לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

הריק הזה שנקרא חיים



Avatarכינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2009    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2009

ככה זה כשאני מקיאה מילים


בכיתי כל כך הרבה שכבר יש לי בחילה. אני רוצה לישון ולא מסוגלת, ומה שהכי מטריד אותי זה שאתה ישן לך בנחת. אני חושבת שאני שונאת אותך בגלל שאתה לא אוהב אותי. כן, זה נשמע לי הגיוני. רק שבמקום לעבור הלאה אני מתבוססת בעצבות הזאת. בזה שאתה כבר עם מישהי אחרת. בזה שלך טוב, ואני בכלל לא נספרת אצלך.

אני יוצאת לסיבוב לילי כשכולי אדומה ונפוחה מבכי. אני עוצרת בקיוסק וקונה סיגריות. אני מעשנת שתיים ברצף ונרגעת. אני בכלל לא אוהבת אותך. וגם לא אותי. 

נכתב על ידי , 18/5/2009 04:21  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מוצ'אצ'וס- רן


נכון שכבר הבנו שאתה לא רוצה אותי. נכון שזה עדיין כואב. נכון שאתה ממש ליד אבל אסור. אסור לי לאבד את הראש. בגדול, אתה לא כזה משהו. ממש לא. אתה לא נראה טוב. אתה שומר הכל לעצמך. אתה לא מצחיק אותי. בכלל. אתה מקובע והחשיבה שלך מאוד צרה ו"מרובעת". אתה ממש סתם אחד. אתה תמיד קצת מגעיל אותי עם האכילה שלך. וכשאתה מבשל משהו, למה המטבח צריך להיראות אחר כך כאילו הוא שרד שואה גרעינית? אתה אף פעם לא שותף ידיים אחרי שאתה משתין. אמנם אני מודעת לכך שהרבה בנים מתנהגים ככה, אבל לגביך אני יודעת בודאות- וזה דוחה! אתה תמיד נוגע בשלט של הטלויזיה עם ידיים דביקות ומשאיר אותו מלוכלך. אתה צועק על הטלויזיה כמו קופיף מול משחק כדורגל. אני לא מבינה איך זה אמור להשפיע על התוצאה.. אתה אומר לי את האמת, תמיד, גם כשהיא שורפת אותי מבפנים. אתה גורם לי להרגיש מכוערת. ועצובה. אתה אוהב אותי, אבל בדרך שלך. אתה דורך על ביצים לידי כי אתה יודע שאני אוהבת אותך. אוהבת אותך יותר. טוב, חכה שנייה, אני באה..

 


מה זה פרויקט מוצ'אצ'וס?
נכתב על ידי , 8/5/2009 19:49  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ושוב


כשיש סקס אמיתי אני לא רוצה לאונן. ואז פתאום אין סקס, ובהתחלה בכלל לא בא לי. ואחרי כמה זמן, כשעולה החשק, הוא מופיע כמעין צורך פיזי חזק שאני חייבת לספק.

הבלוג הוא כמו אוננות. בשבעת החודשים האחרונים הייתי בחיים, עכשיו כשהם חומקים מבין אצבעותיי אני מוצאת את עצמי זקוקה לזה, לכתיבה פה.

 

כשקורה משהו לא טוב ואני רוצה לכתוב כדי לפרוק, אני מניחה אצבעות על המקלדת ואז אני מרגישה. אולי בעצם זה לא כל כך נורא, שזה לא שווה את הכתיבה?.. אולי אני בעצם לא עצובה.

ושוב, אני מתלבטת- רגשות או אגו? כנראה שהשני, כי אתה לא באמת שווה את האותיות האלו.

נכתב על ידי , 1/5/2009 18:00  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לUna Chica אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Una Chica ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ