לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מילה ותמונה


מתחילים ממקום מסוים, ואז הולכים. אף פעם לא יודעים לאן באמת נגיע. אפשר לנחש, אפשר לכוון, אי אפשר לדעת.

Avatarכינוי: 

בן: 35

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2013

הלילה הבת ימי שלי


חלצתי את הנעליים שקצת לחצו,
ניגנתי שירים של להקות שהתפרקו.
זרקתי לפח את הפרחים שיבשו,
הסתכלתי בתמונות של אנשים שהצהיבו,
קראתי את השירים שמזמן לא נקראו.
נעלתי כפכפים שקצת נקרעו,
נסעתי לחוף אחרי שכל האנשים הלכו,
ורק הסתכלתי.

הגלים הגיעו מתוך השחור עד קו החוף,
זוג אחד צעיר העז ללכת עד הסוף,
רוח קרירה של ערב התחילה לנשוב,
עמדתי, עצמתי עיניים וכיוונתי לשאוף
עמוק.

ירדתי אל החול, אל קו המים,
התחריתי עם הגלים מי מעז להתקרב יותר,
כמו שהייתי עושה עם ניו.
ניצחתי בכל פעם,
ושום אצבע שלי לא הייתה בסכנה
אמיתית.
כמו עם ניו.

הלכתי מהחוף הדרומי עד האמצע, בערך.
בחלק המסוכן טיפסתי על הסלעים,
קצת פוחד ליפול, קצת עומד ליפול,
אבל לא באמת נופל בשום שלב.

החוף שקט וחשוך,
למעלה ריביירה של הבזול.
אורות, מוזיקה רעה, רעש ועשן סיגריות.
כל הסטיגמה של העיר שאני גר בה,
על אורך של חמישה קילומטרים ורוחב של עשרים מטר.

התקרבתי אל המים,
נתתי להם לגעת לי באצבעות.
לא יודע למה, זה הרגיש שאם זה לא יקרה,
לא אוכל ללכת משם לעולם.

הגיע הרגע הזה שצריך לחזור.
החיוך נמחק,
והלב קצת נשבר,
מי יודע מתי אבוא לפה שוב,
ומשהו מושך להישאר למרות שאין שום סיבה באמת.

חזרתי הביתה,
ניערתי את החול,
התקלחתי,
הדלקתי טלוויזיה,
אכלתי יוגורט עם גרנולה.
לא קרה טוב או רע

או כלום.

אני צריך משהו שיעיף לי את
התחת.

נכתב על ידי , 1/6/2013 22:27  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להנווד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הנווד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ