לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  דֶייְנָה

בת: 24

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2014


כל כך הרבה אנשים אכזבו אותי בזמן האחרון... אני מנסה לחשוב האם יש לכך סיבה, אולי אני לוקחת דברים קשה מדי... 

אבל הבדידות לא עוזבת אותי, אני מרגישה הרבה פעמים לבד. לפעמים עצוב לי שאנחנו לא יכולים להיות כמו אנשים אחרים, אנשים שמבלים כל הזמן ושכיף להם (או ככה לפחות נראה...). הייתי רוצה פשוט לעשות ריסטרט ולהפוך את החיים האלה לחווייתיים ומרגשים, לכאלה שארגיש שמיציתי כל יום ויום, שעשיתי כל מה שרציתי בכל יום שעובר. אני פשוט לא יודעת איך לעשות את זה.

גיליתי בזמן האחרון שיש הרבה אנשים רעים בעולם הזה ויש אנשים שאת חושבת שהם חברים שלך, אבל ברגע אחד הם יתקעו לך סכין בגב או פשוט יעלמו וישכחו ויחתכו הכל ככה, בשנייה. 

קשה לי להבין את זה, קשה לי לקבל את זה. אני באמת מנסה לחשוב בהגיון איך אפשר לעשות כזה דבר... ואז אני אומרת לעצמי שאני סתם משקיעה בזה המון זמן ומחשבה ולוקחת יותר מדי ללב, אבל איך אפשר שלא? אלה היו אנשים שהיוו חלק מרכזי בחיים שלי, שסמכתי עליהם בעיניים עצומות וכל פעם מישהו אחר מאכזב, ואני מעדיפה כבר פשוט לעצום עיניים ולנסות לא לחשוב על זה, כי אני לא יודעת כבר מה לעשות. בחיים שלי לא חשבתי שהמצב הזה יקרה, בחיים לא חשבתי שהאנשים המסוימים האלה פשוט יעלמו מהחיים שלי, ככה... בלי שיהיה להם אכפת. זה כואב ומאכזב, בעיקר כואב שאנחנו חיים בעולם כל כך שטחי ושכבר חברות אמת לא קיימת. כל אחד מאוד מרוכז בעצמו, פעם האמנתי שחברות זה משהו בעל כל כך הרבה רבדים, שלא משנה מה יקרה, אם זה אמיתי, זה תמיד ישאר. היום אני יודעת שרוב החברויות, אם לא כולן, אינן אמיתיות, הכל יכול להתהפך בשנייה בחיים האלה וזה כל כך עצוב שזה ככה. 

אמרת לי באיזו שיחה שלנו שחבר זה לא לתמיד, אבל חברות היא כן. את רואה? בינתיים היחיד אולי שגורם לי להרגיש לא לבד זה הוא, האהוב שלי, שאני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו, האחד שמחזיק אותי על הרגליים, ששומר עלי, שאכפת לו, לא משנה מה יקרה. ואת? איפה את? הנה, עובדה, את לא כאן, את הלכת כבר מזמן ואני כבר וויתרתי, כי נמאס לי להלחם על משהו שהוא חסר טעם, כי חברות זה משהו לשניים ואת השארת אותי מאחור מזמן. רק בשנה האחרונה הבנתי כמה בעצם אנחנו שונות, כמה שאת מכירה אנשים אחרים ושוכחת את אלה שהיו לצידך כל השנים, את אלה שלא משנה מה, תמיד עמדו לצידך, גם כשקיללת וצעקת והתנהגת בצורה שלא מכבדת אף אחד. 

 

היינו בחו"ל, היה מדהים ומהמם ואין לי מספיק מילים בשביל להודות על השבוע הזה. 

ועכשיו חזרנו למציאות, אבל כמו שכתבת לי במכתב ביום שבת, "אנחנו נעבור את זה ביחד, אנחנו חזקים". 

 

 

 

רק אתה יכול לשלוח לי את השיר הזה ולגרום לי ברגעים לא טובים, להרגיש טוב עם עצמי. 

אוהבת אותך יותר משאוכל לומר במילים. 

נכתב על ידי דֶייְנָה , 29/10/2014 19:07  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




זה כל כך מעצבן אותי... שבא לי לבכות מרוב עצבים. מה לא עשיתי בשביל הכרטיסים האלה, בשביל להפתיע אותך, כל כך רציתי שתלך למשחק הזה... ופישלתי, פשוט פישלתי.

אין לי מושג אפילו מה קרה, הכרטיסים היו בידיים שלי, כבר הזמנתי אותם וכביכול שילמתי עליהם ואז הייתה איזו בעיה עם התשלום... ואת כל ההזמנה עשיתי בבייביסיטר, כמו משוגעת, כי ידעתי שאח"כ לא ישאר (הוכחה לכך נתנת עכשיו). 

והפלאפון עשה לי בעיות אז חברה עשתה איתי את זה בטלפון על המחשב שלה... את כל התהליך עד התשלום, ובסוף?

הכל... לחינם. 

אין כרטיסים, אין כלום, המשחק כבר בכלל לא מופיע ברשימת המשחקים שמוכרים אליהם כרטיסים, כי כבר אין.

כמה תכננתי ובדקתי מתי אני צריכה להזמין ואיך והכל... וזה פשוט חמק לי מבין האצבעות. 

כל כך רציתי להשיג את זה בשבילו, רציתי שתהיה לו החוויה הזו ועכשיו... זה אשמתי שהוא לא הולך למשחק הזה.

ואני יודעת שיהיו עוד משחקים (למרות שזה משחק בחו"ל וזו בדיוק המדינה וזה היה בדיוק בזמן הנכון), זה פשוט... מבאס. 

כי פישלתי. 

אופ.

 

*הוצאת קיטור*

 

נכתב על ידי דֶייְנָה , 13/10/2014 23:38  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדֶייְנָה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דֶייְנָה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ