לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מה שלא הורג מחשל, ומה שהורג מחשל את אמא.

Avatarכינוי:  Sweet Reminiscence

בת: 24

MSN: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2016

Cause baby, tonight, we're beautiful now



 


I see what you're wearing, there's nothing beneath it
Forgive me for staring, forgive me for breathing
We might not know why, we might not know how
But baby, tonight, we're beautiful now

We might not know why, we might not know how
But baby, tonight, we're beautiful now
We'll light up the sky, we'll open the clouds
Cause baby, tonight, we're beautiful now, we're beautiful

 

 

 

-

 

 

יש לי סוד קטן ואני לא יכולה לספר אותו לאף אחד שנמצא בסביבה שלי. וזה מוזר קצת.

 

אני רוצה חופשה במדינה רחוקה, אני רוצה סופ"ש זריז באירופה, אני רוצה לשתות יין על המרפסת, אני רוצה לשתות בירה על חוף הים, אני רוצה כבר לעשות את הקעקוע שלי ואין לי זמן, אני רוצה ללמוד להכין ולקשט עוגיות בצורה מגניבה כמו במדריכי יוטוב, אני רוצה ספא, אני רוצה לטייל בדרום ובצפון, אני רוצה סתם יום כיף בחיפה, אני רוצה להצטלם ממש יפה כדי להחליף תמונת פרופיל, אני רוצה להתלבש ממש יפה, ולהתאפר, ולשים עקבים וללכת למסיבה.

 

אני רוצה רגעים יפים ממש בחיים שלי, אבל כרגע אני בתקופת מבחנים ושום דבר יפה ממש לא קורה בחיים שלי,  

אז העתקתי כמה פנטזיות מWEHEARTIT. 

 




















נכתב על ידי Sweet Reminiscence , 13/2/2016 21:51   בקטגוריות אופטימי, תמונות, פנטזיות, אפשר כבר חופשה???  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הרהורים על יופי ואופנה


כשמדובר על שנאה עצמית אני יכולה לתרגל בזה קורסים.

כשמדובר על שנאה עצמית בגלל מראה חיצוני - אני יכולה להיות מרצה מצטיינת. אבל מהמרצים הממש אגדיים. האלו שכל ישראל, בכל האוניברסטאות, בכל החוגים רואה את הוידיאוים שלהם אפילו לאחר מותם... כי הם עד כדי כך אגדיים.

עד גיל 15 הייתי ילדה רזה. מהבנות האלו שאוכלות הכל והרבה אבל נשארות רזות כי הן רוקדות אינטנסיבית. כשעזבתי את הריקודים השמנתי הרבה ובבת אחת. מילדה יפה ורזה נהייתי ילדה... טוב, יופי זה סובייקטיבי, אבל בטוח לא רזה.

פייר? הפריע לי. מאוד. ולא סיפרתי את זה לאנשים, וניסיתי שלא ידעו, אבל עמוק בפנים זה הפריע לי. לא לבשתי חצאיות בלי גרביונים, לא לבשתי גופיות, לא לבשתי מכנס קצר, ולים או לבריכה בבגד ים בטח ובטח שלא הלכתי. היה לי וואנס ובגדים רחבים. בעיקר.

אף פעם לא הייתי בולמית או אנורקטית, ואני זוכרת שמתישהו בגיל 16-17 קצת התחרטתי על עובדה זו.

הרגשתי לא מושכת ולא שווה כלום - כמו שרק ילדה בת 16 שהעלתה 20 ק"ג בשלב הכי קריטי של ההתבגרות שלה - יכולה להרגיש.

בצבא זה קצת התחיל להשתנות לי. ז"א, עדיין הרגשתי מכוערת רצח על מדים, אבל פתאום כשאני מחויבת ללכת עם נעלים צבאיות וטי שירט לבנה מתחת למדים (בקיצור, ללכת כמו גבר) התחלתי דווקא ממש לאהוב לא להיראות כמו גבר. פתאום התחלתי לאהוב מגפיים, ולק, ותכשיטים. פתאום כשבחום של 40 מעלות אני חייבת ללכת על א', אני התחלתי לפנטז על כפכפים וגופיה ושירטס כמה שיותר קצר, ולא הבנתי איך הייתי כ"כ מטומטמת שמרצוני החופשי הלכתי בקיץ הארצישראלי עם מכנסי דגמ"ח, חולצת טי שירט מעל גופיה ועוד נעלי וואנס מעל כל זה.

מאז ועד היום זרמו הרבה מים בנהר. הרזיתי קצת, קניתי אינספור בגדים ונעליים ואקססוריז שילכו עם הבגדים והנעליים.

עכשיו קיץ זה רק שירטס או שמלה דקיקה בשבילי, עכשיו זה לא מבאס אותי לצאת לפאבים ומסיבות עם בנות כי אני לא מרגישה הכי מכוערת. קיבלתי ים פידבקים חיוביים בדמות בחורים שהתחילו איתי או חברים שאמרו שאני יפה. בעצם, אפשר לומר שהשתניתי מלא בכל תחום אפשרי, חוץ מדבר אחד.

אני לא למדתי לאהוב את עצמי.

וכל הבחורים שהתחילו איתי לא הצליחו לשנות את זה. וכל הפעמים שהגיבו לי "יפההההה" לתמונה בפייסבוק לא הצליחו לשנות את זה.

כי לקנות 2 חולצות באייץ'אנדאם זה קל. לשנות תספורת ולעשות קעקוע זה קל. להזמין ים עגילים מאיביי זה קל. להרזות טיפה זה מעט פחות קל, אבל בהחלט אפשרי.

הקושי האמיתי הוא לשנות את תפיסת העולם שלך, הוא להסתכל במראה ולאהוב את עצמך. זה לא להתרגש מכל תמונה שיוצאת קצת לא טוב, זה לא להתפלא כל פעם כשמתחילים איתך ולחשוב "למה לעזאזל שהוא יהיה בקטע שלי בכלל".

 

 

ואני שואלת את עצמי, מתי בכלל התפיסה שלנו על יופי נהייתי כזאת מעוותת שדוגמנית במידה 40 נחשבת פלוס סייז. 40! זאת פאקינג המידה שלי, בחורה ששוקלת 60 ק"ג, ועם כל השיפוטיות העצמית שלי, אני באמת לא מבינה באיזו סקאלה חולנית זה נחשב פלוס סייז. מתי הרעבה עצמית נהייתה הדבר הכי סקסי ביקום, מתי צלעות בולטות בטירוף נהיו דרישה הכרחית על מנת לדגמן הלבשה תחתונה? ממתי נועה תשבי ואיילת זוארץ לא יפות מספיק?

קראתי לפני כמה ימים על דיאטה של דוגמניות בויקטוריה סיקרט או משהו כזה, שהיא סופר יקרה והכל כי הפואנטה שלה זה שזה אוכל, תה ומים חצי מהונדסים כך שמלאכול בייגלה, כיסון ונודלס ליום שלם יספיקו לבן אדם כדי להתאמן כמו אתלט ולהיות אקטיבי. בייגלה, כיסון ונודלס. לכל היום. כל יום.

איך הדברים האלו תופסים כ"כ חזק בעולם האופנה?

אז לרוב הגברים לא באמת איכפת אם בחורה שוקלת 5 ק"ג יותר או פחות, ורוב הגברים הנורמאלים יעדיפו גם בחורה אמיתית. אחת עם אישיות, שמנהלת אורח חיים של בנאדם אמיתי. ונשים, ברובן, סובלות מדימוי עצמי נמוך שהן לא מצליחות להיפטר ממנו לא משנה כמה פידביק חיובי הן מקבלות מהסביבה. ועדיין האופנה ממשיכה להכתיב לנו את הקודים הנוקשים והחולים שלה, ואני לא מצליחה להבין למה כולנו נותנים לזה להיכנס לנו כ"כ חזק לראש, ולהכתיב לנו האם וכמה תאהב את עצמך.

 

וגם אני ככה, אני מודה. וזה מפריע לי.

ואני ממש רוצה שמתישהו סתם להיות בריאה ואקטיבית ויפה ופשוט בנאדם אמיתי - יהיה מספיק. בלי לספור קלוריות מפחד לעבור תקרות הזויות של 500 קלוריות ליום. בלי החלוקה הזאת לבנות-עם-צלעות-בולטות ולוזריות שלא הצליחו להשיג את זה. בלי בנות שלא יוצאות לפאנג'ויה או לא הולכות לים, כי הן שוקלות 75 ק"ג ובחורה במשקל הזה לא יכולה להרשות לעצמה לרקוד בבגד ים. פשוט... יופי אמיתי. של בני אדם אמיתיים.

AMEN

 

 

נכתב על ידי Sweet Reminiscence , 1/2/2016 23:30   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





53,001
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , החנונים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSweet Reminiscence אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Sweet Reminiscence ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ