתדלת לדעת. ולשמוח. באמת. הדימוי כבר הופך לדיגיטלי שזה חדש וזה כל כך מוזר. ולא ממשי. אני מסתכלת על הרצון לממשי ולא יודעת מה לעשות איתו.

נכתב על ידי {[( , 19/4/2016 22:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

21,841

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל{[( אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על {[( ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ