לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

היפה והאמיצה


כשהיא מתלהבת אז אתם צריכים לראות איך סוסים בדהרה אין מה להשוות וכשהיא צוחקת אז הקרח כמו נמס


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2013

קוראים לזה אהבה


 

התינוקת שלי מקבלת אנטיביוטיקה לווריד ארבע פעמים ביום. אני נותנת לה מה שאפשר - חלב וחיבוק ואהבה ועוד ועוד אהבה וגם חום. כרגע זה כל מה שאני יכולה לתת, זה אולי כל מה שיש לי לתת. אני חושבת שהיא מרגישה את זה. אני לפחות מאד מקוה. התינוקת שלי ואני נבלה בחדר הזה עוד שבועיים ויומיים. בעצם ויום, כי היום הזה כבר כמעט נגמר. ועכשיו הוציאו מהחדר את הזוג עם הפעוט הצורח ואמו המשוחחת בקול רם בטלפון. נשארנו רק התינוקת שלי ואני ועוד זוג משלום עליכם, שקורא הארץ וקרא לבן שלו ע״ש הסולן של הסמית׳ס. אני מתגעגעת לאליענה, לשזלונג וליס מקס. וללכת לישון במיטה שלי ולקום בלילה להניק. עכשיו אני לא ישנה, מקשיבה לכל הקולות הקטנים של הגוף והנפש וחושבת המון מחשבות. קשה לשמור על אופטימיות כל הזמן, זה גל סינוס שקשה נורא לטפס מנקודת המינימום שלו למעלה ולשאוב עוד מחשבות חיוביות מהיכן שהוא, בעיקר כשכל שעה קשה כל כך. 

 

מנסה ליצור לעצמי שגרה. מניקה מצד אחד, מחליפה טיטול ועל הדרך מודדת חום ומנקה את הטבור. מנסה להניק מצד שני, אם היא רעבה ולא נרדמה זה עובד. הזוג עם הפעוט שצורח עדיין כאן. הם הולכים? נשארים? מאד משונה באמצע החיים לחלוק את הזמן והחלל עם אנשים זרים. ובכלל. מאד משונה להיות כאן, קטועת שגרה, אכולת געגועים ודאגה ובעיקר בודדה. בסוף זה יעבור. 

נכתב על ידי , 21/3/2013 21:25  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חלב אם


במשך שבוע נלחמתי על ההנקה. נלחמתי בגודש, בדלקות, בבצקות, בחסימות. נלחמתי באמצעות קומפרסים חמים, שקיות אפונה קפואות, עיסויים, שאיבות והנקות פוצעות פטמות. זה עבד וניצחתי. ביום רביעי הנקתי בלי כאב והרגשתי נפלא. ביום חמישי הדברים התחילו להתערער. באחת עשרה בלילה הרגשתי שהתינוקת חמה, לוהטת. המדחום הראה 38.8. האינטרנט אמר לראות רופא במיידי. רונן יצא מהעבודה וכשהוא הגיע נסעתי למיון אחרי שמוקד האחיות שלח לשם הפנייה. הייתי מודאגת, בכיתי נורא. וד״ר איתי, שנראה צעיר ממני בשש-שבע שנים לפחות, עם פאות לחיים מאגניבות כאלה, אמר שזה בטח שומדבר אבל יש פרוטוקול שמצריך אשפוז של שלושה ימים וכמה דגימות: שתן, דם ונוזל עמוד שדרה. הדמעות המשיכו לזלוג מאליהן והתחילו לחורר את התינוקת, פתחו וריד לאנטיביוטיקה ושמו את שתינו בכוך קטן. רונן הגיע עם מזוודה והעבירו אותנו לחדר פרטי. במיון. פה היינו אמורים לחשוד אך תחת זאת התלהבנו מהתנאים. התחשבו בזה שילדתי שבוע וחצי לפני כן ויכולתי לשכב בנוחות יחסית במיטה. מדי כמה שעות המצב הדרדר עד שבסוף הרופאים הודו שהתינוקת סובלת ככל הנראה מדלקת קרום המח, שתקף אותה חיידק והיא בסכנה. סכנת חיים, סכנה מפגיעה מוחית וסכנת חירשות. פיק אנד צ׳וז יור פייבוריט. 


 


בינתיים עבר יום והעבירו אותנו למחלקת ילדים וגם פה קיבלנו חדר פרטי. קטן, מצ׳וקמק, עם תקרה מתפוררת שאת חלקה מילאו בכריות ועם שירותים צמודים. לא שיכולנו לבחור - הכריזו עלינו כעל חולה בבידוד. מהרגע שעלינו למחלקה הפכנו להיות רק ״אמא״ ו״אבא״. ככה פונים אלינו. אין לנו שמות או פנים, רק פונקציה. עם הדרדרות המצב הדרדרו גם התנאים - לחדרנו הקטנטן נדחף גם מוניטור שמצפצף ללא הרף. לא ישנתי כבר כמה ימים. חלק מהזמן כל הגוף כואב אבל לרוב אני פשוט מדחיקה כל מה שלא קשור לתינוקת. אני מניקה הרבה. בהנקה לא רק השד מספק חלב לתינוק, אלא גם התינוק מעדכן את השד במצבו ובחוסרים שלו והגוף מייצר חלב מועשר בהתאם לנתונים. זאת מערכת כל כך משוכללת. אני כל הזמן מקוה שיהיה הרבה חלב, שהיא תצליח להתחבר בקלות, שהכל יהיה בסדר. כי זה הדבר היחיד שאני יכולה לדאוג לו. להחליף לה חיתולים, לשיר לה שירים ולהניק אותה. פעם זה כל מה שהתינוקת שלי היתה צריכה. היום היא מקבלת אנטיביוטיקה לווריד 4 פעמים ביום למשך שלושת השבועות הקרובים. 

נכתב על ידי , 16/3/2013 20:12  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בידוד


זו מילה קשה, בידוד. גם כך עברתי שישה שבועות מבודדים למדי, רק מאיר ואני בבית, כמעט ולא ראיתי אנשים. וכל יום שעבר - עבר, והתקופה הזו מאחוריי. היא הסתיימה בוקר אחד כשירדו לי המים ונסעתי לבית היולדות וחזרתי משם עם תינוקת גדולה ויפה. ואז התחילה מלחמת ההנקה - הקרב על הגודש הוכרע, אחרי שלושה ימים קשים הבנתי שניצחתי. הקרב על הפטמות הגיע אף הוא לקיצו כשיועצת ההנקה הציגה את התנוחה המתאימה ומאז ההנקה היתה נעימה לשתינו. 

 

אבל אז. אבל אז התחיל קרב חדש. לא ידעתי שקיימת זירת התגוששות כזו. כלומר, גם אם ידעתי זה אף פעם לא היה חלק מהחששות או החרדות שלי. אמנם אני נמצאת בצד האדיש למחצה, לעומת רונן, ששרוי בחרדות מתמידות לגבי דברים שעלולים להשתבש אצל הילדה או אצל התינוקת. ואתמול פתאום הבנתי שהתינוקת חמה, חמה מאד, אפילו לוהטת. ובאמת היה לה חום. ותוך שניות קראתי שבמקרה כזה חייבים לראות רופא. ונסעתי לבדי לבית החולים דנה (איכילוב) וכל הזמן הדמעות זרמו מאליהן, נוהרות אל האוויר העומד של ליל השרב הגדול. והרופא מסביר שצריך להתאשפז, צריך בדיקות, הכל פולשני ומכאיב והיא כל כולה בת עשרה ימים. ואני דואגת. ומבודדים אותנו.

 

אנחנו מרוצים כי יש לנו חדר פרטי גם במיון וגם במחלקה. אנחנו עצובים כי אנחנו בבידוד. החיידק מסוכן מאד וכל מי שנכנס לחדר צריך כפפות, מסיכה וחלוק. והתינוקת, רק עשרה ימים פה וכבר למודת סבל. וזה כואב ומדכא, מייאש ועצוב. בידוד היא מילה קשה וסגורה ואני עייפה ומותשת ודואגת. אנחנו נחזור עוד עשרה ימים הביתה עם תינוקת?

נכתב על ידי , 15/3/2013 23:34  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 34




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגילי אש אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גילי אש ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ