לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הבלוג שלי הוא כמוני: נראה קודר ומרוחק מבחוץ, אבל מבפנים הוא כלכך רך ומלא אהבה!!! נראה לכם? הוא קודר גם בפנים! וגם מרוחק, אז תתרחקו לכם!

Avatarכינוי:  מקבת

בת: 28





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2010    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

10/2010

הידעת?


בחורף, כמות הפוסטים שאנשים מפרסמים היא ביחס של 1:5 לכמות הקרמבו הנמצאת במכולת שכונתית ממוצעת ברגע נתון.

 

אם למישהו עדיין נותר ספק באשר למושג שיש לי (או אין לי) בנוגע לנושאים מסויימים (או כל נושא שהוא), הנה עוד אחד:

הידעת?

בחורף, סיכוי ההשרדות של קרפדה מצויה עולים בכ-8.2% בשימוש במחממי אוזניים.

מןה ראוי לציין כי הם פוחתים פי 2 כאשר מדובר במחממי אוזניים ורודים של HELLO KITTY.

 

(באמת יש מישהו שקנה את זה?)

טוב, אני מניחה שיש אנשים שיאמינו לכל דבר... הם יקנו איטריות ויתלו אותן על האוזניים, אם חיים הכט יגיד להם את זה בטלויזיה.

מה אתם הייתם עושים?

ובכן, זאת באמת שאלה בעייתית כשהיא מופנית אליכם ע"י אדם שנדרס לאחר שעשה תוכנית על הסכנות בכבישים.

חיימק'ה, מכיר את הבחור שהתיימר להיות חוקר תנינים עד שמצא את מותו בתאונה מצערת עם חתול ים? אני לא מנסה לרמוז משהו, אבל זה שדוד השמש שלך התקלקל בדיוק בתקופה של "יצאת צדיק"... תראה, הדבר הבא שעלול לקרות הוא שישכחו אותך במושב האחורי באוטו נעול, ואם לא תשים לב אתה עוד עשוי למצוא את עצמך מעורב בתקרית מביכה עם מורה לערבית בגיל הבלות ולגלות שהנהג התורן הוא בעצם חתול ים.

 

פינת העברית

והפעם (נא לשתף פעולה ולהעמיד פנים שהפינה הזאת הייתה כאן מאז ומעולם)- מילה מהתקופה החביבה שבה לתוכניות הטלויזיה היה ערך מוסף, ולא מהסוג שגורם לילדים להפוך לפדופילים, פסיכופטים, פילוסופים ועוד הרבה מילים שמתחילות בפ' ועושות לנו אסוציאציות לספרות קלאסית.

גלגשת (עפ"י הויקימילון, כי כנראה שגלגלשת לא הייתה קיימת בתקופת אבן שושן הישן והטוב) - מין קרש עץ המונח על ארבעה גלגלים ומיועד להחלקה.

הוריי קנו לי גלגשת חדשה לכבוד יום הולדתי.

 

פינת הנוסטלגיה

(שתפו פעולה, תעשו ג'סטה)

הזוכה המאושר לא יזכה בשום דבר, כי הוא מאושר גם ככה ומה צריך חוץ מזה בחיים??

 

פינת החידה החצי שנתית

למי יש שן ואינו נושך?

למי יש יד ואינו מכה?

למי יש עין ואינו רואה?

למי אין רגליים אך לעולם לא יפול?

(רמז: החידה לא נקראת כך משום שנדרשת חצי שנה על מנת לפתור אותה)

 

טוב, עד עכשיו עבדתי לפי עיקרון "אם אני אשים הרבה פינות שמבזבזות את הזמן - אנשים לא ישימו לב שאין כאן תוכן"... מכאן ואילך - הגיגיי השקולים בשלל נושאים כבדי משקל (לא, אני לא הולכת לכתוב על "יורדים בגדול" - זה מעניין לי את הזין).

אז כמו שאתם יודעים - אני בת 19, ומשתחררת מהצבא בעוד מספר חודשים. הגיע השלב בחיים בו עלי להבין אחת ולתמיד מה אני רוצה להשיג בחיים האלה. טוב, אולי "אחת ולתמיד" זה מושג קצת נחרץ מדי... בסך הכל כדאי לי להתחיל לגבש רעיון אמורפי לגמרי, בנוגע לאופן שבו אני מעוניינת שיתנהלו חיי בתור אזרחית במדינת ישראל. אז בינתיים לא הגעתי לשום תובנות עמוקות, ואף אסימון לא נפל בתא הטלפון הזה כבר קרוב לרבע מאה. אני כבר לא יודעת אם עדיף לי לנקוט בגישת ה"כשזה יגיע - אני אדע שזה זה" או שכבר עדיף לקלף את המוח שלי החוצה ולדרוס אותו עם מכסחת דשא... אבל הכי חשוב זה לא לאבד תקווה, ואפילו אדם ציני ומטומטם ברמה קלה-עד-בינונית כמוני יודע את זה.

הבעיה המרכזית היא, כמובן, שאין לי שמץ של מושג לגבי מהות ההשכלה הגבוהה שאני רוצה לרכוש לעצמי (כסף יכול לקנות לך דעת - אבל לא בינה). ניסיתי לחשוב מה החיים לימדו אותי לאחרונה, אבל מאמצי העלו חרס. דבר אחד שלמדתי על עצמי הוא שאני די מיושנת בתפיסה שלי, למרות כל הנכונות שלי להיראות ליברלית בראש פתוח.

אבל איך באמת אפשר להשוות בין פלייסטיישן ל-WII??

זה בסך הכל זז! אתם זזים - והדמות על המסך זזה גם היא! את מי זה מעניין ואיפה הטקן?!

 

מחר צבא, אבל אני אנסה לכתוב קצת המשך לסיפור מהפוסט הקודם (זוכרים, עם איתי החייל החרמן?).

 

איתי התאמץ לעמוד על רגליו וגילה שהוא עומד פנים אל פנים עם הקצינה שלו, מנסה להסוות את העווית שכמעט גרמה לו להכניס מחסנית ולהתחיל לרסס. "אני יודע שזה לא נראה משהו, אבל זה לא מה שאת חושבת", מלמל איתי, מודע במעורפל לכך שזה משפט שהוא תמיד אומר לבחורות - ואף פעם לא עובד.

הקצינה לא אמרה כלום, היא פשוט עמדה מולו בעיניים פעורות לרווחה וחפות מאישונים, לבושה במה שהיה יכול להיות בייבידול סקסי, אם לא היה מדובר בחליפת פיג'מה ורודה וצמרירית עם לבבות. איתי הישיר מבט אל המקום שם אמור היה להיות מחשוף נדיב. פו הדוב החזיר לו מבט נחרץ.

לאחר שפרץ האדרנלין שכח ומוחו של שב לאכלס את דירת הרווקים שבראשו, איתי החל לגבש תובנות מסויימות לגבי המצב. ענת, הקצינה הביצ'ית שמיררה את חייו של איתי, הגיעה אל העמדה בה שמר כמעט בשעה 02:00 לפנות בוקר - כשרק פיג'מה לגופה. מיותר לציין כי היו איברים בגופו שהגיעו למסקנה המתבקשת מהר יותר ממוחו, והם דאגו להסב את תשומת ליבו.

איתי התקרב אליה ונופף בידו הפרושה מול פניה. ענת בהתה בו בדממה, לובן עיניה בוהק בחשיכה.

"את לא הולכת מתוך שינה, נכון?" צליל קולו עורר בו אי-נוחות, "אומרים שאסור להעיר סהרורים, כי הם מתחרפנים וחונקים אותך למוות".

 

זה הכי טוב שהצלחתי לחשוב עליו? סהרורים שחונקים אותך למוות מתוך שינה?

אולי ישתפר בפעם הבאה.

 

ברכות וכו'

נכתב על ידי מקבת , 11/10/2010 00:41  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למקבת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מקבת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ