לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"ואני עד עכשיו זוכרת את התחושה הפיזית של האימה שהיתה זוחלת וממלאת אותי, ומתאבנת במקום שבו היתה לי פעם שמחת החיים. האימה שכל מה שטוב בי לא ינתן לאיש, ולא יירצה עוד לעולם. ומה טעם בי?"- דויד גרוסמן, שתהיי לי הסכין.

כינוי: 

בת: 27





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2015

פירורים.


אני נעה בין מצבים של לבד. מתחילה כל פעם מחדש, מהתחלה, בלי פירור או שארית מהחיים שהשארתי מאחור מלבד טעם מר וערגה נרגנת, מנסה לפאר את הרע על פני הטוב רק כדי לא להתגעגע, כדי לא להרגיש חסרה. אבל הריק מצלצל לי באוזניים.

כל חיי אני הולכת לאיבוד, שבורת גב מתיק עמוס חרטות, ייאוש ואלם, ואין לי ישועה.

נכתב על ידי , 27/6/2015 00:49  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





11,458
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למִיאוּ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מִיאוּ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ