לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  דֶייְנָה

בת: 24

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2012

ממני אליכן.


מלאכית שלי,

הפוסט הזה עבר כבר כמה שכתובים, אבל החלטתי שדי, הגיע הזמן להעלות אותו.

אני מנסה לחשוב איך אוכל להעביר בצורה מספקת את ה-תודה הגדולה שאני רוצה לומר לך.

כי באמת ש... החזקתי מעמד בחודשים האחרונים רק בזכותך, או אולי, בעיקר בזכותך. 

את באמת בן אדם מדהים, את יודעת?

ולא סתם אני קוראת לך "מלאכית", פשוט כי את תמיד יודעת איך ומתי להציל אותי, את תמיד תהיי שם להחזיק אותי, לומר את המילים הנכונות, לייצב ולמלא בביטחון. 

את פשוט... החברה הכי, הכי שלי.

כמה חפרתי לך, ואיך את ידעת להכיל הכל, בלי לומר אף מילה של זלזול, או חוסר סבלנות, להפך, תמיד מכילה הכל, תמיד מקשיבה, מייעצת, נותנת לי לפרוק שוב ושוב את אשר על ליבי. 

אז אני באמת רוצה להגיד לך תודה, כי בזכותך אני אף פעם לא מרגישה לבד, בזכותך אני מצליחה בכל פעם מחדש להחזיר לי את הביטחון והיציבות, ולשמור על רוגע מסוים. 

וכאן זה המקום לומר שאני חושבת שהדבר הכי נפלא שקיים בך זו האהבה לאחר. את בן אדם שאוהב בלב שלם, את אוהבת כי עושה לך טוב לאהוב, עושה לך טוב לתת ולראות שאחרים מאושרים. את אוהבת בצורה מוחלטת, מבחינתך השמים הם ממש לא הגבול, כי הרי מה לא תעשי בשביל אנשים שאת אוהבת?

מה לא תתני?

את כל כך כולך תתני, וגם את מעבר ליכולתך, וזה משהו שלא מוצאים כל יום, אם בכלל, זה דבר מופלא וממש לא מובן מאליו.

ואני מודה לך שזכיתי להיות חלק כל כך קרוב לליבך, ושאת בוחרת בחברות הזו שלנו בכל פעם מחדש.

כי אין מישהו שנמצא שם בשבילי כמוך.

ואין מישהו שאני מרגישה שאני יכולה לפנות אליו בכל רגע קיים, וגם אתקבל בברכה, אין מישהו מלבדך.

דואגת יחד איתי כשמדאיג, עצובה יחד איתי כשעצוב, שמחה יחד איתי כששמח.

את באמת חברה מיוחדת במינה, חברה של פעם בחיים, אז תודה לך אהובה, תודה שאת כאן, ושאת חברה כל כך טובה שלי, זו באמת זכות.

 

כפי שדיברנו לפני כמה ימים, הקשר שלנו נשאר חזק, גם עם המרחק הפיזי הקיים, ואני מסכימה איתך שזה דבר מיוחד מאוד.

כי למרות שכל מה שיש לנו הן שיחות הצ'אט והטלפון, זה מה ששומר אותנו קרובות, וללא ספק, גם עם המרחק, אני מרגישה הכי קרובה בעולם אליך.

יש דברים מסוימים שאהיה מסוגלת לדבר איתם רק איתך.

וכשאנחנו נפגשות פנים מול פנים?

זה בכלל נפלא!

כמה שזה כיף, ברמות שקשה לתאר.

 

יפתי, רציתי רק לכתוב לך משהו שיזכיר לך את גודל ועוצמת אהבתי אליך.

תזכרי שאת אחת ויחידה, מיוחדת במינה, מלאכית מזן נדיר, מישהי שאין עוד כמוהה.

שוב תודה לך על כל מה שאת עושה למעני, ועל כך שאת תמיד לצידי,

אני מעריכה כל רגע כזה, ומודה עליו אלפי פעמים. 

אני אוהבת אותך הכי שרק אפשר,

ושולחת המון חיבוקים ונשיקות,

דיינה.  

 

 



 

 

אהבה שלי,

המכתב התשיעי אליך.

מאז היומולדת שלך לא כתבתי לך.

עוד שלושה ימים את כאן, איתי.

אני כבר מדמיינת אותנו מחכות לכם בשדה התעופה עם שלט "ברוכה הבאה" ועם בלונים, ואז את תתהלכי לך בשביל עם התיקים ואני ארוץ אליך ואקפוץ עליך ובטח ניפול על הרצפה מההדף, אבל לא יהיה לנו אכפת בכלל...

כמה התרגשות יש בתוכי, אין לך מושג בכלל, קוקי שלי.

כמה חיכיתי לרגע הזה, שתחזרי אלי... והנה, הוא הגיע.

לא יאמן שהוא הגיע.

 

את והוא עושים לי החלפות. אתם לא יכולים להיות בארץ בו זמנית  מוציא לשון חח

סתם, את תחזרי ביום חמישי והוא יחזור ביום שישי וסוף, סוף שניכם תהיו בארץ!

אתמול הייתה לי ולו שיחה, שריגשה אותי מאוד.

בזמן האחרון הוא מאוד מוטרד מהעתיד שלו, מכך שהוא משתחרר בספטמבר.

אני מבינה אותו, אבל הלחץ שלו הלחיץ גם אותי, אני חייבת להודות.

קרה פעם או פעמיים שהרגשתי באוויר, שלא ידעתי מה הוא הולך לעשות, שעלה בי הפחד, אבל... אתמול הוא מילא אותי בשלווה.

זה כאילו הוא מרגיש אותי, וזה עושה לי טוב.

את יודעת מה הוא אמר בשיחה?

ששום החלטה מהנסיעה הזו לא תתבצע רק על ידו, אלא היא תהיה בהסכמת שנינו.

ואחר כך סיכמנו על זמן הנסיעה שלו- שלושה חודשים, ודיברנו מעבר על הנסיעה ועל הסיכון שקיים רק מעצם הנסיעה, והוא הכניס בי המון ביטחון.

הוא אמר לי שהוא לא מוכן לוותר על הקשר שלנו רק בגלל הנסיעה, ושהוא בטוח שאנחנו נצליח לעבור את זה ולהמשיך להיות ביחד :)

בובי... אני לא מאמינה שאתם לא מכירים עדין.

אולי כבר ביום שישי הקרוב תיפגשו, אם בוניטו לא יהיה עייף מדי, כי הוא רק יחזור מהנסיעה שלו.

יום שישי הקרוב... אני לא תופסת את זה שהשבוע אני אראה אותך, זה פשוט נראה לי... לא הגיוני.

זה כאילו משהו שאני מודעת אליו, אבל הוא לא נקלט בראש, ובטח עד שלא אראה אותך מול העיניים שלי, אני גם לא אקלוט עד הסוף.

סוף, סוף את תחזרי ונוכל להשלים את כל מה שהחסרנו. את תספרי על כל החוויות, הריגושים, המחזות המדהימים שוודאי ראיתם, ונשמע על הכל לצד קפה והתמונות  קריצה

ואני אספר לך על כל התקופה הזו בלעדיך, תוכלי וודאי גם להבין מהמכתבים, אבל עדין, נשלים את כל מה שחסר, כל מה שאי אפשר היה לומר בשיחות הצפופות בסקייפ!

 

אני חייבת להוסיף שהיום חזרנו ללמוד באופן רציף וזה יהיה כך מעכשיו ועד לסוף הסמסטר, מה שהיה קצת משביז  מוציא לשון אבל נאלצנו להתגבר.

אבל כל הזמן חשבתי על סוף השבוע ועל המתנה הענקית שאקבל (כמובן- שאת תהיי כאן איתי שוב) וחיוך גדול נפרס על פני!

רק עוד שלושה ימים... מה זה שלושה ימים לעומת ארבעה חודשים?

כ-ל-ו-ם!

אבל באמת שאני כבר לא יכולה לחכות... וככל שזה מתקרב, אני יותר מאבדת את הסבלנות, אבל ככה זה בד"כ אצל רוב בני האדם, לא?

זה לא שאני מיוחדת או משהו מוציא לשון

העיקר שתחזרי, בקרוב, כל כך בקרוב.

 כבר הרבה זמן לא חיכיתי למשהו/מישהו ככה... אבל את הרי אחותי, אי אפשר בלעדיך, אהובה קטנטונת שלי חיבוק של הסוררת

טוב, חפרתי ממש, אז כאן אסיים בינתיים. 

אני לא יודעת אם זה יהיה המכתב האחרון, יכול להיות שביום רביעי (סביר להניח בעצם) יהיה עוד מכתב באמת אחרון. 

בוב שלי, אני אוהבת אותך המון, הכי שרק אפשר.

ואת הגעגועים שיש בי אני מניח שכבר הפנמת מכל החפירות שלי חח

נשיקות וחיבוקים (רק עוד קצת על הנייר, עוד רגע על אמת קריצה)

לאב יו פיץ!

דייני שלך. 

  

נכתב על ידי דֶייְנָה , 29/4/2012 21:42  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדֶייְנָה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דֶייְנָה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ