לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מה שלא הורג מחשל, ומה שהורג מחשל את אמא.

Avatarכינוי:  Sweet Reminiscence

בת: 24

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2016

תסכול של אמצע הלילה


כבר מאוחר בלילה ואני לא נרדמת.

אני גם לא מרוכזת.

אני בדיוק במצב המבאס הזה שאתה לא מספיק עייף כדי להירדם אבל לא מספיק עירני כדי לעשות משהו מועיל עם עצמך.

-

אני לא יודעת למה אני לא רגועה, אני לא יודעת למה אני לא מסופקת. כבר תקופה ממש ארוכה שאני מתעוררת עם הרגשה כבדה בחזה. וכשאני אומרת הרבה זמן אני מתכוונת לחודשים. אני עושה כל דבר כיפי שאפשר. מטיילת, נוסעת לים, הולכת למסיבות, יושבת עם חברים, פאנג'ויה, ימי סטודנט, מסיבות בריכה, סרטים, פאבים, סטנדאפ, אוכל בחוץ, ספורט, סדרות, שופינג.

אבל אני לא מאושרת, ואני לא רגועה, ואני בעיקר מרגישה... חוסר. כאילו שום דבר לא מספיק.

מחייכת הכי יפה שאפשר בתמונות. בחורה יפה עם שיזוף ושפתון אדום. עם שמלה ומשקפי שמש. עם כפכפים וצמיד על הרגל. עם חברים ובירה.

כמעט כל מה שרציתי, וזה לא מספיק.

 

אני גם לא מרגישה אומללות. זה לא דיכאון, אני לא בוכה בלילות.

זו פשוט אותה תחושה של חוסר סיפוק ואושר כללי, יציבה לאורך זמן, ונמאס לי ממנה.

בא לי להתרגש, לצפות, לשמוח, להרגיש שוב איך בית החזה שלי מאיים להתפוצץ מאושר.

בא לי רוגע ושלווה.

בא לי להרגיש שלמה. 

 

אבל אני לא יודעת איך מגיעים לזה, ועובדתית אני פשוט לא מצליחה.

אני יכולה להרוויח כסף, אני יכולה ללמוד למבחן, אני יכולה לעשות קעקוע, לקנות בגד חדש.

אבל אני לא יכולה להרגיש שטוב לי, להרגיש פשוט מרוצה במקום שבו אני נמצאת, וזה משגע אותי.

 

זה כאילו אני תחת נטל תמידי. לא כבד מדי, אבל כזה שלא מרפה.

כאילו אני תחת כוח כלשהו שאני רק מחכה להשתחרר ממנו.

כאילו יש מעליי שכבת פוליאתילן שמטשטשת כל מה שטוב בעולם שבחוץ.

את השמש, את הרוח, את הריחות והטעמים, את הרגשות.

 

האם ככה הולכים החיים שלי להיראות לעד? במרדף תמידי אחרי משהו שלדעתי עוד לא השגתי? אני לא אהנה מתישהו, וארגיש פשוט סיפוק? 

יש 10001 מדריכים בכל מדיה אפשרית שמלמדת אותך איך להיות מצליח יותר.

אבל איפה לומדים איך להיות מאושר יותר?

 

-

 

היום חזרתי מבואסת מהלימודים, וישבתי לאכול עם השותף שלי ארוחת ערב. הוא שאל אותי מה נסגר איתי ועניתי לו בערך, שאני פוחדת שאנשים רואים בי מישהי שלא שווה להשקיע בה. מה שבעצם חשבתי זה שאני פוחדת שאנשים רואים בי את מה שאני רואה בעצמי.

הוא אמר לי שלא, שלדעתו אני מצחיקה ומפרגנת ומשקיעה ושפויה, ומישהי שאנשים בהחלט רואים בה מישהי ששווה להשקיע בה. הקשבתי למילים שלו ואני מתה להאמין בהן. אבל אני פשוט לא מצליחה להפנים אותן באמת. להרגיש אותן.

לפחות 5 אנשים אמרו לי דברים דומים בחודש האחרון. על זה שאני בן אדם שהם רוצים לשמור עליו בחיים שלהם, שאני חשובה, שאני מגניבה או יפה.

ואני מתה להאמין לכולם ואני עדיין פשוט לא מצליחה להרגיש את זה.

כאילו יש כבל מנותק בין החלק הרציונאלי במוח שלי, האחראי על עיבוד יבש של מידע, לחלק ההורמונאלי במוח שלי, לחלק של הרגשות. 

 

-

 

אז השאלה הנשאלת היא: מה עושים כדי להיות מאושר? 


נכתב על ידי Sweet Reminiscence , 22/6/2016 01:30   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, רגשות, קיץ  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Sweet Reminiscence ב-25/6/2016 18:33
 



הפכפך


לרקוד ממש משפר את המצברוח, גם כשאני מרגישה דיי על הפנים. 

ז"א, אולי כל כושר משפר את המצברוח, אבל ספציפית לרקוד אני אוהבת.

מתישהו, בטווח שבין 3 ל7 שנים אני כתבתי כאן בבלוג הזה שאני רוצה לחזור לרקוד, ועכשיו כשחזרתי אני מרגישה יותר טוב.

 

ובכללי, אני זוכרת שכל מה שרציתי לפני 4 שנים היה שמלה צמודה ופרחונית, משקפי שמש, לחזור לרקוד, שיהיה לי עם מי ללכת לחוף הים.

רציתי בירות וחיוכים ושיזוף ולילות ארוכים ולהרזות. 

ועכשיו כשהשגתי את זה ועוד הרבה דברים אחרים שרציתי אני מרגישה קצת מסופקת, למרות שרק לפני שעתיים הרגשתי די זוועה.

 

אבל... מותר לי להתגאות גם, במיוחד אם זה במקום די פרטי. מותר לי לשמוח על ההתקדמות שעשיתי אפילו אם היא עדיין לא שלמה.

לשמוח על כמה השתניתי ומצאתי דרך למצות את העולם ואת שנות העשרים שלי בצורה יותר טובה. לשמוח על שפתון חדש ואדום שקניתי רק ב15 שקלים והוא יושב טוב. על נעלי עקב ועל הוויאנס. על צמיד לרגל. על קעקוע מוצלח. על אבטיח בים. על ישיבה עם בירות וחטיפים ב11 בבוקר לפני מסיבת בריכה, על מסיבות בריכה, על ההמבורגר או הפלאפל שזורמים לאכול אחרי מסיבת בריכה.

 

ומותר לי להסתכל על חברים שהיו לי בתיכון (חלקם עדיין חברים שלי ברמה זו או אחרת) ולראות כמה השתניתי, כמה אני שונה מהם. ולהיות שמחה על זה, כי אני יודעת שהתגברתי על הרבה מחסומים.

 

-

 

ראיתי מלא סדרות טובות לאחרונה:

ג'סיקה ג'ונס, דרדביל, ויקינגים.

 

תקופת מבחנים מ-ע-כ-ש-י-ו. ולא בא לי. איך היא מגיעה כל כך מהר, איך??? 

בא לי להיות כבר אחרי.

 

בתוכנית לחופשת סמסטר:

- לנהוג

- לרדת לאילת להוציא רישיון צלילה

- ללכת לים. הרבה

- גיחה לחו"ל

- ספרים וסדרות ואיך שהמצב נראה עכשיו - ללמוד למועדי ב' =\

 

 

מממ... יאללה... ביי.

 



 

נ.ב. בא לי שהיומולדת שלי יגיע כבר, כי ביומולדת תמיד מרגישים שלאנשים איכפת ממך.

נכתב על ידי Sweet Reminiscence , 13/6/2016 21:45   בקטגוריות אופטימי, קיץ, הרהורים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Sweet Reminiscence ב-15/6/2016 02:03
 





53,621
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , החנונים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSweet Reminiscence אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Sweet Reminiscence ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ