לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קסם שימושי


על הקסם שבחיים. את הקסמים היותר שימושיים תוכלו למצוא גם בחנות שלי www.kesem-art.com

כינוי: 

בת: 51

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2015    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2015

להגיד כן


31.8.2015


 

 

לפני הכל - לא עידכוני בריאות - הרבה יותר חשוב - עידכוני שמחה וקולולו

 

מסתבר שהילד החכם שלי ידע מה התשובה הנכונה לשאלה החשובה מכולן והוא ענה לה כן!!!

 

 

גם כשמציעים לך עזרה - הרבה פעמים התשובה הנכונה היא כן.

בשנים האחרונות התעסקתי הרבה במעגלים של רשתות תמיכה קהילתיות, פיזיות ורוחניות. למדתי את הנושא גם מהפן היהודי שלו וגם מהפן המעשי שלו ובמסגרת הקמת וניהול וועדת הקהילה ביישוב שלי התחבטתי בו לא מעט. בעיקר באיך גורמים לאנשים להיעזר

אחת התובנות שלי היתה שבמסגרות וביישובים הדתיים הנושא הזה הרבה יותר קל התודעה של חסד וצדקה כל כך מובנית בסיסטמות היומיומיות, וכשברור שהנתינה היא חלק מובנה מהחיים שלך, כנראה קל לך יותר להיות בצד המקבל כשאתה נדרש לכך. יש משהו ברשת הקרבה שנוצרת בקרב אנשים שמתפללים יחד, שחסר במסגרות מנוכרות יותר (ולא שהשאיפה שלי היתה דווקא לקהילה שמתפללת יחד, אבל תודו שכשאנשים רגילים לפגוש כל יום מישהו שמגיע לתפילה, הם ישימו לב מהר מאוד אם הוא ייעדר כמה ימים ברציפות ויבדקו מה קורה איתו. הנוכחות או ההיעדר ממסגרת קבועה הוא סוג של לוח מודעות קהילתי...

 

במהלך השנים שמתי לב שהתגובה האוטומטית שלנו כשמציעים לנו עזרה היא לומר, לא תודה, אני בסדר...

כשהמתבגרת היתה פצפונת השתתפתי במחזור הראשון של מיזם "אם לאם " בקהילה ולמדתי המון. אני עוד אחזור לתובנות שלי משם בקרוב. אחד הדברים אליהם התייחסנו היה העניין הזה של להגיד "לא תודה" לעזרה ולהתעקש להסתדר לבד. כשהגיע בר המצווה של הפרופסור שנתיים אחר כך ועמדתי בפני משימה מרשימה של חיתוך קילוגרמים של ירקות לבר הסלטים הצבעוני שהכנו לבד, אמרתי כן לכל מי שהציעה עזרה ובילינו לא מעט שעות חברותיות ונחמדות במטבח שלי בהשלמת המשימה. זה היה לקח מצויין לזה שכשאומרים כן, יוצאים מזה יופי של דברים.

 

המצב הנוכחי מציב אותנו כמובן בפני המון המון רצון טוב והצעות עזרה, שלהרבה מהן אנחנו אומרים לא, כי באמת שכרגע אין צורך, אבל אני ממש משתדלת לא לומר לא רק כי לא נעים לי לומר כן. וכשביום שישי בבוקר מסמסת לי חברה מהיישוב ושואלת מה תוכל להביא לי שישמח אותי ואני מבקשת פשטידה, אני יודעת שיהיה לי טעים, אבל שבזה שאמרתי לה כן גם נתתי לה משהו.

 

אז תוותרו על הלא האוטומטי. הכן לא אומר שאתם חלשים, הוא רק אומר שאתם פתוחים למה שבא, ותנו למי שמולכם לעזור, בטח ייצא מזה משהו טוב.

לכל מי משחרר מחר אפרוחים למסגרת - שיהיה יום מלא קסם של התחלה. אל תשכחו לצלם!

נכתב על ידי , 31/8/2015 16:37  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"אז מי זו בעצם הלימור דוד הזו???"


יש לי הרגשה שביום ראשון בבוקר השאלה שבכותרת הפוסט תהדהד שוב ושוב במסדרונות רמב"ם ואני חוששת שתגיע למסה קריטית ולפיצוץ. ביום חמישי הלחץ שלנו להתחלת ההקרנות שמסתמנות כרגע כפיתרון היחיד (בליווי כימו שיינתן בו זמנית) גרם לנתנאלה לפרסם סטטוס שמחפש קשרים למכון ההקרנות ברמב"ם ומאותו רגע הוצפנו בפניות ובבקשות לקבל את הפרטים שלי ונוצרו הרבה הרבה קשרים ונסיונות של רצון טוב. אין לי ספק שאם יש איזושהי דרך אנושית לקצר את ההמתנה ולו במעט - זה יקרה.




אני חייבת לציין שכל סטטוס כזה (וגם כל פוסט לצורך העניין) גוררים המון המון תגובות - עם עצות, שמות המלצות, איחולים ורצון טוב. אני הכי אסירת תודה שאפשר, אבל גם מוצפת. לא רק שאני לא יכולה להגיב לכולם, אני אפילו לא מסוגלת לקרוא את כל הרעיונות והקישורים ששולחים לי. רק לשם דוגמה - בפוסט הקודם התייחסתי לעלויות החניייה בביקור בבית חולים . התייחסתי לזמן האישפוז, בימי ה"לפני" טרם קיבלתי מעמד מועדף של חולה אונקולוגית.... מרגע פרסום הפוסט קיבלתי לפחות 50 התייחסויות בהן מעדכנים אותי שאני זכאית לחנייה בבית החולים. אני כותבת את זה כדי שתבינו, שגם כשאני מנסה להגיע לקרוא את כל ההתייחסויות, אין סיכוי שאוכל להגיב....אבל אני באמת מעריכה את זה שאתם שם ושכל כך אכפת לכם ואני מחבקת את כולכם.




אז מאחר שאני מנסה להיות הכי מדוייקת במה שמתאים לי - מה כן ומה לא?


1. שמות של מומחים, אנשים שיודעים לרפא סרטן ועושי נסים - בשלב מוקדם הבנתי שלטובת השפיות שלי אני צריכה להתקבע על גורם רפואי שעליו אני סומכת ועם המלצותיו אני זורמת. מבחינתי זה הצוות הנוירוכירורגי והנוירואונקולוגי בנהריה ושם אני נעצרת, לא מחפשת להכניס עוד רעש למערכת שמוצפת ממילא..


2.שינויי תזונה, המלצות לתרופות פלא ושאר ירקות - ההמלצה של הצוות מהסעיף הקודם היא לא להיכנס לשכאלו כרגע. אני מתרכזת בלאכול מאוזן (וטעים). ****יוצא מן הכלל - אנחנו כן בודקים את נושא שמן הקנאביס, שעליו שמענו מכל כך הרבה כיוונים, עד שאי אפשר להתעלם.


3. תפילות ואנרגיה טובה מתקבלים תמיד בברכה. 


4. גם מיילים משעשעים


5. אני מקבלת הרבה הצעות לקשר אותי עם אנשים שחוו סיפור דומה (אולי, מסתבר שיש המון הבדלים בין גידולים במוח, גם כשהם נשמעים דומים)  ונדיבים מספיק להסכים לדבר איתי.אף פעם לא אהבתי שיחות טלפון וכרגע זמן הוא נושא די רגיש אצלי ואני משתדלת להקדיש אותו רק לדברים שעושים לי טוב . אז לא שיחות טלפון שכאלו.




ואם מדברים על זמן - 




 לפני שהבן-יקיר-לי עלה לכיתה א' הגענו למפגש הורים עם תמי, מנהלת בית הספר, שעם הזמן הפכה לחברת נפש וליקירת המשפחה. היא שבתה את לבי כשאמרה "בבית הספר היסודי אני לא מכינים אותם לחטיבה, כמו שבחטיבה לא צריך להכין אותם לתיכון. אם כל הזמן נכין אותם לעתיד - מתי הם יחיו?"


זה מאוד דיבר אלי. אני חושבת שלאורך השנים באמת ניסיתי ליישם את הגישה הזו , של להיות באמת בתוך החיים, לא להתייחס אל החיים שלי כאלושלב בדרך אל משהו שיבוא בעתיד. ליהנות מהרגעים, לראות מה קורה מסביבי ולזהות את הרגע הזה שבו משהו אמיתי מתרחש סביבי.




הבוקר עליתי במקרה על החצי השני של הסרט המקסים "כל הזמן שבעולם" שמספר על בחור עם סוד משפחתי - כל הגברים במשפחתו יכולים לחשוב על רגע בעבר שלהם ופשוט לחזור לאותו רגע, כך שהוא יכול לתקן טעויות שעשה ול"סדר"את החיים שלו כך שיהיו מוצלחים. באיזשהו שלב אבא שלו   מסביר לו איך הוא בחר לחיות - לחיות כל יום פעם אחת כמושהוא, עם התקלות ועם הגליצ'ים ואז לחיות אותו שוב ולנסות להפיק ממנו את המכסימום. לקראת סוף הסרט טים מסביר שהוא בחר לחיות כל יום רק פעם אחת, אבל לראות בכל יום את הטוב והיופי  (כמובן שזה קל יותר כשאתה יודע שאם תצטרך עדיין תהיה לך היכולת לחזור ולתקן...)


אהבתי את זה כי זה מאוד דומה לפילוסופיית החיים שלי. זה לא סתם שכל  כך הרבה פינות "משהו קטן וטוב" התפרסמו כאן. החיים מלאים בהן - לשים לב אליהן זה עניין של בחירה.


אפילו עם הסרטן הזה שמשתולל כאן אתם ממלאים את החיים שלי בדברים קטנים וגדולים וטובים, ואפילו הצלחתי ליצור היום קצת!


 


וביומן הויזואלי שהתחלתי יש עוד המון עמודים ריקים,


אז צפו לראות אותי עוד המון בסביבה...


שבת שלום מלאה אהבה



נכתב על ידי , 28/8/2015 22:25  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



a Lady in waitingr


************עידכון מצב*****************




בילינו היום ארבע שעות במכון ההקרנות ברמב"ם. פגשנו את הרופא להסברים ועשו מסכה של הפנים שלי כדי שההקרנות ילכו למקום הנכון. מסתבר שכשצד אחד של הגוף קצת מתאבן זה משפיע על הסימטריה הכללית של האדם, אז הן נאלצו ללכת על שלושה ניסיונות עד שהן הגיעו לגרסה יחסית ישרה שלי. לפחות הן אמרו לי תוך כגדי שאני יפה, והיו נעימות ונחמדות מאוד מאוד.




note to self במכון ההקרנות ברמב"ם קר נורא!!! תמיד להביא שמיכה (איזה כיף לי שיש לי כירבולית של קאס שהופכת אותי לנכה הכי סטייליסטית בצפון).




עכשיו אנחנו מחכים לתאריך לתחילת ההקרנות. מדובר על שישה שבועות רצופים, חמישה ימים בשבוע. fun!!!








מחר נפגוש בנהריה את האונקולוגית שלי כדי לסגור את נושא הכימו (שיינתן בכדורים בבית) ואז אולי ניצור לנו סוג של שגרה, אם זה אפשרי בתנאים האלו.






רשימת משאבים שרצוי שיהיו לך לפני שאת יוצאת להרפתקת הסרטן של חייך:




כסף goes without saying - לא רק במובנים הגדולים של הנגשת הבית ותוספת מזגן לקומה התחתונה. שבועיים של אישפוז מתבטאים למשל בהמון המון כוסות קפה והמון חניות בחניון של בית החולים ובלי שמרגישים בכלל נוסף עוד סעיף כבד לחשבון ההוצאות הביתי. וכמובן שזה בא לצד התחושה ש"מגיע לי" להתפנק ושלא מתעסקים עם התלבטויות של כן לקנות או לא לקנות דברים שיעשו את החיים יותר נוחים (ובכל זאת - בפרופורציות. כן הלכתי על שדרוג הבית ליס  vod כדי שיהיה לי מה לראות, אבל התעלמתי מהצעת הפרופסור לנצל את ההזדמנות להחליף את הטלוויזיה הארכאית שירשנו פעם בגרסה שתואמת את שנת 2015... כמו שאמרתי כבר כמה פעמים בשבועיים האחרונים - באופן מפתיע, למרות שאפשר היה לראות את ההיגיון וההגינות בכך הסרטן אינו מגיע עם קרן משאבים מוצמדת אליו...




that said - אני חייבת לציין שזרמו אלינו הצעות מחממות לב מכל המעגלים של חיינו ולמרות שכרגע אנחנו באמת לא זקוקים לנצל אותן - אם נצטרך, אנחנו מכוסים להפליא....












כוח אדם פנוי - ניהול המחלה דורש לא רק את החולה (שרצוי שיינכח בלא מעט מהתהליכים), אלא לפחות אדם בריא אחד לצדו שיטפל בכל המנהלות, התיאומים, הטפסים והעניינים הנלווים. למזלנו מקום העבודה של האיש שלי מפגין הבנה מלאה לעובדה שהוא עבר לעבוד אצלי במקום אצלם( וכך גם לגבי מקום העבודה של הבן-יקיר לי), אבל אני חייבת לתהות מה קרה אצל אנשים שאין להם מערכת תמיכה משפחתית כזו שיכולה לזרוק הכל מהידיים ולהעמיד את עצמה לרשות המחלה.








כוח וכושר




המלצה ידידותית לסרטן - חודש-חודשיים לפני שאתה נוחת שלח הודעה ידידותית בעוגיית מזל או בתוך בקבוק "ירידה קלה במשקל ועשיית ספורט ישפרו את חייך בעתיד הנראה לעין". האמת היא שסביר שההודעה לא היתה משפיעה עלי, כי זה לא שלא ידעתי את זה.... אבל ביליתי כמה רגעים קומי-אבסורדיים על הרצפה אחרי התרסקויות של לפנות בוקר ובהם נשבעתי שבעתיד אהיה רזה יותר וקלה יותר לאיסוף. מאחר שאני לא - המשאב שהועיל לאסוף אותי בסופו של דבר מהרצפה היה הכוח של האיש שלי והנחישות של שנינו (למרות שהיו רגעים ששקלתי פשוט ללכת לישון על הרצפה...)




מה שמביא אותנו למשאב הכמעט הכי חשוב -








אהבה




בעוד פחות מחודש נהיה נשואים עשרים ושמונה שנים.אני לא חושבת שבמהלכן היה רגע שלא ידעתי שהוא אוהב אותי, וככה הצטברו בי מאגרים אדירים של ביטחון שמאפשרים לי להישען, לסמוך (ממש , פיזית, כשהוא אומר " אני מחזיק אותך" ואני בטוחה שלא אמצא את עצמי על הרצפה) ולדעת שמה שלא יהיה - נהיה בסדר.








אופטימיות- נתי המקסימה שאלה אתמול אם יש לי עץ אופטימיות שממנו אני קוטפת לי עלים. האמת היא שאני לא יודעת איך להיות אחרת. ראיתם את "הקול בראש"? אם לא רוצו - אני תמיד הייתי גו'י. משהו עצוב? לא נורא, בואו נשים מולו משהו שמח. כשהרופא הסביר לנו על שלבים של סרטן ואמר שזה שלוש ואמרתי שלפחות זה לא ארבע, האיש שלי אמר שמבית חולים אנחנו יוצאים ישר למשרד הפנים להחליף לי את השם לפוליאנה.הרבהיותר  קל לי למצוא את הצד השמח בחיים, למרות שיש מסביבי גם מי שחושב שאופטימיות היא עבודה קשה. מצד שני כמו שאומר הבעל שלי "אופטימיסטים ופסימיסטים טועים בערך אותה כמות של הזמן, אבל לאופטימיסטים יותר כיף בינתיים... " ואני מעדפה שיהיה כיף.








ויותר מכל, מסע הסרטן דורש 




סבלנות - החודש האחרון היה כרוך בהמון המון המתנות - לבדיקות, לפגישות עם רןפאים, לתשובות, להחלטות, למסקנות. יש משהו מעייף בזמן הזה של ההמתנה שבו אי אפשר להיות באמת נינוח ומצד שני להתרגז על ההמתנות זה לחלוטין לא אפקטיבי.כמו שהנסיכה אמרה בהקשר אחר לפני כמה שבועות - לפעמים זה טוב שיש לי המון דברים לחשוב עליהם. בהקשר הזה מכניסים ישר לפעולה את סעיף המשאבים הקודם כדי שהמחשבות יהיו טובות ככל האפשר.












הבן-יקיר-לי העז להעיר על העדרו של המשהו קטן וטוב מהבלוג. מותר לכם לספר לכם לו מה אתם חושבים עליו בתגובות.....


אני, כידוע,מתכננת להיות בסביבה עוד המון זמן כדי לקרוא את התגובות שלכם.....

נכתב על ידי , 26/8/2015 21:45  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקסם שימושי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קסם שימושי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ