לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מאיפה באתי ולאן אני הולכת




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

12/2018

חייבת לעזוב את המשרד


די, כמה אפשר. סחטתי מעצמי את הכל; סבלנות, אנרגיות, זמן. המטרה הייתה טובה ונעלה אבל גם למעשים טובים יש גבול. אני מרגישה שזה קורע אותי ולוקח ממני פנאי וכח לדברים חשובים אחרים. הבוסית שלי תתמודד בלעדיי, זה בטוח, למרות שקשה לי לראות את זה. אולי זה נרקסיזם מדבר מגרוני, אבל קשה לי לעזוב כי אני מפחדת עליה. אם לא היא, הייתי עוזבת מזמן. אני קצת מצחיקה את עצמי עם היומרנות שלי, אבל זו התחושה כרגע. 


ולמרות זאת, אני חייבת לעזוב. למרות שהבטחתי עד סוף דצמבר. אני חייבת לשחרר את הפרק הזה בחיי. יעל טענה שהם מנצלים אותי ושהמעסיק אף פעם לא יכול לצאת המפסיד, אך אני לא עושה את זה בשביל המעביד עצמו. אני ממשיכה שם בשביל הבוסית שלי, שהיא בעצם שכירה בעצמה, ויכולה להיות מנוצלת מאוד. 


אני גם חושבת על התדמית שלי, על לקום ולעזוב הכל לא גמור. אני חרדה מכך שהיא תכעס עלי, או תתעצבן, ומערכת יחסים הרמונית כזו של שלוש שנים תסתיים בקרע מכוער. אני יודעת שאלו כנראה מחשבות שווא והמצב יהיה שונה לחלוטין, אבל קשה עליי המחשבה שזה עלול להתרחש. אני אעזוב והיא תשב שם בחדר ותקלל. 


אמא בשבת אמרה לי: ״אבל איך לא אכפת לך מה אנשים אחרים חושבים עלייך? איך לא אכפת לך שהם כועסים עלייך ויצאת איתם לא בסדר?״


ואני אומרת: אכפת לי מהם. אכפת לי מהם מאוד. 


אבל אכפת לי יותר מעצמי. 


וכדי שתשאר כאן מישהי שתמשיך לתפקד, אני אחיה עם זה שחלק מהאנשים יכעסו עליה. 


 


תודה. 

נכתב על ידי , 10/12/2018 01:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני לא יכולה להאיץ בעצמי


גם אם כולם נורא ירצו. גם אם המספרים יטוסו ויעלו ויטפסו ולכולם יהיה המבט הזה, הלא-מבין.

אני לא יכולה להאיץ בעצמי, גם אם מבחוץ זה נראה נכון, גם אם ביום-יום לא נראה שיש סיבה למה לא.

אני לא יכולה להאיץ העצמי, זה לא יעזור. אני אחנק, זה פשוט לא יעבוד.

קשה להתמודד כי את יודעת משהו שכולם לא, כי את מבינה ואת יכולה לספר סיפור מפורט - אבל לא להם.

והם לא מבינים. הם פשוט לא מבינים. וזה מובן שהם לא מבינים אבל את כן מבינה, אז אל תתני לחוסר הבנה הזה להשתלט עלייך.

תנשמי. תחייכי. תמשיכי הלאה. 

המבטים האלה, הם גורמים לך להרגיש קטנה וחסרת אונים, לא שלמה, לא באמת בן-אדם.

אבל אין איך להפסיק אותם, האפשרות היחידה שיש לך היא לשנות את הדרך בה את מפרשת אותם, את הדרך בה הם גורמים לך להרגיש.

ועל זה את צריכה לעבוד.

לא על לבצע את מה שהם דורשים באותם המבטים, את מה שהם מצפים לו בלי מילים.

פשוט לשרוד את העולם הזה, ככה, לבד, את, בעצמך, לאן שלא תגיעי.

כי כרגע את ככה, ובינינו, רוב הזמן הכל רגוע, עד שהם מגיעים - כל המבטים, ורק אז את מתחילה לנבול.

הכל טוב אצלי, מה איתכם?

 

תודה.

נכתב על ידי , 7/12/2018 00:42  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הכל עובר


כל פצע שהגליד ושוב נפתח 
היום צורב יותר 
הוא מתאחה ומתחדש מעצמו 
ושוב פורץ הכל ומתגבר 
כבר לא נשבר והופך למשבר 
והכל עובר. 

 

איכשהו הכל עובר. איכשהו אני שורדת. איכשהו ממשיכים הלאה.

זה סוג של נס.

 

אתמול הבחנתי בכך שתמיד בחנוכה מתרחש אצלי איזשהו משבר, בדר"כ על רקע חברתי.

לא יודעת מה יש בו בחג הזה, ואיך אחרי כל כך הרבה אירועים מבאסים שעברתי בו אני עדיין מחבבת אותו.

 

חנוכה שמח.

נכתב על ידי , 6/12/2018 20:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

מין: נקבה




1,800

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJustMe4Ever אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על JustMe4Ever ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ