לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עוד לא נשוי


מחפש בת-זוג מלאה ומאוד נשית למטרה רצינית בלבד (עוד על הנושא במאמרים שבצד ימין מתחת לכותרת "מומלץ לקרא"). בגלישה מסלולרי נא לבחור בגירסה הלא-סלולרית(!) כדי לראות הבלוג נכון. הדוא"ל שלי לפניות: TZACHY10@GMAIL.COM


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2017

פוסט 1 באוקטובר + אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)


ה-1 בחודש הגיע ואיתו כמובטח פוסט (הפוסט הבא, אי"ה, ב"ה ובלי נדר..., יפורסם ב1 בנובמבר).

הנושאים שאכתוב עליהם הפעם:
1. רווקוֹת בגיל מתקדם

2. הוכחות קצה (האלכסון של קנטור וקיום אלוהים)

3. השפעת המשקל העצמי שלי על העדפת בת-זוג

4. אני פסימי?

5. שימו לב לפלסטיק

 

רווקוֹת בגיל מתקדם

אני חושב שהפעם הראשונה שנתקלתי באישה רווקה לא צעירה (נניח מעל גיל 35), היתה כשהייתי בערך בן 9. לאימי היתה חברה לעבודה ואימי הזמינה אותה כמה פעמים לביתנו, לאירועים חברתיים. אני זוכר שאותה אישה לקחה אותי (באישור אימי ולא בנוכחות אימי) לקניות באיזשהו מקום וכשהלכנו שנינו ברחוב, היא ביקשה ממני שנלך מחובקים כמו זוג... כלומר כשידי על מותניה וידה על מותני... אני זוכר שהייתי נבוך, אבל היא אמרה לי שאני עכשיו "בן-הזוג" (לא הבן) שלה והיא רוצה להשוויץ בי... קול (נו טוב... מה כבר יש להשוויץ בילד שמנמן בן 9 כבן זוג?...מוציא לשון).

 

כמה עשרות שנים קדימה, ממש בימים אלה, אני מבחין שוב ברווקות לא צעירות מסביב (אולי קצת כמו (יש אומרים/ות) שאישה בהריון, פתאום מתחילה לשים לב לנשים אחרות בהריון? כשקודם לא התייחסה לזה, למרות שאני "רווק כרוני"... כלומר הנושא ממש לא חדש לי). ההסבר הראשוני (והלא לגמרי מדוייק, כפי שיובהר) שלי למדוע מישהי (סטרייטית, לא א-מינית וכד') נשארה ללא בן-זוג, הוא עניין המראה (הלכאורה, פחות טוב?), אבל הניסיון שלי בפועל מצביע שזה לא לגמרי כך.

 

אני מכיר את א' רווקה בת 46, ב' רווקה בת 43, ג' רווקה בת 40 ועוד ועוד דוגמאות. אי אפשר לומר על רובן שהן מכוערות, כי רובן לא. אני מנסה, לא פעם, למצוא איזו תבנית מאחורי תופעות, אם תרצו הגיון/נוסחא וכד'. לפחות לגבי א', ב', ו-ג' שנזכרתי בהן עכשיו וגם הרווקה שהיתה עמיתה לעבודה של אימי, זיהיתי משהו משותף, כולן גבוהות מהממוצע (גם אם לא משמעותית). כמו שלגבר נמוך יש בעיה (לאו דווקא בעיה אובייקטיבית, אלא בעיה במספר הבחורות שתסכמנה לצאת איתו, כלומר מראש המבחר מצומצם יותר (ע"ע "כלל ה-1.09"). מצד שני צריך רק אחת, אז זו לא תמיד בעיה בחברה מונוגמית, או שלפחות מתיימרת להיות כזאת ("לכל סיר מכסה משלו")), כך להערכתי, באופן סימטרי, זה לגבי נשים שגבוהות מהממוצע, למרות שהעניין לא חד, אלא סטטיסטי. אני מכיר נשים שגבוהות בהרבה מהממוצע שנישאו ואפילו בגיל צעיר ויש להן ילדים. אני גם מכיר מישהו מאוד נמוך שמצא לו בחורה נמוכה כמוהו וכיום יש להם ילדים. אולי זה מתקשר, כמו בהרבה אספקטים של זוגות וזוגיות, לגבריות-נשיות. בכתבה הזו נטען שיש קשר בין גובה האישה ותכונות מסויימות (שמיוחסות יותר לגברים).

 

זה בצד החיצוני, אבל צריך לבחון גם צדדים חברתיים כי אנחנו לא פועלים בוואקום. אני מכיר (מכל מיני מקומות/מסגרות) כמה וכמה משפחות. די בולט ההבדל בין חילונים לדתיים. אצל הדתיים, אני רואה יותר זיווגים ובגיל צעיר יותר. במשפחות החילוניות, מכוונים יותר ללימודים וקריירה, פחות למציאת זוגיות רצינית וזה דבר קצת שגוי לדעתי (נזכרתי בסירטון הזה בנושא קבלה, בו יש דיון קצר על קריירה מול משפחה אצל נשים. אני מסכים עם השורה התחתונה שנאמרה שם: "אם נלך נגד הטבע ("התא המשפחתי" במקרה זה), נפסיד"). כמובן זה לא רק התא המשפחתי אלא המערכת החברתית הכוללת, למשל החינוך הנפרד לבנים ובנות ועוד ועוד.

 

גם אם אני לא מסכים במאה אחוז עם דברי כותב תגובה מס' 2 לכתבה הזאת בווינט (שדנה בתופעת הרווקות, שעברו את גיל 30 והתייאשו, כנראה, ממציאת בן-זוג ופנו לבנק הזרע להולדת ילד/ה והפכו לאמהות חד-הוריות) שיוצא כנגד הפמיניזם (ועוד), כי הפמיניזם (שאני בפירוש לא מחסידיו) לא אשם בכל (יש לדעתי תופעות נוספות שקשורות כמו המתירנות המינית (שבה גם גברים (לפחות חלקם) אשמים), הקפיטליזם ולהשערתי גם צפיפות האוכלוסין), הרי שאני מבין את רוח הדברים שהמגיב הנ"ל כתב עליהם. אם המגמה בחברה החילונית תמשך, הרוב החילוני יהפוך למיעוט. אבל זה לא רק עניין של מיעוט או רוב. לגבר או אישה, כאמור סטרייטים, לא א-מיניים וכד', יש בד"כ רצון לזוגיות ומשפחה. אני, למשל, לא נהנה מזה שאני לבד. זה מצב ש"נכפה" עלי מבחינות מסויימות. ב' שהזכרתי לעיל (בחורה בפירוש נאה) אמרה לי שזה שהיא נשארה לבד ובלי ילדים זו "טרגדיה עבורה" (באלו המילים).

 

אני רואה כמה מאמץ במשך שנים אני משקיע בנושא חיפוש זוגיות (גם אם תמיד אפשר לעשות יותר, יותר מדוייק/יעיל וכד') וכמה התוצאות דלות (=אין לי בת-זוג). כמובן שהרבה מזה תלוי בי (גם זה באלו המילים... מה שאמר לי מכר ממש לא מזמן), במה שאני וכו' וכו' ועדיין, כאמור לעיל אנחנו לא פועלים בוואקום. אם האווירה מסביב לא מעודדת זוגיות ומשפחתיות (ומעודדת בפועל דברים אחרים), אז אלו התוצאות העגומות (לפחות לחלקנו). החברה מרוויחה בטווח הקצר ("בקרב". כסף-קפיטליזם, צמיחה) ומפסידה בטווח הארוך ("במלחמה", קיום פיזי, ע"ע מיעוט הריבוי באירופה של אוכלוסית המקור). מנגד, אולי דווקא בטווח הארוך עוד יותר, אי-פיצוץ האוכלוסין גם הוא חשוב.

 

מובן גם שקיימת תופעת הברירה הזוויגית שדרווין, אבי תורת האבולוציה, הגדיר, כלומר כמעט בכל סוג של בע"ח יש זכרים ונקבות מבוקשי/ם יותר ויש שפחות. תמיד קיים אחוז מסויים (קטן בד"כ) של פרטים (זכרים/נקבות) שלא מעבירים/ות את הגנים שלהם לדורות הבאים. זה גם חלק מהתהליך האבולוציוני (וזו אולי בין הסיבות לדו-צורתיות זוויגית, כלומר שלזכרים ולנקבות יש מאפיינים חיצוניים ואישיותיים מסויימים ששונים).

 

אינני, בשום אופן, מסכים עם כל ההתנהלות הדתית, למשל אני פחות מקבל את ההלכה והתושב"ע (אני כן מקבל את התורה שבכתב ופרשנות עדכנית לה). אני פחות מכיר בסמכות רחבה לרבנים ואני לא מתחבר לעניין ההתנחלויות, אבל אני כן מתחבר לחשיבות שהחברה הדתית מייחסת לשמירת הצניעות (למשל שמירת הבתולים עד לחתונה ועוד) ובעיקר לשמירה על ערכי המשפחה באופן כללי ורואים את התוצאות בשטח. בתחום הזה, לצערי, החברה החילונית מפסידה בגדול לחברה הדתית.

 

מעבר לתחושה שאני מדבר כאן "אל הקיר" (מבלי לפגוע בקוראים/ות הקבועים שלי), יש לי גם הרגשה, לא בהכרח מבוססת..., ש-90% מהקוראים כאן עכשיו הם גברים... (אין לי שום דבר נגד גברים, אני פשוט מנסה לפנות לבחורה מתאימה). זה לא שנשים פחות חכמות (בממוצע), אלא שלתחושתי הן פחות יוזמות/מתעניינות מעבר וכו' וכו'. אני לא רק בזה נוכח, אלא זה גם מוכח (חרוז...!).

 

ומה השורה התחתונה של הפיסקה הזאת? אמנם זה תפקיד הגבר ליזום, לחזר וכד', אבל זה לא אומר שנשים רווקות לא יכולות ולא צריכות לעשות כלום ורק לחכות (גם (ואולי דווקא) בגיל צעיר (שנות העשרים)). ראו כמה שנים הבלוג הזה קיים וכמה דלה ההיענות והפניות מצד בחורות. בסעודיה בקרוב יותר לנשים לנהוג... אז אני, להבדיל אלפי הבדלות..., מרשה לבת-זוג מתאימה לשלוח לי אי-מייל כדי שנוכל להכיר. בנות, בבקשה להתעורר! גם לטובתכן אתן! זה כפשוטו עניין של חיים (ילדים שנולדים או לא נולדים - זה חיים!). תודה.

 

הוכחות קצה (האלכסון של קנטור וקיום אלוהים)

בשנה הראשונה ללימודי התואר שלי (מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת ת"א, מזמן-מזמן..) בקורס "מבוא לתורת הקבוצות" (לא מצאתי קורס כזה בתוכנית הלימודים הנוכחית לתואר הנ"ל, גם לא היה קורס "מתמטיקה בדידה" בתקופתי (כפי שיש כיום), אבל הנושאים נלמדו בקורסים שונים) למדנו הוכחה של מתמטיקאי ידוע בשם קנטור לטענה מסויימת שדנה בהשוואה בין שתי עוצמות שונות (עוצמות הן מידות "הגודל" של אין-סופים שונים). אפשר (ומומלץ למי שמתעניין/ת) לקרוא על ההוכחה בויקיפדיה בערך "האלכסון של קנטור".

 

מצד אחד יש יופי מסויים בהוכחה, אבל אני זוכר שלא לגמרי התחברתי אליה וספק מסויים קינן בי כשנחשפתי לה לראשונה. בחיפוש ברשת גילית, כצפוי, שאינני יחיד עם אותו ספק (ראו למשל כאן).

 

בעזרת שיטת האלכסון הנ"ל מנסה קנטור להראות שהקטע (0,1) (כל המספרים הממשיים בין 0 ל1, לא כולל 0 ולא כולל 1) לא ניתן למניה, כלומר בלשון מתמטית לא ניתן ליצור התאמה חד-חד-ערכית (חח"ע) מהמספרים הטבעים (...,1,2,3) על מספרי הקטע הנ"ל. "על" פירושו שהמניה מכסה את כל המספרים בקטע, כלומר שאם ינתן לנו כל מספר בקטע הנ"ל תמיד קיים עבורו במניה מספר טבעי (אחד ויחיד, בגלל החח"ע) שמונה אותו.

 

בשיטת האלכסון הנ"ל קנטור מניח בדרך השלילה שקיימת מניה למספרי הקטע הממשי (0,1) ומראה דרך לבנות מספר חדש שלכאורה לא מופיע במניה הזאת (לכן המניה הנ"ל לא "על"). הבעיה, לעניות דעתי, בהוכחה הזאת היא האינסופיות. למשל בערך בויקיפדיה מציינים שמהמניה הנ"ל מסירים את המספרים שמסתיימים ב- ...9999 (למשל...0.779999999, ("..." פרושו עוד 9-יות, עד אינסוף) ראו הערך ...0.999) כי הם, לטענתם, ייצוג של מספר זהה (כלומר למשל 0.78=...0.7799999). אלו מספרים זהים -באינסוף- אבל בכל שלב סופי (של הוספת סיפרה עשרונית 9 מימין) הם -שונים-.

 

וזו בעצם הנקודה, אמנם בכל שלב -סופי- המספר שקנטור בונה שונה מכל אלו שהופיעו במניה, אבל ככל שבנית המספר מתמשכת כך יכולים להיות מספרים שקרובים יותר ויותר למספר הזה (וב"אינסוף" לכאורה אף שווים לו). כלומר ההוכחה, לפחות להשקפתי, כשלעצמה לא מוכיחה את טענתה ב"אינסוף" וכאן מדובר בדיוק באינסוף... אגב, אינני טוען שהטענה שעוצמת הממשיים גדולה מעוצמת הטבעיים היא לא נכונה, אלא רק שיש לי בעיה עם ההוכחה הספציפית הזאת. חישבו על זה קצת.

 

אם נשתמש בסימון של הערך לעיל בויקיפדיה, אז המספר שקנטור בונה בהוכחה הנ"ל הוא:

...  r = 0 . r1  r2  r3

או בכל שלב n-י של בניתו:  r(n) = 0 . r1 r2  ...   rn.

נבנה באופן דומה (למעט הסיפרה ה n-ית ששונה) מספר s, ע"י: s(n) = 0 . r1 r2  ...  rn-1  dn, כאשר dn מוגדרת כ-0 אם rn שונה מאפס או 1 אחרת, לכן s(n) שונה מ r(n) לכל n.

s(n) שייך לקטע הנ"ל לכל n, לכן הוא (/הם) יכול להופיע במניה ההיפותטית הנ"ל, אבל כש-n שואף לאינסוף r(n) = s(n)  או r = s בסתירה לכך שמניה כנ"ל חייבת לא לכלול את r.


ולמשהו אחר: אחת הטענות של אתאיסטים היא שאפשר, לא בקושי רב, להוכיח שאלוהים לכאורה לא קיים (מיד אציין כיצד). אני טוען ש(כמעט) אף אחד (לפחות כרגע) לא יכול להוכיח קיום או אי-קיום של אלוהים (אגב, חלק עקרוני בשאלה הוא מה מהות האלוהות. לפני שנגדיר מהו אלוהים לא נוכל בכלל לדון ברצינות בעניין קיומו או אי-קיומו).

 

טענת האתאיסטים לעיל היא כזאת: נניח, על דרך השלילה (לשיטתם) שאלוהים קיים. אם קיים אז הוא כל יכול. עתה נשאל: האם אלוהים יכול לברוא סלע שאינו יכול להרימו? כפי שנראה מיד נקבל סתירה ולכן ינבע (לכאורה) שההנחה שאלוהים קיים היתה מוטעית.

יש כאן שני מקרים:

א. נניח שאלוהים כן יכול לברוא סלע שאינו יכול הרימו. במקרה כזה הוא לא יכול להרימו, לכן הוא לא כל יכול.

ב. נניח שאלוהים לא יכול לברוא סלע כזה, כי אז שוב אלוהים לא כל יכול.

מ.ש.ל.

 

הבעיה בטענה הנ"ל היא ראשית שקיום אלוהים לא בהכרח קשור בהיותו "כל יכול". בתורה למשל לא כתוב בשום מקום שאלוהים הוא כל יכול (רמז, ראו סיפור סדום בתורה, בראשית פרק י"ח, פסוק י"א: "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה". אם אלוהים היה כל יכול, לא היה צריך לכאורה "לרדת ולראות", כי כחלק מ"כל יכול" היה צריך להיות גם "כל יודע"),

 

אבל הנקודה המרכזית שאני רוצה להדגיש בהקשר של הפיסקה הזאת היא שמקרה קצה לא מוכיח את מה שקורה ב"מסה הגדולה", כלומר גם אם נקבל כנכונה את ההוכחה עם הסלע, זה לא אומר שאלוהים (בהנחה שקיים) לא יכול הרבה יותר מכל יצור אנושי. מקרה הסלע הוא "מקרה שפה" או "מקרה קצה". הוא מצב קיצוני, הסתירה בו מובנית כבר בשאלה.

 

באופן דומה (אם כי, אולי מהכיוון ההפוך) האלכסון של קנטור מראה משהו שקיים במקרה הסופי, אבל לא בהכרח באינסוף. שתי ההוכחות הנ"ל בעייתיות לטעמי ואני מקווה שהצלחתי להסביר מדוע.

 

השפעת המשקל העצמי שלי על העדפת בת-זוג

מאז שאני זוכר את עצמי נמשכתי לנשים מלאות, לכן אני משער שזה משהו גנטי שכזה... אף אחד/ת לא חינך אותי לאהוב מראה מלא אצל בחורה (ב"מלא" אני לא מתכוון ל"סתם" מלא, אלא ל"מלא-נשי"). להיפך, מה שלכאורה נחשב במדיה ל-'יפה' או 'אידאלי' הוא פחות-או-יותר מראה רזה.

 

having said that, שמתי לב שכשאני מוריד במשקל (בעקבות דיאטה. לאחרונה הישלתי 5 ק"ג. התירוץ הרישמי שלי הוא סובב ת"א באופניים, כך קל לי יותר לטפס במעט עליות שיש שם... אבל זה סתם היה תירוץ (/תמריץ) עבורי כדי להשיג מטרה) אז יש לי גם נטייה -קלה- (לא דרמטית!) להוריד מ'משקלה' של הבחורה האידאלית שלי (למרות שאין באמת אחת כזאת, או מודל אחד כזה).

 

אני יכול לנסות להסביר את זה בכל מיני דרכים. אחד ההסברים שחשבתי עליהם הוא חיידקים... אה? כן, כן. לפי הכתבה הזאת שינוי המזון יכול לשנות את הרכב החיידקים במעיים. לפי הכתבה הזאת (לפחות לפי הכותרת) חיידקים יכולים להשפיע על חיי האהבה של פלוני/ת ולפי המחקר הזה פלורת חיידקי המעיים יכולה להעיד על העדפה מינית (סטיירטית או לא). די מדהים כשחושבים על זה...

 

חשבתי לכן... שאולי אני צריך להצר לבחורה בציור את הטוסיק... קריצה (רק קצת!) אבל לא... אולי בהזדמנות אצייר עוד ציור של בחורה לדוגמא, סתם כדי לגוון ולתרגל את "כישורי" הציור שלי.

 

אגב, יש עוד אפשרות שקשורה להעדפה למראה מלא. נטען שגברים לחוצים מעדיפים יותר נשים מלאות (כמוסבר למשל כאן). האם הירידה ב5 ק"ג עשתה אותי יותר רגוע?...קול  בכל אופן אני עדיין מעדיף מראה מלא/שמן אצל בחורה (בתנאי כאמור שהוא "מלא-נשי" כפי שפרטתי כאן), כך שאין לבחורות הרזות מה לדאוג...קריצה אני לא אחזר אחריהן.. לזה יש מספיק גברים אחרים... שזה הרוב, לא?

 

אני פסימי?

אני זוכר שראיתי פעם תמונה שלי בגיל 6+, כנראה תחילת כיתה א' (אגב אז אני חושב שזה הגיל היחידי שלא הייתי מלא..) בשחור לבן, שבה אני נראה עומד עם חבר וחברה לכיתה. גם החבר וגם החברה מחייכים ואני נראה עם "חיוך" מאולץ כזה או שמא "חיוך קצת חמוץ" שכזה... אוף

 

יש לי חבר שטוען שאני דווקא אופטימי, אבל לא פעם כשאני מגיע לתרחיש מסויים יש לי נטייה לראות את ה-worst case scenario, כלומר את המצב הגרוע ביותר.

 

כך קרתה לי לא מזמן תקלה באיזה מכשיר והייתי בטוח שהוא הלך לו... אבל תיקון פשוט ולא יקר יחסית החזיר אותו לפעילות תקינה (אני נזכר כעת בפוסט שכתבתי בזמנו על תקלות).

 

אני מניח שהפסימיות הזאת (בהנחה שאכן היא כזאת) יכולה להיות קשורה להיותי רווק. למה כוונתי? אני נזכר כרגע במקרה שקרה לי אי שם במהלך שנות התשעים. יום שישי בצהריים ואני נוסע במכוניתי לבית הורי ופתאום במדרכה מולי עוברת בחורה יפיפיה עם שדיים ממש ענקיים. אמנם היא הלכה עם ז'קט כזה (וזה היה כמדומני בקיץ) אבל מתחתיו היתה חולצה דקה ומחשוף, כך שהיה אפשר לראות את החזה שבפירוש היה ענק.

 

איכשהו מצאתי חניה קרוב לשם (דבר בעייתי בת"א) ורצתי מיד לאזור שבו עברה. הצלחתי להגיע אליה ושאלתי משהו. היא השפילה מבט, לא חייכה (אפילו עשתה מבט של קצת "מוטרדת") והפנתה את השאלה לבחורה שהלכה יחד איתה. אני אוטומטית פרשתי את זה כחוסר עניין בי והתחלתי ללכת. אז חברתה קראה לי "רגע... התשובה למה ששאלת היא (נניח) XYZ" והיא חייכה אלי. אני פרשתי את המבט המושפל כחוסר עניין, אבל בדיעבד, לאחר שקראתי קצת בנושא, ייתכן שפשוט היתה כאן ביישנות, לחילופין מה שנקרא submissiveness ("כניעות"?). הנה מקרה שפרשנות שלילית של מצב עלולה להכתיב פעולה (אי-פעולה במקרה זה) ולכן את התוצאה.

 

יש כאן גם עניין של דיוק בתפיסת המציאות. אנחנו, בהכללה, מוגבלים ביכולת שלנו להבין ולחזות את כל מה שקורה סביבנו, אבל ככל שאדם חכם יותר ובעל ניסיון כך הוא (/היא) יכול לראות את העולם נכון יותר, לא בפסימיות יתר ולא באופטימיות יתר.

 

יחד עם זאת, יש בהחלט הגיון מה בראיית עולם פסימית, כלומר להתכונן לתרחישים גרועים. ייתכן שזה עדיף על עודף אופטימיות ושאננות. מה שמתיישב עם מה שנכתב בכתבה הזו, כלומר שאנשים פסימיים, כך נטען, חיים יותר שנים.


שימו לב לפלסטיק

אני נזהר כשאני כותב בנושא שאינני מבין בו מספיק, אבל כבר קראתי ויותר מפעם שצריך לשים לב לסכנות שעלולות להתרחש משימוש של מוצרי פלסטיק כאריזות למזון או שתיה (זה גם תלוי בסוג הפלסטיק ואופן השימוש בו (חום, שימוש חוזר וכד')) אבל כשמומחים, כמו בכתבה הזאת טוענים שצריך לשים לב, אז אני לפחות נוטה להתיישר איתם. אני -משער- שנזק לא נגרם משימוש חד-פעמי, אבל נזק, אולי בדומה לקרינה, עלול להיות מצטבר.

 

החלטתי לכתוב בנושא, אחרי שקראתי איזה טוקבק שהתייחס למספר שמופיע בתחתית אריזה של בקבוק פלסטיק מסויים. מסתבר (והאמת שכבר ידעתי את זה בעבר, אבל לא התייחסתי לזה יותר מידי) שבתחתית אריזות פלסטיק רבות טבועה סיפרה בין 1 ל-7 שמוקפת במעין משולש. המספר נועד כנראה לצורך סיווג האריזה למיחזור, אבל מסתבר שאפשר ללמוד מכך עוד דברים.

 

אם תחפשו ברשת ודאי תמצאו על כך הרבה מאמרים. אני מצאתי למשל את זה (מאתר אוסטרלי, באנגלית) שנראה לי שסוקר את הנושא טוב.

 

לאחרונה התחלתי להכין חומוס בעצמי. אמנם זה טיפה טירחה (למשל להשרות את גרגרי החומוס, לבשל, לערבל ולתבלן) אבל עם הניסיונות אני הולך ומשתפר גם בטעם וגם במירקם והתוצאה מצויינת וטעימה. כמובן שאני שומר את החומוס במקרר בכלי עשוי מזכוכית או נירוסטה, לא בפלסטיק. יתרון נוסף חשוב, זה ללא חומרי שימור.

 

זה גם מזכיר לי שאי שם בשנות התשעים היה נמכר במרכולים יוגורט מצויין באריזה מזכוכית, אבל המיזם לא הצליח כנראה(?) בגלל תחרות מיצרנים גדולים יותר. אם היה משווק היום יוגורט במיכל מזכוכית, הייתי קונה אותו. לתשומת לב היצרנים, אם הם מתחשבים בדעתי...

 

אז בקיצור, שימו לב לפלסטיק...

 

   

מחפש בחורה שמנה או מלאה ומאוד נשית (למטרה רצינית בלבד)

כדי לתת כיוון כללי של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי, ציירתי את הציור הבא. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב) ושזה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי כאן (בגלישה מסלולר נא לבחור דווקא בגירסה לא סלולרית). עלי כתבתי כאן (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא TZACHY10@GMAIL.COM.

 



כמה שירים עוד?...

 

 

 

"מילות אהבה" בביצוע החיפושיות. במקור שיר של באדי הולי:

 

 

לילה טוב וגמר חתימה טובה [1] לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.

 

[1] - מסתבר שלפחות לפי הכתוב כאן (אתר של חב"ד), רק אחרי יום כיפור (ועד "הושענה רבא", שביעי של סוכות) יש לברך "גמר חתימה טובה", כמו שרבים נוהגים דווקא לפני כיפור... אבל לפי זה כנראה גם עניין עדתי.

נ.ב. למרות שאישית אני יותר מתייחס לכתוב בתורה (שבכתב) ופחות לכל השאר (כוונתי לתושב"ע) ושם, כמדומני, כלל לא מוזכר עניין הכתיבה, החתימה וכיו"ב, רק עניין הכיפור, עינוי הגוף, אי עשיית המלאכה וכד'.

נ.ב.ב צום יום הכיפורים (צום מלא) עבר עלי הפעם די בקלות. אולי בגלל שאני בכושר יותר טוב? או שפשוט אכלתי נכון ושתיתי הרבה מים ממש לפני הצום?

נכתב על ידי , 1/10/2017 00:02   בקטגוריות אהבה ויחסים  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עוד לא נשוי ב-7/10/2017 20:02
 





Avatarכינוי: 

בן: 56




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , דייטינג
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעוד לא נשוי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עוד לא נשוי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ