לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  דֶייְנָה

בת: 24

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2014

לוותר...?


אני מנסה להבין מה עובר לך בראש, איך אתה חושב, ואני פשוט לא מצליחה...

ואז אני מנסה להחליט עם עצמי מה לעשות, אבל איך...? 

איך לעזאזל מחליטים בצורה שלמה? אני לא יודעת כבר איך עושים צעד בלעדיך... 

אתה בן אדם טוב, אבל לפעמים אתה לא יודע מה זה ביחד, מה זה לוותר על דברים אחרים לטובת הזוגיות, ובגלל זה אני צריכה לוותר תמיד, על הכל. 

זה לא הוגן, אתה מבין? 

בדיוק כמו שזה לא הוגן שאתה פשוט לא מבין. 

אתה משתמש בתירוץ שאתה עושה את זה בשבילנו ואתה כל הזמן אומר שאתה עושה את זה בשביל העתיד, כשבעצם אתה הורס אותנו עכשיו. 

בכל החלטה שלך, שאתה לוקח לבד, אתה הורס אותנו. 

זה בדיוק כמו שהיה עם הלימודים שלך, עכשיו זו העבודה הזו, שגם כשאתה כאן, אתה עדין לא כאן. 

אתה יודע... אתמול כששאלת את החבר שלך למה לא באר שבע... והוא אמר לך שהיא כאן, במרכז... בין המניעים המרכזיים להחלטה שלו, זה שבר אותי קצת, נפער לי מן חלל כזה בתוכי, שאני לא מצליחה לסגור.

יש אנשים שהזוגיות היא כן מניע מבחינתם, ואני... אני לא הייתי מניע מבחינתך, אני הייתי כלום, לפעמים נראה לי שאני עדין... ועכשיו אני צריכה לוותר על החיים שלי במרכז ולעבור לצפון רק בגללך ואני בכלל לא יכולה כבר לדבר איתך על זה, כי אני "כל הזמן מנפנפת בזה בפניך ונמאס לך מזה".

אתה אף פעם לא מוותר על כלום, אתה אף פעם לא מתייעץ איתי על כלום... גם העבודה הזו ישר קפצה לך ולא חשבת לרגע על מה שזה יעשה לנו, שזה יבזבז את הזמן הזה שאתה כאן, לפני שהכל מתחיל לנו מחדש. הזמן היקר הזה... לפחות לי הוא יקר. 

אז לך נמאס?

לא- לי נמאס.

נמאס לי שאני תמיד צריכה לספוג הכל, שאני צריכה לוותר, עכשיו גם אסור לי לדבר... פתאום הפכת להיות הבחור הזה שמעלים אותי במקום לקדם אותי, ואני שונאת את זה, בחיי שאני שונאת את זה.

אז כן, אני חושבת מחדש על המעבר שלנו ביחד, פשוט כי זו החלטה ממש גדולה, גם אם זה לא נראה לך ככה.

כל פעם מחדש זה קורה, ואני לא יודעת כבר מה לעשות... באמת שלא.

אם אתה לא מוותר על כלום, לטובת הקשר שלנו, לא מתייעץ איתי לגבי כלום...

בנוגע ללימודים שלך היינו מעט זמן ביחד וזו הייתה הסיבה, גרמתי לה להיות מספיק טובה... אבל עכשיו... עכשיו הבנתי שאתה לא מתייעץ איתי גם אחרי שאנחנו שנה וחצי ביחד, שאתה לוקח החלטות שמשפיעות באופן ישיר על הקשר שלנו מבלי שיהיה לך אכפת בכלל.

אז למה?

למה שלי יהיה אכפת?

למה שאני אמשיך לוותר?

אני ממשיכה לעשות את זה רק כי אם אני לא אוותר, לא ישאר מהקשר הזה כלום... ולך זה נוח, זה מאוד נוח, אבל אני לא רוצה את זה יותר, כי זה לא הוגן, זה כל כך לא הוגן.

אין לי מושג כבר מה לומר לך.

עצוב לי.  

נכתב על ידי דֶייְנָה , 31/8/2014 09:37  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




איך נאבדנו ככה? 

באמת שאין לי מושג.

חופש... אתה כאן, אבל פתאום אני מתחילה לחשוב על העתיד ושום דבר לא מסתדר. 

אני לא בחורה שמודאגת בדרך כלל מהעתיד, אבל כל הנסיבות הקיימות דורשות את זה. 

אתה לומד בצפון ואני לא אצליח להחזיק מעמד בקשר מרחוק הזה עוד שנתיים שלמות.

אני בקושי מחזיקה מעמד כשאני חושבת על השנה הבאה שמחכה לנו. 

אז הנסיבות מחייבות אותנו לעשות מהלך כלשהו ואיכשהו זה גרם לי לחשוב שבשלב מסוים אתה תרצה לבנות איתי חיים, אבל הערות שלך גרמו לי להבין שאנחנו ממש לא באותו קו מחשבה. 

אתה רוצה להתחתן מינימום בגיל 32, ואני לא מעוניינת להיות אמא לילד ראשון רק בגיל 35, ואני יודעת שזה נשמע הכי לחוץ שלי, אבל חייבים גם להסתכל על החיים האלה בצורה הגיונית ומציאותית. 

אתה כל הזמן צוחק על העתיד שלנו, וזה גורם לי להבין עד כמה אתה לא רציני. 

ואני הולכת לשנות את כל החיים שלי בשנה הבאה רק בשבילך ולעבור לגור איתך בצפון, דבר שאותו אתה ממש לא מעריך...

ובשביל מה?

בשביל שבסוף תפרד ממני כי אתה לא מעוניין להקים משפחה?

אני לא רוצה להישאר בקשר שאין לו עתיד מסוים שדומה למה שאני רוצה, כי אני לא מוכנה להקריב את הדברים האלה. 

החלום שלי זה להיות אמא, מי שמכיר אותי יודע שילדים זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם. 

אני גם לא מעוניינת להיות אמא מבוגרת, פשוט לא רוצה.

אין לי בעיה להתפשר, הסכמתי לקשר מרחוק הזה, הסכמתי לעבור לצפון ולעזוב הכל כאן בשבילך, אבל די, למה אני כל הזמן צריכה להתפשר ולהקריב בשביל שאנחנו בכלל לא נהיה באותו ראש לגבי המטרה של הקשר הזה?

אני אוהבת אותך, באמת אוהבת, מודה שלפעמים אני גם יכולה לפגוע, מודה שיש בי גם חסרונות, אבל אני בחורה עם מטרות ושאיפות ואחת השאיפות המרכזיות שלי היא להקים משפחה בשלב מסוים. אני לא אומרת עכשיו, אני לא מעוניינת להתחתן עכשיו או משהו כזה אבל בסביבות גיל 28 אני אשמח להתמסד ולהתחיל לחשוב על משפחה.

ואתה לא רוצה את זה... ולא הכרתי את זה בך.

והדחקתי את הנושא הזה עוד ועוד כי אני אוהבת אותך ולא רציתי להבהיל אותך ושתלך או משהו כזה, אבל הגעתי למסקנה שאני ממש לא צריכה להניח את השאיפות שלי בצד, בייחוד אם אני מתכוונת לעזוב את החיים שלי כאן במרכז ולעבור רק בגללך לצפון.

אין כאן הרבה אפשרויות, אם אנחנו לא על אותו קו מחשבה, אין לי בשביל מה בכלל לעשות את המהפך הזה בחיים שלי, שגם אתה בכלל לא מעריך אותו. זה נראה לך כמו משהו מאוד קליל ולגיטימי, אבל מבחינתי זה דבר מאוד רציני...

אני אוהבת אותך מאוד ולמרות כל הוויתורים והפשרות שאני עושה בקשר הזה, עדין אתה אומר לי שאין לך ביטחון בקשר... אז בוא תגיד לי אתה, מה עוד אני יכולה לעשות?

מי מאתנו צריך להיות החסר ביטחון?

אתה- שאומר לי שרק אחרי 10 שנים ביחד תרצה להתחתן איתי, או אני- שתכננתי לשנות את כל החיים שלי, לעזוב את המשפחה והחברים שלי ולעבור לגור איתך ורק בשבילך, בצפון?

אני באמת לא מבינה את זה, אנחנו לא חודש ביחד, אנחנו שנה וחצי ביחד ושוב, זה לא שאני רוצה להתחתן עוד שנה או שנתיים, אבל עוד 4-5 שנים זה לא נראה לי כזה הזוי.

באמת שאני לא יודעת מה לעשות, אני חושבת שכבר אבדנו אחד את השנייה...

אתה אפילו כבר לא מגיע לדבר איתי פנים מול פנים, סתם יושב בבית ומסתמס איתי מפעם לפעם.

אז תגיד לי אתה- מה נשאר לנו?... 


נכתב על ידי דֶייְנָה , 10/8/2014 10:25  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדֶייְנָה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דֶייְנָה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ