לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  דֶייְנָה

בת: 24

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2014

הפרעות אכילה.


לפני כמה ימים הייתה כתבה בחדשות על הפרעות אכילה, על בנות שבגיל 14 מרעיבות את עצמן ואוכלות בבית הספר בשירותים, על בנים שבגיל 14 מעיזים להגיד לפני המצלמה שאם מישהי תאכל מולם המבורגר, הם ידחו אותה וזה יגעיל אותם. 

הלב שלי דפק כל כך חזק כששמעתי את הכתבה הזו, את כל הגועל הזה שהחברה שלנו משדרת, כמה שטיחיות, כמה אטימות. 

התחשק לי לבוא לבחור הזה שדיבר ככה בטלוויזיה ולנער אותו כל כך חזק, מי הוא בכלל שיגיד למישהי מה לאכול ומה לא לאכול?! לו אומרים מה לאכול ומה לא?! 

זה נורא מצחיק.. ממש מצחיק, רק שהנושא הכל כך מצחיק הזה כמעט הרס לי את החיים, בדיוק כמו שהוא הורס לכל כך הרבה בנות אחרות את החיים.

הפרעת האכילה שלי התחילה בגיל 18 בערך, בכיתה יב'. הרעבתי את עצמי, כיסחתי את הגוף שלי בכושר גופני ומוטטתי אותו לגמרי. הגוף קיבל שוק כל כך גדול עד שהמחזור שלי הפסיק. כמעט שנה לא קיבלתי מחזור...

אז זה הנזק הגופני של העניין, אבל בהפרעת אכילה מדובר בעיקר בנזק נפשי, שמי שלא עובר את זה, לא מבין כמה הנזק הזה גדול ומסיבי ונשאר לכל החיים, גם עכשיו זה קיים בי, זה חי וקיים.

הצילו אותי וזה המזל הגדול, אבל המלחמה הייתה עם עצמי, המאבק היומיומי להתקדם עוד צעד ולהתחזק, לשנות את התדמית הכל כך קשה שהייתה לי על הגוף שלי. גם עכשיו, אחרי כמעט 7 שנים, אני מרגישה יותר בנוח לא לאכול ליד אנשים, אני מתביישת בכך שיראו אותי אוכלת, אני שונאת לקנות מכנסיים חדשים כי זה אומר שאצטרך למדוד מידות שאני לא רוצה שהן יהיו שלי (כיום אני מידה 36) וזה אחרי טיפולים פסיכולוגיים ושנים של תסכול עמוק.

לאנשים זה נראה טריוויאלי לחלוטין ללכת למסעדה ולאכול... אבל האנשים שמתמודדים עם הפרעת אכילה נאבקים כל שנייה בשביל לא לחשוב רק לקצת, להוציא את כל השדים שטמונים לנו בראש.

הכתבה הזו עדין מהדהדת לי בראש, כל כך הרבה בחורות צעירות שנמצאות בסכנה ללא צל של ספק והחברה שלנו ממשיכה עם האטימות הזאת. זה מצער כל כך...

אני לא מאחלת לאף אחד להיות עמוק בתוך הפרעת אכילה, זו מלחמה יומיומית, זה מתיש, זו התעסקות תמידית ובעיקר- זה מחבל באנושיות שבך, בחמלה שלך כלפי עצמך, זה גורם לך לשנוא את עצמך. באופן אישי, אני הייתי יושבת ליד השולחן ומסתכלת על הצלחת הריקה, אוכלת תפוח ביום, ואז מתפוצצת בחדר כושר ועולה על המשקל. בשיא שלי שקלתי 44 ואז כבר הייתי בטיפול אצל הדיאטנית, פשוט כלום לא עזר, כל כך פחדתי "לאבד" את כל מה שהשגתי... ההארה הגדולה שלי, כפי שכבר ציינתי, הייתה כשהמחזור החודשי נפסק ושמעתי את המשפט "לא תוכלי להביא ילדים לעולם".

נלחמתי ואני עדין נלחמת... וזה מרתיח שיש עוד כל כך הרבה אנשים בעולם הזה שחושבים שזה בסך הכל משחק.

זה לא משחק, הפרעת האכילה משבשת את הנפש וגורמת לך לראות דברים בצורה מעוותת, זו מחלה מאוד מסוכנת והרבה אנשים כבר מתו ממנה.

אני עדין נאבקת, אבל קמתי על שתי הרגליים שלי- אני מקפידה לאכול, לא נשקלתי כבר הרבה זמן- אני נמנעת מזה ואני שלמה עם זה, המספר הזה לא משנה, כי הכי חשוב זה הבריאות (ואת זה אני יכולה להגיד כמישהי שהייתה צעד מלהיכנס לאשפוז). אני אוכלת... גם המבורגרים מדי פעם, משתדלת לתת לעצמי להינות מהאוכל, אחד הדברים שאמורים להיות מההנאות הגדולות בחיים.

זה עדין איפשהו בראש, עדין קשה לי להכיל את הרגע הזה כשמניחים לפני צלחת גדושה באוכל בארוחות מסוימות, ויש דברים שאני מתכחשת אליהם ונמנעת לאכול אותם... אבל זה מספיק בשבילי, המצב שאני נמצאת בו היום, כי המראה על הקיר והמחשבות בדרך כלל שלמות ולכן אני גם מרגישה יחסית... שלמה.

מי חושב על הקושי שקיים בלהחזיק את המראה על הקיר?...

רק מי שהוריד אותה כי הוא שנא את מה שהוא רואה בה.

 

אל תתנו לאף אחד להוריד אתכם למטה, זה לא שווה את זה.   

 

נכתב על ידי דֶייְנָה , 17/12/2014 18:52  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ככל שהשנה הזו חולפת, אני מרגישה שאני יותר ויותר לוקחת אחריות על החיים שלי וזה מרגיש לי ממש טוב. 

הגיע הזמן... 

בגלל ששנה הבאה אנחנו עושים את הצעד ועוברים לגור ביחד, לקחתי על עצמי כמטרה השנה לחזק אותנו כמה שיותר מבחינה כלכלית. 

אז אני עובדת ואת רוב הכסף אני חוסכת... ועכשיו בדיוק קיבלתי הצעת עבודה חדשה, אצל משפחה חדשה ליומיים בשבוע בבקרים (בדיוק היומיים שאני פנויה בבקרים), אני הולכת להיפגש איתם היום ונראה איך יהיה. 

יש בי קצת פחדים שזה לא יהיה עמוס מדי ואני לא אצליח לתמרן גם את העבודה וגם את הלימודים, אבל אמרתי שאני אנסה ונראה איך יהיה. אני אוהבת להיות עסוקה כל השבוע, שמתי לב שזה ממש עושה לי טוב ואם אני ארוויח גם עוד כסף על הדרך, אז יאללה. 

האמת שעכשיו פתאום נהיה קצת יותר קשה בלימודים, מתחיל קצת לחץ, אני ממש מקווה שאעמוד בזה... אני בטוחה שיהיה בסדר. עוד מעט כבר נגמר הסמסטר הזה ואז אני אתחיל סמסטר אחרון במתכונת הזו של לימודים. שנה הבאה זה סטאז' ומסתבר שגם פעמיים בשבוע אני צריכה להגיע ללימודים... אז נראה איך זה יהיה. פשוט לא יהיה, אבל כמו שחברה שלי אמרה לי- זה שווה את זה.

אני ובייבי עוברים עכשיו תקופה לא קלה, הייתה לנו טלטלה רצינית, אבל אני מאמינה שמכל דבר כזה יוצאים מחוזקים ואנחנו נהיה בסדר!

 :) 

 

נכתב על ידי דֶייְנָה , 16/12/2014 07:50  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ילדה אחת קטנה (בת 4) שנכנסה לי לחיים לפני כמה חודשים וכבשה אותי ברמות שאי אפשר לתאר... רק היא בשנייה יכולה לגרום לכל העולם שלי לחייך עם הצחוק והחיבוק והמבט הזה שלה, כשהיא מסתכלת עלי מלמטה ואומרת לי "אני מתה עליך" ואז אני מחבקת אותה הכי חזק שאפשר והיא שוב מסתכלת עלי ואומרת לי הפעם "אני אוהבת אותך" והלב שלי נופל לרצפה. 

כבר אמרתי שאין דבר יותר טהור ומדהים מילדים? 

 

נכתב על ידי דֶייְנָה , 8/12/2014 21:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדֶייְנָה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דֶייְנָה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ