לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

דמעות של אש


אנחנו יכולים אולי לבטא את החלומות והסודות הממלאים את ליבנו,אבל המילים הן כלי עלוב. מילים לעולם לא יוכלו להביע באמת את מה שאנו רוצים לומר,שכן הן כושלות,מגמגמות ושוברות את הכלים המשובחים ביותר

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2011    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2011

זוגיות


אני משוטט לי ברחבי ישראבלוג ורק ממשיך להיתקל בבלוגים של אנשים שמספרים על ההרפתקה הרומנטית שלהם.

הבלוגים מתחלקים בד"כ לאלה שבזוגיות ואז הם כותבים כמה שזה נפלא וכמה שהם מאוהבים.

לאלה שנפרדו או הולכים להיפרד.

ו...לאלה שלא רוצים להיות לבד,אבל מה לעשות,הם כאלה.

 

ממרום שנותיי אני מסתכל וחושב לעצמי שלא חסר דברים בעולם לכתוב עליהם מלבד רומנטיקה,ההיעדר שלה או המרדף אחריה.

אך באותה הזדמנות,לפני מספר,כשיצא לי לעבור על הפוסטים הישנים שלי,גיליתי פוסט אחר פוסט כמה שעניין הבדידות שלי הטריד אותי בזמנו.

 

שתבינו,כרגע אני בזוגיות כבר שנתיים + ואני כמעט כבר לא זוכר איך זה להיות בלי חברה.

 

אבל לפניה...אני ראיתי פוסטים ישנים בהם כתבתי שאני לא יודע אם אמצא אהבה אי פעם וכ'ו.

 

ההבדל ביני לבין רוב הכותבים שיצא לי לקרוא,הוא בהחלט הגיל והמצב.

המבוגרים שכותבים על הנושא,רווקים.

הצעירים,חיים מקשר של חודש לקשר של שלושה חודשים של "אהבה".

 

אני לא מספיק מבוגר בשביל להיקרא "מבוגר",וגם לא רווק.

ומצד שני,אני גם בקשר ארוך והצלחתי כבר לעבור את רוב הטרגדיות הרומנטיות שעוברים הצעירים ואת היעדר הרומנטיקה שחווים המבוגרים הרווקים.

אגב,תמיד פחדתי שאגמור כמו הרווקים המבוגרים,ות'אמת...עדיין יש לי עוד זמן לזה (נקווה שלא).

 

בסופו של דבר,אחרי שהסערה חולפת,נשארת הזוגיות האמיתית.

אני לא מדבר על הדילמות של "להתקשר או לא להתקשר" ו "מה אלבש,כדי שאמצא חן בעיניה" וכ'ו.

אני מדבר על השלב שמעבר לכל זה,כשכבר הבנת שמצאת את האחת והיא מצאה אותך,וסכנת הפרידה כבר לא אורבת מעבר לפינה.

כן,השלב הזה מגיע,תתפלאו.

 

מצד אחד,אני יודע שאני לא אפרד ממנה,פשוט כי אני לא רואה שאי פעם תהיה לי סיבה מספיק טובה בשביל זה.

ומצד שני (חלק מכם אולי יחלקו על דעתי) אני רואה בעיניה,ויודע,שהיא לא הולכת להיפרד ממני,פשוט משהו שאפשר לקרוא על בנאדם,בייחוד בנאדם שמכירים המון זמן.

 

אני לא מסוג האנשים שכשהם יוצאים עם מישהי הם אומרים "זה לא בשביל חתונה",כי אני לא יכול לצאת עם מישהי "סתם".

אם אני יוצא עם מישהי,זה כי היא מוצאת חן בעיני,ואם היא מוצאת חן בעיני...לכו תדעו לאן זה יוביל.

 

אז אני לא אתחיל להשתפך פה על יופי עיניה,והחיוך שלה וכמה שהיא יכולה להצחיק אותי ולגרום לי להרגיש שלם.

אני פשוט אגיד בפשטות שאני אוהב אותה.

אוהב אותה ככה שהיא הכל בשבילי,גם אם היא לא יודעת את זה.

אני חושב שערך של דברים בעולם הזה נמדד ביחס לדברים אחרים,אחרת אי אפשר באמת לומר מה שווה יותר.

כרגע,בחיי,הכל יחסי אליה.

אני מניח שזה מעורר אצלי איזשהו אינסטינקט הגנתי...שאני מוכן להילחם באיזה נמר או דוב בשבילה.

בשבילי,בראש,כל עוד זה "בשבילה" יש לזה הצדקה,ויהי מה.

אז יבוא כאלה ויאמרו שאני הסמרטוט שלה או משהו בסגנון...אני לא חושב כך.יש לי עדיין שיקול דעת,ואני גם סומך על שלה.

האהבה שלי היא בלי תנאים,מלבד אחד...הדדיות.

 

בכל אופן,אולי כדאי שאמשיך לעשות שיעורים...נשאר עוד לא מעט.

נכתב על ידי אדם , 23/8/2011 04:23   בקטגוריות אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חוזר לכתוב...?


לפני מספר ימים יצא לי להיכנס לבלוג הזה שלי,שלא היה פעיל כבר כמה שנים.

עלעלתי בו,וראית את ההשתקפות שלי,את מה שהייתי ואת מה שאני עכשיו,לעומת זאת.

לא יודע למה,כל ההתעסקות הזאת בבלוג העירה בי את החלק הזה שרוצה להעלות את עצמי על כתב.מי יודע,אולי יום אחד כל זה יעלה על נייר וזאת תהיה האוטוביוגרפיה הצולעת שלי.

לא,אני לא מתכוון לכתוב פה בשביל להביא לפה קוראים ולראות את מונה הכניסות שלי רץ למעלה.

לא,אני לא מתכוון לכתוב פה בשבילכם...

אני הולך לכתוב פה בשבילי,כי אולי ככה,כשהכל משתקף מולי על המסך,יהיה לי יותר קל לעשות סדר בבלאגן.

 

אז,שלום לך ישראבלוג,מזמן לא התראינו.

למעשה,אני חושב שעברו בערך 3-4 שנים מאז שהבלוג הזה עודכן לאחרונה,אני די מתפלא שלא מחקו אותו או משהו.

אני בטוח שהשתניתי.

לא עוד תהיות צבא,לא עוד חיפוש אחר חברה\אהבה.

האמת שזה די מצחיק עד כמה מהר (יחסית) מצאתי את הבחורה שאני אוהב אחרי שהשתחררתי מהצבא,כנראה שבסיס סגור באמת ניתק אותי מהמוג'ו שלי:)

אני לא אפרט פה עליה,עדיין,מגיע לה פוסט שלם משל עצמה,מתישהו בהמשך הדרך.

אני רק אגיד שמאז הפעם האחרונה,כמה TO DOים בוצעו להם.

אז כן,השגתי חברה רצינית,כבר שנתיים+

קניתי רכב,חלומו של כל גבר (בייחוד של אחד עם חברה).

התחלתי ללמוד הנדסת חשמל ואפשר לומר שעוד מעט נגמרת לה השנה הראשונה ב-די הצלחה.

ואני מחזיק במשרה שגם אם לא נחשקת או נחשבת,מביאה לי הכנסה לא רעה בכלל תמורת מאמץ לא גדול במיוחד.(אך במחיר נפשי גבוה,לאחרונה).

 

אז בגדול הייתי מגדיר את עצמי כמסודר חלקית.

יש לי כל מה שאני רציתי עד כה בחיים.כמובן שיש לי תוכניות,וכמובן שהייתי רוצה יותר,אבל אני בהחלט לא חי בחסך.

האמת,שמרוב כל הדברים שיש לי,דבר אחד אין לי...זמן.

 

לא יודע מה איתכם,אבל אני מוצא את עצמי פעם אחר פעם מקווה שיהיו יותר שעות ביממה.24 זה פשוט לא מספיק.

תחשבו על זה:

7 שעות בעבודה.

6 שעות בלימודים.

לקום ולנסוע לעבודה ומהעבודה ללימודים ומהלימודים הביתה (נסיעות) עוד שעתיים.

פלוס,אם אני רוצה לישון כמו בנאדם זה לפחות עוד 6 שעות?

איפה אנחנו עומדים עכשיו...21 שעות מהיממה כבר מילאנו.

עכשיו נשאר הזמן של להיות עם החברה,לאכול,להתקלח ולהכין שיעורים בית...

חלום,פשוט חלום:)

 

כן,במבט לאחור על הפוסט הזה אני מרגיש חלוד,אני מרגיש כמו עוד ילדה בת 12 שכותבת על היום שלה בבית ספר,ולא מחובר עדיין ל"בפנים" שלי שאותו הייתי שופך פה.

נו טוב,אני מניח שעם הזמן אני אשתפר...

נשאר לי רק לאחל לעצמי הצלחה בהמשך דרכי.

 

לילה טוב.

נכתב על ידי אדם , 21/8/2011 02:52   בקטגוריות שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של T a m ב-21/8/2011 12:09
 





כינוי:  אדם

בן: 32

ICQ: 137302629 

תמונה




21,003
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאדם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אדם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ