לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

עוד לא נשוי


בגילי המופלג כבר הייתי מזמן צריך להיות נשוי (עוד על הנושא הזה ב-5 המאמרים שבצד ימין מתחת לכותרת "מומלץ לקרא").


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2014

זה פשוט ממה שזה נראה


לפעמים יש מה שאני מכנה "מחסומים רגשיים" או אולי המילה הפשוטה היא 'פחד'. אנשים חוששים לעשות משהו וזה לא משהו שבהכרח מפחיד באופן אובייקטיבי. הדוגמא הראשונה שעולה לי במחשבה בהקשר הזה ובקשר לבלוג הזה היא הקושי להתחיל (לפעמים) עם בחורה זרה בסיטואציה מקרית (למשל ברחוב), למרות שאני תמיד מדגיש שהתגברתי לפעמים על הפחד הזה (אני חושב שבערך במחצית או יותר מהמקרים(?)). מנגד... אני רואה את זה בכיוון ההפוך (בכמות הפניות הדלה של בחורות אלי דרך הבלוג. אני משער שלפחדים יש קשר לזה).

 

אני חושב שאם יש חשש, אז בד"כ יש לו סיבה, אבל זה לא אומר שהסיבה בהכרח רלוונטית למקרה מסויים. "מחסום ריגשי" לעיל לא חייב להיות רק פחד, אלא גם אמונה בעצמך וביכולתך. השירות הצבאי הוא דוגמא לזה. בשירות קרבי, אתה לומד שאתה מסוגל ליותר ממה שבדרך-כלל נדמה לך.

 

אתן דוגמא למשהו דווקא שבחלקו היה 'טרום צבאי'. לפני השירות הצבאי שלי (הרבה שנים לאחור..) זומנתי למבדקי קורס טיס ועברתי בהצלחה כמה שלבים. באיזשהו שלב, כשכבר שהיתי בבקו"ם (בסיס קליטה ומיון, כמו שקראו לזה אז..) החלו לעלות בי חששות, למשל שמעתי שבקורס הנ"ל יוצאים די מעט הביתה ושהרוב המכריע לא מסיים אותו... ואני כבר הייתי אז כמה זמן (אני לא זוכר בדיוק כמה) בבקו"ם וזה היה די מדכא...! (חורף, אוהלים, קור, עוד אין לך חברים (להיפך: כל כמה זמן, מתחלפים אנשים), משמעת ברזל, אוכל 'על-הפנים' וכד') אז החלטתי לוותר (וחתמתי על כך. רציתי כבר לעוף משם) והלכתי לחיל השיריון. האבסורד הוא שגם שם היו תקופות שהיציאות הביתה היו מעטות (למשל תקופות של מתיחות וכמובן תקופות מלחמה. אם אני זוכר נכון, היה אפילו מצב (חריג) שלא הייתי בבית אולי חודשיים(?)), אבל לפחות היו לי שם חברויות (שנוצרו במהלך הדרך. חלקן מחזיקות עד היום...!).

 

זה נכון בעוד תחומים. אני זוכר שהתחלתי (שוב, לפני המון שנים) את לימודי באוניברסיטה (למדתי מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת ת"א (שמדורגת כיום (2014) כמספר 20 בעולם במדעי המחשב שזה מאוד מכובד!)), לא ראיתי את סוף הלימודים... חשבתי רק על לסיים את השנה או את הקורס הספציפי. רציתי כמובן לסיים את הלימודים בהצלחה ואכן סיימתי בהצלחה, אבל בהתחלה זה נראה לי כמו טיפוס על הר מאוד גבוה, שלא ראיתי את פסגתו. אכן, לא מעט מהסטונדטים שהתחילו הלימודים לא הגיעו ל'קו הגמר'/'פיסגה'. אני מקווה שהחשש שלי שלא אמצא זוגיות מתאימה, גם יתבדה ושכן אמצא זוגיות עם בחורה כמו שאני רוצה...

 

אני מעריך שיש לזה קשר, כמו הרבה דברים, לתורשה...אני זוכר את אבי ז"ל. הוא לא היה אדם חששן במיוחד, או לפחות, הוא העיז לא מעט בחייו. מנגד אמא שלי תבדל"א תמיד היתה קצת פחדנית (נראה לי שיותר מנשים אחרות), כנראה שאני באיזשהו מקום בין לבין... יש לחששות גם יתרונות.

 

מה אמורה להיות המסקנה מהאמור לעיל? צריך להבין שלעיתים אדם מסוגל ליותר ממה שנדמה לו. זה לא אומר שאין מגבלות ליכולת שלנו, ברור שיש, אבל לפעמים דברים מסויימים, כמאמר כותרת פוסט זה, פשוטים ממה שהם ניראים.

 

 

"זו רק אהבה", החיפושיות, גירסת קריוקי:

 

 

 

לילה טוב ושבוע טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
נכתב על ידי , 20/12/2014 22:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הדשא אצל השכן לפעמים באמת צהוב!


נאמר "איזהו עשיר? השמח בחלקו" ואפשר לעשות על זה פרפרזה: 'איזהו מאושר? גם כן השמח בחלקו'. מן, הסתם, כרווק שרוצה זוגיות עם בחורה מתאימה (ולא 'סתם' בחורה) אני עסוק בחוסר הזה שלי. זה מעסיק אותי מחשבתית (ולא רק...) חלק מכובד מהזמן הפנוי שלי, כבר שנים רבות...

 

אני משער שגבר נשוי שנמצא בזוגיות רבת שנים, עלול לגחך אל מול זה, כי הוא כבר שם והוא כבר שבע. אני זוכר שבשירות המילואים היו איתי גברים נשואים ששמחו 'קצת לברוח' מהבית... אני זוכר את זה היטב, כי אני דווקא לא חיבבתי את המילואים... (לצאת מהחופש והנוחות של האזרחות לאיזה מקום נידח (למשל להחזיק מוצב בגבול הצפון ועוד)) ותמיד התפלאתי איך אדם סביר יכול לאהוב את זה ש'עוקרים' אותו משטף חייו באזרחות... (זו חובה, אבל זה לא תענוג...). יש גם בדיחה בנושא הנישואין.. "נישואין הם כמו אוטובוס. מי שבחוץ רוצה לעלות. מי שבפנים רוצה לרדת.. ותמיד צפוף שם"...

 

ברור גם שלא כל זוגיות ולא כל נישואין הם מוצלחים. אני רואה זוגות שעסוקים במריבות חלק ניכר מזמנם ולא תמיד נעים להם ביחד, כלומר (ולכן כותרת הפוסט) לא תמיד "הדשא אצל השכן יותר ירוק"... לפעמים הוא באמת סתם צהוב...

 

אני משתדל להיות קצת שמח בחלקי (אבל אפרופו המילה "בחלקי", אני רוצה שיהיה לי עם מי לחלק/לשתף את חיי). "חצי הכוס" המלאה של להיות רווק, זה שיש פחות הפתעות, לטוב או לרע. אני תלוי, שוב לטוב או לרע, בעיקר בעצמי ולכן יותר חופשי, אבל הנטייה הטבעית שלי היא לא להרגיש מאושר כשאני לבד... ובאיזשהו מקום אני חושב שזה טוב שאני לא מאושר לבדי... כי אם הייתי כזה, לא הייתי מחפש ורוצה זוגיות וכו' וכו' בלה-בלה (טיעונים אבולוציוניים).

 

נ.ב. בעקבות תקלה, הבלוג היה במצב "פרטי" (כלומר לא נראה) מאתמול בערב עד היום בלילה. זה תוקן. עם הקוראים/ות סליחה.

 

"אני שמח רק לרקוד איתך", החיפושיות:

 

 

 

לילה טוב וסופ"ש נעים לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
נכתב על ידי , 19/12/2014 22:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יופי וחוקי התנועה...


במסגרת מבצעי החיפוש שערכתי ('בעולם האמיתי') אחר בת-זוג מתאימה (שחלקם תיעדתי כאן בבלוג) יצא לי לסייר בערים שונות בארץ. שמתי לב שבירושלים (שאמנם לא הייתי בה הרבה (אבל בכל זאת, הייתי בה כמה פעמים). אני לא משתגע על העליות/ירידות בדרך) לא התרשמתי במיוחד, לפחות איפה שהסתובבתי (למשל ובעיקר קניון מלחה) בגיזרת המראה, מהנשים שראיתי שם (ייתכן שלירושלמיות יתרון באופי(?). אני לא אוהב את המתירנות (לכאורה) התל-אביבית. אני הלכה למעשה די שמרן בנושא הזוגי).

 

המקום היחידי/עיקרי שראיתי בו בחורות שנראו לי יחסית אטרקטיביות, כמו ת"א-רבתי ומחוצה לה, היה חיפה. אני יכול לנסות לתת לזה כל מיני הסברים מכיוונים שונים. היום במקרה (כבר כתבתי כאן בעבר שמישהו דתי פעם אמר לי שכאילו אין דבר כזה "מקרה", כי גם המילה "מקרה" מתחילה ב-מ' ומסתיימת ב-ה', כלומר מה'...) ובכן היום יצא לי לקרא כתבה על עבירות תנועה. מצויין שם שנשים עושות פחות עבירות תנועה מגברים. מה שלא מפתיע. נשים, בגדול, זהירות יותר. מנגד ההשוואה של אחוז הנהגות לאחוז הנהגים לדעתי עלולה להטעות, כי גברים, לדעתי, נוהגים משמעותית יותר שעות מנשים (למשל נהגים מקצועיים/מסחריים).

 

אחרי זה יש חלוקה לערים עם אחוז הנהגים שעברו עבירות תנועה. למשל: ירושלים 11.4%, תל-אביב 10.9%, חיפה 10.8%. אמנם ההבדלים קטנים ולכן לא אמורים להצביע על משהו דרמטי, אבל בכל זאת, הראש "מחפש התבניות" שלי (זה טוב למדע, חשיבה מתמטית ועוד...), מיד ניסה לקשר את זה לניסיון שלי בחיפושי אחר בת-זוג.

 

אולי יופי מתקשר לנטייה לעשות פחות עבירות תנועה? קריצה זה מתיישב ברמה הגלובלית עם עניין הגברים/נשים ולפחות לטעמי גם ברמה הלוקלית (ערים כמצויין לעיל). אם בכל זאת, אהיה לרגע קצת יותר רציני, אחוז הנהגים העבריינים יכול אולי להעיד משהו על 'איכות' (זו עלולה להיות מילה עם קונוטציה בעייתית לכן המרכאות) או שמא המילה היא 'נורמטיביות'(?) האוכלוסיה בכל מקום. ידוע למשל שבארה"ב יש מדדים של פשיעה (למרות שעבירות תנועה זו, לפחות לטעמי, לא כמו כל פשיעה אחרת) למדינות, אזורים, ערים ואפילו שכונות ולפי זה (וגם רמת החינוך ועוד) נקבעים בפועל מחירי הנדל"ן באזור.

 

אפורופו חוקי התנועה, אני מאוד מקפיד לעצור עצירה מוחלטת בשלט עצור. גם אם אין שוטר שצופה בי וגם אם אין אף רכב בסביבה וזו שעה יחסית מאוחרת. מדהים כמה נהגים וגם נהגות אני רואה שלא מצייתים לתמרור שכזה. שיא החוצפה הם נהגים שמצפצפים לי כשעצרתי, התבוננתי ימינה ושמאלה והמתנתי בסה"כ (מרגע העצירה) 3 שניות (ספרתי..)...

 


שיר אירוויזיוני ישן (1977) אבל עדיין יפה. "הציפור והילד" בביצוע מרי מרים:

 

 

 

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
נכתב על ידי , 16/12/2014 22:38   בקטגוריות אהבה ויחסים, אקטואליה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קצת 'פילוסופיה' - שזירה קוונטית ותפילות


אזהרה: אני מתכוון להתפלסף (להתברבר ולברבר...) קצת בפוסט הזה... חיוך

פעם טענתי שמבחינה מסויימת, אלוהים הוא גבול הידע שלנו. הכוונה למשל שפעם היו תרבויות שהאמינו שהירח הוא אל. מרגע שהאדם הבין שהירח הוא עוד כוכב אחד (מתוך המון) ובוודאי כשבני אדם נחתו עליו, כבר לא מייחסים לירח תכונות אלוהיות. זו רק דוגמא אחת. ככל שהמדע והטכנולוגיה מתקדמים אפשר להבין טוב יותר תופעות שנחשבו פעם מחוץ להישג הבנת בני האדם ולכן היו מי שנטו לייחס אותם לכוחות עליונים.

 

אני לא מנסה לשכנע כאן שאין אלוהים (כי אני דווקא מאמין שיש) ואם "אאחז באילנות גבוהים", אז לאלברט איינשטיין, המדען הדגול (אבי תורות היחסות הפרטית והכללית (ועוד)) שהיה אדם מאוד רציונלי (וגם מאוד אינטליגנטי) מיוחסות כמה אימרות שהראו שהוא חשב שיש איזה כוח עליון, כמו למשל "אלוהים לא משחק בקוביה" ועוד. אפרופו אלברט איינשטיין, שהיה פיזיקאי, הנושא שאזכיר מיד שייך לתחום הנ"ל. אינני מומחה לפיזיקה... בניגוד למתמטיקה שיש לי בה הבנה ברמה של תואר ראשון (יש שלי תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב), ההשכלה שלי בפיזיקה מסתכמת בבגרות של 5 יחידות לימוד.

 

תחת ההסתייגות הזאת, אנסה לדון ממש קצת (באופן לא מעמיק/מדעי/ממצה) בתופעה שכבר שמעתי וקראתי עליה לפני הרבה זמן ובכל זאת היא צצה ומתעוררת אצלי במחשבה מידי פעם. למעשה דנתי בה כאן כבר בעבר. שזירה קוונטית. התופעה שמוסברת למשל בסירטון הזה. זו תופעה שכאילו נוגדת את ההגיון שלנו ואת מושגי המרחב שאנחנו מכירים מחיי היום-יום. כשמודדים מאפיין מסויים של חלקיק קוונטי שמתואם (שזור?) עם חלקיק קוונטי אחר, התכונה של החלקיק השני מתבררת מיד (ולכן לכאורה יותר מהר ממהירות האור), למרות שהחלקיקים יכולים להיות מרוחקים מאוד זה מזה (למשל בקצוות ייקום מנוגדים). כלומר כאילו מצב החלקיק א' "משודר" איכשהו לחלקיק ב'. זה סותר לכאורה את עניין תורת היחסות הפרטית שטוענת ששום דבר לא יכול לנוע יותר מהר ממהירות האור (אבל יש הטוענים שזה לא באמת סותר).

 

אני בעד גישה לוגית כמו של איינשטיין שהיה 'אלוף' בניסיון להבין את הלוגיקה מאחורי הדברים, לעומת למשל מדענים אחרים שהתייחסו יותר לתופעות בטבע וחיפשו להם מודל (כלומר נוסחאות שיכולות לנבא), גם אם הוא נראה לא אינטואיטיבי (או לכאורה הגיוני) כמו בתורת הקוונטים. מאוד ייתכן שיש יותר מידי הנחות בתורת הקוונטים והניסויים שקשורים לנושא. אולי יצוץ מתישהו הגאון התורן בדמותו של איינשטיין שיגלה איפה הבעיה ויציע הסבר לוגי לתופעות כמו שזירה קוונטית (שהיא חלק מתורת הקוונטים).

 

עד אז... אני מתייחס לתופעה הזו כ"משהו מיסטי" זה אומר שיכולה (לפחות לכאורה) להיות איזו תקשורת שאנחנו פחות מכירים בה מבחינה רציונלית. קראתי מישהו באינטרנט שדן בנושא השזירה הקוונטית ומושג התפילה. הוא השווה את זה לג'לי עם חתיכות פרי בתוכו. כשמישהו מנסה להוציא חתיכת פרי מהג'לי הוא מזיז את כל שאר חתיכות הפרי. הכל זז או בעצם לכאורה "הכל קשור". מכאן יכולה להישאל השאלה האם ניתן להרחיב את מושג התפילה (תקשורת בין האדם לאלוהים) לתקשורת מקבילה ולא ישירה בין אנשים. זה נושא שכבר נחקר רבות ושמו טלפתיה. לא הוכח מדעית שיש דבר כזה...

 

בכל זאת, בתור תרגיל מחשבתי בלבד... חשבתי על זה האם אני יכול לשדר לבת-זוג כמו שאני מחפש "תשדורת", שבה אני מבקש ממנה להגיע אלי, כלומר למשל להימצא במקום שאוכל לפגוש בה להכיר אותה ולצאת איתה? קול

 

כבר קרו לי, בהקשר הזוגי, מקרים 'מוזרים' (לכאורה) בעבר (כמובן ייתכן שאפשר למצוא להם הסבר רציונלי אחר). למשל דיברתי (או אפילו רק ראיתי!) עם מישהי שמצאה חן-בעיני (לפחות חלקית) אבל לא התחלתי איתה עדיין. פתאום אני מתחיל לראות אותה שוב ושוב במקומות שונים לגמרי... זה קרה לי יותר מפעם אחת וזה היה די מדהים. כמובן אפשר לטעון שברגע שהכרתי את הבחורה התחלתי לשים לב אליה ולפני זה לא.... ייתכן (אבל אני לא בטוח בהסבר הזה, כי שמתי לב אליהן מראש בגלל שמצאו חן-בעיני, אז אם הייתי רואה אותן קודם, גם הייתי שם לב...). מהכיוון המיסטי זה נראה כאילו היא(/הן) ואני "נשזרנו" לפחות זמנית...סבבי

 

 

 

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.

נכתב על ידי , 15/12/2014 22:53   בקטגוריות פילוסופי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בן: 53




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , דייטינג
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעוד לא נשוי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עוד לא נשוי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ