לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


קסם הפשטות.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2016    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

8/2016

Live Today


איך אני מתחילה להסביר בכלל את השלושה חודשים האחרונים?

 

לקראת סוף מאי הסתבכו העניינים בבסיס.

קרו דברים שלא היו אמורים לקרות,

הדברים יצאו מפרופורציה,

אני איבדתי פרופורציה,

ואיבדתי בעיקר את עצמי.

 

הרגשתי אבודה, הרגשתי בודדה, ולא היו תשובות בשום מקום.

לא בצבא, לא בבית, לא אצל החברות ובמיוחד לא אצלי.

 

 

איבדתי את החבר הכי טוב שלי, או לפחות את זה שחשבתי שהיה החבר הכי טוב שלי, כי בעצם זו לא הייתה מה שנקרא "אהבה שתלויה בדבר", אלא זו אהבה שאינה תלויה בדבר, וכאן בדיוק הבעיה אני חושבת, שזו אהבה כשזה בלתי אפשרי. גם אם היא לא האהבה הרומנטית אליה כולם מתייחסים, זה מה שהיה בנינו, חיבה אפלטונית שכזו. 

בגלל הבלאגן, בגלל שלא זכרתי מי אני בעולם פתאום, הרחקתי את החבר הזה. התרחקתי ממנו. הפסקתי לדבר איתו, כל פעם שרציתי לשלוח לו הודעה התחלתי לבכות. כעסתי עליו נורא שהוא לא שמר עליי.

כעסתי על כולם שהבטיחו שישמרו, אבל אף אחד לא שמר.

אף אחד מהמפקדים.

אף אחד מהחברים,

ולא האדם שהיה הקרוב אליי ביותר באותה תקופה.

 

נאלצתי להגן על עצמי.

ונלחמתי.. אוי כמה שנלחמתי.

נלחמתי ולא הבנתי על מה.

נלחמתי ולא ידעתי בשביל מה.

 

 

בחלק מהמלחמה ניצחתי, אבל ברובה הפסדתי.

הפסד שהוא יחסית מקובל מבחינתי אני חושבת.

 

 

איבדתי אמון מלא במפקדים שלי.

איבדתי אמון במערכת.

הבנתי כמה שאני בורג פצפון, גם אם אני אשת קבע.

הבנתי כמה צביעות שוררת במערכת.

 

הבנתי כמה הדרגה מדברת, וכמה פשוט להוציא להורג גם בשקט ולא בפומבי.

 

זו הייתה תקופה קשה מאוד.

תקופה שעברתי אותה לבד. שוב.

יש בי חוסן בלתי מוסבר ולא מוגבל.

אני לא יודעת מאיפה זה מגיע בכלל.

 

הבלאגן קצת נרגע וטסנו לחו"ל, לפסטיבל הטומורולנד.

המקום הזה...

נתן לי נקודת מבט אחרת. 

רוגע פנימי, שקט, הבנה שהצבא זה לא הכל בחיים. גם אם זה מפלט מאוד גדול בחיים שלי, אני אצליח למצוא מפלט אחר. אני אצליח להתגבר בדרך אחרת, אני אצליח להתבגר במקום אחר.

 

זו הייתה חוויה מאוד מעצבת. 

גיליתי המון על עצמי, על אחרים, על השקפות הראיה שלי.

והיום אני מבינה ששחרור זה הדבר הנכון בשבילי.

 

אני לא צבועה, ואני לא משחקת משחקים.

אני לא יכולה להמשיך בתוך המערכת.

ועכשיו?

זה בסדר לשחרר.

זו אולי לא תחושת המיצוי הספציפית שהתכוונתי כשכל הזמן אמרתי שאני לא מרגישה שמיציתי את השירות, אבל זו תחושת מיצוי. מעורבת בתחושת החמצה קלה, והרבה כעס ואכזבה שאני רוצה להשאיר מאחור.

 

 

איך אומרים בטומורולנד?

Live Today, Love Tomorrow, Unite FOREVER

לא משנה מה אתה, מאיפה אתה או מה עשית בחיים,

תהיה מי שאתה, בלי לשפוט אחרים.

נכתב על ידי דניאלי ודי. , 6/8/2016 14:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  דניאלי ודי.

בת: 23

תמונה




23,884
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 18 עד 21 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדניאלי ודי. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דניאלי ודי. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ