לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הכל סיפורים


סיפורים על גברים שאוהבים גברים
Avatarכינוי: 

גיל: 12

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2017

7. הפוך


איך החזקתי מעמד זמן רב כל כך במצב המסובך והלא נעים הזה - גולה מביתי ומיטתי, ישן רוב הזמן לבד, בלי בן זוגי שנפגש איתי רק בסופי שבוע, ואם היה לי מזל גם באמצע השבוע, מטפל מצד אחד בתאומים בני יומם ובאימם שעדיין הייתה המומה מכובד המשימה שנחתה עליה, ומצד שני בסבתם החולה שהפכה כמעט בין לילה מאישה נמרצת ופעילה לקשישה חולנית וחסרת ביטחון?

החזקתי מעמד והפכתי את עצמי לעמוד התווך של משק הבית המוזר שלנו בזכות האהבה, לא אהבה לאבא של התאומים שכמעט ולא נכח בחיינו אלא אהבה לקטנים הללו שגדלו והתפתחו, והפכו במהירות מסחררת משני צרורות בכייניים נטולי שיניים וקירחים לבני אדם אמתיים, פעוטים אמנם, אבל בעלי נוכחות חזקה ואישיות מלבבת. בהתחלה הייתי צריך להפשיט אותם כדי לדעת מי הוא מי, אבל אחרי כמה שבועות, שחלפו במהירות מדהימה, כבר ידעתי בדיוק מי בוכה ומי צוחק, מי צמא ומי רעב, מי סובל מכאבים או אי נוחות, ומי סתם מציק בגלל שעמום או קושי להירדם. לכאורה הייתי סתם עוד מובטל שלא עושה שום דבר, אבל בפועל הייתי עסוק מבוקר עד לילה ובקושי היה לי זמן לנשום.

מפתיע כמה עבודה כרוכה בטיפול בתינוק ואיזה עניין קשה ומתיש הוא ניהול בית כהלכה. מזל שהיו שם עוד שני מבוגרים שעזרו לי. מירי התרכזה בעיקר בבישול, ועליזה לקחה על עצמה את עניין הכביסה והכנת הרשימות. היו לנו רשימות לכל נושא ובלעדיהן היינו מתברברים ושוכחים מה לקנות ולאן ללכת, ובסופו של דבר היינו גוועים ברעב או נשארים חלילה בלי חיתולים נקיים. אני, בתוקף היותי בעל רישיון נהיגה, הפכתי לשר החוץ המשפחתי, המוציא והמביא, הסוחב ומרים ומסדר, וגם הנציג המשפחתי לכל הסידורים עם המועצה ורשויות המדינה, ועל הדרך גם שר האוצר. את המימון קיבלנו מנדב, אבל את ההחלטות על מה להוציא את הכסף עשיתי בעצמי, מקפיד להתייעץ עם מירי ועליזה על כל הוצאה גדולה במיוחד. קנינו רדיאטור בטיחותי לחימום חדר הילדים, קנינו מיטות, עגלות, כסאות ילדים לרכב וכסאות ילדים לחדר האוכל, ואפילו שתי נדנדות עריסה מדהימות שהרדימו את השניים כהרף עין - הוצאה גדולה אבל שווה כל גרוש. נדב לא מחה מעולם על הכספים שהוצאו, ואפילו עודד אותנו לבזבז את כספו על עצמנו ועל הילדים, וחסך מאיתנו רק דבר אחד שאי אפשר היה לקנות בכסף - את הנוכחות הפיזית שלו.

למרות שהוא הבטיח להגיע כל סוף שבוע לישון איתי הוא מצא לעיתים קרובות מידי סיבה מוצדקת וחשובה מאוד למה הוא לא יכול, וגם הניסיון שלו לבקר לפחות פעם אחת באמצע השבוע לא התממש כמעט. סיבות היו בשפע - הוא עבד קשה, היה עסוק, טס המון פעמים לחו"ל ותמיד היה מוצף עבודה. מנסיעותיו ברחבי העולם הוא שלח לנו שפע של בגדים יקרים ומפוארים מידי לתאומים ולאימם, ולפעמים גם לי ולאימא שלו. כל חודש הגיעו אלינו משלוחי צעצועים מיותרים שהתאומים היו צעירים מכדי ליהנות מהם, אבל אבא שישתעשע אתם, יחבק וינשק ויניח להם להכיר אותו לא היה.

אם מירי ועליזה תהו איך אני מסתדר כבר כמה חודשים כמעט בלי חיי מין הן שמרו את התהיות שלהן לעצמן, גם אני התפלאתי לפעמים איך אני לא מטפס על הקירות מרוב תסכול, והגעתי למסקנה שאני כנראה עסוק מידי ועייף מידי, או שאולי בגיל שלושים וקצת אני כבר מתחיל להיות כבר זקן מידי לכל העסק הזה של סקס. הנה, עובדה, גם מירי מסתדרת לא רע בלי בן זוג אמרתי לעצמי, ונדהמתי לגלות, כמה שבועות אחר כך, שמירי מצאה לה גבר שהתלהב ממנה ולא נרתע מגילה וממצבה המשפחתי המיוחד.

זה קרה אחרי שחופשת הלידה של מירי נגמרה והיא חזרה לעבודה בחצי משרה ובמקביל התחילה ללמוד נהיגה. היא לא כל כך רצתה, אבל אני התעקשתי שהיא חייבת כדי שתהפוך להיות עצמאית. מידי פעם הייתי מעיר כבדרך אגב שיום יבוא ולא אגור אתן יותר ואי אפשר לגדל שני ילדים בלי רכב צמוד. מירי השתכנעה ולתדהמת כולנו עברה את הטסט בפעם הראשונה, אפילו אני הייתי צריך שלוש טסטים כדי לקבל רישיון, ועל הדרך נהיה לה חבר. "אני צריך להגיד לך תודה שהתעקשת שמירי תעשה רישיון אחרת לא היינו נפגשים." אמר לי רמי ולחץ את ידי בחמימות.

"נפגשנו במכונית של המורה לנהיגה." הסבירה מירי, "לרמי היה שיעור אחרי והיינו אוספים אותו בדרך. מפה לשם התיידדנו והתחלנו לדבר, אחר כך נפגשנו לקפה, ואחר כך הלכנו יחד לסרט ואחר כך..." היא צחקקה כמו מתבגרת והסמיקה, ורמי חיבק אותה, מניח לה לטמון את פניה בכתפו הרחבה. למרות שהיה סטרייט מוחלט חיבבתי את רמי מאוד, הוא היה גרוש כבן חמישים, אבא לשלוש בנים בוגרים שאשתו החליטה, אחרי עשרים וחמש שנות נישואים, שהיא בעצם נמשכת לנשים. הם המשיכו לחיות ככה, כשהיא ישנה בנפרד ומנצלת כל רגע פנוי להיות עם החברה שלה, עד שבנם הצעיר השתחרר מהצבא, והחברה קיבלה משרת מרצה באוניברסיטת באר שבע. "מכרנו את הבית ונעשינו פתאום מיליונרים." הצטחק רמי, "התחלקנו ברכוש ובכסף חצי חצי, ונפרדנו כידידים." רמי היה מנכ"ל במפעל במפרץ חיפה ואחרי הגירושים מאשתו החליט לפתוח דף חדש, קנה לעצמו דירה נחמדה בקריות, והלך ללמוד נהיגה. התפלאתי איך גבר בגילו ובעל משרה כל כך מכובדת ואחראית הצליח להתנהל עד היום בלי רישיון נהיגה, והוא הסביר לי שבעצם היה לו פעם רישיון נהיגה, אבל לפני כעשרים שנה הוא היה מעורב בתאונת דרכים חמורה. "יצאתי ממנה בחיים רק בגלל שיש לי יותר מזל משכל." הסביר בחיוך, "ומאז פחדתי לגעת בהגה, לעבודה הגעתי בהסעה ובשאר המקרים או שנסעתי במונית או שאשתי הסיעה אותי, אבל אחרי הגירושים הבנתי שאני צריך להפסיק עם הפינוק הזה, להתגבר על הפחדים ולנהוג שוב, וצדקתי, תראה באיזה פרס זכיתי." קרן לעברה של מירי שהתמוגגה מאושר.

"אני רוצה שתציע לרמי לבוא לגור אצל אימא שלך עם מירי והילדים וככה אני אוכל לחזור סוף סוף הביתה, לחיים שלי." תבעתי מנדב שהגיע לביקור אחרי שנעדר כמעט חודש מהארץ.

נדב אמר שהוא עייף ושאין לו חשק לדבר על העתיד, הוא רק רוצה סקס ולישון, אבל הכרתי כבר את התרגיל הזה והתעקשתי שקודם נדבר. "הקטנים כבר כמעט בני שנה, ולמרות שאני אוהב אותם מאוד אני חייב להתחיל לחיות כמו בן אדם מבוגר, הגיע הזמן שאני אתחיל להרוויח משכורת, לדבר עם אנשים בגילי, וגם להתחיל לעשות סקס יותר מפעם בחודש."

"פעם בחודש, אל תגזים," מחה נדב, "אנחנו נפגשים כמעט פעמיים בשבוע."

"לא, אנחנו לא!" התעצבנתי, "אני לא אתחיל להתחשבן אתך נדב, ואני גם לא מתכוון לחקור אותך מה אתה עושה כשאנחנו לא יחד, אבל די כבר, נמאס לי לחיות כמו נזירה. אמרת שהמגורים שלי פה זה עניין זמני עד שהכל יסתדר, והנה, הכל הסתדר, אימא שלך מרגישה יותר טוב, מירי מצאה בן זוג שמוכן לגור אתה ולעזור לה עם הקטנים שילכו בקרוב למשפחתון, ולי נגמרו כבר דמי האבטלה אני רוצה את החיים שלי בחזרה, אני לא מבקש ממך רשות, אני מודיע לך, רמי משך בכמה חוטים והפעיל קצת פרוטקציה וביום ראשון יש לי ראיון עבודה בחברה של איזה מכר שלו, ודי בטוח שיקבלו אותי לעבודה."

"איפה החברה הזו שאתה רוצה לעבוד בה?" התעניין נדב.

"ביוקנעם, בערך שעה ומשהו נסיעה מהדירה שלנו שאגב, אם אני לא טועה, החוזה שלנו עומד להסתיים עוד מעט, דיברת עם בעל הבית?"

"לא, אבל הוא שלח לי ווטסאפ שהוא לא רוצה לחדש את החוזה כי הוא מעביר את הדירה לבן שלו שסוף סוף ובשעה טובה מצא מישהי שמוכנה להתחתן איתו. אנחנו אמורים לפנות את הדירה בעוד חודשיים."

"מה? ממתי אתה יודע את זה?" נזעקתי.

"אה... הוא שלח לי את ההודעה כשהייתי בחו"ל, תן לי לבדוק מתי בדיוק." גישש נדב אחרי הנייד שלו.

חטפתי ממנו את המכשיר ובדקתי, מגלה בזעזוע שכבר שבועיים הוא יודע שבקרוב נהיה חסרי בית. "למה לא סיפרת לי מיד, ואם כבר מדברים על זה, מה בדיוק עשית כל כך הרבה זמן בחו"ל, ובאיזה חו"ל בדיוק היית?"

"אמרתי לך, הייתי באירופה." השיב נדב בחוסר רצון, ולקח ממני את הסמרטפון החדיש והיקר שלו.

"אירופה זה מקום גדול," ציינתי, "אני מבין שאתה אדריכל גדול וחשוב ועסוק מאוד, אבל..."

"אני ממש לא אוהב את הטון הגועלי הזה גיל." הפסיק נדב את נאומי.

"ואני ממש לא אוהב את מה שקרה ליחסים שלנו מאז שהחלטת להפוך לאבא, אני לא מבין למה עשית את כל המאמצים האלה, הרי אתה בקושי נמצא עם הילדים אז מה הטעם בזה?"

"הטעם הוא," אמר נדב בקול מאופק שרמז לי שהוא עושה מאמצים לא להתפרץ עלי בזעם, "להרוויח כסף כדי לבנות לילדים בסיס כלכלי מסודר, אני מסתובב בצרפת ובאיטליה כי יש שם פרויקטים חשובים מאוד שאני מתכנן, ושאני עומד להרוויח עליהם הון, וחבל שאתה לא מצליח להבין את זה."

"איך אני יכול להבין אם אתה כמעט אף פעם לא מדבר איתי, ואתה לא מסביר לי כלום?" התמרמרתי, "ולמה אתה חושב שכסף יפצה את הילדים על זה שהם גדלים בלי אבא?"

"בלי אבא, אל תגזים, אתה נמצא אתם כל הזמן, ועכשיו יש גם את הבחור הזה שנדבק למירי, הרמי הזה, ובעוד כמה חודשים, שנה גג, אני אהיה פנוי יותר ואז..." הוא התחיל לצחוק, "תראה איך התהפכנו, פעם חשבת שזה אידיוטי להפוך לאבא, ושאני משוגע שאני בכלל רוצה דבר כזה, ועכשיו אתה כועס עלי שאני לא אבא מספיק טוב, אתה שם לב שהתהפכת לגמרי גילי? נו, די כבר עם כל הדיבורים האלה, בוא אלי," משך אותי נדב לעברו, "המון זמן לא היינו יחד ואני מת לזיין כבר."

עדיין כעסתי עליו והדחף הראשוני שלי היה לדחות אותו, אבל גם אני הייתי חרמן ונמאס לי לדבר ולהתווכח, ולכן אמרתי לעצמי להפסיק להתנהג כמו פולנייה קטנונית, סתמתי את הפה והתמסרתי.

אחרי הסקס נרדמנו כמובן, אבל כמה שעות אחר כך התעוררתי מקול בכייה של דנה, ניגשתי אליה, החזרתי לה את המוצץ שנפל לה, כיסיתי אותה ופניתי לחזור למיטה, אבל בדרך לשם נפגשתי במירי ששאלה אותי בלחש אם יש לי כמה דקות לדבר אתה.

"מה, עכשיו?" העפתי מבט מהיר בשעון הקיר שהורה על השעה ארבע לפנות בוקר. היא משכה בכתפיה בהתנצלות והלכה למטבח ואני בעקבותיה, "קפה?" הציעה.

"בסדר." הסכמתי. מירי הדליקה את הקומקום החשמלי ונתנה לי את הטבלאט שלה, "תקרא את זה גילי." אמרה והתחילה להתעסק בהכנת הקפה.

על המסך הופיע מאמר באיטלקית שסיפר כמדומני על איזה פרויקט בניה מודרני וחדיש בעיר מילאנו, בהיתי בו בלי להבין, והתחלתי לגלול את המאמר עד שפניו של נדב הופיעו על המסך. מתחת לתמונתו הייתה תמונה של מירי יושבת על ספסל לפני הבית שלנו, אוחזת בידיה את התאומים. הם לבשו חליפות חורף תואמות שנדב שלח להם, של דנה בוורוד ושל חגי בכחול, ונראו חמודים להפליא. "תפעיל את הגוגל טרנסלייט." הורתה לי מירי. הפעלתי ולמרות התרגום העילג הצלחתי להבין שבכתבה מסופר על האדריכל הישראלי המוכשר שתכנן את השכונה החדשה, ושמירי והתאומים הם אשתו וילדיו הקטנים שמחכים לו בישראל. "הראיתי את המאמר לאחת הקליינטיות שלי שמדברת איטלקית, והיא תרגמה לי הכל כמו שצריך. רוב הכתבה היא על השכונה החדשה, אבל בסוף הם מראיינים את נדב  שמספר כמה הוא השתדל שהתכנון יהיה מודרני מצד אחד, אבל לא יתנגש עם החלק העתיק יותר של העיר, ומתבכיין כמה קשה לו להיפרד לכל כך הרבה זמן מאשתו ומהילדים כדי לפקח מקרוב על הבניה, בשום מקום הוא לא מצוין שהוא הומו שחי עם גבר, ושאני בכלל לא אשתו, אני לא יודעת מה אתה מרגיש לגבי זה אבל אותי זה ממש מעצבן."

 


נכתב על ידי , 14/3/2017 19:25   בקטגוריות הפוך  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חזי ב-17/3/2017 15:46



119,755
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , גאווה , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לב.הנדל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ב.הנדל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ