לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  Sweet Reminiscence

בת: 23

MSN: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2015

ביום הסטודנט


היה נחמד.

מסיבה והופעות בערב - מסיבת בריכה בצהריים - עוד מסיבה והופעות בערב.

בערב השני אני הייתי עם חברים מהטכניון, רקדתי. רקדתי הרבה.

בסוף המסיבה, כשכיבו את המוסיקה וכולם התחילו להתפזר, בחור אחד ניגש אליי ואמר שיש לי אנרגיות מטורפות ואני הרמתי לו את המסיבה.

זה היה ממש ממש נחמד לשמוע.

 

נכתב על ידי Sweet Reminiscence , 16/5/2015 21:05   בקטגוריות אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שוברים שתיקה


מYNET .

 

אז קודם כל, אם זוהי תרבות הדיון של חברי הכנסת, נבחרי העם, אנחנו באמת מתפלאים שהסטריאוטיפ על "הישראלי המכוער" נהיה גרוע יותר ויותר?

 

דבר שני, יש קבוצת עדויות בפייסבוק, כנגד "שוברי שתיקה": עדויות של לוחמים שלא התעוררו בהזיות הבוקר.

 

דבר שלישי, ציטוט מהכתבה: "על פי העדויות, העיקרון המנחה היה מינימום סיכון לכוחותינו".

מינימום סיכון לכוחותינו, נאמר בביקורת, ואני שואלת את עצמי באיזה עולם מעוות לנסות להחזיר את החיילים שלך הביתה זה לא מוסרי?!  

אני חושבת שזה שקרים, אני חושבת שמדינת ישראל עושה יותר מדי כדי לא לפגוע באוכלוסיה הפלסתינית, אפילו אם זה מסכן את חיי לוחמינו, וזה צורם לי.

אבל גם אם המצב לא היה כזה, איך זה בדיוק לא מוסרי לנסות להחזיר בכל מחיר לאימא את בנה? לאישה את בעלה? לילד קטן את אביו? הלוחמים האלו הם אנשים שעוזבים את כל החיים שלהם בהולד, מאחורה, ומסכנים את עצמם למען ביטחוננו. לא מגיע להם לדעת שהכי חשוב לנו שיחזרו בחיים? 

הח"כים של מרץ כאלו הזויים, זה פשוט מוזר לי. מרגיש לי כאילו כל אחד שם גדל בבועה תל אביבית ומעולם לא ראה שום דבר אחר. מעולם לא הכיר מישהו שנהרג במלחמה, שנפצע בפיגוע, שהותקף על ידי ערבים בעודו נמצא ברכבת הקלה בירושלים.

שלום ודו קיום הן מילים נורא יפות, וממש קל להאמין בהן כשאוכלים חומוס ביפו, אך קשה פי מיליון להאמין בהן כשמרחקים מעט, לחוף הדולפינריום נגיד.


 

נכתב על ידי Sweet Reminiscence , 13/5/2015 00:59   בקטגוריות שחרור קיטור, צבא, אקטואליה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Omnius ב-13/5/2015 02:07
 



חוקי זוגיות וחוקי תרמודנמיקה


אתמול אני ועוד שתי חברות, נסענו לשבת בים.

אחרי הרבה התלבטויות של מה לעשות, ואיך נגיע, ולמה וכמה, החלטנו לוותר על הפאבים של תל אביב. במקום זאת ישבנו על החוף, עם סושי, למברוסקו, ובמבה. דיברנו, צחקנו, ריכלנו, התמרמרנו על כך שלשלושתנו אין חבר.

השיחה בשלב מסוים נהייתה קצת מדכאת כשהגענו לדבר על כך שאחרי גיל 30, קשה להיכנס להיריון. אני מניחה שאני פחות מוטרדת מזה ובכלל חושבת על זה, כי אני בת 23. נכון, אין לי עדיין ילדים באופק, בעל באופק, ואפילו בחור שהייתי רוצה שיהיה חבר רציני באופק, אבל...שוב, אני בת 23. 

שתי החברות שהייתי איתן בים הן בנות 25 ו26, והן באותו מצב "זוגי" (או יותר נכון, "אי זוגי") כמוני, ואותן זה כבר יותר מטריד.

אני לא כ"כ יודעת מה אני מרגישה בנוגע לכל הנושא הזה. יש המון אנשים מסביבי שנמצאים כבר במערכת יחסים רצינית, של כמה שנים. מהמערכות יחסים האלו שכבר חושבים על חתונה, ומי הילדים יהיו דומים.

 

אני לא אשקר, לפעמים זה חסר לי. האדם הזה להירדם לצידו כל לילה ולהתעורר לצידו כל בוקר. האדם הזה לצאת איתו למסעדה או לקולנוע או לבירה בפאב בכל ערב שבא לצאת אבל החברים לא זורמים. האדם הזה להישאר איתו בבית ולראות סרט במיטה עם ים פופקורן כשאין כוח לצאת. האדם הזה לבשל עבורו ארוחת ערב, האדם שיכין לשניכם קפה בבוקר, האדם הזה לשכור איתו דירה, ולאמץ איתו כלב, ולעשות קניות בסופר, ולתכנן תוכניות לעתיד בזמן שחיים את ההווה בכיף. האדם הזה להתייעץ איתו בנוגע לאיזו חזייה לקנות, האדם הזה שבשבילו אני אקנה קרם גוף בניחוח מסוים, כי אני יודעת שהוא האהוב עליו. האדם הזה לנסות איתו מסעדת שוקולד חדשה, או לסגור צימר בסופ"ש, או לצאת לטיול ספונטני, או לטוס ספונטנית לחו"ל. האדם הזה שלא חייבים, אבל אפשר לעשות איתו ולצידו הכל, או במילים אחרות: החצי השני שלי.

 

מצד שני...זוגיות משנה את האדם, ואין מה לעשות. אם שלושתנו לא היינו רווקות, אלא בזוגיות ארוכת שנים, כנראה ששלושתנו היינו בנות נורא שונות היום. אולי אני הייתי פחות שאפתנית, אולי הייתה פחות עצמאית. אולי לא הייתי מפתחת תחומי עניין שפיתחתי דווקא משום שאני לרוב רווקה.  אולי סתם הייתי נהיית קצת יבשה וגרועה וסנובית. מהבנות האלו שיוצאות לפאב עם חברות אבל רק לאיזה שעתיים - שלוש כי החבר אמור לבוא לישון אצלהן, והן לא שותות יותר מבירה אחת, והן לא מדברות עם אנשים מסביב כי... למה להן? יש להן חבר! 

ואני שמחה להיות מעוצבת בצורה המסוימת הזאת. אני שמחה להיות עצמאית, וספונטנית, וכיפית וזורמת. אני שמחה לצאת לשתות מלא בירה ולרקוד במסיבה עם חברים עד 3-4 לפנות בוקר, שמחה לטייל עם חברים ולגלות מקומות חדשים. שמחה שרוב חיי הסתכלתי על זוגות שנהיו מעפנים ודביקים מהצד, כי אני יודעת מה אני לא רוצה להיות, ואיך אני לא רוצה להתנהג. אני יודעת שאני רוצה להישאר כיפית, ולצאת עם חברים עד מאוחר גם כשאני כן אהיה בזוגיות ארוכה. אני יודעת שאני רוצה לחוות דברים לחוד, כמו שאני רוצה שבעלי יחווה דברים לחוד, כי ככה כל הזמן ישאר לנו מה לספר אחד לשני, על מה לדבר, במה להפתיע. יודעת שאני רוצה לבוא לבעלי ולספר לו בשמחה שאני טסה עם חברים לאמסטרדם, ולדעת שהוא יתלהב בשבילי, כמו שאני יודעת שאני רוצה שאם בעלי יבוא אליי ויגיד שהוא רוצה לטוס לשבועיים לתאילנד עם חברים, אני אגיש לו חיש מהר רשימה של כל המתנות שאני רוצה שיביא לי. 

מכל הזוגות שאני מכירה, רק 3 הם כאלו, והם מודל שלי לחיקוי.

 

אז בקיצור, חוץ מהשיחה על הקפאת ביציות, אימוצים והפריות - היה ממש נחמד. אוהבת שהן זורמות.

-

ניתקתי קשר כמעט לגמרי עם כמעט כל החברים מהתיכון. עם חלק בכוונה, עם חלק ממש לא. על חלק אני שמחה, על חלק קצת עצוב לי, אבל למדתי לקבל את זה. השתניתי המון מתקופת התיכון, לטובה, וככה זה כשמשתנים.

-

החלטתי שאתחיל אקטיבית לשקוד על הTODO LISTT פה בבלוג שלי.

יש כ"כ הרבה רישיונות להוציא, וכ"כ הרבה מקומות לראות, וכ"כ הרבה אנשים להכיר, וכ"כ הרבה חוויות לצבור - וכ"כ מעט כסף :'(

-

בחודש האחרון התחלתי וגם סיימתי, לצאת עם מישהו שלומד איתי ובמקרה גם טייל עם האקס שלי בדרום אמריקה. זה קצת הזוי, עכשיו בתמונה אחת מצ'ילה יש שני בחורים שאני מעריכה, וממש רציתי שיסתדר בינינו, אבל זה לא קרה. אם קצת עצוב לי על זה? לא יודעת. עצוב לי על זה שזה לא נגמר הכי טוב. כאילו, זה גם לא נגמר רע, זה פשוט נגמר ב: "זה לא ימשך כפי שזה עכשיו" "אני לא חושב שאני יכול להשקיע יותר מזה בקשר כרגע". ו... זהו. הוא בנאדם מעניין ולכן רציתי שנסיים בטוב ונישאר ידידים כדי שעדיין נוכל TO HANG OUT, אבל הוא לא הציע שנישאר ידידים, ואני עצבנית על הקרירות שלו אז גם אני לא רוצה להציע (למרות שאני חייבת להודות שגם אני לא הפגנתי חום ואיכפתיות גדולים מדי). על הקטע ה"זוגי", לא כזה עצוב לי. כבר אחרי השבועיים-שלוש הראשונים צצו דברים שהפריעו לי בקטע הזה, ולכן מן הסתם זה לא היה נגמר בצורה מוצלחת. להפך, אני שמחה שחתכנו את זה בשלב מוקדם כך שאם נרצה, נוכל להיות ידידים בכל זאת.

-

מניין הבחורים ששכבתי איתם שהשם שלהם מתחיל בא' עלה ל4.

-

נסיים בתמונה של חנונים כי בכל זאת אני סטודנטית בטכניון, ואם כבר אני לא חורשת את החיים כמו סטודנטית מן המניין, אני לפחות יכולה לאמץ הומור של חנונים:

 



 

 

 

 

נ.ב.

השתניתי מלא בשנים האחרונות, ולמדתי, והתחזקתי. אך אני עדיין צריכה ללמוד ולהכריח את עצמי לחתוך מוקדם יותר. כשלא טוב כבר על ההתחלה, זה לא משתפר... כשלא טוב על ההתחלה אומרים תודה רבה ונפרדים כידידים.

נכתב על ידי Sweet Reminiscence , 9/5/2015 18:27   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור, תמונות, חיי היום יום, חברים, הומור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Omnius ב-9/5/2015 21:24
 



רוצה


להסתפר

לעשות קעקוע חדש על כף הרגל

לשנות הכל.

אבל לפני שאני משנה הכל, אני צריכה לשנות את עצמי. וזה קשה.

 

-

 

הכל מרגיש לי רע.

באשמתי.

למה אני לא מאושרת?

נכתב על ידי Sweet Reminiscence , 6/5/2015 01:04  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רק אל תפסיקו לנשום ב-6/5/2015 07:49
 





50,547
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , החנונים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSweet Reminiscence אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Sweet Reminiscence ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ