לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני אמא


הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה. חיכיתי ובסוף זה קרה, אני אמא. אני אמא של אוּרי, שנולד בהדסה עין -כרם, ב-28 במאי 2007 לאבא ואמא שמאד מאד אוהבים.

Avatarכינוי:  אמא של אוּרי

בת: 55

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2017

טקס פרישה


אתמול השתתפתי בטקס פרישה ממערכת החינוך.

היה נחמד....

 

זה התחיל בקבלה של פרסומת של בנק מסד, שוקולד בצורת לב וסבון בצורת ורד....

אחר כך נעמדנו בתורים לא מאורגנים ולא מסודרים לקבל תעודת הוקרה ושי.

כאיה למשרד החינוך הכל היה כל כך לא מאורגן...

הם סידרו את תעודות לפי שנת פרישה, ואז לפי סדר הא-ב.

כל כך הרבה אנשים לא זוכרים באיזה שנה פרשו...

כך שהיו צריכים לעמוד בשני תורים שונים האחד לברר מתי פרשו ושני לקבל את השי.

ומורים ... לא יודעים לעמוד בתור והבאלגן חגג.

 

אז נכנסנו לאולם ענק,

בו היה כיבוד ליאישית לא ממש היה טעים אבל זו אני, מקווה שאחרים אהבו.

לא היו מספיק כסאות לישיבה... 

הכייף היה לפגוש חברות מתקופת העבודה בבית הספר.

ולפגוש את הגננות של אורי שזוכרות אותו קטן והשווצתי במה שהוא עכשיו.

 

לאחר הכיבוד נתבקשנו ללכת לאולם אחר,

שם נאמו לנו אנשי הסתדרות המורים, 

שאגב במאי מתקיימות בחירות להסתדרות המוריפ ועל כן זו היתה תעמולת בחירות לשמה.

כל אחד דיבר על כמה הוא נפלא ומוצלח..

עד כמה הוא עוזר עזר ויעזור לכל אחד,

וכשמהיא אמרה שזה לא ממש מורגש כי במשכורת שלנו לא עלתה סתמו לה את הפה....

 

לקינוח קיבלנו את נדב אבוקסיס שהצחיק אותנו כל כך.

יכולת האילתור, היכולת להגיב לקהל במידי...

צחקנו המון.

 

רוצה לומר תודה על השי, והתעודה והצחוק..

תודה על החברות שפגשתי שם.

חבל שהכל היה רווי בפוליטיקה הפנימית של הסתדרות המורים.

 

תחשבו טוב יהיה טוב,

שבת שלום,

 

אורלי

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 24/3/2017 10:06   בקטגוריות אביב 2017, אני, זכרונות, טקסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שחרור


אורי בצופים.

אני מאד  מאד שמחה על כך.

אני מאמינה באמת ובתמים שבתנועות הנוער גדלים אנשים טובים יותר.

אני מאמינה שהילדים/נערים לומדים על אהבת אדם,

             על נתינה וקבלה,

             על אהבת הארץ

             ועוד ערכים כאלה ואחרים.

 

בתחילת השנה אורי יצא לטיול פתיחת שנה. 

הוא חשש לצאת לבד ולכן יצאתי איתו, יחד איתו ישנתי באוהל (או בעצם לא ישנתי..)

יחד איתו אכלתי אוכל של הצופים..

יחד איתו...

הוא נהנה מאד,

ואני הייתי על-ידו והרגשתי מצויין עם זה, למרות שהיה לי קשה.

 

עכשיו מתקרב טיול פסח.

הם יטיילו באיזור חיפה והכרמל, לילה אחד מחוץ לבית באוהל עם שק"ש

אורי רוצה לצאת, הפעם לבד.

ואני יודעת שזה נפלא.

ואני יודעת שזה נהדר,

ואני יודעת שישמרו עליו, ושהוא יהנה מכל שניה.

ואני יודעת שהניתוק מחבל הטבור שלי חשוב....

 

ובכל זאת,

 

אמרתי לאבא, 

אולי כדאי שאנחנו ניסע לאיזה צימר באיזור חיפה,

שאם הוא יזדקק לנו שנהיה קרובים.

שאנחנו בכל זאת נהיה שם באיזור.

אני אתגעגע ויהיה לי קשר....

ואבא מתנגד (נו, טוב אני יודעת שבצדק)

הוא אומר, שחררי.

הוא אומר יזדקק לנו ניסע...

הוא אומר יהיה בסדר, אני בטוח.

את רוצה אומר אבא שהוא יפתח עצמאות, אז תני לו.

את רוצה שהוא יהיה מאושר עם חבריו, תני לו....

אבל אני אתגעגע.....

וכל כך יודעת שהוא צודק.

 

כנראה לצופים יש מטרה נסתרת נוספת שלא חרוטה על הדגל - 

 

ללמד את אמא לשחרר.

 

 

 

זהו להפעם,

תחשבו טוב יהיה טוב.

אני יודעת שיהיה לו כייף....

 

אורלי

 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 22/3/2017 18:01   בקטגוריות אוּרי, אני, אמהות, גדילה, צופים, שבט הע*מר - גדוד יהב, שחרור, אביב 2017  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גדל לנו הילד.


כל כך מרגש לראות ילד גדןל אל מול העיניים.

אורי שלנו גדל.

חברים באים והם נכנסים לחדר שלו סטגרים דלת... ומשחקים.

ואני תוהה,

לאפשר דלת סגורה?

לא לאפשר?

מה האג'נדה שלי בנושא?

ברור לי שהוא זקוק כבר לפרטיות שלו עם החבר,

ברור לי שזה חלק מהגדילה.

אבל יחד עם זאת,

מה מתרחש שם מעבר לדלת (אני מאמינה שכלום.)

ולמה הדלת צריכה להיות סגורה?(כי הוא כבר בגיל שרוצה פרטיות.)

אז אני מאפשרת, ומדיי פעם דופקת בדלת להביא נישנוש, של פירות חתוכים.

ובאותה הזדמנות מציצה.

מאפשרת פרטיות ומפמפמת כל הזמן שאין סודות,

שאמאבא שם כדי לשמוע ולעזור בהכל,

שלא שומרים דברים בבטן, כי אחר-כך זה כואב.

 

הוא כבר לא כל כך רוצה ללבוש בגדים שאני קונה לו,

ולא רוצה לבוא לבחור לבד.

הבגד הזה-

 מכוער,

ההוא של בנות,

וההוא לא טוב.

הבנתי אמרתי לאורי,

אתה גדל, רוצה לבחור לעצמך את הבגדים, מקובל עלי.

ואשמח לבוא איתך ושאתה תבחר.

אבל הוא לא מוכן,

מצידו מה שיש בארון זה בסדר, אבל הוא כן רוצה להתלבש יפה כמו באופנה של  ילדים בגילו,

ומה לעשות שהבגדים בארון נהיו קטנים.

אז אמרתי לו,

יש לך שתי אפשריות,

האחת-

לבוא האיתי לבחור ולמדוד (אוף אבל אני שונא חניות בגדים ואני שונא למדוד)

אפשרות שניה-

ללבוש מה שאני קונה לך (אוף אבל את לא מבינה באופנה שלנו.... את כל פעם קונה דברים שהם לא באופנה).

 

כן גיל ההתבגרות כבר כאן דופק בחזקה בדלת.

אין ברירה אלא לתת לו להכנס ולחבק אותו, 

להתמודד איתו,

ולדעת שהנה זה כאן ואנחנו נשרוד את זה.

 

ובמקביל,

הילד עדיין אוהב התפנק על אמא.

ולבוא למיטה שלנו בבוקר שבת.

ולאפוטת איתי,

וארוחות שבת משפחתיות...

אז נוצרת כל שניה כי אני יודעת שזה לא לעוד הרבה זמן.

 

אז רגע בא לי לצרוח

אורי חכה רגע אל תגדל לי כל כך מהר! תשאר עוד קצת תינוקי שלי.

ושני רגעים אחר כך, אני

יודעת שזו דרך העולם, והילד גדל,

בונה חיים משלו, טעם משלו העדפות משלו.

והתפקיד שלי קצת משתנה... 

הלוואי שאדע שאני עושה את הדבר הנכון.

 

כייף לחזור לכתוב.

תחשבו טוב יהיה ממש טוב,

 

אורלי

 

 

 

 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 15/3/2017 11:27   בקטגוריות אוּרי, אמהות, אני, גדילה, הורות, חברים וחברות, כיתה ד, מחשבות, חורף 2017  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אורי ב-16/3/2017 13:41
 





54,312
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , האופטימיים , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמא של אוּרי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמא של אוּרי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ