AllOfIt

אז שלשום אזרתי אומץ, ושלחתי הודעה, לחברה, שבהתחלה הייתה שותפה פוטנציאלית, ואז זה השתבש, ואז חשבתי שנישאר חברות עדיין, אבל מזה זמן מה שהקשר לא איי איי איי, ובעיקר מותיר אותי מאוד לא בטוחה. אז אזרתי אומץ, ושלחתי הודעה, לאותה חברה, האם נסיונותיי להיפגש איתה או לתקשר איתה או לעשות איתה דברים יחד מעיקים עליה? האם אני כופה את עצמי עליה תקשורתית? ביקשתי שתהיה כנה איתי בצורה ברוטאלית ותאמר לי את האמת, כי אני מתחבטת בעניין כבר הרבה זמן. אחרי הסבר ארוך, על כך שהיא מרגישה שאני לא מקבלת את האמת שלה, ושאני בוחרת לראות דברים שהיא אומרת לי כמכוונים נגדי אישית, ועל כך שחברות נרקמת עם הזמן, ממפגש למפגש- בסופו של דבר היא גם אמרה לי, שכן- כרגע היא הייתה מעדיפה שלא תתרחש התקשורת הזו. ואז לאחר הסבר קצרצר, על כך שזה תסביך שלי, שקיים לי לא רק איתה, ותזכורת קטנה שלי שגם דיברתי איתה על זה בעבר, איחלתי לה כל טוב, הודיתי לה על ההשראה שהיא הייתה בחיי, ובירכתי אותה על דרכה המגשימה והמלאת מעוף. היא הגיבה לי בתגובה סה"כ די מפרגנת, ודי שלווה, וכך...... הגיע לו לסיומו, נכון לתקופה זו- הקשר הזה. בעצם- פרידה.

היו אלמנטים שקצת מזכירים גסיסה של קשרים רומנטיים/ספק זוגיים, כמו אקטיביות חד צדדית מצידי, והתלהבות גדולה, ויוזמה, ובתגובה תשובות לא תמיד מלאות באותה התלהבות, אך סה"כ די בסדר, ופושרות וחביבות.
והמצב ביניים הזה, שא.נשים לעתים מוצאות את עצמם, האי וודאות הזו- בקטע של "האם הקשר הוא עדיין מה שאני חושבת או לא"- זה מכאיב, וזה קשה, וזה מכביד. ובמקרים כאלו- אין ספק שהפרידה הזו היוותה, על אף העצב המלווה בדבר, כי בכל זאת מדובר באישה נפלאה ומדהימה ומרשימה ומקסימה ורגישה שהרגשתי מאוד מחוברת אליה, ומאוד חשופה בפניה, הייתה גם משחררת. לעתים זהו הדבר הנכון ביותר שתוכלו לעשות עבור עצמכם- להעיז ולבקש תשובה או הבהרה לגבי איפה שאתם עומדים במיינד סט של אדם מסוים.


וחוץ מזה- פתחתי קבוצה של אתגר 21 ימים של מדיטציות שפע (נראה לי זה רץ עכשיו באופן כללי) קבוצה קטנה ואינטימית של חברות וחברים אהובים ואהובות, ולוח מחנה הקיץ שלי- Camp Manifest- לאט לאט הולך ותופס לו צורה.
אפילו העזתי לשלוח קו"ח לפני כמה ימים- משהו שלא עשיתי כבר תקופה ארוכה (אבל אני בהחלט צריכה להמשיך).



אז איך עובר עליכן.ם השבוע?

עבר הרבה זמן מאז שהייתי פה, חצי בגללי, חצי בגלל ישראבלוג. בגללי כי הרבה זמן לא עידכנתי, ואז כשכבר היה לי מה לעדכן ולכתוב ורציתי, משום מה הישראבלוג לא עלה.

בכל אופן. באופן ממש מדהים, קראתי את הפוסט האחרון שלי, ומה שעבר לי בראש זה "מדהים כמה לפעמים  לבקש דברים החוצה מתשגם".

אני מרגישה שהחיים שלי ממש מתחילים לרוץ על הכיוון שעבדתי לא מעט כדי לתפוס, וזה נעים לי.

היצירתיות מבקרת שוב. וזה נעים לי.

החברתיות מתחדשת ונעשתה חיובית מבעבר, וזה נעים לי.

אני מרגישה שמכירים בי, וזה נעים לי.

מאז הפוסט האחרון- השתתפתי בישיבה לקראת תכנון פסטיבל אזרחי, התקבלתי לתכנית הכשרת אקטיבסטים, הייתי בישיבה עם מנכ"לית של ארגון סופר חשוב שעושה לא פחות מעבודת קדוש, בשאיפה לחבור יחד לפרויקט, כתבתי סדנא,  עשיתי סוף סוף סדר בשולחן שלי בסלון, ומצאתי 450 ש"ח (איזה כיף!!!), אה וכמובן גם הצלתי עוד גורה, וטיפלתי בה, ובינתיים היא עדיין אצלי, ואני לא יודעת אם אמסור אותה לאימוץ, כי היא חמודה מאוד.


אבל אשמח לשתף דווקא במן קוריוז חביב ולא קשור: היום קניתי לאבא את הגריינדר הראשון שלו!
אז במידה ולא ציינתי זאת בפוסטים קודמים, אבא שלי נכה, ואושר לו רישיון לקנאביס רפואי. הוא בעיקר משתמש בשמן, ובאופן כללי אינו צרכן כזה גדול, אז מדי פעם הוא מפריש לי גם פה ושם איזה גרם או שניים של החומר- שזה תענוג! כי להתארגן מהטלגראס זה פרוצדרה קצת מלחיצה.
קיצר, בפעם האחרונה, במשלוח שהוא קיבל, הוא קיבל במקום פייסלים מגולגלים, 10 גרם של פרחים. הוא כמובן כעס מאוד, והביאו לו חזרה את המגולגלים, אבל אמרו לו שלא יוכלו לקחת חזרה את החבילה הפתוחה של הפרחים. מפה לשם, הוא מצא את עצמו במצב שהוא צריך להסתדר ולהכין לעצמו פייסלים- הוא קיבל מהם קונוסים חינם, ועד היום גזר במספריים, אז אני, כמו הבת החמודה שאני, אמרתי לו "אבא- סוף סוף יש מתנה שאני יכולה לתת לך (קניתי לו מחבתות לכבוד החג והוא פשוט דחה אותן על הסף בטענה שאין לו יכולת להשתמש בהן)- חכה אני מביאה לך משהו- מקלה לך את החיים חבל על הזמן" הוא כמובן ניסה לדחות אותי על הסף גם בזה, אבל לא נתתי לו. מפה לשם, עצרתי באיזה קיוסק סטלנים קניתי איזה גריינדר פשוט, הראיתי לו איך משתמשים, והכנו יחד את הקונוס הראשון שלו.

איך החיים מפתיעים לפעמים.....
אז מה אתכן.ם?