לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  דֶייְנָה

בת: 24

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2014


נמאס לי מכל הדברים המלוכלכים האלה, מכל הסכינים בגב, פשוט נמאס.

והכי מרגיז שאת משחקת אותה כל כך טלית שכולה תכלת ואת כל כך לא.

אני לא עשיתי לך שום דבר רע ואין לי רצון לדבר איתך יותר בחיים... באמת שלא.

נמאס לי מכל הרוע הזה, פשוט נמאס שכל אחת מרשה לעצמה לבוא ולעשות מה שבא לה ואני נותנת לזה לעבור בשתיקה.

נמאס שאת לא מדברת וגם הפעם הוכחת שאת חרא של חברה, נמאס שאני כל הזמן משלמת על דברים שאני לא עושה.

עשית מעשה כל כך מגעיל ובאמת שאני נגעלת ממך ואף פעם לא חשבתי שאני אגיד את זה אבל מגיע לך כל מה שהוא עושה לך, מגיע לך להיות תקועה עם בן אדם שלא באמת אוהב אותך, כי את פשוט בן אדם דוחה.

אני לא רואה אף סיבה לעשות את מה שעשית מלבד רוע...

ואם זה המצב, אז סבבה.

אתן יכולות פשוט ללכת לעזאזל.

אני מעדיפה לחתוך חברות של 10 שנים מאשר להיות חברה של אנשים כל כך רעים.

אני אפילו לא מעוניינת להגיב לך, את פשוט בן אדם כל כך קטן ומסכן, מזל שקלטתי את זה אחת ולתמיד. 

 

נכתב על ידי דֶייְנָה , 23/11/2014 12:51  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




עברה עלי תקופה לא קלה... הייתי צריכה להתרגל מחדש למרחק ממנו והתחיל נתק ביני לבין כל מיני חברות... 

האמת שיש לי כמה סוגי חברות, יש לי את החברות מהבית, יש לי חברה הכי, הכי שהכרתי כאן בישרא, יש לי חברה אחת ותיקה שאני מכירה מגיל 6, יש לי את החברות מתקשורת ואת החברות מהצבא... ועוד כמה יותר רחוקות.  

פעם ראשונה בחיים שלי לדעתי שאני נמצאת במסגרת ואני לא מצליחה ליצור חברויות אמיתיות. אולי יש לי שם חברה אמיתית אחת, גם זה נתון בספקות. זו התנהלות שונה ממה שהכרתי עד עכשיו... וכשהוא שם זה הופך את הבדידות להרבה יותר עמוקה. 

אבל... אחרי שהגעתי לתחתית ובאמת שכבר היה יום אחד שנשברתי לו בטלפון באמצע הרחוב בקטע מטורף, התחלתי לעלות בחזרה למעלה, אחרי כל מורדה-יש עליה. החברות זו גדר ששומרת עלי ואם אני מתייחסת לחברות מהבית, נוצר מצב אחרי תקופה של 10 שנים בערך של חברות, שהחבורה שלנו די התפרקה. עברנו המון שלבים ביחד... התיכון, הצבא, הטיולים הגדולים, הלימודים אחר כך (שכל אחת באמצע שלהם כרגע) וזה שלב שבו כל אחת בוחרת את הדרכים של החיים שלה, לכן זה שלב מאוד קשה. אחת עושה חצי שנה של לימודים בחו"ל, אחת עברה לצפון ללמוד... וכל אחת באמת נמצאת בשלב אחר, מישהי יכולה להיות בראש של מסיבות כל היום ואני כבר לא בראש הזה. זאת אומרת, אפשר לצאת למסיבה מדי פעם, אבל אין לי כבר את הקטע הזה של להכיר מיליון אנשים במסיבות ולשתות ולרקוד עד אור הבוקר. חשבתי על זה והגעתי למסקנה הזו... ולכל אחת יש את הבעיות שלה ולמישהי יש בן זוג ולמישהי אחרת אין בן זוג. בדיוק כמוהה... פתאום היא התחילה לצאת עם מישהו וזה קצת גרם לה להתייצב, אבל לי קשה לשכוח את מה שהיא אמרה לי באחת השיחות שלנו, שהקשר שלי איתו הורס לה את החיים. זה לא משהו שחברה אומרת, אז אני לוקחת אותה בערבון מוגבל.

גם היו לי מחשבות לגבי המעבר דירה... ירדתי לפרטי פרטים של הדברים אחרי שהוא בא אלי ביציאה חדשה של שנה הבאה... שהוא מתקבל לתכנית מצטיינים אז הוא יקבל מלגה והוא לא יוכל לעבוד מחוסר זמן כי הוא גם צריך להתנדב בשביל זה וגם הציעו לי להיות חלק ממחקר שעושים במקום שבו הוא לומד והוא ממש רוצה ללכת על זה. מצד אחד הייתי מאוד גאה בו, כי זה באמת דברים משמעותיים... מצד שני זה גרם לי להרגיש שהוא דוחף את המעבר דירה שלנו ביחד הצידה, ואז התחילו כל מיני מחשבות על כסף ואיך נסתדר ואני בכלל עוברת למקום שאני לא מכירה ואיך אני אסתדר ואני לא מכירה שם אף אחד... חלק מזה קרה גם אחרי שיחה עם שתי חברות שלי.

בכל מקרה, נבהלתי... חזרתי אליו הביתה והייתה לנו שיחה מאוד קשה, אבל בסופו של דבר קצת נרגעתי, לא לגמרי, אבל קצת. בסופו של דבר לא נשאר כל כך הרבה זמן לעשיית המהפך הזה, מדובר על שנה הבאה ואני צריכה להתחיל לחפש סטאז' כבר בפסח ובקיץ אנחנו נחפש דירה... אבל אני מאמינה שיהיה בסדר, חייב להיות. בסך הכל זה למען משהו חיובי- שנתחיל חיים משותפים ביחד, שיהיה לנו מקום משלנו ושנעלה עוד שלב ביחסים שלנו :)

יאללה... לימודים בכל הכוח.   

נכתב על ידי דֶייְנָה , 18/11/2014 08:34  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אתמול חזרתי הביתה בלילה והתחלתי לבכות. 

וכעסתי, ממש כעסתי. 

באמת לא הבנתי למה אני צריכה לחיות ככה...?

לא הבנתי למה אני הייתי הבחורה היחידה שלא הייתה עם בן זוג בחתונה הזו... כשיש לי בן זוג. 

לא הבנתי למה הייתי צריכה לשבת שלושת רבעי מהזמן על הכיסא ולצפות בכל הזוגות רוקדים על הרחבה, או להרגיש שאני נדחפת ולא מתאימה בתמונה עם עוד שתי זוגות. 

לא הבנתי למה בכל פעם מחדש אני צריכה לחוות את ההרגשה המכאיבה והקשה הזו, של הלבד. 

הכל בשביל להיות עם בן אדם שגם ככה לא אכפת לו שאני בוכה, להיות עם בן אדם שאני מוציאה מהפה את המילה "חתונה" והוא קופא במקום. 

להיות עם בן אדם ולוותר בשבילו על הכל. 

היום התעוררתי בבוקר ואחרי המון זמן שלא עברה בי המחשבה הזו, חשבתי על פרידה. 

כי אתה לא באמת כאן, אתה שם. 

ולא מגיע לי להיות היחידה שמגיעה בכל פעם לבד לחתונה... לא מגיע לי לבכות בלילות במיטה בגלל שהבדידות כל כך דוקרת וחדה, מתפשטת בכל כולי. 

שוב עלתה בי המחשבה, למה שאני אוותר על הכל ואעבור לשם?

הרי אתה בחרת ללמוד שם, אתה גזרת עלינו את המרחק הזה ועלי את הבדידות האינסופית הזאת, אתה הסיבה שאיבדתי את כל החברות הקרובות שלי (אחת מכמה סיבות) ואתה משאיר אותי כל הזמן לבד.

זה לא מגיע לי, באמת שלא. 

אז אני גם צריכה להיות רחוקה מכל החיים שלי במרכז רק בשביל להיות איתך?

מה זה משנה אם יש לי חבר או אם אין לי חבר אם אתה אף פעם גם ככה לא כאן? 

אם בכל רגע נתון בקשר הזה במהלך השנה כל מה שאני מרגישה זו בדידות נוראית...

אתה לא יודע כמה זה היה כואב אתמול.

כולם עם בני הזוג ורק אני לבד, יושבת על כיסא ומביטה ברחבה הזו... ואז מביטה עוד קצת בתמונה שלנו על הפלאפון שלי וקשה לי להודות בזה אבל רציתי לשנוא אותך באותו רגע, באמת לשנוא אותך.

איך כתבת לי ביום ראשון "לא יכולתי לנתק לו, גם ככה הקשר שלי איתו כמעט ולא קיים כבר". 

הקשר שלי כבר לא קייים כמעט עם אף אחת מהחברות שלי... בוא נדבר על זה. 

אבל אנחנו לא נדבר, כי זה לא מזיז לך. 

מזיז לך שאני בוכה כל לילה?

כלום לא מזיז לך. 

אתה שם... אז תדבר עם מי שבא לך, גם ככה אין לי כבר כוחות לכלום.

די, אני לא מסוגלת להרגיש ככה יותר.

פרידה נראית פתאום כמו משהו לא כל כך אבסורד... כי נגמרו הכוחות.  

 

נכתב על ידי דֶייְנָה , 4/11/2014 10:47  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדֶייְנָה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דֶייְנָה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ