לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מילה ותמונה


מתחילים ממקום מסוים, ואז הולכים. אף פעם לא יודעים לאן באמת נגיע. אפשר לנחש, אפשר לכוון, אי אפשר לדעת.

Avatarכינוי: 

בן: 35

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2011

מפלצות לילה


אני אוהב את הדירה שלי, בסה"כ.
מי שביקר בה יעיד – היא גדולה ורחבה. זה בערך כל מה שאני צריך שהיא תהיה, האמת.

אבל יש בעיה.
מעבר לשכן הסורי שצועק בערבית ומגדל חבורה של ילדים צווחניים ונוראיים ונורא נורא שנא את ניו, מאחורי הבניין יש שביל קצר עם ספסלים לאורכו.
על השביל הזה התיישבה אתמול חבורה איומה ונוראית של בני נוער שכבוד האדם מהם והלאה.

גם אני הייתי פעם נער צעיר.
גם אני וחבריי אהבנו לשבת עמוק לתוך הלילה.
ההבדל הוא שאני וחבריי היינו מדברים. כדורגל, לימודים, עתיד, חלומות, בנות ושטויות. אבל היינו מדברים.
החבורה המגעילה שישבה אתמול, אני מניח מעל עשרה אנשים, פשוט צרחה עמוק לתוך הלילה.
לא יכולתי לשמוע מלמולי דיבור, שהייתי יכול לקבל. אנשים מדברים, אין הרבה מרחק. אין מה לעשות. מקובל. אבל כשב-2 בלילה הם צורחים בקולי קולות "תביא לי, יא הומו", או בנות שצורחות כאילו מישהו אונס אותן, אין שום סיבה אחרת לצרוח ככה, וניפוצי בקבוק ומחיאות כפיים והמולה וכל סוג רעש שאתם רוצים.

אז אני מבין את הצעירים.
הם אחרי יום ארוך וקשה. הם למדו עד אחת בצהריים, רחמנא ליצלן.
מי יודע, אולי אפילו נאלצו להפעיל את תאי המוח שלהם ולעשות מבחן בתנ"ך או ספרות. באמת שאני מבין ומזדהה.
אבל איך זה קורה שבנוער של היום יש חבורות שלמות של אנשים חסרי מודעות והתחשבות שפשוט לא נותנים ל-150 איש שגרים סביב לישון באמצע שבוע עבודה?

שוב, מאחר וגם אני פעם הייתי צעיר ואפילו אחד כזה שגר בקרבת ספסלים, אני יכול להעיד בפה מלא שלא היו כאלה מקרים. לא היו כאלה לילות. המקסימום, במקרים הקיצוניים, הייתה עוברת חבורה וצועקת בדרכה, אבל נאלמת אחרי שהשכן הראשון היה יוצא וקורא להם להפסיק.
החבורה של אתמול, כשכבר עצבנה מספיק את אחד השכנים לצאת ולצעוק, פשוט צעקה חזק יותר. השכן החצוף הפריע להם "להנות", ומי בכלל יעז להגיד להם איך לחיות? מה זה פה? דיקטטורה?

אז זאת לא דיקטטורה (אם כי אני ממליץ לכולכם לקרוא את המאמר "המובארקים שלנו" של נדב איל ב-NRG), אבל זאת כן חברה מתורבתת, או כזאת שמתיימרת להיות, עם חוקים וכללים ובעיקר היגיון בריא. ב-1 בלילה לא שרים "יניב משהו ההומו". זה לא מעניין אף אחד ואנחנו צריכים להתעורר מחר בבוקר לעבודה.

שמתי אטמי אוזניים, ושמעתי אותם ממשיכים לצעוק.
הכנסתי את הראש מתחת לכרית, ושמעתי אותם זועקים כבהמות נטולות רסן.
התעצבנתי. שקלתי להתקשר למשטרה, אבל הגוף המתועב הזה לא היה עושה כלום. למה שהם יקומו מרבצם בשעה הזאת של הלילה בשביל כמה בני נוער מרעישים? אז מה אם זה נגד חוק הרעש? משטרה? בשביל זה? השתגעתם? הם הרי מתים מפחד מאותם חוליגנים.

כמובן שאני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להאשים את ההורים של אותם חיות (ויסלחו לי החיות האמיתיות. אתן יודעות שאני אוהב אתכן יותר).
החינוך המתירני הזה, גישת ה"ילד שלי יעשה מה שבא לו, ואתה לא תגיד לו מה לעשות", ו"מותר להם, הם ילדים" ושאר בולשיט שמסיר מהם אחריות בשם החופש והחינוך החופשי, הופכת את הנוער של היום לשכבה דוחה, מגעילה ובלתי נסבלת שבעתיד תהפוך לשכבת הבוגרים בישראל.
כשזה יקרה, אלה בדיוק האנשים שידחפו לכם לחניה וכשתעזו לומר להם משהו, הם ינפנפו לכם בהתנשאות וחוצפה. הם יעקפו את כל הטור מימין כדי להיכנס לפניה שמאלה מהמקום הראשון וחלילה לעמוד בתור. הם יציבו עגלה ריקה בתור לקופה בסופר וילכו לאסוף מוצרים, ואם חלילה יתפסו אתכם נכנסים לפניהם, הם יצעקו עליכם שאתם עוקפים אותם. הרי העגלה שלהם פה. אלה האנשים שתמיד ינסו לתחמן, לתמרן ולקמבן אתכם. כי הכל מותר.
זאת לא דיקטטורה פה.

אחרי ליל אמש, בחיי שאני מייחל לחוקים על שעות עוצר לבני נוער.
מי שלא יודע לכבד את הסביבה שלו, את השכנים שלו ואת החוקים במדינה שהוא חי בה,
לא מגיע לו שום דבר יותר מזה.
בהמות.

נכתב על ידי , 1/3/2011 09:03  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להנווד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הנווד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ