לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומני היקר...


מישהי שחיה לפי החוקים של עצמה, לא דופקת חשבון ומנסה לכבוש את העולם בחלומותיה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2011

4.9


זה רק משחק אתה יודע...

אני לא באמת כל כך חזקה כמו שאני עושה את עצמי.

אתה בטוח שאני איזו בחורה קרייריסטית שרצה קדימה ולא עוצרת לרגע. שכל הזמן חושבת על מה היא רוצה להשיג ומשיגה את זה בכל מחיר.

יש בזה משהו, אבל זה לא כל כך פשוט.

אני נפגעת בקלות ואני רגישה בטירוף ואני נעלבת כשמעליבים אותי. אני לא כל כך חזקה כמו שזה נראה ולא עשויה מאבן.

אתה יורד עליי ומשפיל אותי ומעליב אותי.

חושב שלקרוא לי "לסבית" כשאני מנסה להתחשב בך זה מצחיק.

אומר "איכס" על כל דבר שאני אוהבת ואתה לא כאילו משהו בי לא בסדר, בך הכל תקין.

נותן לי להרגיש לבד אבל הכי גרוע, נותן לי להרגיש נחותה וטיפשה וזה הדבר הכי גרוע שאני יכולה להרגיש.

אנחנו בזה ביחד אתה יודע. אתה לא לבד. גם לי קשה.

אני יודעת שאתה השארת את אהבת חייך המושלמת שם מאחור. אבל אם היא כל כך מושלמת למה עזבת אותה? ולמה נפרדת ממנה והתחלת את כל המסע הזה מלהתחילה?

אתה אומר שלא יכולתם להישאר ביחד, לא התאמתם, לא הייתם שורדים והייתם נפרדים בכל מקרה. אבל עכשיו אתה טוען שהיא האישה בשבילך, האישה המושלמת.

אני מבינה שאתה מתגעגע, שקשה לך, ואני לא יכולה לעזור בזה. אבל אל תוציא את הכעס שלך או את הבדידות שלך עליי! אני לא אשמה! אני לא עשיתי את הבחירה הזו במקומך, זו הייתה החלטה שלך! לא רק זה אלא שגם אתה זה שדחפת אותי להתחיל את כל המסע הזה.

אנחנו לא זוג ואני גם לא רוצה שנהייה. אבל אנחנו כן בזה ביחד וזה תהליך שרק התחלנו, הוא עוד ימשך הרבה זמן.

ואני שמחה שאתה כאן איתי. אני מרגישה טוב יותר עם ההחלטה, אני מרגישה מוגנת יותר ורגועה יותר ואני באמת מאמינה שעשיתי את הצעד הנכון. אבל אתה מקשה על זה כל כך להרגיש נכון...

למה כל דבר איתך צריך להיות כל כך קשה?

כשיש לך מצב רוח טוב אז הכל מצוין, אנחנו צוחקים ומשתפים פעולה וזה מה שצריך להיות כל הזמן, זו הייתה המטרה. ואז אתה רב איתה או כועס או ממורמר או לא יודעת מה והכל נהרס ואני נשארת לבד במערכה הזו ואין לי למי לפנות.

תבין, זה רק אני ואתה כאן, אין אף אחד אחר. יש את האנשים בבית אבל מי יש לי? הורים שאף פעם לא באמת היתי קרובה איתם, כנרת שדיי נעלמה ואני מתחילה להרגיש שהיא בסופו של דבר אחת מאלה שרק עוברים בחיים ומשאירים סימן אבל לא נשארים שם לאחר מכן, ומרינה שלא יצא לי לדבר איתה מאז שהגעתי.

עצוב לי מה שקורה עם כנרת. אני מנסה, באמת שאני מנסה, אבל זה קשה כשזה מגיע רק מהצד שלי. לא חשבתי שהיא תהייה מהאנשים האלה, היתי בטוחה שהיא יותר מסתם עוד חברה לתקופה. אבל גם על האנשים מיערות חשבתי שהם יותר מזה והבנתי שלא. אפילו לא שיחה אחת של פרידה מאף אחד מהם! אף אחד! לא סיון, לא רמי, לא רוסלן...

אני יודעת שבי יש בעיה, אחרת כבר מזמן היתי מאושרת. אבל אני מחפשת ומחפשת ולא מוצאת את הבעיה הזו.

אני לא יודעת למה גברים לא רוצים אותי, כבר הבנתי שזה לא עניין של מראה אלא משהו אישיותי אבל אני לא יודעת מה. החוזק שלי? איזה חוזק לעזאזל.. אני כל כך חלשה... איך אף אחד לא רואה את זה?

אז מה? אנשים רואים משהו חיצוני שאני משדרת ונבהלים? לא נותנים אפילו סיכוי?

לא יודעת... כנראה שלעולם אני לא אבין. אני רק רואה שהבדידות הזו תלווה אותי עוד הרבה שנים. אני מתחילה להתרגל לרעיון אבל קשה לי להשלים איתו. אני אומרת שאני משלימה אבל איך אפשר? להשלים עם בדידות נצחית?

אם היתי משלימה עם זה לא היתי מגיעה לכאן, לנסות מקום חדש.

משנה מקום משנה מזל? אני מקווה, אבל חוששת שלא.

 

ועכשיו אתה ישן, ולא מזיז לך בכלל ואני זו שיושבת כועסת וממורמרת ועצבנית ועל סף דמעות.

אני לא יודעת אם אתה אפילו יודע את זה או שסתם לא אכפת לך...

איך אחרי שאתה מעליב אותי אתה זה ששותק ולא מדבר איתי יום שלם? מסתובב והולך? משאיר אותי לבד...

היתי בטוחה שכבר תתנצל אבל לא, טעיתי.

השאלה רק אם אתה לא מבין שפגעת בי או שסתם לא אכפת לך ואני חוששת שהתשובה השנייה היא הנכונה.

הרי למה שיהיה לך אכפת? אני אף אחת, מישהי שהביאה אותך לכאן והרחיקה אותך מהאישה המושלמת שבכל מקרה לא היית איתה ובחרת לעזוב.

אני מרחמת עליה... נראה לי הרגשה נוראית לדעת שהגבר שאת אוהבת בחר לנטוש אותך בשביל לרדוף אחרי חלום...

 

זה לא פשוט כל זה, זה קשה לשנינו.

אני מרגישה כזו מצוקה ואני לא יכולה לשתף אותך בזה, כי לא אכפת לך.

ואני רוצה לתמוך בך כשקשה לך אבל אתה לא נותן לי.

ואני לא יודעת איך זה הולך להסתיים... משום מה יש לי תחושה שאתה תשבר ותחזור ואתה לא עושה את זה עדיין בגלל הבושה שבויתור.

תרוץ בחזרה לחיים הפשוטים, גם אם לא נוחים, עם בחורה שאתה אוהב אבל לא יכול להיות איתה.

 

זה נשמע כאילו אני מקנאה. אולי קצת. אבל זה לא מאיזה חלום רומנטי לגבייך, בכלל לא. זה רק כי אני מרגישה שאתה מעדיף שהיא תהייה כאן במקומי. אבל היא לא הייתה מביאה אותך עד לכאן. היא תהייה מעמסה ולא עזר.

יש לי תחושה כאילו זה דבר רע שאני לא צריכה שיגוננו עליי או יהרגו עכביש באמבטיה. אני לא מפחדת להתלכלך או לעשות מסע רגלי ארוך כשצריך או להרים חפצים כבדים. איך זה בדיוק מינוס? אבל אני מרגישה שזה כן.

 

אני לא יודעת מה לעשות ופשוט בא לי לבכות, אבל זה לא פתרון, או שאולי כן? אולי תראה אותי בוכה ותבין שאני חלשה מבפנים? אין דבר שאני שונאת יותר מלתת לאנשים לראות אותי בוכה, מבחינתי זה שיא החולשה, ואסור להראות לאנשים את הנקודות טורפה שלך.

אני אפילו לא יודעת עם מי להתייעץ... אתה אמור להיות זה שאני מתייעצת איתו...

 

קשה לי, ומזמן לא כתבתי בשביל להוציא רגשות אבל הגעתי לנקודה שפשוט אין לי לאן לפנות.

אז פונים למחשב... פותחים קובץ וורד ומתחילים לכתוב... לשפוך...

גם אם זה חסר תועלת לחלוטין.

גם אם כנראה אני אמחק את כל זה כי זה מהדברים שלא רוצים שיישארו במחשב, בטוח כשיש סיכוי שמישהו ימצא ויקרא ויבין את החולשות שלי.

שונאת להיות לבד...

 

 

נכתב על ידי Frea , 16/9/2011 22:56  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אל"א ב-30/5/2012 15:54
 





כינוי:  Frea

בת: 28

תמונה




7,884
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFrea אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Frea ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ