לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עוד לא נשוי


מחפש בת-זוג מלאה ומאוד נשית למטרה רצינית בלבד (עוד על הנושא במאמרים שבצד ימין מתחת לכותרת "מומלץ לקרא"). בגלישה מסלולרי נא לבחור בגירסה הלא-סלולרית(!) כדי לראות הבלוג נכון. הדוא"ל שלי לפניות: TZACHY10@GMAIL.COM


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ ֳ₪ֳ¡ֳ₪ ֳ¥ֳ©ֳ§ֳ±ֳ©ֳ­. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פוסט 1 בנובמבר + אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)


ה-1 בחודש הגיע ואיתו כמובטח פוסט (הפוסט הבא, אי"ה, ב"ה ובלי נדר..., יפורסם ב1 בדצמבר).

הנושאים שאכתוב עליהם הפעם:
1. סיכום סובב ת"א 2017 - שלי

2. לא-מודע > מודע ?

3. מגיע לי "כוכב התחלה" נוסף


סיכום סובב ת"א 2017 - שלי

זה היה הסובב השמיני בו אני משתתף (היו כמדומני תשעה כאלה. קישורים לפוסטים (סיכומים) קודמים שלי: 2010, 2011, 2012, 2013, ב-2014 השתתפתי אבל הייתי בהפסקת כתיבה כאן לכן אין כאן סיכום, 2015 ו-2016).

 

כמו בסובב הראשון ב2010 (פאנצ'ר מיד לקראת הזינוק) ובסובב הרביעי ב2013 (פאנצ'ר תוך כדי הרכיבה), גם הפעם היתה לי תקלה מסויימת. אני רוכב כבר שנים על אותם אופניים (אופני הרים עם שיכוך מלא) וממש "בדקה התשעים", פחות משבוע לפני הסובב, כשאני אחרי כ-3 חודשים של אימונים לקראתו, היתה תקלה באחד הגלגלים. כמובן שמיד פניתי ל-LBS (ר"ת של Local Bike Shop) שלי. הם ניסו לסדר, אבל אמרו שלתקן ממש צריך להזמין חלק שאין להם וזה יקח יותר משבוע... האופניים פעלו, אבל אני החלטתי שזה לא בטיחותי מספיק. לא לקחתי סיכון מיותר ולא רכבתי איתם.

 

שמרתי בבית על אופניים ישנים ופשוטים יותר, גם אופני הרים אבל עם זנב קשיח (שזה יותר טוב לרכיבה כזאת על כביש) שלא נגעתי בהם כבר שנים. הם היו שמורים (חוץ מהאבק), אולם נדרשתי ל'שדרג' אותם למשימה (כלומר להעביר חלק מהציוד מהאופניים החדשים, למשל צמיגים ועוד ועוד). לא הייתי בטוח שהכל יעבור חלק (מבלי להיכנס כאן יותר מידי לפרטים טכניים), אבל הצלחתי בסופו של דבר להשמיש את האופניים הישנים ולהתייצב כמתוכנן בזמן לזינוק.

 

הרכיבה עברה כמעט חלק, חוץ ממקרה אחד: אחרי אחת העליות, בערך בקילומטר ה-16 לרכיבה, החלפתי הילוך בבורר הקידמי והשרשרת נפלה (סביר שזה לא היה קורה באופניים החדשים יותר שהם משוכללים יותר). מיד ירדתי מהאופניים סידרתי את זה ותוך מספר שניות הייתי חזרה ברכיבה, כך שזה לא מאוד השפיע על הזמן הכללי.

 

את ה-40 ק"מ עשיתי בשעה ו-35 דקות, כלומר במהירות ממוצעת של בערך 25.3 קמ"ש. מצד אחד הישלתי 5 ק"ג ממשקלי מאז הסובב הקודם, מה שנתן לי יתרון בעליות. מצד שני, יחס גלגלי השיניים באופניים שרכבתי בהם היה פחות טוב מהאופניים הרגילים שלי (כלומר לכאורה יכולתי לפתח פחות מהירות). שוב, מצד שלישי, נראה לי שהאופניים שרכבתי בהם היו, להפתעתי (כי הם זולים יותר ופחות משוכללים), טיפה קלים יותר (לא בהרבה). ללא ספק הירידה במשקל הרגישה לי טוב ברכיבה.

 

די בדומה לגרף של שנה שעברה, הנה גרף המהירות השנה:



הנה תמונה של אזור ההתכנסות לפני כניסה ל"שרוול הזינוק" בשעה 6:16 (אז בערך הוזנק מסלול ה-60 ק"מ, כרבע שעה לפני ה-40 ק"מ (המסלול שלי)). אין לי קשר לאנשים שמצולמים, במקרה, בתמונה:



הנה אוסף החולצות שלי מהסובבים בהם השתתפתי (אני לא בטוח לגמרי לגבי הסדר של 2012/3 אבל כנראה שזה כך):






לטעמי החולצה של 2015 הכי יפה, אבל מבחינה פרקטית (בטיחותית) החולצות הבהירות (2011-2013) הן היותר שימושיות (לאחר האירוע. אני ממשיך להשתמש בהן לרכיבות. הן עשויות מבד מיוחד מנדף זיעה).

 

נ.ב. בתקשורת דווח על כ25 אלף משתתפים. באתר של האירוע, בו נרשמים, הופיעה רשימת הרוכבים. אני ספרתי שם (אם לא טעיתי בספירה) פחות מ7 אלפים. ייתכן שהיו קבוצות שלא רשומות באתר(?) תמיד יש כמה ש"מתפלחים" (ראיתי בעצמי כמה כאלה, אבל ממש בודדים) ובכל זאת מעניין איך מסבירים את הפער המספרי הזה...

 

לא-מודע > מודע ?

בסירטון הארוך יחסית (+52 דקות) הזה ביטיוב, דנים במוח הלא-מודע ובכלל בכל מיני ניסויים פסיכולוגיים מעניינים (מומלץ לצפות). כמו שפעם (די מזמן) לא הכירו בהשפעה הגנטית וחשבו שאנחנו נולדים כמו "לוח חלק", נתונים להשפעה ועיצוב כמעט מוחלטים ולאט-לאט הבינו שלגנטיקה יש השפעה דרמטית, כך ממה שזכור לי שראיתי בסירטון הנ"ל (לפני כמה שבועות), פסיכולוג טוען שם, על סמך הידע המצטבר, שחלק ניכר מה-מחשבות/פעילויות שלנו קשור ללא-מודע ושבעצם המודע הוא רק חלק קטן בכל נ"ל. יש גם קטעי המשך לסירטון הנ"ל ביוטיוב.

 

זה כמובן מתקשר לאחד הנושאים המרכזיים כאן בבלוג, קרי חיפושי אחר בת-זוג. החלטות בעניין בן/ת-זוג הן הרבה פעמים החלטות ברמה לא מודעת. אין טעם לשכנע פלוני לאהוב משהו שהוא לא אוהב. אם אני נמשך לבחורות מלאות/שמנות עם הרבה מאוד ציצי ואגן, אז ככה זה. שום ניסיון להגיד שזה, נניח, לא בריא או לא whatever נידון מראש לכשלון. זה נכון לגבי דברים נוספים כמו גיל (שקשור לפיריון).

 

מי שיש לו/ה קצת הבנה בבני אדם ויכולת אמפטית די בסיסית, מבין את זה ש"רצונו של אדם כבודו", אבל יש כאלה שלא, לכן אני משתדל להסביר להם/ן את העניין כאן...


מגיע לי "כוכב התחלה" נוסף

בזמנו, לפני +5 שנים (איך הזמן 'טס' לו) הגדרתי כאן "כוכב התחלה", מעין ציון של מאורע. נדיר שאני רואה בחורה כמו שאני מחפש וגם אז לא תמיד יש סיטואציה שמאפשרת לי לגשת אליה וגם אז, לא תמיד אני אוזר אומץ להתחיל איתה.

 

מאז הפוסט הקודם, ראיתי מישהי במרחב הציבורי (כאמור אירוע נדיר למדי). אזרתי אומץ לאחר החלפת מבטים, ניגשתי לבחורה והתחלתי איתה. היא חייכה ונראה שהיא הרגישה גם מופתעת וגם מוחמאת, אבל היא אמרה לי שהיא נשואה+... אז ניסיתי ומגיע לי כוכב התחלה:

 

 

מצד אחד זה מעודד שעשיתי מעשה, מצד שני לא נעים לשמוע 'לא' גם אם הוא לא ממש "לא" אישי. ברור שלא כל ניסיון מצליח. אני מעריך שהסטטיסטיקה, במקרה ה'טוב', היא 10% הצלחה. הצרה שבקצב הזה (בו אני רואה מישהי מתאימה ואני אוזר אומץ לפנות אליה) זה יקח עוד 250 שנה עד שאמצא בת-זג מתאימה ופנויה... קריצה

 

 

בפוסטים החודשיים הקודמים כתבתי 5 סעיפים בכל פוסט. הפעם הסתפקתי ב-3.

 

 

מחפש בחורה שמנה או מלאה ומאוד נשית (למטרה רצינית בלבד)

כדי לתת כיוון כללי של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי, ציירתי את הציור הבא. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב) ושזה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי כאן (בגלישה מסלולר נא לבחור דווקא בגירסה לא סלולרית). עלי כתבתי כאן (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא TZACHY10@GMAIL.COM.

 



"מוזיקה, מוזיקה, מוזיקה". גירסת קריוקי:

 

 

 

עם טיפה (רק טיפה) דימיון לסיגנון, עוד גירסת קריוקי. השיר של אנגליה לאירוויזיון 2015:

 

 

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.

נכתב על ידי , 1/11/2017 21:12   בקטגוריות אהבה ויחסים  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עוד לא נשוי ב-5/11/2017 16:07
 



פוסט 1 באוקטובר + אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)


ה-1 בחודש הגיע ואיתו כמובטח פוסט (הפוסט הבא, אי"ה, ב"ה ובלי נדר..., יפורסם ב1 בנובמבר).

הנושאים שאכתוב עליהם הפעם:
1. רווקוֹת בגיל מתקדם

2. הוכחות קצה (האלכסון של קנטור וקיום אלוהים)

3. השפעת המשקל העצמי שלי על העדפת בת-זוג

4. אני פסימי?

5. שימו לב לפלסטיק

 

רווקוֹת בגיל מתקדם

אני חושב שהפעם הראשונה שנתקלתי באישה רווקה לא צעירה (נניח מעל גיל 35), היתה כשהייתי בערך בן 9. לאימי היתה חברה לעבודה ואימי הזמינה אותה כמה פעמים לביתנו, לאירועים חברתיים. אני זוכר שאותה אישה לקחה אותי (באישור אימי ולא בנוכחות אימי) לקניות באיזשהו מקום וכשהלכנו שנינו ברחוב, היא ביקשה ממני שנלך מחובקים כמו זוג... כלומר כשידי על מותניה וידה על מותני... אני זוכר שהייתי נבוך, אבל היא אמרה לי שאני עכשיו "בן-הזוג" (לא הבן) שלה והיא רוצה להשוויץ בי... קול (נו טוב... מה כבר יש להשוויץ בילד שמנמן בן 9 כבן זוג?...מוציא לשון).

 

כמה עשרות שנים קדימה, ממש בימים אלה, אני מבחין שוב ברווקות לא צעירות מסביב (אולי קצת כמו (יש אומרים/ות) שאישה בהריון, פתאום מתחילה לשים לב לנשים אחרות בהריון? כשקודם לא התייחסה לזה, למרות שאני "רווק כרוני"... כלומר הנושא ממש לא חדש לי). ההסבר הראשוני (והלא לגמרי מדוייק, כפי שיובהר) שלי למדוע מישהי (סטרייטית, לא א-מינית וכד') נשארה ללא בן-זוג, הוא עניין המראה (הלכאורה, פחות טוב?), אבל הניסיון שלי בפועל מצביע שזה לא לגמרי כך.

 

אני מכיר את א' רווקה בת 46, ב' רווקה בת 43, ג' רווקה בת 40 ועוד ועוד דוגמאות. אי אפשר לומר על רובן שהן מכוערות, כי רובן לא. אני מנסה, לא פעם, למצוא איזו תבנית מאחורי תופעות, אם תרצו הגיון/נוסחא וכד'. לפחות לגבי א', ב', ו-ג' שנזכרתי בהן עכשיו וגם הרווקה שהיתה עמיתה לעבודה של אימי, זיהיתי משהו משותף, כולן גבוהות מהממוצע (גם אם לא משמעותית). כמו שלגבר נמוך יש בעיה (לאו דווקא בעיה אובייקטיבית, אלא בעיה במספר הבחורות שתסכמנה לצאת איתו, כלומר מראש המבחר מצומצם יותר (ע"ע "כלל ה-1.09"). מצד שני צריך רק אחת, אז זו לא תמיד בעיה בחברה מונוגמית, או שלפחות מתיימרת להיות כזאת ("לכל סיר מכסה משלו")), כך להערכתי, באופן סימטרי, זה לגבי נשים שגבוהות מהממוצע, למרות שהעניין לא חד, אלא סטטיסטי. אני מכיר נשים שגבוהות בהרבה מהממוצע שנישאו ואפילו בגיל צעיר ויש להן ילדים. אני גם מכיר מישהו מאוד נמוך שמצא לו בחורה נמוכה כמוהו וכיום יש להם ילדים. אולי זה מתקשר, כמו בהרבה אספקטים של זוגות וזוגיות, לגבריות-נשיות. בכתבה הזו נטען שיש קשר בין גובה האישה ותכונות מסויימות (שמיוחסות יותר לגברים).

 

זה בצד החיצוני, אבל צריך לבחון גם צדדים חברתיים כי אנחנו לא פועלים בוואקום. אני מכיר (מכל מיני מקומות/מסגרות) כמה וכמה משפחות. די בולט ההבדל בין חילונים לדתיים. אצל הדתיים, אני רואה יותר זיווגים ובגיל צעיר יותר. במשפחות החילוניות, מכוונים יותר ללימודים וקריירה, פחות למציאת זוגיות רצינית וזה דבר קצת שגוי לדעתי (נזכרתי בסירטון הזה בנושא קבלה, בו יש דיון קצר על קריירה מול משפחה אצל נשים. אני מסכים עם השורה התחתונה שנאמרה שם: "אם נלך נגד הטבע ("התא המשפחתי" במקרה זה), נפסיד"). כמובן זה לא רק התא המשפחתי אלא המערכת החברתית הכוללת, למשל החינוך הנפרד לבנים ובנות ועוד ועוד.

 

גם אם אני לא מסכים במאה אחוז עם דברי כותב תגובה מס' 2 לכתבה הזאת בווינט (שדנה בתופעת הרווקות, שעברו את גיל 30 והתייאשו, כנראה, ממציאת בן-זוג ופנו לבנק הזרע להולדת ילד/ה והפכו לאמהות חד-הוריות) שיוצא כנגד הפמיניזם (ועוד), כי הפמיניזם (שאני בפירוש לא מחסידיו) לא אשם בכל (יש לדעתי תופעות נוספות שקשורות כמו המתירנות המינית (שבה גם גברים (לפחות חלקם) אשמים), הקפיטליזם ולהשערתי גם צפיפות האוכלוסין), הרי שאני מבין את רוח הדברים שהמגיב הנ"ל כתב עליהם. אם המגמה בחברה החילונית תמשך, הרוב החילוני יהפוך למיעוט. אבל זה לא רק עניין של מיעוט או רוב. לגבר או אישה, כאמור סטרייטים, לא א-מיניים וכד', יש בד"כ רצון לזוגיות ומשפחה. אני, למשל, לא נהנה מזה שאני לבד. זה מצב ש"נכפה" עלי מבחינות מסויימות. ב' שהזכרתי לעיל (בחורה בפירוש נאה) אמרה לי שזה שהיא נשארה לבד ובלי ילדים זו "טרגדיה עבורה" (באלו המילים).

 

אני רואה כמה מאמץ במשך שנים אני משקיע בנושא חיפוש זוגיות (גם אם תמיד אפשר לעשות יותר, יותר מדוייק/יעיל וכד') וכמה התוצאות דלות (=אין לי בת-זוג). כמובן שהרבה מזה תלוי בי (גם זה באלו המילים... מה שאמר לי מכר ממש לא מזמן), במה שאני וכו' וכו' ועדיין, כאמור לעיל אנחנו לא פועלים בוואקום. אם האווירה מסביב לא מעודדת זוגיות ומשפחתיות (ומעודדת בפועל דברים אחרים), אז אלו התוצאות העגומות (לפחות לחלקנו). החברה מרוויחה בטווח הקצר ("בקרב". כסף-קפיטליזם, צמיחה) ומפסידה בטווח הארוך ("במלחמה", קיום פיזי, ע"ע מיעוט הריבוי באירופה של אוכלוסית המקור). מנגד, אולי דווקא בטווח הארוך עוד יותר, אי-פיצוץ האוכלוסין גם הוא חשוב.

 

מובן גם שקיימת תופעת הברירה הזוויגית שדרווין, אבי תורת האבולוציה, הגדיר, כלומר כמעט בכל סוג של בע"ח יש זכרים ונקבות מבוקשי/ם יותר ויש שפחות. תמיד קיים אחוז מסויים (קטן בד"כ) של פרטים (זכרים/נקבות) שלא מעבירים/ות את הגנים שלהם לדורות הבאים. זה גם חלק מהתהליך האבולוציוני (וזו אולי בין הסיבות לדו-צורתיות זוויגית, כלומר שלזכרים ולנקבות יש מאפיינים חיצוניים ואישיותיים מסויימים ששונים).

 

אינני, בשום אופן, מסכים עם כל ההתנהלות הדתית, למשל אני פחות מקבל את ההלכה והתושב"ע (אני כן מקבל את התורה שבכתב ופרשנות עדכנית לה). אני פחות מכיר בסמכות רחבה לרבנים ואני לא מתחבר לעניין ההתנחלויות, אבל אני כן מתחבר לחשיבות שהחברה הדתית מייחסת לשמירת הצניעות (למשל שמירת הבתולים עד לחתונה ועוד) ובעיקר לשמירה על ערכי המשפחה באופן כללי ורואים את התוצאות בשטח. בתחום הזה, לצערי, החברה החילונית מפסידה בגדול לחברה הדתית.

 

מעבר לתחושה שאני מדבר כאן "אל הקיר" (מבלי לפגוע בקוראים/ות הקבועים שלי), יש לי גם הרגשה, לא בהכרח מבוססת..., ש-90% מהקוראים כאן עכשיו הם גברים... (אין לי שום דבר נגד גברים, אני פשוט מנסה לפנות לבחורה מתאימה). זה לא שנשים פחות חכמות (בממוצע), אלא שלתחושתי הן פחות יוזמות/מתעניינות מעבר וכו' וכו'. אני לא רק בזה נוכח, אלא זה גם מוכח (חרוז...!).

 

ומה השורה התחתונה של הפיסקה הזאת? אמנם זה תפקיד הגבר ליזום, לחזר וכד', אבל זה לא אומר שנשים רווקות לא יכולות ולא צריכות לעשות כלום ורק לחכות (גם (ואולי דווקא) בגיל צעיר (שנות העשרים)). ראו כמה שנים הבלוג הזה קיים וכמה דלה ההיענות והפניות מצד בחורות. בסעודיה בקרוב יותר לנשים לנהוג... אז אני, להבדיל אלפי הבדלות..., מרשה לבת-זוג מתאימה לשלוח לי אי-מייל כדי שנוכל להכיר. בנות, בבקשה להתעורר! גם לטובתכן אתן! זה כפשוטו עניין של חיים (ילדים שנולדים או לא נולדים - זה חיים!). תודה.

 

הוכחות קצה (האלכסון של קנטור וקיום אלוהים)

בשנה הראשונה ללימודי התואר שלי (מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת ת"א, מזמן-מזמן..) בקורס "מבוא לתורת הקבוצות" (לא מצאתי קורס כזה בתוכנית הלימודים הנוכחית לתואר הנ"ל, גם לא היה קורס "מתמטיקה בדידה" בתקופתי (כפי שיש כיום), אבל הנושאים נלמדו בקורסים שונים) למדנו הוכחה של מתמטיקאי ידוע בשם קנטור לטענה מסויימת שדנה בהשוואה בין שתי עוצמות שונות (עוצמות הן מידות "הגודל" של אין-סופים שונים). אפשר (ומומלץ למי שמתעניין/ת) לקרוא על ההוכחה בויקיפדיה בערך "האלכסון של קנטור".

 

מצד אחד יש יופי מסויים בהוכחה, אבל אני זוכר שלא לגמרי התחברתי אליה וספק מסויים קינן בי כשנחשפתי לה לראשונה. בחיפוש ברשת גילית, כצפוי, שאינני יחיד עם אותו ספק (ראו למשל כאן).

 

בעזרת שיטת האלכסון הנ"ל מנסה קנטור להראות שהקטע (0,1) (כל המספרים הממשיים בין 0 ל1, לא כולל 0 ולא כולל 1) לא ניתן למניה, כלומר בלשון מתמטית לא ניתן ליצור התאמה חד-חד-ערכית (חח"ע) מהמספרים הטבעים (...,1,2,3) על מספרי הקטע הנ"ל. "על" פירושו שהמניה מכסה את כל המספרים בקטע, כלומר שאם ינתן לנו כל מספר בקטע הנ"ל תמיד קיים עבורו במניה מספר טבעי (אחד ויחיד, בגלל החח"ע) שמונה אותו.

 

בשיטת האלכסון הנ"ל קנטור מניח בדרך השלילה שקיימת מניה למספרי הקטע הממשי (0,1) ומראה דרך לבנות מספר חדש שלכאורה לא מופיע במניה הזאת (לכן המניה הנ"ל לא "על"). הבעיה, לעניות דעתי, בהוכחה הזאת היא האינסופיות. למשל בערך בויקיפדיה מציינים שמהמניה הנ"ל מסירים את המספרים שמסתיימים ב- ...9999 (למשל...0.779999999, ("..." פרושו עוד 9-יות, עד אינסוף) ראו הערך ...0.999) כי הם, לטענתם, ייצוג של מספר זהה (כלומר למשל 0.78=...0.7799999). אלו מספרים זהים -באינסוף- אבל בכל שלב סופי (של הוספת סיפרה עשרונית 9 מימין) הם -שונים-.

 

וזו בעצם הנקודה, אמנם בכל שלב -סופי- המספר שקנטור בונה שונה מכל אלו שהופיעו במניה, אבל ככל שבנית המספר מתמשכת כך יכולים להיות מספרים שקרובים יותר ויותר למספר הזה (וב"אינסוף" לכאורה אף שווים לו). כלומר ההוכחה, לפחות להשקפתי, כשלעצמה לא מוכיחה את טענתה ב"אינסוף" וכאן מדובר בדיוק באינסוף... אגב, אינני טוען שהטענה שעוצמת הממשיים גדולה מעוצמת הטבעיים היא לא נכונה, אלא רק שיש לי בעיה עם ההוכחה הספציפית הזאת. חישבו על זה קצת.

 

אם נשתמש בסימון של הערך לעיל בויקיפדיה, אז המספר שקנטור בונה בהוכחה הנ"ל הוא:

...  r = 0 . r1  r2  r3

או בכל שלב n-י של בניתו:  r(n) = 0 . r1 r2  ...   rn.

נבנה באופן דומה (למעט הסיפרה ה n-ית ששונה) מספר s, ע"י: s(n) = 0 . r1 r2  ...  rn-1  dn, כאשר dn מוגדרת כ-0 אם rn שונה מאפס או 1 אחרת, לכן s(n) שונה מ r(n) לכל n.

s(n) שייך לקטע הנ"ל לכל n, לכן הוא (/הם) יכול להופיע במניה ההיפותטית הנ"ל, אבל כש-n שואף לאינסוף r(n) = s(n)  או r = s בסתירה לכך שמניה כנ"ל חייבת לא לכלול את r.


ולמשהו אחר: אחת הטענות של אתאיסטים היא שאפשר, לא בקושי רב, להוכיח שאלוהים לכאורה לא קיים (מיד אציין כיצד). אני טוען ש(כמעט) אף אחד (לפחות כרגע) לא יכול להוכיח קיום או אי-קיום של אלוהים (אגב, חלק עקרוני בשאלה הוא מה מהות האלוהות. לפני שנגדיר מהו אלוהים לא נוכל בכלל לדון ברצינות בעניין קיומו או אי-קיומו).

 

טענת האתאיסטים לעיל היא כזאת: נניח, על דרך השלילה (לשיטתם) שאלוהים קיים. אם קיים אז הוא כל יכול. עתה נשאל: האם אלוהים יכול לברוא סלע שאינו יכול להרימו? כפי שנראה מיד נקבל סתירה ולכן ינבע (לכאורה) שההנחה שאלוהים קיים היתה מוטעית.

יש כאן שני מקרים:

א. נניח שאלוהים כן יכול לברוא סלע שאינו יכול הרימו. במקרה כזה הוא לא יכול להרימו, לכן הוא לא כל יכול.

ב. נניח שאלוהים לא יכול לברוא סלע כזה, כי אז שוב אלוהים לא כל יכול.

מ.ש.ל.

 

הבעיה בטענה הנ"ל היא ראשית שקיום אלוהים לא בהכרח קשור בהיותו "כל יכול". בתורה למשל לא כתוב בשום מקום שאלוהים הוא כל יכול (רמז, ראו סיפור סדום בתורה, בראשית פרק י"ח, פסוק י"א: "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה". אם אלוהים היה כל יכול, לא היה צריך לכאורה "לרדת ולראות", כי כחלק מ"כל יכול" היה צריך להיות גם "כל יודע"),

 

אבל הנקודה המרכזית שאני רוצה להדגיש בהקשר של הפיסקה הזאת היא שמקרה קצה לא מוכיח את מה שקורה ב"מסה הגדולה", כלומר גם אם נקבל כנכונה את ההוכחה עם הסלע, זה לא אומר שאלוהים (בהנחה שקיים) לא יכול הרבה יותר מכל יצור אנושי. מקרה הסלע הוא "מקרה שפה" או "מקרה קצה". הוא מצב קיצוני, הסתירה בו מובנית כבר בשאלה.

 

באופן דומה (אם כי, אולי מהכיוון ההפוך) האלכסון של קנטור מראה משהו שקיים במקרה הסופי, אבל לא בהכרח באינסוף. שתי ההוכחות הנ"ל בעייתיות לטעמי ואני מקווה שהצלחתי להסביר מדוע.

 

השפעת המשקל העצמי שלי על העדפת בת-זוג

מאז שאני זוכר את עצמי נמשכתי לנשים מלאות, לכן אני משער שזה משהו גנטי שכזה... אף אחד/ת לא חינך אותי לאהוב מראה מלא אצל בחורה (ב"מלא" אני לא מתכוון ל"סתם" מלא, אלא ל"מלא-נשי"). להיפך, מה שלכאורה נחשב במדיה ל-'יפה' או 'אידאלי' הוא פחות-או-יותר מראה רזה.

 

having said that, שמתי לב שכשאני מוריד במשקל (בעקבות דיאטה. לאחרונה הישלתי 5 ק"ג. התירוץ הרישמי שלי הוא סובב ת"א באופניים, כך קל לי יותר לטפס במעט עליות שיש שם... אבל זה סתם היה תירוץ (/תמריץ) עבורי כדי להשיג מטרה) אז יש לי גם נטייה -קלה- (לא דרמטית!) להוריד מ'משקלה' של הבחורה האידאלית שלי (למרות שאין באמת אחת כזאת, או מודל אחד כזה).

 

אני יכול לנסות להסביר את זה בכל מיני דרכים. אחד ההסברים שחשבתי עליהם הוא חיידקים... אה? כן, כן. לפי הכתבה הזאת שינוי המזון יכול לשנות את הרכב החיידקים במעיים. לפי הכתבה הזאת (לפחות לפי הכותרת) חיידקים יכולים להשפיע על חיי האהבה של פלוני/ת ולפי המחקר הזה פלורת חיידקי המעיים יכולה להעיד על העדפה מינית (סטיירטית או לא). די מדהים כשחושבים על זה...

 

חשבתי לכן... שאולי אני צריך להצר לבחורה בציור את הטוסיק... קריצה (רק קצת!) אבל לא... אולי בהזדמנות אצייר עוד ציור של בחורה לדוגמא, סתם כדי לגוון ולתרגל את "כישורי" הציור שלי.

 

אגב, יש עוד אפשרות שקשורה להעדפה למראה מלא. נטען שגברים לחוצים מעדיפים יותר נשים מלאות (כמוסבר למשל כאן). האם הירידה ב5 ק"ג עשתה אותי יותר רגוע?...קול  בכל אופן אני עדיין מעדיף מראה מלא/שמן אצל בחורה (בתנאי כאמור שהוא "מלא-נשי" כפי שפרטתי כאן), כך שאין לבחורות הרזות מה לדאוג...קריצה אני לא אחזר אחריהן.. לזה יש מספיק גברים אחרים... שזה הרוב, לא?

 

אני פסימי?

אני זוכר שראיתי פעם תמונה שלי בגיל 6+, כנראה תחילת כיתה א' (אגב אז אני חושב שזה הגיל היחידי שלא הייתי מלא..) בשחור לבן, שבה אני נראה עומד עם חבר וחברה לכיתה. גם החבר וגם החברה מחייכים ואני נראה עם "חיוך" מאולץ כזה או שמא "חיוך קצת חמוץ" שכזה... אוף

 

יש לי חבר שטוען שאני דווקא אופטימי, אבל לא פעם כשאני מגיע לתרחיש מסויים יש לי נטייה לראות את ה-worst case scenario, כלומר את המצב הגרוע ביותר.

 

כך קרתה לי לא מזמן תקלה באיזה מכשיר והייתי בטוח שהוא הלך לו... אבל תיקון פשוט ולא יקר יחסית החזיר אותו לפעילות תקינה (אני נזכר כעת בפוסט שכתבתי בזמנו על תקלות).

 

אני מניח שהפסימיות הזאת (בהנחה שאכן היא כזאת) יכולה להיות קשורה להיותי רווק. למה כוונתי? אני נזכר כרגע במקרה שקרה לי אי שם במהלך שנות התשעים. יום שישי בצהריים ואני נוסע במכוניתי לבית הורי ופתאום במדרכה מולי עוברת בחורה יפיפיה עם שדיים ממש ענקיים. אמנם היא הלכה עם ז'קט כזה (וזה היה כמדומני בקיץ) אבל מתחתיו היתה חולצה דקה ומחשוף, כך שהיה אפשר לראות את החזה שבפירוש היה ענק.

 

איכשהו מצאתי חניה קרוב לשם (דבר בעייתי בת"א) ורצתי מיד לאזור שבו עברה. הצלחתי להגיע אליה ושאלתי משהו. היא השפילה מבט, לא חייכה (אפילו עשתה מבט של קצת "מוטרדת") והפנתה את השאלה לבחורה שהלכה יחד איתה. אני אוטומטית פרשתי את זה כחוסר עניין בי והתחלתי ללכת. אז חברתה קראה לי "רגע... התשובה למה ששאלת היא (נניח) XYZ" והיא חייכה אלי. אני פרשתי את המבט המושפל כחוסר עניין, אבל בדיעבד, לאחר שקראתי קצת בנושא, ייתכן שפשוט היתה כאן ביישנות, לחילופין מה שנקרא submissiveness ("כניעות"?). הנה מקרה שפרשנות שלילית של מצב עלולה להכתיב פעולה (אי-פעולה במקרה זה) ולכן את התוצאה.

 

יש כאן גם עניין של דיוק בתפיסת המציאות. אנחנו, בהכללה, מוגבלים ביכולת שלנו להבין ולחזות את כל מה שקורה סביבנו, אבל ככל שאדם חכם יותר ובעל ניסיון כך הוא (/היא) יכול לראות את העולם נכון יותר, לא בפסימיות יתר ולא באופטימיות יתר.

 

יחד עם זאת, יש בהחלט הגיון מה בראיית עולם פסימית, כלומר להתכונן לתרחישים גרועים. ייתכן שזה עדיף על עודף אופטימיות ושאננות. מה שמתיישב עם מה שנכתב בכתבה הזו, כלומר שאנשים פסימיים, כך נטען, חיים יותר שנים.


שימו לב לפלסטיק

אני נזהר כשאני כותב בנושא שאינני מבין בו מספיק, אבל כבר קראתי ויותר מפעם שצריך לשים לב לסכנות שעלולות להתרחש משימוש של מוצרי פלסטיק כאריזות למזון או שתיה (זה גם תלוי בסוג הפלסטיק ואופן השימוש בו (חום, שימוש חוזר וכד')) אבל כשמומחים, כמו בכתבה הזאת טוענים שצריך לשים לב, אז אני לפחות נוטה להתיישר איתם. אני -משער- שנזק לא נגרם משימוש חד-פעמי, אבל נזק, אולי בדומה לקרינה, עלול להיות מצטבר.

 

החלטתי לכתוב בנושא, אחרי שקראתי איזה טוקבק שהתייחס למספר שמופיע בתחתית אריזה של בקבוק פלסטיק מסויים. מסתבר (והאמת שכבר ידעתי את זה בעבר, אבל לא התייחסתי לזה יותר מידי) שבתחתית אריזות פלסטיק רבות טבועה סיפרה בין 1 ל-7 שמוקפת במעין משולש. המספר נועד כנראה לצורך סיווג האריזה למיחזור, אבל מסתבר שאפשר ללמוד מכך עוד דברים.

 

אם תחפשו ברשת ודאי תמצאו על כך הרבה מאמרים. אני מצאתי למשל את זה (מאתר אוסטרלי, באנגלית) שנראה לי שסוקר את הנושא טוב.

 

לאחרונה התחלתי להכין חומוס בעצמי. אמנם זה טיפה טירחה (למשל להשרות את גרגרי החומוס, לבשל, לערבל ולתבלן) אבל עם הניסיונות אני הולך ומשתפר גם בטעם וגם במירקם והתוצאה מצויינת וטעימה. כמובן שאני שומר את החומוס במקרר בכלי עשוי מזכוכית או נירוסטה, לא בפלסטיק. יתרון נוסף חשוב, זה ללא חומרי שימור.

 

זה גם מזכיר לי שאי שם בשנות התשעים היה נמכר במרכולים יוגורט מצויין באריזה מזכוכית, אבל המיזם לא הצליח כנראה(?) בגלל תחרות מיצרנים גדולים יותר. אם היה משווק היום יוגורט במיכל מזכוכית, הייתי קונה אותו. לתשומת לב היצרנים, אם הם מתחשבים בדעתי...

 

אז בקיצור, שימו לב לפלסטיק...

 

   

מחפש בחורה שמנה או מלאה ומאוד נשית (למטרה רצינית בלבד)

כדי לתת כיוון כללי של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי, ציירתי את הציור הבא. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב) ושזה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי כאן (בגלישה מסלולר נא לבחור דווקא בגירסה לא סלולרית). עלי כתבתי כאן (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא TZACHY10@GMAIL.COM.

 



כמה שירים עוד?...

 

 

 

"מילות אהבה" בביצוע החיפושיות. במקור שיר של באדי הולי:

 

 

לילה טוב וגמר חתימה טובה [1] לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.

 

[1] - מסתבר שלפחות לפי הכתוב כאן (אתר של חב"ד), רק אחרי יום כיפור (ועד "הושענה רבא", שביעי של סוכות) יש לברך "גמר חתימה טובה", כמו שרבים נוהגים דווקא לפני כיפור... אבל לפי זה כנראה גם עניין עדתי.

נ.ב. למרות שאישית אני יותר מתייחס לכתוב בתורה (שבכתב) ופחות לכל השאר (כוונתי לתושב"ע) ושם, כמדומני, כלל לא מוזכר עניין הכתיבה, החתימה וכיו"ב, רק עניין הכיפור, עינוי הגוף, אי עשיית המלאכה וכד'.

נ.ב.ב צום יום הכיפורים (צום מלא) עבר עלי הפעם די בקלות. אולי בגלל שאני בכושר יותר טוב? או שפשוט אכלתי נכון ושתיתי הרבה מים ממש לפני הצום?

נכתב על ידי , 1/10/2017 00:02   בקטגוריות אהבה ויחסים  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עוד לא נשוי ב-7/10/2017 20:02
 



פוסט 1 בספטמבר + אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)


ה-1 בחודש הגיע ואיתו כמובטח פוסט (הפוסט הבא, אי"ה, ב"ה ובלי נדר..., יפורסם ב1 באוקטובר).

הנושאים שאכתוב עליהם הפעם:

 

1. שלום לקורא/ת שלי מגרמניה(?)

2. חשיבה מטריציונית (מולטי פקטוריאלית)

3. "הפילוסופיה של התפילה"

4. חוסר משמעת ישראלית

5. נדירות היא לא אפסות

 

שלום לקורא/ת שלי מגרמניה(?)

(או בגרמנית (נעזרתי בגוגל טרנס'): Hallo Leser meines blogs aus Deutschland). בחודש האחרון ניצפו כניסות רבות (כמעט בכל יום) לבלוג מגרמניה. זה קצת מוזר כי הבלוג לא התעדכן בחודש הזה (כידוע עברתי למוד עידכון חודשי (ב-1 בחודש)). אני רואה כאן כמה אפשרויות:

א. מישהו/י דובר/ת עברית. אני תמיד מקווה שמישהי... בפרט אם המישהי מתאימה למה שאני מחפש, שנמצאת בגרמניה ומתעניינת בי...

אבל זה לא מסביר את הכניסה לבלוג כמעט כל יום... אולי זה דווקא אדם שלא דובר עברית (אפרופו עברית ושפות, רוצים לצחוק קצת? ראו את זה. הבחור חביב ומשכיל, אבל לי הוא גרם לפרצי צחוק, עם הדגש שלו על הע' (ע"ע "עכשיו" ועוד) ושאר הטעויות.. גם הכובע שלו הוסיף לצחוק שלי מוציא לשון).

ב. ייתכן שזה פעיל אירגון עויין שרוצה לפתות אותי (ע"י התחזות לבחורה)... אה?

ג. ייתכן שראו Tzachy וחשבו על צחי אחר... למשל השחקן עם שם המשפחה 'נוי' הופיע בטלוויזיה בגרמניה בחודש זה.

ד. יש גם אפשרות שהגולש/ת כלל לא נמצא בגרמניה, אלא משתמש בשרת פרוקסי כדי להסתיר את מיקומו...?

ה. עוד אפשרות/יות שלא חשבתי עליה/הן?...

 

טרוויאלי, אבל אני חוזר על זה... אם מישהי רוצה לפנות אלי, אפשר פשוט לשלוח לי אי-מייל לכתובת:   TZACHY10@GMAIL.COM

 

חשיבה מטריציונית (מולטי פקטוריאלית)

בהכללה, נראה לי שלפחות רובנו נוטים לחשוב במספר מימדים קטן. ב'מימדים' הכוונה למשל למשתנים, כמו במשוואה עם שני משתנים.

ככל שמספר המשתנים גדל, כך היכולת, כאמור לפחות של רובנו..., 'להשתלט' על הנושא הולכת ופוחתת, אבל צורת החשיבה לא תמיד חופפת את המציאות סביבנו.

 

למשל, ברפואה (תחום שאינני בקיא בו מספיק) נוהגים (שוב להבנתי הלא מומחית) להתרכז במספר משתנים לא גדול, בעוד שייתכן שכדי לקבל תמונה נכונה צריך לשקלל הרבה יותר משתנים. דוגמא פשוטה להמחשה (אם כי לא דוגמא מושלמת): הכולסטרול. רובנו שמענו על הכולסטרול הכולל, "הרע" וה"טוב", אבל יש עוד משתנים חשובים , למשל גודל חלקיקי הכולסטרול "הרע" (גדולים עדיפים על קטנים שעלולים לשקוע בדפנות כלי הדם) ועוד משתנים כיו"ב שחשובים בהקשר הזה.

 

הייתי אפילו מכליל את הדוגמא הפשוטה (והפשטנית) של הכולסטרול להבנת גוף האדם בכללותו. שוב מבלי להבין מספיק ברפואה, אני משער שבלא מעט מקרים לא נכון להסתכל רק על מספר פרמטרים מועט. ייתכן שתמונה נכונה יותר (ולכן פיתרון טוב יותר לבעיה (מחלה וכד')) תכלול שיקלול של המון משתנים.

 

כאן נכנס השימוש במחשב. זה שאדם סביר מוגבל ביכולת שלו להתמודד עם הרבה משתנים לא אומר שמחשב (מתאים ושתוכנת בהתאם) לא יוכל להתמודד בקלות עם הנ"ל. אני מנחש שככל שיתקבל יותר מידע (רלוונטי) על אדם מסויים (למשל בדוגמא לעיל, הפרופיל הגנטי (ועוד) שלו/ה), כך ניתן יהיה לקבל אבחנה טובה יותר.  לעניות דעתי, לא נכון לתת למגבלות החשיבה האנושית להגביל את יכולת האיבחון (והטיפול) הנכון. אני מעריך/מנחש, כמו רבים, שבעתיד עם שכלול של אמצעי הבדיקה (אולי בכלל ללא צורך בבדיקות פולשניות (כמו בדיקת דם)) ואינטגרציה של יכולת חישוב (ואינטליגנציה מלאכותית) יהיה ניתן לקבל אבחנות מדוייקות ופתרונות טובים יותר ממה שיש כיום. זה כמובן לא מוגבל לרפואה, אלא לתחומים רבים אחרים.

 

"הפילוסופיה של התפילה"

כידוע למי שקורא/ת כאן, אני מגדיר עצמי "חילוני מאמין". מאמין בה' ומקבל באופן כללי את התורה (שבכתב), פחות מאמין ברבנים וכד' (למרות שלא פוסל בהכרח כל מה שהם אומרים. יש לעיתים דברי חוכמה ויש לעיתים שלא).

 

אם אדם לא מאמין בכוח עליון, אז ממילא הוא לא מאמין בתפילות, אבל אם אדם כן, אז אחת הסוגיות שבטח רבים וטובים כבר עסקו בה היא מדוע תפילותיו של פלוני/ת לא נענות? אני בטוח שזה קורה לכמעט כל מי שמתפלל.

 

אני לא כולל בזה תפילה לדבר רע, למשל אם בחורה א' מקנאה בבחורה ב' ומתפללת בשל כך ש-ב' לא תצליח במשהו שהוא לגיטימי, אז זו מעין "תפילה שלילית" במושגים שלי. אני מתכוון לתפילה במובן החיובי-מוסרי יותר, למשל אדם מתפלל לשלום, לבריאות, לפרנסה, למציאת זוגיות וכד'.

 

אחת האפשרויות שאני יכול לחשוב עליה (למרות ש-"לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם יהוה" (ישעיהו נ"ה, ח'), כלומר זו פרשנות שלי ותו לא) היא שהתפילה לדבר מה שיקרה, אולי לא טובה לנו. למשל בחורה מתפללת לה' שבחור מסויים ישים לב אליה ואולי יתחיל איתה, לחילופין בחור מתפלל שבחורה מסויימת תשים לב אליו ושהם יהפכו לזוג. אולי מושא רצון האהבה הנ"ל לא מתאים לבחור/ה ולכן התפילה לא נענית...

 

עוד אפשרות, נניח למשל תפילה כללית יותר, לא תפילה לזוגיות עם אדם ספציפי, אלא תפילה לזוגיות בכלל. גם כאן ייתכן שהאדם המתאים לנו עוד לא נולד... זה מזכיר לי שפעם אחד הבני דודים שלי (אני חושב שזה היה לפני בערך 18 שנה(?)) אמר לי, באירוע משפחתי, "אל תדאג, הבחורה שתהיה אישתך כבר נולדה..." (מי יודע? אולי יש לו מקורות מידע בעולמות עליונים...קריצה). הנה לכם/ן הסבר אפשרי מדוע תפילות לא תמיד נענות...

 

חוסר משמעת ישראלית

רואים את זה בכל מקום, אצל רוכבי האופניים החשמליים שרוכבים בצורה מסוכנת. ללא קסדה, לעיתים כשהם מדברים בו-זמנית בפלאפון ועוד ועוד, אבל מה שגרם לי לכתוב על הנושא הזה הוא נושא הרחצה בים.

 

אחרי שהיו לא מעט מקרי טביעה למוות בים, במקומות שכתוב בפירוש שאסור להיכנס למים (למשל כי הם לא חופים מוסדרים ואין שם מציל), לא מעט אנשים ממשיכים להיכנס לים למרות הסיכון הברור. אפילו צלמתי מקום כזה (אולי אשבץ כאן בהמשך את התמונה).

 

אני לא טוען שמשמעת היא חזות הכל. גם עודף משמעת הוא לא טוב. טוב שתהיה חשיבה עצמאית. כמו בהרבה תחומים: איזון היא מילת המפתח. נראה לי שאנחנו נוטים יותר ויותר לכיוון החוסר משמעת. זה מתחיל כנראה כבר בבתי הספר (אפרופו שנת הלימודים שנפתחה היום). אני מכיר מישהו שהפך למורה, אבל נטש את המקצוע כי טען שאינו מסוגל להתמודד עם חוסר המשמעת בכיתות. זה מוביל לכך שמורים טובים עוזבים את המערכת וחדשים לא ממהרים להיכנס (כמוזכר למשל כאן) ואז חוסר המשמעת מוביל לירידה בהשגים וכו' וכו'. משמעת זה לא סתם... הכל קשור.

 

נדירות היא לא אפסות

"אין בחורות כמו שאתה מחפש", "יש לך יותר מתי דרישות" וכו' וכו'. אלו תגובות שאני שומע לפעמים מאנשים כשאני 'מדקלם' את "רשימת המכולת" שלי בעניין בת-זוג רצויה (בינינו זה לא בהכרח קשור רק לסוג הדרישות, אלא לעובדה שנשים, ברובן, לא יוזמות (או נענות. ע"ע +10 שנות הבלוג הזה)) זה נכון שאין הרבה בחורות כמו שאני מחפש (אם היו הרבה יותר, כנראה שכבר הייתי מוצא אחת ומתחתן איתה), אבל זה שמשהו נדיר, לא הופך אותו ללא קיים.

 

נזכרתי בזה גם בעקבות כתבה שמתארת מחקר שבחן לאילו תכונות חיצונית (בעיקר אברי גוף) נשים נמשכות (קישורים לכתבה: בעברית ("הארץ") ובאנגלית  ("אקונומיסט")), מוזכר שם שהאידאל המושלם בעיני רוב הנשים הוא מאוד נדיר בפועל. עוד מוזכר שבין היתר כתפיים רחבות (ביחס למותניים, לפי הכתבה. אני מצאתי שזה ביחס לאגן לפי המחקר) הם מרכיב מכריע (3/4 מהשונות) במשיכה. צילמתי את עצמי (עם פילטרים מטשטשים...) מאחור (כשאני מחזיק את הפלאפון ביד ימין מול מראה) וזו התוצאה:




 

לפי זה אני אמור להיות ולו טיפה[1] אטרקטיבי בעיני נשים... למרות שאני די נמוך (רק 1.70 מ', אבל שוקל הרבה לגובה שלי. חלק מזה וודאי קשור לרוחב ולא רק, גם לכרס  קטנה..). אין לי בהכרח יחס כתפיים-אגן מאוד גבוה, אבל נראה שיש לי יחס כתפיים-מותניים טוב. קצת (אבל רק קצת סבבי) כמו שאני מחפש בחורה עם גזרת "שעון חול". אגב, זה לא נובע אצלי מפיתוח שרירים בחדר כושר, אני לא מאוד שרירי, זה המבנה הטבעי שלי. אני מניח שאם אתחיל להתאמן (בגילי המופלג..) אוכל אולי לשפר עוד.

 

אני דווקא מבין את האידיאל הגברי בעיני נשים ולא טוען שהוא "בלתי אפשרי". אני מאמין ב"סירים ומכסים", פחות באידיאל אחד ובכל מקרה אנחנו חיים בחברה שהיא ברובה פחות-או-יותר מונוגמית (וטוב שכך!).

 

[1] - השבוע קרה לי מקרה כזה: אני עומד באיזשהו מקום ושתי בחורות יושבות לא רחוק ממני. אחרי כמה דקות אחת מהן ניגשת אלי (ועושה לי "סריקת גוף" (מבט מלמעלה למטה)) ושואלת אם יש לי סיגריה? עניתי שלא כי אני לא מעשן. ייתכן שבאמת רק רצתה סיגריה, ייתכן שכוונתה היתה לפתוח בשיחה מתוך כוונה להכיר. בכל מקרה היא לא היתה הטעם שלי, אז זה לא ממש משנה. אבל זה לא סוף הסיפור... אחרי אולי דקה הבחורה השניה שהיתה לידה, ניגשת אלי ושואלת אותי אם יש לי אש?... אה? זה כבר מוזר!  אני קובע שזה רק בגלל הכתפיים! קול

 

   

מחפש בחורה שמנה או מלאה ומאוד נשית (למטרה רצינית בלבד)

כדי לתת כיוון כללי של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי, ציירתי את הציור הבא. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב) ושזה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי כאן (בגלישה מסלולר נא לבחור דווקא בגירסה לא סלולרית). עלי כתבתי כאן (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא TZACHY10@GMAIL.COM.

 



אפרופו פתיחת שנת הלימודים, "בת שש-עשרה הייתי" (מזמן, מזמן), להקת מנגו. סתם שיר 'עתיק', קליט וחביב שנזכרתי בו לא מזמן:

 

 

ולמשהו יותר עכשווי ואפרופו חיפוש זוגיות... "לנשק זרים" (אל דאגה, אני לא מנשק זרים, אני גם ככה בקושי מתחיל):

 

לילה טוב וסופ"ש נעים לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
נכתב על ידי , 1/9/2017 23:02   בקטגוריות אהבה ויחסים  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עוד לא נשוי ב-4/9/2017 16:02
 



פוסט 1 באוגוסט + אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)


ה-1 בחודש הגיע ואיתו כמובטח פוסט (הפוסט הבא, אי"ה, ב"ה ובלי נדר..., יפורסם ב1 בספטמבר). כמו במקרה הפוסט של ה1 במאי (מעבר להיותו חג הפועלים, השנה היה גם יום הזיכרון וערב יום העצמאות) כך במקרה פוסט זה 'נופל' על תשעה באב, אבל הפעם לא ארחיב על הנ"ל.

 

הנושאים שאכתוב עליהם הפעם:

 

1. "כנס לחדר ועשה סדר. עד אז, אל תצא ממנו"

2. נשים נשיות רוצות יותר ילדים

3. "לרדת בקטן" - השאיפה של הגוף להומאוסטזיס

4.  בשבדיה עובדים 6 שעות ביום + תמ"ג לנפש

5.  בונים ומפרקים, בונים ומפרקים...

 

"כנס לחדר ועשה סדר. עד אז, אל תצא ממנו"

זה מה שחבר הציע  לי לא מזמן, כשסיפרתי לו על זה שהדירה שלי די מבולגנת. תמיד הייתי כזה, לא הכי מסודר, למרות שאני יודע להיות מסודר בתחומים מסויימים וכשאני רוצה. יש שאומרים שדווקא אי-סדר מעיד על אינטליגנציה... (מי יודע?..) אבל זה לא הנושא שאני רוצה להרחיב עליו עכשיו...

 

הפיתרון של אותו חבר, שאגב ביתו מאוד מסודר (בין היתר בגלל שאישתו דואגת שיהיה כזה... אני כידוע עדיין רווק) הוא "לקבל החלטה של דרך חד-סיטרית ולנוע בה עד הקצה", כלומר בלי אפשרות לחזור לאחור. על-פניו זה רעיון לא רע, שאפשר להשתמש בו גם בתחומים אחרים, כלומר ליצור מחוייבות להשגת מטרה.

 

מנגד, לא מזמן נתקלתי בסירטון על שיטה יפנית, בשם "קייזן", שמציעה משהו קצת 'הפוך'. במקום להתמסר לגמרי למשימה (שאת/ה כנראה לא מתלהב/ת לעשות), מומלץ שם לעשות רק דקה אחת של פעילות לטובת המשימה (כנראה ביום?). הרעיון הוא ליצור שינוי בהדרגה ולא ב"מכה אחת". גם בזה יש הגיון והוא הגיון פסיכולוגי (קצת כמו להתרגל נניח למים קרים במקלחת. יותר קל לעשות זאת בהדרגה).

 

זה מתקשר לי גם לריבוי משימות (Multitasking) מול ביצוע משימה יחידה (או מספר מועט של משימות). כשאנחנו מתמסרים למשימה בודדת אנחנו מבזבזים פחות זמן על המעבר ממשימה למשימה (בדומה ל-Context Switching (או "החלפת הקשר") במחשבים), כלומר מבחינת יעילות גרידא, עדיפה שיטת ה"זבנג וגמרנו"... אבל גם לצד הפסיכולוגי משקל חשוב, לכן אולי איזשהו 'תמהיל של השיטות', כפונקציה של זמן, עשוי להיות יעיל, כלומר להתחיל בשיטת ה'דקה אחת' וכעבור נניח שעה/יום/שבוע/חודש (וכו') לעבור ל'זבנג וגמרנו'.


נשים נשיות רוצות יותר ילדים

מאז ומתמיד נמשכתי יותר לנשים נשיות (מאשר גבריות (ואני לא יוצא דופן בזה), למרות שיש גברים שדווקא נמשכים לנשים שהן יותר בכיוון הגברי, אבל להערכתי הם מיעוט, כמו שאני טוען לא פעם "[כמעט] לכל סיר, [יש לפחות] מכסה [אחד] משלו").

 

לא מזמן נתקלתי בכתבה הזו (שמבוססת על המחקר הזה). מסתבר שלנשים נשיות (דבר שבא לידי ביטוי למשל בתווי הפנים) יש רצון ללדת יותר ילדים (מאשר נשים פחות נשיות). מצד אחד עבורי זה טוב, אני מחפש בת-זוג לא רק כחברה לחיים (למרות שזה מאוד חשוב בפני עצמו), אלא גם מישהי להביא איתה ילדים לעולם ולגדלם ביחד.

 

מצד שני, אני כרגע חושב על 2 ילדים. יש לזה כל מיני סיבות. למשל פיצוץ האוכלוסין. ברגע שיש יותר מ2.1 ילדים למשפחה האוכלוסיה גדלה וזה לא בהכרח טוב. יש גם עניין של מאמץ. מעולם לא גידלתי ילדים, אבל זו משימה שבטוח דורשת מאמץ. הרבה ילדים = הרבה מאמץ... אלא אם כן, משלב מסויים הילדים היותר גדולים עוזרים (בדרכם, כלומר קצת) לגדל את היותר קטנים (במשפחות מרובות ילדים?).

 

אם אכיר בת-זוג מתאימה (תחת הנחה אופטימית... (אפרופו מחוייבות (ונחישות) להשגת מטרה, מהפיסקה הראשונה לעיל)) ואם היא תרצה יותר ילדים מאשר אני רוצה, זה לא בהכרח רע בעיני... זה כבר טוב שהיא רוצה ילדים (בלשון רבים). על מספרם/ן נצטרך שנינו להחליט, "תוך כדי תנועה".

 

"לרדת בקטן" - השאיפה של הגוף להומאוסטזיס

אולי קצת עם דימיון ל"שיטת הקייזן" היפנית שהזכרתי לעיל, כך הגוף שלנו נוטה לנסות לשמור על מצב יציב כלשהו, קוראים לזה הומאוסטזיס, למשל הגוף שלנו (כמו אצל אורגניזמים אחרים) נוטה לשמור על חום גוף קבוע, או לפחות על טווח מסויים.

 

בתקופה האחרונה אני מנסה להשיל כמה קילוגרמים ממשקלי. התירוץ הרישמי שלי הוא "סובב תל-אביב באופניים" שנערך בסוכות כל שנה (השנה, זו תהיה, אי"ה, השנה השמינית שאני עושה את הנ"ל). בפעם הקודמת עשיתי את ה+41 ק"מ בשעה ו-34 (מהירות ממוצעת של 25.9 קמ"ש, עם אופני הרים (לא אופני כביש שהם מהירים יותר) עם שיכוך מלא, אבל עם בולמים נעולים וצמיגים דקים). זו לא ממש תחרות, אני עושה תחרות עם עצמי... כך שאם אוריד כמה ק"ג לכאורה ארכוב במעט פחות זמן... אם כי לא בטוח, תלוי בהרבה גורמים.

 

החוכמה היא כמובן לא רק לרדת, אלא לשמור (נ.ב. אני לא בהכרח מנסה לעודד כאן בחורות לרדת במשקל... (בפרט ובוודאי שלא את האנורקטיות שבהן). כמו כן, אני כידוע לא נמשך לבחורות רזות). גיליתי שקל יותר לשמור אם הירידה היא קטנה, כלומר הדרך צריכה להיות: לרדת מעט ולתת לגוף להתרגל למשקל החדש במשך מספיק זמן. אם רוצים לרדת עוד, אז שוב לרדת קצת ואז שוב מצב של מנוחה בו מתייצבים על המשקל החדש. זה הגיוני כשחושבים על זה בגישת ההומאוסטזיס הנ"ל. הגוף לא אוהב שינויים גדולים מידי. אם לא נוהגים כך, ייתכן שזה שעלול להוביל למה שקרוי "דיאטות יו-יו" (ירידה-עליה-ירידה וחוזר חלילה)..

 

אולי שוב, בהקשר של "שיטת הקייזן" הנ"ל, זה נכון גם לגבי שינוי התנהגותי. רוצים להיות מאושרים יותר?... עשו זאת בשלבים... לא בבת-אחת...קול

 

בשבדיה עובדים 6 שעות ביום + תמ"ג לנפש

בעקבות הכתבה הזו בוואלה, נוכחתי לדעת שבשבדיה נהוג, לפחות בחלק מהמקומות, לעבוד 6 שעות ביום (בנוסף כמקובל במדינות נוצריות, יש שם סופ"ש ארוך (ביום ראשון לא עובדים)). הכתבה הזו מאששת את הכתוב בכתבה לעיל.

 

כל מי שעבד ועובד אי פעם, יודע ש-9 שעות עבודה (במיוחד בעבודה שעושים בה משהו, אם זה משהו מחשבתי (המוח הוא צרכן אנרגיה לא קטן) ובוודאי אם זה משהו פיזי) זה לא מעט ומותיר פחות זמן ואנרגיה לעשיה של אחרי שעות העבודה. כמו "חוק שימור האנרגיה"... כך דבר בא על חשבון דבר אחר, אם אלו שעות שינה, תחביבים (וכד') ואם נשואים אז גם הזוגיות, ההשקעה בילדים ועוד. כמובן גם עלולה להיווצר יותר שחיקה לאורך זמן.

 

לפחות לכאורה למעסקים אין אינטרס מיוחד שהעובדים יעבדו פחות שעות, מתוך הנחה אפשרית שפחות שעות עבודה = פחות רווחים. לדעתי זה צריך להיות תפקיד המחוקק להתקין חוקים ותקנות שיצמצמו את מספר שעות העבודה, קודם כל בגלל הרווחה חברתית.

 

הטיעון של הרווח הפוחת, עלול להתנגש, שוב לכאורה, עם הנתונים בפועל מארצות מסויימות. ניקח למשל את שבדיה לעיל. התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) לנפש של שבדיה בדולר ארה"ב, לפי זה, הוא 51,165. של ישראל 37,262.

 

גם אם נבדוק את שווי כוח הקניה (PPP) נגלה שבדולרים בינלאומיים ($int) הוא 49,836 עבור שבדיה ו-35,179 עבור ישראל. בשני המקרים כ-40% יותר בשבדיה.

 

אפשר גם לראות למשל לפי זה שלפי נתוני 2016, בגרמניה עובדים כ-60% מהזמן שעובדים במקסיקו והתמ"ג לנפש של גרמניה הוא כמעט פי 5(!) מזה של מקסיקו (41,902/8,555 = 4.89).

 

אפשר לטעון שהעובד הישראלי פחות חרוץ ו/או פחות מוכשר (למרות תדמית "מדינת הסטארט-אפ"). לפי הספר "IQ ועושרן של מדינות", יש מיתאם גבוה בין הIQ הממוצע של מדינה לתמ"ג לנפש שלה. לפי זה, הIQ הממוצע של שבדיה הוא 99, בעוד זה של ישראל 95 (אם כי כידוע ממוצע לא אומר הכל, גם הפיזור חשוב). הבדל לא זניח ובכל זאת... אם לא שש שעות, אפילו אם יגבילו בחוק עבודה בישראל ל"רק" נניח 7 וחצי שעות ביום זו תהא התקדמות בכיוון הנכון, לטובת החברה בכללותה.


בונים ומפרקים, בונים ומפרקים...

כשאני עובר מידי פעם בפארק הירקון ליד מה שקרוי "גבעת המופעים" אני רואה את ההכנות לקראת הופעת זמר/ת / להקה מסויימים. פועלים שבונים במה ועוד ועוד מתקנים. לא לגמרי בדקתי זאת, אבל נראה לי שלפני כל הופעה מרכיבים את הבמה עם כל הלוגיסטיקה הרבה מסביב ומיד מפרקים אח"כ. ייתכן שלאמנים שונים יש דרישות במה שונות, אבל ייתכן גם שמדובר במפיקים שונים שאולי בכלל משתמשים בחברות בניה שונות לבנית הבמות.

 

אני מניח שכבר חשבו על זה לפני, אבל נראה לי שיש המון בזבוז של אנרגיה בהקמה ופירוק, הקמה ופירוק של הבמות הללו, לעיתים כשבמדובר בפער זמן לא גדול בין הופעה אחת לאחרת.

 

אולי היה שווה לשקול להקים שם איזו במה קבועה? או שאולי בגלל שזה פארק ושטח ציבורי לטובת כלל הציבור, זה לא רעיון כל-כך טוב... סתם מחשבה.

 

 

מחפש בחורה שמנה או מלאה ומאוד נשית (לקשר רציני)

כדי לתת כיוון כללי של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי, ציירתי את הציור הבא. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב) ושזה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי כאן (בגלישה מסלולר נא לבחור דווקא בגירסה לא סלולרית). עלי כתבתי כאן (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא TZACHY10@GMAIL.COM.

 



לא מזמן יצא לי לצפות בכמה סירטונים ביו-טיוב על בריה"מ בתקופת מלחמת העולם ה-2. אין ספק שלרוסים היתה השפעה גדולה על הכרעת הנאצים. הם גם שילמו על כך בהמון אבדות. אולי אכתוב על-כך בהזדמנות. בעיקבות זה נתקלתי בשיר "הפרידה של סלביאנקה" שיר שנכתב במקור עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, אבל הפך, כך מסתבר, לפופולרי בבריה"מ גם במלחמת העולם הראשונה וגם בשניה (עם התאמות במילים). לטעמי שיר יפה ומרגש... אביא כאן 3 גירסאות.

 

1. גירסת מקהלת הצבא האדום:

 


2. גירסה אינסטרומטלית מאוד מוצלחת לטעמי, כמארש צבאי:

 

3. גירסה, גם מוצלחת, של זמרת בשם דינה גריפובה עם מקהלה צבאית. נא להנמיך את הווליום אם אתם רגישים לתדרים נמוכים... כי נראה לי שהבסים מוגבהים כאן... יש כאן גם כתוביות באנגלית (כך הבנתי במה מדובר... אני לא דובר רוסית):

 

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.

נכתב על ידי , 1/8/2017 21:00   בקטגוריות אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בן: 56




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , דייטינג
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעוד לא נשוי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עוד לא נשוי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ