לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מילה ותמונה


מתחילים ממקום מסוים, ואז הולכים. אף פעם לא יודעים לאן באמת נגיע. אפשר לנחש, אפשר לכוון, אי אפשר לדעת.

Avatarכינוי: 

בן: 35

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2009

סופה


מתכונן לסופה שבדרך,
כיסיתי את החלונות כולם.
חסמתי את תחתית הדלת, כיביתי אורות ונכנסתי לחדר.
סגרתי את הדלת, כיביתי את האור,
לקחתי כרית ושמיכה והתחבאתי בפינה שבין הארון למיטה.
הורדתי את הראש
וחיכיתי שתחלוף.

רעמים וברקים,
צרחות אימה ובכיות של נשים.
גברים שצועקים 'בני, בתי'
וילדה אחת קטנה שאמרה רק
'דובי'.

 

הרוח דפקה על הדלת בעצבנות,

לא הייתה סבלנית, הייתי בטוח שתפרוץ אותה.

אבל לרוח אין אצבעות,

היא לא יכולה לסובב את הידית.

אז היא הכתה חזק וחזק יותר.

בסוף התייאשה והלכה.

 

היה שקט.

לא ידעתי אם שקט כי כולם מתים

או בגלל שזה אמצע הלילה.

אבל היה בטוח שהסופה נגמרה.

הוצאתי ראשי מחוץ לשמיכה

ובקושי רב יישרתי רגליים.

ניגשתי לדלת ופתחתי בזהירות.

 

הוואזה עוד על השולחן,

וגם כל העיתונים.

הילדים של השכנים צועקים 'תמסור לי את הכדור'.

אני שונא אותם, אלוהים.

 

הלכתי לאמבטיה.

בקבוק השמפו עומד

וגם המתלה של המגבת עדיין מחובר לקיר.

אין אף סימן לסערה שהתחוללה פה.

 

חיפשתי את המשקפיים בחדר השני,

אולי יש משהו שאני מפספס.

שמעתי סופה,

סופה רדפה אותי.

סופה תמיד משאירה עקבות.

 

הרכבתי את המשקפיים

ועדיין לא זיהיתי דבר.

 

נכנסתי למיטה ונשכבתי עם הפנים לתקרה.

'לעזאזל, מה קרה פה?'

ולא הספקתי לענות לפני שנרדמתי.

 

כשהתעוררתי הכל היה רגיל,

ועדיין לא הבנתי מה קרה פה.

'בטח דמיינתי. בטוח חלמתי' הרגעתי אותי

ולא האמנתי לי לרגע.
הרי בחדשות אמרו שהייתה סופה.

 

הם אומרים שמחר תהיה סופה וצריך להיזהר,

להרחיק עציצים מאדן החלון.

או שאולי "הם" אומרים שמחר תהיה סופה וצריך להיזהר
וכדאי שאזיז את הוואזה פן תתנפץ על הקיר?

 

כולם מפחידים אותי, ואין בכלל ממה לפחד.

אם הכביש לא יהרוג, יהרגו אותי החיידקים מהווילון של האמבטיה.

בין סופה לסופה,

אני מוריד את הראש ומנסה לשרוד,

וכל פעם הם ממציאים משהו אחר שיהרוג את העולם.

 

זאת תהיה בקטריה אלימה או וירוס מפותח,
זאת תהיה פצצה מלוכלכת או אחת שתעשה פה יופי של ניקיון.
זה יבוא מהשמיים או מבטן האדמה, אבל האדמה תרעד ותשכיב את כולנו.
ואולי בכלל זה יקרה עוד 3 שניות,
כי ממש עכשיו קרן גמא עושה את הדרך לפה.

מזהירים מסופה, ואני חושב רק
'הביאו לי גשם, אני צריך אוויר,
רעמים וברקים ומדרכות אפורות'

איש אחד מחברת החשמל מזהיר שמחר יהיה מסוכן.
איש אחד מהשירות המטאורולוגי מאיים שמחר יהיה נורא.
כל המומחים מאיימים עלינו,

ולא ביקשתי דעת מומחה.

ביקשתי גשם.

ארוך, שנמשך ימים ולילות ולא עוצר

וממלא את הכנרת ומוריד מעלינו היטלים ומסים שאני לא יכול לעמוד בהם.

 

שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב
שיותר מדי אנשים מנסים ללמד אותי
איך לחיות.

נכתב על ידי , 1/11/2009 17:45   בקטגוריות חורף, גשם ראשון, פילוסופיה, תהיות  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להנווד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הנווד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ