לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מילה ותמונה


מתחילים ממקום מסוים, ואז הולכים. אף פעם לא יודעים לאן באמת נגיע. אפשר לנחש, אפשר לכוון, אי אפשר לדעת.

Avatarכינוי: 

בן: 35

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2010

זה אני


זה לא איך שהיא הולכת.
זה לא הקול שלה.
זה לא חיתוך הדיבור המיוחד שלה.
זה לא איך שהיא מתלבשת.
זה לא איך שהיא נוגעת בי.
זה לא מגע שפתיה עליי.
זה לא העיניים הענקיות שלה.
זה לא הפוני הקופצני שלה.
זה לא הדברים שהיא אומרת.
זה לא ההיגיון המהפנט שלה.
זה לא היופי המדהים שלה.
זה לא האופי המענה שלה.
זה לא השביל שמוביל אליה.
זה לא הבית שבו היא גרה.
זה לא בגלל המילים שהיא כתבה.
זה לא בגלל המילים שהיא כתבה לי.
זה לא השירים שהיא שומעת.
זה לא השירים שהיא כותבת.
זה לא הזמן שעובר.
זה לא המרחק שגדל.
זה לא הסוף שכבר הרבה מאחוריי.
זה לא שאני לא יודע שכבר אין סיכוי.

זה אני שנפלתי ועכשיו לא יכול לקום.
זה אני שמצאתי את כל מה שרציתי ולא יכולתי להשיג. פעמיים.
זה אני שהסתכלתי במדוזה שקרנית ויפהפייה והפכתי לאבן
ובשביל להחזיר אותי לחיים, היה צורך לנפץ את כל מה שהייתי וכל מה שהפכתי להיות.
את הכל כבר הצלחתי להדביק.
זה רק הלב שהשאיר רסיסים בידיה.

נכתב על ידי , 29/5/2010 19:01   בקטגוריות אהבה, אהבה ישנה, אכזבה כישלון ושבירה, אהבה ויחסים, פסימי  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להנווד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הנווד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ