לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שגיא נאור


"רוק'נ'רול הוא מהות החיים וכתיבה על רוק'נ'רול היא דרך חיים" (לסטר בנגס)

Avatarכינוי: 

בן: 45

Google:  sagman

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2007

תעשיית המוסיקה על סף השלב הרביעי – מבט עתידני מלא בחדשות טובות (כמעט) לכולנו


את היום השלישי (והאחרון עבורי, לצערי) של הכנס הטכנולוגי שבו אני נמצא פתח ד"ר מישיו קאקו, מחשובי הפיסיקאים התיאורטיים היום, סופר ומגיש תוכניות טלוויזיה ורדיו נערץ של מדע פופולרי ומי שנבחר לאחרונה לאחד מ"מאה האנשים הכי חכמים בניו-יורק" ("גם מדונה נבחרה לרשימה הזו", הוא התנצל בפתיחת ההרצאה).

 

בין יתר עיסוקיו, ד"ר קאקו הוא גם עתידן ומרצה משעשע ומרתק, שלאחרונה הציג בשיתוף עם ערוץ דיסקברי את "2057", סדרה שמנסה לנבא איך ייראה העולם שלנו בעוד חמישים שנה, על-ידי שיחות עם יותר מ-150 מועמדי פרס נובל בתחומים שונים ורבים. למרות שפתח את הרצאתו בציטוט המפורסם של יוגי ברה ש"חיזוי הוא משימה קשה מאוד, במיוחד חיזוי של העתיד", ד"ר קאקו התמקד בחיזוי העתיד בהתייחס לשלושה נושאים עיקריים שמעסיקים היום את העולם: האינטרנט, העולם המערבי המזדקן והמחסור באנרגיה.

 

           ד"ר מישיו קאקו

 

מיותר לציין שההרצאה של קאקו הייתה מרתקת, ואולי אתייחס אל כולה כאן בפוסט נוסף. אבל במסגרת הניתוח שלו לגבי האינטרנט - המצב היום, המגמות אליהן היא הולכת והתחזיות העתידניות לגביה (לטענת ד"ר קאקו האינטרנט היום הוא ישות נשית, בעוד שבעבר היא הייתה ישות גברית) - ד"ר קאקו התייחס לעניין היחסים האמביוולנטיים בין תעשיית המוסיקה והמוסיקאים לבין האינטרנט, נושא שכמובן קרוב ללבי ומעניין אותי ביותר.

 

במשך מאות בשנים, טוען קאקו, המוסיקה הייתה חופשית, הכוח היה בידי האמנים ואלו הרוויחו את לחמם מהופעות חיות בככרות ובאולמות הקונצרטים, נוסעים מעיר לעיר וצוברים לעצמם מוניטין ומעריצים. כל זה השתנה כשב-1877 המציא אדיסון את הפונוגרף שהפך עשר שנים לאחר-מכן לגרמופון ומאוחר יותר לפטיפון. החל מאמצע המאה העשרים הפך הפטיפון לאמצעי הפופולארי ביותר לשמיעת מוזיקה, וחברות התקליטים החלו לשווק את המוסיקה לצרכנים. הקשר הישיר בין מוזיקאי לקהל נפגע, והמוזיקה הפכה לרכוש שצריך לקנות ואינו חופשי.

 

אבל בתחילת המאה העשרים ואחת האינטרנט השיב מלחמה בשם הצרכנים. בכל הכנות, אומר קאקו את מה שכולנו כבר יודעים, חברות התקליטים הפסידו. המוסיקה בעידן האינטרנט חזרה להיות חופשית. הכוח עבר, מצד אחד, לקהל, שיכול היום לשמוע כל דבר ולא לשלם כלום. מצד שני, הכוח חזר לאמנים, שיכולים לתקשר עם הקהל בצורה ישירה, דרך אתרים כמו "חללי" או אתרים אישיים משלהם. ומעל לכל, המודל הכלכלי שקאקו מציע, ושרבים וטובים מסכימים שהוא המוצא היחיד מהמצב אליה הגיעה תעשיית המוסיקה, הוא שאמנים יחזרו להרוויח בעיקר מהופעות חיות, וישחררו את המוסיקה שלהם לקהל באופן דיגיטאלי בצורה חופשית או כמעט חופשית.


        

          מדונה בהופעה חיה, גם חכמה וגם מופיעה...

 

ד"ר קאקו מתאר בהרצאות שלו ארבעה שלבים שבהם טכנולוגיה מתפתחת, ארבעה שלבים שאותם עוברת כמעט כל טכנולוגיה במחזור החיים שלה. קאקו מדגים את העניין, למשל, עם הנייר: בשלב הראשון של הטכנולוגיה הקשר הוא אחד לרבים – לדוגמה, במצרים של האלף השני לפני הספירה כותבים רבים השתמשו ביחידת פפירוס אחת. בשלב השני הקשר הוא אחד לאחד – כך, למשל, ארע בשנת 1450 כשגוטנברג המציא את הדפוס. הייצור ההמוני של הנייר בערך ב-1930 הביא את הטכנולוגיה לשלב השלישי – הקשר של רבים לאחד. השלב הרביעי והסופי הוא שלב שבו הטכנולוגיה הופכת לזולה מספיק שהיא נמצאת בכל מקום ובכל זמן, everywhere and anywhere. במקרה של הנייר, שעולה היום פחות מסנט בודד, העניין ברור ומוכח.

 

אותה התפתחות, ממש, ניתן לראות בנוגע למחשבים: בשלב הראשון מחשב אחד ששירת אלפי משתמשים  - ה-main frame של IBM, למשל.  בשלב השני מחשב לכל משתמש  - ה-PC, כמובן. בשלב השלישי – מהפיכת האינטרנט, שהעמידה מחשבים רבים לשירותו של המשתמש. השלב הרביעי והסופי שכבר מתגבש ואליו נגיע בעשרים השנים הבאות יהיה עולם שבו שבבים עולים פחות מסנט, ומחשבים יהיו בכל מקום, ישתלבו בכל שירות ובכל מוצר, ויימצאו גם בתוך גופנו.

 

אם ניקח את הניתוח המעניין הזה של קאקו וניישם אותו על המוסיקה ותעשיית המוסיקה, נקבל מסקנה מסמרת-שיער, שקאקו לא נכנס אליה אבל שתביא אותנו לאותה הצהרה שהוא השמיע בנוגע לעתיד התעשייה - - - בשלב הראשון, אמנים נאלצו להשמיע את המוסיקה שלהם באופן ישיר לקהל, מוסיקאי אחד מול רבים. בשלב השני, עם המצאת התקליט, כל אחד יכול היה לשמוע את השירים שהוא רצה באופן אינדיבידואלי, אחד מול אחד. בשלב השלישי, הקיים היום, לכל אחד יש גישה לכל דבר, לאינספור אמנים ואלבומים ושירים. אז מה יהיה בשלב הרביעי?   אם נקיש את אותו היקש לוגי שד"ר קאקו עשה בנוגע לנייר או למחשבים, נקבל עולם שבו השיר או האלבום אינם שווים כלום. הם נמצאים בכל מקום, אפשר להוריד אותם בכל דרך ובכל אמצעי, ולהאזין להם בכל מקום ובכל זמן.

 

בשלב הרביעי, שקרוב אלינו יותר ממה שחברות התקליטים ואמנים מסוימים רוצים להאמין, איש לא יעשה כסף מהדפסה או הפצה של שירים או אלבומים. זו אחת המסקנות הנחרצות של ד"ר קאקו בקשר לעתיד – המתווכים, הברוקרים, הספסרים ייעלמו מן העולם בשנים הקרובות. לא יהיה בהם כל צורך. בכל נושא, בכל תעשייה, בכל העולם. שום צורך במתווכי דירות, שום צורך בסוכני נסיעות, ו... כן, ההיקש ברור - שום צורך בחברות תקליטים שיתווכו בין האמן לבין הקהל. אלו שירוויחו כסף בעתיד, אומר ד"ר קאקו, יהיו אלה שיש להם ביד נכסים אינטלקטואליים, ואלה הם האמנים, לא חברות התקליטים.

 

          ביל גייטס, בתחילת שנות ה-80

 

הדרך היחידה שבה מישהו ירוויח כסף מהתעשייה הזו היא על-ידי הופעות חיות. את העניין הזה לא יוכל איש להעתיק או לשכפל בצורה דיגיטאלית. זהו נכס אינטלקטואלי, והוא נמצא בידיים המוכשרות של האמנים. עם כניסתה של תעשיית המוסיקה לשלב הרביעי, חברות התקליטים ייעלמו אחת אחרי השנייה, וישאירו את העולם חופשי מ-middlemen, מסוחרים, ממאכערים, ומלא באמנים ובאמנות ובקהל צמא לאלה ולאלה. זה נשמע עתידני, ויכול מאוד להיות שאנשים בתעשייה יתייחסו לזה בלגלוג, אבל באותו לגלוג התייחסו לעתיד ב-IBM ובמיקרוסופט, ואנשים מכובדים ומצליחים כמו ביל גייטס אכלו את הכובע כשגילו שמודל ארבעת השלבים מוכיח את עצמו שוב ושוב במרוצת ההיסטוריה.

 

ההרצאה של ד"ר קאקו דנה בנושאים נוספים, אבל אתם יודעים כבר מה מעניין באמת את החתום מטה. עבורי לשמוע את התחזית הזו, שהיא ברובה משמחת למדי, מפיזיקאי מכובד ומי שאין לו בסיס אמוציונאלי או משנה אידיאולוגית ביחס לתעשיית המוסיקה היה מרתק, פותח עיניים ומרחיב תודעה. אני מאוד מקווה שאמנים, מנהלי חברות תקליטים וגם אוהבי מוסיקה כמוני יקשיבו לאנשים כמו ד"ר קאקו, ילכו עם הזרם והטכנולוגיה ולא ינסו להילחם בה (לשווא), וכולנו נגיע למנוחה ולנחלה במהרה בימינו. מנוחה ונחלה שבה כולם יוצרים בכבוד, מרוויחים מיצירתם ונהנים מהיצירה הזו.

נכתב על ידי , 27/6/2007 21:03   בקטגוריות בועה2.0, דברים בשם אומרם, טכ-Know, יש חיים מחוץ לבלוג, אופטימי, אינטרנט, אקטואליה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



223,058
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשגיא.ב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שגיא.ב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ