לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שגיא נאור


"רוק'נ'רול הוא מהות החיים וכתיבה על רוק'נ'רול היא דרך חיים" (לסטר בנגס)

Avatarכינוי: 

בן: 45

Google:  sagman

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הדבר הכי טוב שקרה לי (ילד שלי)


לפני שמונה שנים, בערך בשעה הזו; מוקדם מהרגיל, כי בניתי על זה שנחלוק יומולדת, ובכל זאת - החיים שלי השתנו לנצח: הפכת אותי ברגע אחד לאבא. ואני יכול להגיד עכשיו, בראייה לאחור, שזה הדבר הכי טוב שקרה לי.

שמונה שנים - זה נשמע הרבה, אבל זה עבר כל כך מהר. רק לפני רגע היית תינוק שחיבקתי אליי בדרך לתינוקייה, ילד קטן שלקחתי פעם ראשונה לגן, ילד שהתרגש ללכת לבית ספר ביום הראשון, ופתאום אתה כבר גדול, עצמאי, חושב, עם דעות ותהיות משל עצמך - לא להאמין.
אבל, וזה רק ביני לבינך, אני הכי אוהב את זה שאתה עוד נהנה להיות ילד - בא אליי לחיבוק, להתפנק, ולא יודע כמה זה עושה לי טוב. וכל יום אתה זוכר להגיד לי ״אבא, אני אוהב אותך״, והמילים האלה ממלאות אותי באושר כמו ששום מילים לא מסוגלות. ואני עונה לך "גם אני אוהב אותך", אבל המילים לא מסוגלות להעביר כמה. 

שמונה שנים, ובדיוק השבוע ניסיתי להיזכר איך היו החיים לפניך, בלעדיך, ולא הצלחתי. יותר משאני לא זוכר מה עשיתי עם כל הזמן הפנוי, אני לא זוכר מה החליף אצלי את כל האושר והחום שאתה הבאת לחיים שלי, וחוזר ומביא בכל יום מחדש.


אני מאחל לך, ילד שלי, שתמשיך להיות בדיוק מי שאתה - ילד אוהב ואהוב, שמח ורציני, עם רצון עז להיות הכי טוב שאפשר (מעניין מאיפה זה בא...) אבל גם דאגה אמיתית למי שלא. 


אני אוהב אותך המון, ילד. שינית לי את החיים לנצח, ואני מודה לך על כך. להיות אבא שלך זה ללא ספק הדבר הכי טוב שקרה לי.


נכתב על ידי , 16/5/2013 09:29   בקטגוריות ילדים זה שמחה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ילד. קטן. (כבר בן 3)


קראנו לו אוּרִי. על פי השיר של רחל. 


 בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן,

שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.

לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט

בִּשְׁבִילֵי הַגָּן.

יֶלֶד.

קָטָן 

 

ואני מסתכל עליו עכשיו, בן שלי, זהוב תלתלים ונבון, אוחז בידיו ואנחנו פוסעים לאט. ילד. קטן. אור. גדול.

 

הייתי רוצה לומר שהוא דומה לי. לספר לי איך בעיניו אני רואה את עצמי. אבל בעיניו אני רואה רק את האש שבוערת מבפנים, שלא מוצאת מנוח, שגורמת לעיניים לברוק, ללב לדפוק, לחיוך המתוק שעל שפתיו תמיד, לחום שבחיבוקים שלו, לשמחת החיים שמתפרצת דרך הידיים והרגליים, דרך הריקודים והשירים.

הוא לא דומה לי, ולכן בכל יום הוא מפתיע אותי מחדש. ובכל יום אני מתאהב בו שוב, כמו בפעם הראשונה שראיתי אותו. ילד. קטן.

 

והוא פתאום בן 3. הילד הקטן שלי, הילד הרוקד. ואל מול הריקוד הלא נגמר שלו, הריקוד הממכר, זה שמכניס גם לך לחן ומילים לחיים, זה שמעורר אותך, אני נזכר בעצות של רוני סומק

 

רִקְדִי כְּאִלּוּ אַף אֶחָד לֹא 
מִסְתַּכֵּל עָלַיִךְ
הֲיִי פִּיקָסוֹ הַמֵּנִיף מִבַּד הַגּוּף
כְּתֵפַיִם וְיָדַיִם
תְּנִי לְמִכְחוֹל הָאֵשׁ לְהַשְׁחִיר
גֶּחָלִים בָּעֵינַיִם

 

ואורי?  אורי רוקד כאילו כל העולם מסתכל עליו, כאילו האדמה היא הבמה שלו. והוא מניף כתפיים וידיים, מסתובב וצובע באש את כל מה שמסביב. ואי אפשר להיות אדיש. זה מדבק. 

 

אז מה נשאר לי?   כמו בשיר של רוני, אני יום יום משתדל לעקור את המרצפות הבוערות מתחת לרגליו, לתפוס אותו כשהוא נופל כבוי בסוף עוד הופעה, לחבק אותו חזק חזק כשהאש שורפת גם אותו ובעיקר לאחוז בידו ולפסוע לאט. בשבילי החיים. ילד. קטן. ואני.

 


נכתב על ידי , 2/11/2012 06:33   בקטגוריות הפואטיקה של אחרים, ילדים זה שמחה, רק על עצמי לספר ידעתי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אתה עושה אותי אבא, בכל יום שעובר זה עדיין מפתיע


שבע שנים. אני עושה את החשבון ולא מאמין. לפני שבע שנים בדיוק הפכת אותי, ילד שלי, לאבא. מחד, אני זוכר את היום הזה, את הרגע הזה, כאילו היה אתמול. מאידך, אינני יכול כבר לזכור איך נראו החיים שלי לפניך.

 

כשנולדת היית דומה לי כל כך שזה קצת הבהיל אותי. אבל עם כל שנה שעוברת אתה מתרחק מעט יותר ממני ומגבש את האני העצמי שלך, ואני מביט מרותק במסע שלך בארץ הילדות ונהנה מכל אתגר בדרך.

 

אתה רציני, כל-כך רציני. הדברים שאתה מהרהר בהם, מתחבט בהם, חושב עליהם לא היו מביישים ילדים הגדולים ממך בעשר שנים, מבוגרים אפילו. אתה מתעקש להבין כל דבר לעומק, אתה מבין איך כל דבר עובד, ואתה רוצה להיות הכי טוב בכל מה שאתה עושה.

 

אתה אוהב, בדרכך המיוחדת והמאופקת. אוהב אותי, אוהב את מי שמסביבך, אוהב את האנשים שדואגים לך, אוהב את החברים שלך.

 

אתה חכם. לפעמים אני נדהם מהשאלות שאתה שואל, על דברים מורכבים ביחסים בין אנשים, על שאלות קיומיות שלא חשבתי שאתה מבין, על העבר וההווה והעתיד.

 

כל פעם שמישהו, קרוב או רחוק, אומר לי כמה אתה נפלא ומיוחד ובולט אני מתמלא גאווה. אבל הגאווה הגדולה ביותר שאני מרגיש היא כשאתה מבקש שנחגוג את יום ההולדת שלך, היום, בבית, עם המשפחה. אותה משפחה שמקיפה אותך באהבה מהיום שבו נולדת. אז אני יודע

שאתה חכם מספיק להבין כמה זה חשוב וכמה זה מיוחד וכמה אתה בר מזל.

 

וגם אני בר מזל. כבר שבע שנים אתה נותן לי טעם לחיים. בכל פעם שאני כותב "אבא של יובל" אני מחייך לעצמי ואומר שזו אולי ההגדרה הכי מדויקת שלי. וכמו בשיר של יהודית רביץ אתה עושה אותי אבא, בכל יום שעובר זה עדיין מפתיע.

נכתב על ידי , 16/5/2012 20:08   בקטגוריות אני שומע שוב ברגעי השלווה את..., ילדים זה שמחה, יש חיים מחוץ לבלוג, רק על עצמי לספר ידעתי, אהבה ויחסים  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
222,962
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשגיא.ב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שגיא.ב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ