לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


קסם הפשטות.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 




הוסף מסר

7/2015

חום יולי אוגוסט


אז השבוע ישבתי במשרד והעמיתים שלי רצו ללכת לראות סרט.

הרגשתי שאני לא מסוגלת לראות איתם סרט, או לראות אותם יותר.

די נמאס לי מהם.

נמאס לי מזה שהם כל הזמן עושים מה שבא להם ואני לא יכולה.

נמאס לי מזה שהם מחליטים ולי אין מילה.

נמאס לי שהם מתבכיינים ואני לא יכולה.

 

פשוט נמאס לי מהם.

וקשה לי איתם.

קשה לי לראות אותם.

קשה לי לחוות אותם.

 

חזרתי לאותה תקופה אפלה בה הגוף שלי לא הסכים לקבל אף אחד לחיקו.

 

הסברתי להם למה אני לא רוצה לבוא לראות איתם סרט.. כי הם לא קיבלו את הלא שלי וזהו והלכתי למגורים שלי.

 

כתבתי את "ריקנות"

ואשתף את הקטע כאן מיד, אבל חשוב לי להגיד שתקופת יולי אוגוסט תמיד ריקנית בשבילי.

העונה היבשה והחמה של הקיץ הורסת לי את המצב רוח.

ללכת לים לא מעודד אותי, כי בגד ים לא יושב עליי יפה, או הגוף שלי בכלל לא נראה יפה ע"פ המוסכמות החברתיות, שגם עם זה יש לי בעיה.

אבל עדיין,

למרות הכל,

פשוט העונה הזאת עושה לי רע ומר.

 

  - 

 

ריקנות.

 

אני מרגישה ריקה. אני מרגישה שאני עובדת כמו חמור בשביל שום דבר. אני מרגישה חלולה. אני מרגישה חסרת פואנטה. אני מרגישה שחסר לי טעם בחיים. אני מרגישה שאני לא עומדת בזה יותר ושאני צריכה להתמלא.

אני מרגישה בודדה. חוסר פואנטה טוטאלי. לא השקעתי בעצמי תשומת לב. לא מרגישה שום דבר.

ואם מרגישה, אז מרגישה עצובה. מרגישה כועסת. מרגישה ריקה. חלולה. ביקורתית. חסרת שליטה. מרגישה שאני על סף בכי כל הזמן.

אני לא יכולה לשכנע את עצמי שהצבא עושה לי טוב. הצבא פשוט נוח לי.

הצבע מקל מהרבה בחינות. אבל הוא לא ממלא אותי יותר.

פעם חשבתי חינוך חינוך חינוך. זה היעד והייעוד בחיים. והבנתי שהגשמה עצמית לא נותנת כלום. חוץ מסיפוק כמובן. למרות הסיפוק, צריך להתקיים. וזה מורכב.

אני צריכה להתחיל להביא איך להרגע. להבין את אני יוצאת מזה. אני כל כך רוצה לצאת מזה. אני מרגישה כבויה.

האש שלי כבתה.

 

וזה קשה נורא.

 

הראש שלי עושה את כל הבחירות הלא נכונות עבורי. 

הרגשות שלי מעורבים.

קשה לי לבד.

קשה לי.

אני בודדה.

האש שלי כבתה.

 

  -  

אני מתגעגעת להורים שלי.

ולמשפחה שהייתה לי לפני שנתיים.

המשפחה המושלמת עם הבית הגדול והגינה.

 

אצלינו זה ממש "מה שלא יודעים לא פוגע"

לא ידעתי הרבה, ולא נפגעתי.

כשידעתי..

איבדנו את זה לגמרי.

 

 

יום שבת.

שבת מנוחה.

ורק אני לא נחה.

נכתב על ידי דניאלי ודי. , 4/7/2015 18:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  דניאלי ודי.

בת: 22

תמונה




23,008
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 18 עד 21 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדניאלי ודי. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דניאלי ודי. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ