לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שגיא נאור


"רוק'נ'רול הוא מהות החיים וכתיבה על רוק'נ'רול היא דרך חיים" (לסטר בנגס)

Avatarכינוי: 

בן: 45

Google:  sagman

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2007

(עוד) מילה למאזינים


כתבתי כבר כאן בעבר לא פעם שההתנהגות החזירית (מצטער, אבל אין לי הגדרה אחרת) של צרכני המוזיקה ביחס למוזיקה שהם צורכים, קרי הורדה של כל דבר שזז וחוסר נכונות לשלם תמורת כלום, תביא בסופו של דבר את תעשיית המוסיקה לכליה. ואני לא מתכוון לחברות התקליטים, שרבות מהן יכולות מבחינתי להתפוגג, אלא לאמנים עצמם ולתעשייה הזו, שתלך ותצטמצם למי שמסוגל למכור את מרכולתו להמונים, כלומר קרן פלס ושלמה ארצי ולא, נניח, הבילויים ונעם רותם. כבר כתבתי כאן שבעיניי הצעד שעשתה רדיוהד הוא מה שאני מצפה מאמנים במאה העשרים ואחת, ושמחירם של אלבומים צריך להיות אפס בסופו של דבר, אבל זאת רק בתנאי שלאמנים יהיה ממה לחיות.

 

בינתיים רדיוהד מצליחים לא רע עם התכנית שלהם, במיוחד על רקע הזמנים המרתקים שפוקדים את התעשייה, ובכל-זאת 62% מהמורידים לא שילמו על האלבום (ניימן ראה את חצי הכוס המלאה, כלומר 38% שבחרו לשלם על האלבום, אבל גם זה רק מפני שהוא מודע לאופי הקלוקל של כולנו). אותם 62% בזים (שוב, אין לי מלה אחרת) למהלך הריסקי והמהפכני של רדיוהד ולאמון (כן, אמון) שרדיוהד נותנים במורידים, ומתנהגים כמו ילדים מפונקים בחנות צעצועים - לוקחים מכל הבא ליד ולמי איכפת מי ישלם.

 

ולמה אני נדרש לכל זה?  בטח לא בגלל ת'ום יורק והחברים, שכבר מסודרים לכל חייהם, הם ובניהם ובני בניהם, בין אם In Rainbows יצליח ובין אם לאו. אני נדרש לכך בגלל פוסט מאוד מרגש ומאוד מעציב שפרסם עמרי לוי בבלוג של הבייסמנט תחת הכותרת "מילה למאזינים". וכך כותב עמרי:

 

בשנתיים האחרונות חילקנו פה בבייסמנט מספר לא מבוטל של ריליסים להורדה חופשית. הסיבה העיקרית למהלך הזה היא קודם כל הצורך הגדול של האמנים פה להשמיע את יצירתם ולהגיע איתה לכמה שיותר אנשים. במבט לאחור אני יכול להגיד שזה היה צעד נכון לעשות ומספר ההורדות של כל ריליס תמיד גורם לי לחיוך גדול על השפתיים.
האלבומים הללו ניתנו לשימוש חופשי, אלבומים מלאים, חלקם עם עטיפות, באיכות טובה, לא סטרימינג מחורבן באתר שלא זז, לא
DRM שאי אפשר לשמוע ברוב המקומות, בלי הרשמה, בלי שיגועי שכל… רק תבואו, תלחצו והמוזיקה אצלכם על המחשב.

 

מה שרציתי להזכיר לכם היום זה שבצד השני יושב מוזיקאי שעבד על האלבום הזה בדיוק כמו שעובדים על אלבום שנמכר על מדף בחנות דיסקים רגילה. יש פה אמן שישב וחשב ויצר מהבטן את מה שאתם שומעים על המחשב. אבל יותר חשוב מזה: יש פה אמן שנתן בכם את האמון המלא שאם אהבתם את מה ששמעתם תחזרו לפה חזרה ותגידו תודה בצורת רכישת האלבום עצמו. לא כדי שיהיה לכם עוד פלסטיק בבית - כדי שתדעו שאתם עשיתם את שלכם כדי שהאינדי המקומי ימשיך לפרוח וימשיך להוציא אמנים מוכשרים כל כך, מישהו חייב להמשיך להזיז את העגלה הזו כי העגלה הזו תפסיק לזוז אם הצד השני ירגיש שהוא כל הזמן מקבל הכל חינם ולא צריך לתת בחזרה, זה פשוט לא יעבוד.

 

אני לא מספר לכם שאני עומד לסגור את הבייסמנט או שאני צריך עזרה כלכלית להפעיל את המקום הזה. הבייסמנט היה וישאר הבייבי שלי עד שימאס לי או שיהיו לי דברים יותר טובים לעשות עם הזמן הפנוי שלי. אני רק משתף אתכם בתסכול של האמנים שאני עובד איתם שנותנים הכל בחינם וברוב המקרים מקבלים מעט מאוד. על אנשים שעבדו שנים על האלבום שלהם, הם רואים שמורידים אותו מאות פעמים אבל אף אחד לא טורח להגיד תודה. תודו שזה קצת מעליב.


לי באופן אישי קצת נמאס להסביר לאמנים איך זה שמורידים כל כך הרבה וקונים כל כך מעט.
אז אם יש לך תיקיית בייסמנט במחשב והורדת כמה אלבומים ולא קנית כלום… הפוסט הזה כנראה יועד אלייך.

 

 מרגש ומעציב, מדאיג ומרשים, עמרי לוי נותן פה במה, לדעתי, למה שרבים (וטובים, באמת טובים) מרגישים כלפי מצבה של תעשיית המוסיקה והתנהגותם של צרכני המוסיקה, בין אם הם אמנים ובין אם הם סתם אוהבי מוסיקה (כמו החתום מטה). אני יכול להעיד, בעצמי, על עצמי, שאני הורדתי לא מעט אלבומים מהאתר של הבייסמנט והתאהבתי בעקבות זאת בלא מעט אמנים שלא הכרתי קודם (למשל, אלכסנדרה ואנה שרכשתי ממש לאחרונה). יש לי תיקיית בייסמנט די גדולה במחשב שלי, ומדף בייסמנט לא קטן בכלל בבית (כתוצאה מכך), ואני מלא הערכה ואהדה לעמרי ופועלו, בדיוק כמו שאני מברך ומתפעל מפועלם של גיאחה ומורפלקסיס ב"היס". המשותף לשני הלייבלים האלה, כמו גם לאמנים אחרים שחולקים את יצירתם און-ליין (דן תורן, בבליקי ואחרים) שהם נותנים אמון מלא באוהבי המוסיקה ומצפים, כן - מצפים, להתנהגות דומה בחזרה.

 

אחד הדברים הכי נוראים במערכות יחסים הוא אובדן אמון. קשה מאוד לשקם אותו מרגע שהוא אבד. ברגע שאמנים יאבדו את האמון שלהם בצרכנים, מערכת היחסים הזו שבין אמן לצרכן תרד לפסים מאוד מגעילים. האלבומים ימשיכו לעלות הרבה (כי כל מיני middle-men כאלה ואחרים יגזרו על כולנו, אמנים וצרכנים, קופון), אמני אינדי לא יגיעו לעולם לאלבום הנכסף, נמשיך להיות שבויים של חנויות דיסקים עם מטרות חומריות ותו לא וכולי וכולי. ואני לא מדבר בכלל על התסכול והעצב והייאוש שימלא את לבבות האמנים האלה, שנותנים את הלב והנשמה ולא מקבלים כלום בתמורה.

 

נכון, גם אני בעד אלבומים בחינם ואמנים שיעשו כסף (הרבה כסף) מהופעות ומרצ'נדייז וכולי, וגם כתבתי את זה לא פעם. אבל בינתיים, עד שהמודלים הכלכליים החדשניים האלה יוכיחו את עצמם, הכסף שלכם, רכישות האלבומים, מכלכל אותם ומאפשר להם להגיע לאלבום הבא. אם יש לכם תיקיית מוסיקה במחשב, אתם מורידים אלבומים דרך קבע ולא קניתם כלום בזמן האחרון (חודש, קיץ, שנה), הפוסט הזה מיועד אליכם. אל תהיו חארות, אל תאכזבו את עמרי ואנשים טובים כמוהו, תקנו מוזיקה, תשקיעו בתרבות שלכם.

נכתב על ידי , 26/11/2007 22:04   בקטגוריות דברים בשם אומרם, טכ-Know, יש חיים מחוץ לבלוג, רק על עצמי לספר ידעתי, אופטימי, אינטרנט, אקטואליה, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



223,018
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשגיא.ב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שגיא.ב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ