לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

*My life*


ממשיכים...

Avatarכינוי:  October

בת: 28



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2013    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2013

MC התייקר עוד פעם? יופי


אם בעבר עוד אהבתי מקדונלדס, עבדתי וקניתי בה ארוחות, עכשיו זה עוד יותר סיבה לברוח משם.

אני אסביר -

בזמנו, עלות רוב הארוחות היו בסביבות 33 שח, כאשר מחיר של ארוחת הדאבל שאף ל38. אז זה היה יקר אבל סביר ברמה מסויימת.

בשר קפוא, מלא צ'יפס והגדלה זולה. 

כיום, אותה ארוחה: יקרה יותר, סופרים לך כל צ'פסון, מפיות, קשים וכמובן גם קטשופ ומיונז. ואם הם חושבים שתבקש עוד, אז הם פשוט מסתובבים והולכים "לנקות" דלפק בחור אחר של הסניף.

אגב, אני לא אומרת שזה לא היה בעבר, אבל אז עוד הרגשתי שאני במסעדת ג'אנק פוד אז אני עוד אשרוד את המבטים האלה. כיום, כשאני מוציאה 50-55 שח על ארוחה אני רוצה לקבל ארוחה. שהרי כמעט באותו מחיר אני יכולה ללכת לכל מסעדת המבורגרים, לקבל מנה טריה, אז מה ההבדל? למה שאני אבחר מקדונלדס?

אז עכשיו כשהמחירים בין מסעדות המבורגרים ומקדונלדס מתקרבים, אני ארגיש יותר "בסדר" עם עצמי על זה שאני מוציאה מעט יותר (אבל כמעט) אותו הכסף כדי לאכול המבורגר מסכן במקום שמכין לי אותו עם ההגעה שלי ולא מייבשים לי אותו בחימום.

 

 

אני מודה שמקדונלדס זה מותג, זה מדובר, זה "טעים" בדמיון.

הפרסומות, הזכרונות והצורה שזה השתלב לנו בחיים.

תמיד הטעם וזהכרונות של מקדונלדס ישארו כמו שהם -

שהרי יש לזה דימוי מאוד מוצלח. 

 

אבל אני חושבת שזה הזמן לעשות שינוי, להפסיק להאכיל את הילדים באוכל יקר ולא בריא ואפילו אני בעד להגיד להם - שלהורים אין יותר תקציב למקדונלדס, וכך ההתרגלות הזאת לג'אנק תלך ותפחת.

דעתי.

מותר לי.

 

אני את השינוי מתחילה מהיום.

 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4377841,00.html

נכתב על ידי October , 9/5/2013 01:17  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אז כמה זמן כבר לא הייתי פה? שנה? נצח!

סתם, שנה, אבל מרגיש כמו נצח..

 

יש משהו בלשמור איזה מקום קטן-קטן בצד, מקום פרטי, מקום בו אני יכולה תמיד למצוא מה להגיד.

כמות הפעמים שקרה לי שהלכתי לרחוב ופתאום התחילו לרוץ לי איזה מחשבת שבכיף הייתי מעלה עכשיו בכתב לאיזה מקום..

אבל עד שמגיעים הביתה קולטים שיש כל כך הרבה מה לעשות. דוחים את זה קצת ועוד קצת ועוד ועוד ועוד ועוד...

 

 

חבל רק שימים כל כך קצרים, ושהזמן עובר כל כך מהר. 

חבל לי שלפעמים אני כל כך עמוסה בלהגיד לעצמי כמה מהר עובר הזמן מבלי באמת לנצל אותו


 


אם כבר אנשים שמנצלים זמן (וכסף, אוחחח כמה כסף) זה רוב השכבה שלי מהתיכון, שנמצאים עכשיו בתורנויות בדרום אמריקה. הזוי לגמרי.

וכולם. אבל כ.ו.ל.ם. מעלים את אותן התמונות.

בחייכם, אני כבר לא רוצה לנסוע לשם - הכל נראה כמו תאילנד וספרד (כן בזמנו שהשתחררתם). 

כולנו ידענו על זה. כן.

 


 


אז דפדפתי לי כמה פוסטים אחורה, כמה זכרונות סמויים בין השורות, כמה דיכי, כמה שבאמת התבגרתי...

 


שיהיה לילה פורה

בדיוק כמו האיחול באתר הלמידה שלי.

סימן שצריך ללכת לישון.


חיבוק של הסוררת

נכתב על ידי October , 7/5/2013 01:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOctober אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על October ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ