לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מה שלא הורג מחשל, ומה שהורג מחשל את אמא.

Avatarכינוי:  Sweet Reminiscence

בת: 25

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2016

הדברים הקטנים שנחשבים


אם אני צריכה לבחור תקופה, שהיא לגמרי תקופת שפל בחיי, זה יהיה בתיכון. בדגש על יא'-יב'

הפסקתי לרקוד אז השמנתי... מאוד. גרתי לבד עם אימא שלי והרגשתי בודדה, כמו שרק בת יחידה במשפחה חד הורית בלי משפחה נוספת בארץ יכולה להרגיש. לא היו לי ארוחות שישי ולא ארוחות חג ולא טיולים בנחל פרט עם עצירה לחומוס בסוף בימי שבת, ואפילו שאף אחד לא ידע זה עשה אותי עצובה. מאוד. התחברתי עם חברים שהם יותר מדי כמוני, AKA אנשים שסתם מסתובבים ברחובות העיר או יושבים בבית ריק של אחד מאיתנו. לא אנשים שחיפשו באותה תקופה לחוות ולהתפתח ולעשות דברים מגניבים של תיכוניסטים.  רבתי עם אימא שלי מאוד חזק, כל הזמן. מתוך מרדנות או דיכאון או אלוהים יודע למה הפסקתי לגמרי להשקיע בלימודים. באופן כללי, נכנסתי לפייז הזה שבו אני מנסה להיות הכי שונה והכי לא כמו כולם, אז כל דבר נורמטיבי שמעניין ומטריד בני 16-17 כמו מיונים לצה"ל, רישיון נהיגה, טיול בחו"ל לפני צבא, טיולים שנתיים, מסע לפולין, וכיף כללי - לא עניין אותי. עניין אותי בעיקר שנאה עצמית ורחמים עצמיים. וספרים ומוסיקה. אבל זהו.

לא ניסיתי לעשות את הסביבה שלי או את עצמי יותר יפה, אני אפילו לא  יודעת למה. אולי זה הרגיש לי חסר סיכוי כי אני ממילא כ"כ רחוקה מזה. אולי סתם חוסר הכוח הכללי שהיה לי באותה תקופה לעשות כל שינוי שהוא בחיים.  

לקראת סוף התיכון התחלתי לצאת מזה. לא יודעת למה, אולי סתם התבגרות טבעית. ופתאום היה לי כוח לעשות את עצמי ואת הסביבה שלי טיפה יפה יותר. להשקיע טיפה יותר בבגדים, ונעליים, ובבושם, ובפינה שלי בצבא. אני לא יודעת למה מרדף אחר יופי נחשב משהו כזה שטחי. תכל'ס זה ממש כיף להרגיש יפה ולהיות מוקפת במשהו יפה. כשאני רואה בן אדם שלא איכפת לו בכלל איך הוא או הסביבה שלו נראים, אני קצת מרחמת עליו. כי זה תמיד מרגיש לי כאילו זה בא מייאוש כלשהו, מעייפות כללית מהכל, כשכבר לא רואים טעם בשום דבר ואפילו בדברים הכי בסיסיים בחיים. אני זוכרת שפעם חשבתי שזה דיי בולשיט כל הקטע הזה של "תשקיע יותר בעצמך ובסביבה שלך ותהיה מאושר", נשמע כמו פרופוגנדה של אימהות לגרום לך לנקות את החדר, אבל וואלה זה הכי נכון בעולם.

זה הדברים הכי קטנים בחיים שעושים אותך מאושר ושומרים אותך מעל המים במהלך שגרת יומיום.

להתעורר בתוך מצעים נקיים, לשתות קפה בדיוק בטעם שאני אוהבת, לצאת לעבודה עם תיק חדש ויפה, לחזור הביתה לבית נוח וטיפה מקושט, לשתות תה מכוס חמודה, להשקיע ממש בהכנת אוכל ליום שישי, להתעכב על בחירת בגדים ונעליים, לעשות טיול קצר במקום יפה...

-

אני לא יודעת איזו אימא אני אהיה, ואיזו משפחה נקים עבור הילדים שלנו.

אני ממש מקווה להיות מההורים שדווקא מראים לילדים שלהם את כל ההנאה בדברים הקטנים האלו, שתעודד את הילד שלה כן להיות אקטיבי ולהתעניין ולהתנסות ולחוות, ולשאוף ולנסות. ממש מקווה שהבית שלנו יהיה מהבתים הנעימים האלו שתמיד רואים בסרטים עם הארוחות הקולניות בשישי בערב, ומשחקים בחצר בערב רנדומאלי, וטיולים בארץ ובחו"ל. וכמה שיותר רוגע, וכמה שפחות איבוד עשתונות. הו, בבקשה שאני אהיה האימא הזאת שלא מאבדת עשתונות.

 

נכתב על ידי Sweet Reminiscence , 27/8/2016 15:06   בקטגוריות צבא, אופטימי, אני, הרהורים, הורים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Sweet Reminiscence ב-27/8/2016 18:24
 



25th birthday's resolutions


וואו אני בת 25.

אני לא יודעת אם להרגיש גאה בעצמי על איך שהתקדמתי ב5 השנים האחרונות, או להרגיש קצת נבוכה שאני בת 25 ואין לי שום דבר.

מצד אחד, 25 נשמע כזה מבוגר, כזה בוגר, כזה עצמאי ואני כ"כ רחוקה מזה. אין לי תואר, או משפחה (ואפילו לא חבר), אין לי הכנסה קבועה, אוטו, אין לי חסכונות. ייקח לפחות עוד שנתיים עד שאני כן אהיה עצמאית, ואתחיל ממש לחסוך לקראת העתיד.

מצד שני אני בת 25, ואני התגברתי על הרבה דברים דפוקים, על הרבה מחשבות דפוקות. אנשים שאני מכירה מהתיכון מזכירים לי את זה כל הזמן.

 

אני זוכרת שכשהאקס שלי נפרד ממני, לפני שנתיים וחצי הרגשתי שהלב שלי נשבר ל1000 חתיכות קטנות. אבל אחרי שהפסיק לכאוב לי נשבעתי לעצמי שאני מנצלת את זה כדי ללמוד מזה ולהפוך לבן אדם יותר טוב מכל מיני בחינות. שאני אהיה יותר יפה ויותר מאופקת ויותר כיפית. שיהיו לי יותר חוויות.

כשאני מסתכלת אחורה, אני חושבת שהצלחתי ברמה זו או אחרת. באיזשהו אופן, למרות שדווקא עברו שנתיים וחצי, אני מרגישה אפילו יותר צעירה. 

מבחינת בגדים, ומבחינת מה שאני עושה בשעות הפנאי, ומבחינת האנשים שמקיפים אותי.

וכמה שזה יישמע נדוש ולא אמיתי, אבל כנראה שהמשפטים על "הכל לטובה" באמת נכונים, לפחות במקרה הזה לגביי.

כי כמה שהיה לי כואב בימים (טוב, חודשים) הראשונים שאחרי הפרידה, אני יודעת שאני לא הייתי נהנית ככה מהשנתיים האחרונות אילו עדיין הייתי איתו.

 

לשנה הבאה:

 להתנסות לפחות במשהו אחד שפחדתי לעשות, אבל תמיד הפריע לי שאף פעם לא עשיתי אותו. כמו צניחה חופשית, בנג'י, או גטאווי של כמה ימים לבדי-

ללמוד להיות יותר מסודרת ומתכוננת עם המשימות וחיי היומיום שלי-

להתרגל יותר לעקבים-

לשפר את הממוצע שלי לממוצע נורמאלי שלא מביך להגיש אותו בקו"ח, כדי שאוכל להתחיל לחפש עבודה של "גדולים", עבודה בתחום-

 

 

 




נכתב על ידי Sweet Reminiscence , 23/8/2016 00:35   בקטגוריות עבודה, תמונות, קיץ, חיי היום יום  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קים ב-27/8/2016 17:32
 





53,755
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , החנונים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSweet Reminiscence אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Sweet Reminiscence ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ