לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  דֶייְנָה

בת: 25

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2015

יאוש.


אני רוצה שתשאר, שפעם אחת ארגיש שאתה נשאר ולא אפחד שיגמר לנו הזמן ושוב תלך. 

כבר שנתיים אנחנו במצב הזה ובאמת שזה כבר קשה מנשוא, אני לא יכולה אפילו להסביר את זה.

אני רוצה לכעוס עליך ואני מוצאת על מנ לכעוס עליך, רק בשביל לא להרגיש את הגעגוע מכרסם בתוכי שוב.

אני צריכה ללמוד אבל מוצאת את עצמי עם דמעות בעיניים, עם המחנק הזה בגרון, אני לא רוצה עכשיו לא לראות אותך שבוע וחצי... שוב לא לראות אותך.

זה כבר הגיע למצב שקשה, כל הזמן היה קשה אבל עכשיו אני כבר לא בוכה בבקרים וגם לא לפני שאני הולכת לישון, הדמעות כבר לא מטפטפות ונופלות על הכר, אני פשוט שומרת על הדממה, מקשיבה לאנחות שלי, נזכרת בסוף שבוע האחרון, מפחדת קצת שזה אף פעם לא יעבור, מפחדת שימאס לך, למרות שאתה חוזר ואומר לי שזה לא משנה... כי אני יודעת שזה כן, ויותר מזה, אני יודעת מה זה עושה לי, לביטחון שלי, לחוזק שלי כאישה שלא נותנת מספיק לגבר שלה, שלא נותנת לו את כל מה שהוא צריך.

ושוב אני נזכרת בכל מה שקראתי על ההרס שזה גורם לזוגיות, על כל מה שזה יוצר... ואני כועסת על עצמי שלמרות כל מה שאמרת לי ולמרות שאתה מנסה להרגיע אותי, הדמעות עדין עומדות בגרון והכאב והפחד כל הזמן בתוכי.

אני נזכרת בהשברות שלי ביום שישי, מי שלא חווה את זה לא מסוגל להבין כמה זה קשה.

מפחיד אותי לחשוב שאני אשאר במצב הזה לתמיד ועוד יותר מפחיד אותי לחשוב שאקשור גם אותך למצב הזה יחד איתי, כי זה לא מגיע לך. 

 

אני מתגעגעת ורוצה שתשאר. 

אני כל כך צריכה אותך לידי, רק שתחזיק לי את היד. 

רק לפני כמה שעות עוד שכבת לידי במיטה ואני כבר בוכה שהלכת. 

אני צריכה שהשנה הזו תסתיים... אני כל כך צריכה שהכל פשוט יסתיים. 

כי כבר אין לי כוח. 

 

 

נכתב על ידי דֶייְנָה , 21/6/2015 09:59  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תודה.


נמאס שכל אחד מעיף עלי עוד קצת מהמצב רוח הרע שלו... אני מוקפת מכל הכיוונים. 

אמא, סבתא, חברות... נמאס לי מזה כבר. 

ברור שלפעמים קשה וברור שיש דברים שהם לא נעימים ואני לא מנסה להתייפייף, גם לי לפעמים יש רגעים שאני מגזימה ממש ועושה דרמות וחסרת פרופורציות לחלוטין, אבל יש דברים כל כך קשים בעולם הזה... 

כשאני מסתכלת או חושבת או נמצאת עם הילדים מהגן, זה מספיק לי כדי להבין כמה אנשים לא מעריכים את מה שיש להם בידיים. תמיד בן אדם לא יהיה מאושר ממה שיש לו, הוא תמיד יקטר וימצא מה לא בסדר, בשעה שיש אנשים שהרבה יותר קשה להם.

היום חזרתי הביתה אחרי העבודה וראיתי שקבלתי בדואר את התעודת הוקרה מזכרון מנחם (תרמתי את השיער שלי). הם מצרפים גם חוברת כזו, אז הסתכלתי בה וכל מה שיכולתי לחשוב עליו זה כמה צריך להעריך את החיים האלה, את כל מה שיש לנו בחיים, את כל מה שניתן לנו... ואז אני נזכרת בילד חולה הסרטן מהמשפחה שעבדתי אצלם, ואני מרגישה כאילו הלב שלי מתפרק לחתיכות. 

הילד הזה, בן ה-3, נלחם כבר פאקינג שנה וחצי עם הסרטן במח שלו, עובר טיפולים כל שבוע, כל הזמן הסובבים אותו חיים בחרדות שלילה אחד יקרה לו משהו ולא יצליחו להציל אותו. צריך פשוט להסתכל קצת מסביב בשביל להבין כמה טוב יש בחיים, נכון, לא תמיד הכל ורוד וזה לא אומר שכל החיים נהיה רק מאושרים ושמחים, גם אני אתמול הייתי בבדיקה מאוד רצינית עם אבא שלי ודאגתי ועברתי במהלך השבוע הזה הרבה בגלל זה, אבל... ברצינות, נמאס לי כבר מכל הפסימיות הזאת שנמצאת סביבי, נמאס לי שאמא שלי אומרת לי שבא לה למות ושסבתא שלי אומרת לי שבא לה למות ושאחת החברות מדברת איתי כאילו היא הולכת עוד רגע למות (ולא מדבר מוצדק)... ומנגד הילד הקטן הזה, שעוד לא הספיק כמעט לחוות כלום, נלחם על החיים שלו כמו אריה, כי פשוט אין לו ברירה. 

בא לי שפשוט יניחו לי, לא רוצה שיספרו לי ולא רוצה לספר לאחרים (לא שהם מעוניינים לשמוע על הבעיות הבריאותיות שלי או משהו... אבל לא נכנס לזה עכשיו, זה כבר עניין אחר לגמרי), רוצה פשוט לחיות... ולהינות ולהגיד תודה על כל הדברים הנפלאים שיש לי בחיים. 

תודה על האנשים שמקיפים אותי, תודה על העבודה המספקת שבחרתי, תודה על הכל. 

לפעמים צריך גם פשוט להעריך ולדעת להגיד... תודה. 

נכתב על ידי דֶייְנָה , 16/6/2015 22:02  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




זה לפעמים מדהים אותי כמה אנשים יכולים להפתיע, לאו דווקא לטובה. 

אתמול הבנתי כמה טוב לי שאת לא חלק מחיי, הרוע שלך יצא החוצה ופגע באהבה שלי.

בלי בושה, בלי חרטות, בלי הבנה לגבי אנשים אחרים, ובלי מחשבה על אנשים אחרים בסביבתך, בחרת לדבר ולומר את כל הקשקוש הזה שיוצא לך מהפה. כן, מותר לבן אדם להביע את עצמו ולומר מה הוא חושב, אבל במקרה הזה היה יכול להיות לך טקט ואת פשוט בחרת להיות רעה.

זה היה נראה כאילו את נהנית מזה, כאילו זה עושה לך טוב לדרוך על המקום שכאב לו ברגע ההוא.

מה את בכלל יודעת על ענף הספורט הזה?

פתאום בין רגע הפכת לאוהדת מושבעת... אז תרשי לי לומר לך שאוהדי הצלחות הם האוהדים הכי צבועים, בדיוק מתאים לאופייך.

שוב הוכחת שאת בן אדם פשוט... רע.

התאפקתי לא לענות לך, לא להשתיק אותך, במקום פשוט חיבקתי וניחמתי אותך כשהאכזבה עטפה אותך.

אני יודעת שהתאכזבת, אני יודעת שחשבת שהם ינצחו... ונכון, זה לא סוף העולם, אבל אתה אוהד את הקבוצה הזו בכל ליבך מגיל צעיר, איתם כבר שנים ארוכות, לא מפספס אף עונה, עוקב אחרי כל משחק. יש לך פוסטר בחדר וציור של הסמל של הקבוצה על הקיר של החדר שלך, מעל המיטה... כשטסנו לאיטליה, כמובן שקניתי לנו כרטיסים למשחק שלהם, כי אני כבר מכירה אותך ועד היום זה אחד הדברים שאתה הכי זוכר... ככה אתה אוהב את הקבוצה הזו וככה אהבת אותם על כך שהם הגיעו לגמר הזה.

והנה היא מגיעה, הבחורה הזו... ומשווה את הצורך שלה לנצח בשלך.

וקשה לי להבין את זה, כי מותר לשמוח, אבל צריך גם להביט במי שמסביבך ולא לדרוך על פצעיו ולהינות מכך.

זהו מעשה רע, וגם כשהוא ניסה להשתיק אותך, זה לא עבד לו, וזה ממש חבל... כי הוא לא עשה לך כלום.

אז תראי קצת איפוק, אל תכפישי את הקבוצה בפניו, אל תהיי כזו ילדה קטנה, לעזאזל.

אבל ככה אתם שניכם, שני ילדים קטנים, שתמיד צריכים להיות צודקים, תמיד צריכים להיות ראשונים בהכל... וחבל, באמת חבל. 

אני מרחמת עליך בסופו של דבר, כי את לבד... 

פעם ניסית לומר לי באחת השיחות שלנו איך להתנהג עם החברות האחרות שלי, כמובן, כי את תמיד חושבת שאת יודעת הכי טוב, את כל כך מתנשאת... זה צורם לי בפנים. 

ואתמול, כשראיתי איך את מתנהגת לבן אדם שבאמת לא עשה לך דבר רע, כשאת רואה את האכזבה בעיניו ויכולה לנסות להבין גם ללב האחר, הודיתי על כך שאת כבר לא חלק מחיי.

זו לא הפעם הראשונה שהרוע שבך מציץ ונגלה... אני מצטערת, אבל למרות שאת מאוד מתאמצת בפייסבוק להראות כמה שאתה כביכול בן אדם טוב, גדולתו של בן אדם מוכחת ביום-יום, במעשיו מול חבריו ויקיריו, בהתנהגות שבאה אליו בטבעיות. 

את בן אדם לא טוב, נוטר טינה, אגואיסטי ומתנשא... וכפי שבן זוגך אמר פעם לבן זוגי, אין לך... פשוט אין לך אנשים לסמוך עליהם, אין לך חברים טובים משלך, וזה בגלל מי שאת ומה שאת.

אני מאחלת לך שתשני את דרכך ושתצליחי לראות לפעמים גם את עולמם של האחרים סביבך.

המעשה שעשית אתמול אמנם לא היה של חיים ומוות, אבל הוא בהחלט מלמד דבר אחד או שניים עליך ועל הרוע שקיים בך.

ולידיעתך- חברות נמדדת על פי קבלת החברים שלך כפי שהם ולא על פי היכולת שלך לנטור להם טינה, אולי בגלל זה כולם עזבו אותך... להיות בן אדם נוטר טינה זהו חטא מבחינתי, אני כבר עברתי וסיימתי עם כל מה שאמרנו וכל מה שעשינו וחבל, זו רק בעיה שלך עכשיו בסופו של דבר, אני יודעת בליבי שמצפוני נקי. 

 

נכתב על ידי דֶייְנָה , 7/6/2015 20:18  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדֶייְנָה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דֶייְנָה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ