לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אל תסתכלי בכוכבים- עם האור יעלמו


חייה, הגיגיה, מחשבותיה, שיריה, זיבולי שיכלה ועוד כינויי שייכות לשמות עצם בנקבה גוף שלישי שמתייחסים לשירה הדס-נקר.

Avatarכינוי:  שירה הדס-נקר

בת: 18





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2013

פוסט רגשי


אני לא יכולה לכתוב ברציונליות היום, הכל רגשי מדי. לא הרכבתי משקפיים הבוקר, גם עדשות לא הרכבתי, הגעתי לבית ספר באחד וחצי וכל-כך מעט אנשים יש כאן, מרגיש כאילו בעולם אחר מבעד לערפל שמכסה לי את העיניים. קשה לי להתעורר בלי שאני מרכיבה משקפיים, מעניין אם אני חולמת חד או מעורפל, אני לא זוכרת עכשיו.


חברה שלי אמרה לי שאני לא צריכה לכתוב את כל מה שאני מרגישה בפייסבוק, אולי היא צודקת אבל לפעמים נגמרות הדעות ומגיע הרגש. ואנחנו חיים כאן סביב הרגש, אז למה כל-כך מפחד? כשעצוב בואו נהיה עצובים עד הסוף וכשנשמח בואו נשמח, אפשר להחליט לחיות את האמצע אבל אז מה הטעם בכלל?


אז אני חיה היום את הרגש והוא גועש בי כמו נהר. ויש בו כל-כך הרבה כאב ודם. אלוהים הגעגוע הזה שהוא כמו סכינים ישייף את קצוות העצבים שלי, כדוריות הדם יצאו במחול. אז אתמול פגשתי מישהו שהתגעגעתי אליו. 




אתה מעורר בי תגובה רגשית

כמו של ילדה בת שתים עשרה.

קופצת משמחה במעגלים

תחת החזות הרצינית. 

יש חיוך של עונג קטן,

כל מילה שלך סכין ופרח.

אני רוח רפאים ורודה.

עליזה ומתה.




פתאום אני מבינה כמה חברים שדחיתי, הדחייה היא כואבת ומחורבנת, היא בעיקר כואבת כי אתה מרגיש שלצד השני לא אכפת, לא משנה מה המניעים שלו. 




דיברתי עם שמואל עכשיו ותוך כדי השיחה פתאום הבריקה לי האופטימיות המנצנצת שוב בראש, אם פעם אחת נפלתי למקום שהייתי יכולה להיות או לא להיות בו באותה מידה, והוא נפל לאותו מקום, ובמקרה נפגשנו ועמדנו אחד ליד השני ודיברנו, וכל הנסיבות המשיכו לפעול לטובתנו בזמן הקצר הזה. אז כנראה שדבר כזה יקרה עוד פעם. כנראה שאני אמשיך להיות במקום הנכון בזמן הנכון ובסוף אני אפגוש את האדם הנכון. קדוש ברוך הוא יוביל אותי לאן שבסופו של דבר אני צריכה להיות גם עם הדרך קשה 

(נכון זה נורא נשמע כאילו וויתרתי על הכאב? אז זה לא ככה. כי עדיין געגוע אבל זה יעבור, זה הקטע הזה של זמן שמשכיך ומרפא. וגם של התעלמות- לא לדעת לא לשמוע לא לראות תמונות רחוק מהעין רחוק מהלב- חבל שפייסבוק לא עוזר בזה אלא רק מפריע)



אני כל הזמן צריכה להזכיר לעצמי לא לדאוג

להזכיר לעצמי שגם באופק שלי יש ספינה

-



עוד מילה על פגיעות: אנחנו מפחדים להראות פגיעות כי זה יראה שאנחנו חלשים, אבל בעצם אם כולם יראו פגיעות אז כולנו נהיה חלשים באותה מידה. והרי לכל אחד יש רגשות כל אחד נפגע ומתמודד. אני חייבת להפסיק לפחד, חייבת חייבת. חייבת להפסיק לחשוב שמישהו יקרא את הדברים האלה ויגיד ״כנראה היא חלשה מכדי לעמוד במשימה״ כי אני פאקינג בן אדם חזק, באמת, אני תופסת מעצמי כזאת ואני חושבת שהחיים שלי הם כאלה. אבל זה לא אומר שלא כואב לי או שאין לי רגש. גם לאנשים חזקים יש, גם לנו מותר. תפסיקו לגרום לי להתבייש ברגשות שלי.






ובפינת העידוד לקורא:

אל תדאג קורא יקר! בעזרת הקדוש ברוך הוא הפוסט הבא יהיה נורמלי!!



נכתב על ידי שירה הדס-נקר , 13/5/2013 02:32  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אור ק. ב-21/5/2013 15:14
 



אני לא מבינה את החרא הזה שנקרא נשף סיום


היום הייתה לי שיחה עם חבר מאחד מבתי הספר הנחשבים בירושלים וגם במדינה. אני אתן רמז: הבן של ראש הממשלה לומד שם, למדו שם גם כמה מזוכי פרס הנובל הישראליים ובימים אלו לומדים שם הרבה מאוד חברים שלי. אותו חבר סיפר לי על ההכנות לנשף הסיום שעומד להתקיים אצלם. אני תמיד למדתי בבתי ספר דתיים ולכן לא ידעתי אבל מסתבר שבבתי ספר חילוניים זה מקובל שכל תלמיד משלם סכום צנוע, נגיד 400 שקל, כדי שיהיה בסיס ראשוני להתחלה של ארגון של המסיבה.


 


אני חוזרת- 400 פאקינג שקל. נגיד שבן-נוער עושה 20 שקל בשעה, זה אומר 20 שעות של עבודה. יותר משלוש שעות של עבודה סיזיפית כלשהי (מלצרות לדוגמא) רק בשביל כרטיס כניסה לערב הנחשק. לא שיש לך ברירה, כן? כי כל השכבה משלמת ואתה לא תצא הילד העני של השכבה. 400 שקל לפני שהתחלנו לחשב בנות שיקנו שמלות חדשות, לימוזינה (כי צריך להגיע איכשהו לנשף?) ועוד שטויות אפשריות. אני לא הילדה העניה של השכבה אבל אם היו באים ומבקשים ממני להביא 400 שקל למסיבה לא היה לי מושג מאיפה לגרד אותם, ובטוח שלא היה לי נעים לבקש מההורים. 


 


אתם יודעים מה, הייתי מבינה את זה אם היה מדובר בערב הכי חוויתי ומגניב שאי-פעם היה, אז ניסיתי לברר איתו מה השכבה שלו מתכוונת להרים ב80,000 השקלים שהם הקציבו למסיבה. אתם יודעים מה? סתם, מסיבה, באולם אירועים. מסיבת ריקודים עם הרבה אלכוהול, בבתי ספר אחרים מזמינים גם חשפנית. יהיו כמובן מגנטים לאורחים וזיקוקים ועוד כל מני חרא שלא ישנה את העובדה שבסוף הערב רוב החבר׳ה יהיו מרוחים על הרצפה בקיא של עצמם. 


שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהבת לרקוד, אני אוהבת לצאת לברים ולהתלבש יפה ולשתות פה ושם עם חברות. אבל אני


 מצטערת, זה פשוט לא נשמע לי כיף. לא נשמע לי כיף לבזבז הרבה כסף שאין לי כדי לרקוד לילה אחד (בנעלי עקב, כן?) עם מוסיקה גרועה (כי הדי-ג׳יי הוא אחיין של זאת מוועדת תוכן של המסיבה) ועם אנשים שהם סתם איתי בשכבה. לא נשמע לי כיף שהדבר האחרון שאני אזכור מהחבר׳ה שלי בשכבה הוא אותם מביכים את עצמם בפני אחרים, את הבנות בשמלות חצי עירומות ואת הבנים מקיאים. נוסף לזה שהמסיבות האלה פשוט מסוכנות (חבר׳ה צעירים שותים בלי שום השגחה של מבוגר, זוכרים את הבחורה שנאנסה לפני שנה? ואת זאת של לפני שנתיים?)


 


תחשבו איזה דברים מגניבים הרבה יותר היה אפשר לארגן בכסף הזה? אפשר היה לעשות טיול סיכום של יומיים בארץ, אפשר היה ברבע מהמחיר לעשות מסיבה בקיבוץ עם בריכה ועל האש, אפשר היה בלי כסף בכלל לאסוף כמה קרשים ולעשות מדורה כל הלילה, כמו כן בלי כסף אפשר היה לבקש מכל אחד להביא משהו ולעשות ערב על החוף עם גיטרה. כל אחד מהדברים האלה נשמע לי הרבה יותר כיף, הרבה יותר מסכם בצורה חיובית ובטוח יותר זול.


 


אני לא מבינה את החרא הזה של הנשף, לא מבינה איך נערה יכולה לבוא ולדרוש מההורים שלה 1,000 שקל ללילה אחד (400 כניסה 200 שמלה ו-200 נעליים, ותאמינו לי מחיר מציאה) 


אני לא מבינה מה כיף בלסכם 6 שנים ביחד בהקאה בבשירותים 


אני לא מבינה מה כיף בלסכם 6 שנים ביחד במופע חשפנות


אני לא מבינה איך עוד דור ועוד דור של תלמידים מצטרף לחרא הזה.


אני פשוט לא מבינה.


 -

עדכון!

אני במומלצים, תודה רבה לכם:) 

על פי תגובות של גולשים מבית הספר הליד״ה מדובר בסכום יותר נמוך שקרוב ל250 ולא ל-400 (עדיין נשמע לי המון כסף אבל נו מילא...)

לעומתם מספרים מגיבים מהתיכונים אחרים על עלויות שבין 200 ל-900 שקלים רק למחיר המסיבה, על לחץ עצום לשלם ולהשתתף במסיבה ועל כל ההוצאות הנלוות שהן ברורות מאליהן.אם הצלחתי לשנות גישה אפילו של בחור או בחורה אחת אז בעיני הפוסט הזה היה שווה. 

תודה לכם:))))



נכתב על ידי שירה הדס-נקר , 8/5/2013 00:58  
80 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מקלידה מאחורי המסך ב-12/5/2013 09:19
 





37,882
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , דת , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשירה הדס-נקר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שירה הדס-נקר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2013 © נענע 10 בע"מ