לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הכל סיפורים


סיפורים על גברים שאוהבים גברים
Avatarכינוי: 

גיל: 12

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2017

5. הפוך


”קצת מתסכל לדעת שהשקעתי כל כך הרבה זמן ומאמץ באתרים המעצבנים האלה של הורות משותפת ורצתי לכל מיני דייטים הזויים, וכל הזמן הזה מירי חיכתה לי בשקט אצל אימא שלי." פטפט נדב בהתרגשות בזמן שנסענו יחד לפגוש את מירי, האם המיועדת, שחיכתה לנו אצל אימא שלו.

"חשבתי שאימא שלך גרה לבד." הערתי, מסרב להיסחף בהתרגשות שלו.

"מירי גרה ממש לידה ובאה אליה כמעט כל יום, בהתחלה היא הייתה רק העוזרת בית שלה, אבל עם הזמן הן נעשו חברות ממש טובות." גילה לי נדב בשמחה.

"אם ככה למה היא לא ליוותה אותה לבית החולים לבדיקה ההיא?" התפלאתי.

"למירי אין רישיון." הסביר נדב, "עוד משהו שאני מקווה שנתקן עוד לפני שהיא תלד."

"מה תלד? היא עוד לא בהיריון, בת כמה היא שעוד אין לה רישיון?"

"לא שאלתי אבל אני משער שהיא בת שלושים פלוס."

"שלושים פלוס יכול להיות גם שלושים ותשע." הערתי בחמצמצות.

"ומה רע בגיל שלושים ותשע?" התחיל נדב להתעצבן.

"שום דבר, אין שום דבר רע באף גיל, אבל במקרה ששכחת תרשה לי להזכיר לך שלנשים שרוצות להרות יש מגבלת גיל."

"יש המון נשים שהרו בגיל הזה, ואפילו בגיל ארבעים פלוס." נזף בי נדב.

"טוב, בסדר, אבל אולי תיתן לי עוד קצת אינפורמציה על המיועדת, למה היא לא נשואה עדיין? ולמה היא מעוניינת להביא ילד עם הומו? ולמה היא עובדת כעוזרת בית?"

"באמת גיל, לא מספיק שאתה גִילני אתה גם סנוב ומתנשא, מה בלהיות עוזרת בית?"

"שום דבר חוץ מזה שזו עבודה קשה ודי מבאסת, ולא ממש משתלמת, ומה זה בכלל גִילני?"

"זה אחד שמפלה אנשים על בסיס גיל."

"נו, באמת, אין לי שום בעיה עם גיל של אף אחד, אבל במקרה של היריון הגיל הוא עניין די קריטי, לא? ואגב, אין לי שום דבר נגד עוזרות בית, הייתי שמח להעסיק אחת כזו בעצמי אם הייתי מוצא מישהי שמנקה כמו שצריך, ולא לוקחת סכומים אגדיים ועוד מציבה לי תנאים משונים, ומאחרת תמיד וכל הזמן עושה הפסקות עישון וקפה."

"בסדר, בסדר, הבנתי, אתה לא מסתדר עם עוזרות בית, אבל מירי לא כזו, היא עובדת במשק בית רק כדי לממן את הלימודים שלה, למעשה היא כבר כמעט גמרה ללמוד, נשארו רק בחינות הסיום, וכיום היא מנקה רק אצל אימא כי הן חברות."

"מה היא למדה?"

"ראיית חשבון, היא כבר התחילה לעבוד כמתלמדת במשרד בחיפה, והיא גם עושה עבודות מהבית בשביל כמה עסקים קטנים, היא בחורה חרוצה ונחמדה והיא ממש מתה להיות אימא."

"ולמה היא חיכתה כל כך הרבה זמן, מי הפריע לה להיות אימא בגיל עשרים ומשהו, כמו כולן?"

"לפי מה שהיא מספרת זה היה הבעל הדפוק שלה, לקח לה המון זמן להיפטר מהטיפוס הזה."

"מה הייתה הבעיה שלו?"

"חוץ מזה שהוא היה חרדי פנאטי הוא היה גם קצת פסיכי, ומסתבר שגם לא ממש חכם, רק אחרי כמה שנות נישואים הוא הצליח להבין מה בדיוק צריך לעשות כדי שיהיו לו ילדים, וגם אחרי שהוא הבין סוף סוף זה פשוט לא עבד משום מה. אימא אומרת שמירי די ביישנית וקצת קשה לה לדבר על הנושא."

"הבנתי, אבל אם בעלה לשעבר היה חרדי אז גם היא חרדית."

"הייתה חרדית, אחרי שהם התגרשו בשעה טובה היא יצאה בשאלה."

"כל זה מעניין מאוד, אבל עדיין לא עונה על השאלה שלי, למה היא לא מתחתנת ומביאה ילדים עם בעלה? בשביל מה היא צריכה להסתבך אתך?"

"אתנו." תיקן אותי נדב, "אני מקווה שאתה מבין שגם אתה בעסק הזה של הורות, לא הייתי הולך על זה בלי בן זוג שיהיה שותף מלא להורות. חשבתי שהבנת את זה כבר."

"גם אני בעסק." הבטחתי, "אתה יכול לסמוך עלי." חייכתי אליו, משוכנע בעמקי לבבי שאחרי שאנהל שיחה רצינית ונוקבת עם מירי המופלאה נדב יבין שהיא אולי בחורה נחמדה, אבל ממש לא מתאימה להיות אימא של הילד שלו וירד מהעסק המגוחך הזה. עוזרת בית ורואת חשבון מתלמדת עם עבר חרדי מפוקפק וביציות מזדקנות? נו, באמת, אין ספק שעם קצת מאמץ נוכל למצוא מישהי מוצלחת יותר.

מירי קיבלה את פני בחיוך מקסים, לחצה את ידי בחמימות ואמרה שהיא ממש שמחה לפגוש אותי. בהיתי כמו דביל בעיניה הכחולות היפות ואמרתי שגם אני, ולמרבה התדהמה, בעיקר שלי, גם התכוונתי לזה. נדב צדק, היא הייתה ממש בסדר, נבונה, נעימת הליכות ונאה מאוד במין צורה ביישנית וצנועה שמאוד מצאה חן בעיני.

אחרי שאכלנו יחד ארוחה מדהימה מירי נתנה לי את המתכון המדהים שלה לפשטידת פטריות וגבינה ותהתה בנועם אם אין לנו שום שאלות לשאול אותה?

נדב הג'נטלמן נחפז להגיד שהיא נראית לו מושלמת, ואם אימא שלו אוהבת אותה מבחינתו זה מספיק, "אבל לגיל יש כמה עניינים שהוא רוצה לברר אתך." הלשין.

בעטתי בו מתחת לשולחן ואמרתי שהיא לא חייבת לענות לשום שאלה, ואני אבין אם לא מתאים לה לדבר על דברים פרטיים מידי, אבל אני אשמח לדעת בת כמה היא.

"בת שלושים ושמונה, מבוגרת מידי להריון ראשון, אבל אימא שלי ילדה את הילד האחרון שלה בגיל ארבעים ותשע, ואני מקווה שלפחות מהבחינה הזאת אני דומה לה."

"מה באמת הסיפור של ההורים שלך, אני מבין שאת לא בקשר אתם."

"נכון," התקשחו פניה של מירי ולרגע היא נראתה באמת בגילה, "מאז שהתעקשתי להתגרש מהמטורף הזה שהם שידכו לי הם ניתקו איתי קשר."

"בת כמה היית כשהתחתנת?"

"הייתי בת תשע עשרה," היא הצטחקה, "רווקה זקנה במונחים שלהם."

"ואיך זה שלא נולדו לך ילדים מבעלך?"

"נולדתי והתחנכתי בחסידות סאטמר," ענתה מירי והשפילה מבט, נבוכה, "צניעות זה עסק מאוד רציני שם ולא כל כך מדברים על מין, לקח לו הרבה זמן... רק אחרי כמה שנים באמת עשינו מה שצריך לעשות כדי להביא ילדים, וזה היה מכאיב ודוחה ו... לא רציתי ונדמה לי שגם הוא לא ממש התלהב. כמה שהאמנתי פחות והתלבטתי יותר עם האמונה שלי בעלי נעשה אדוק יותר, ובילה יותר זמן בישיבה. כשביקשתי להתגרש הוא ישר סירב, למזלי ההורים שלו וראש הישיבה שלו לחצו עליו לגרש אותי כדי שהוא יקיים את מצוות פרו ורבו, וככה זכיתי בגט. אחרי הגירושים חזרתי להורי והם ישר ניסו לשדך אותי לאיזה אלמן עם ילדים שרצה מישהי שתטפל בילדים שלו, הוא היה מבוגר ושמן ומאוד לא מצא חן בעיני וסירבתי. הורי כעסו, רבנו מאוד וכשאמרתי שאני בכלל לא בטוחה שאני מאמינה הם פשוט העיפו אותי מהבית. היה לי קשה מאוד בשנים הראשונות, קיבלתי קצת עזרה מבית הילל, אבל הייתי מאוד בודדה ומבולבלת, לאט לאט התאפסתי, ומצאתי את המקום שלי בעולם, עליזה עזרה לי המון ואפילו ניסתה לשדך לי גברים, אבל אחרי כמה ניסיונות לא מוצלחים הבנתי שזה לא הם, זו אני, לא כל אחת בנויה להיות אישה נשואה, עד לא מזמן חשבתי שככה יראו החיים שלי, שאני תמיד אהיה לבד, בלי משפחה, אבל אחרי גיל שלושים וחמש התחלתי להרגיש שמשהו חסר לי, שאני רוצה ילד ושמחתי מאוד כשהבנתי שאני לא חייבת להכניס גבר לחיים שלי כדי להפוך לאימא, הרבה זמן חשבתי ללכת לבנק הזרע, אבל אחר כך הבנתי שלגדל ילד בלי אבא זה אגואיסטי ולא אחראי, שלא לדבר שגם מאוד מאוד קשה, ברגע שעליזה אמרה לי שהבן שלה שחי עם גבר רוצה להיות אבא ידעתי שזה הפתרון המושלם בשבילי, והבונוס הוא שעליזה תהיה סבתא של הילד שייוולד לנו." סיכמה את נאומה הארוך בחיוך זוהר.

בדרך הביתה הודיתי שמירי באמת מקסימה, ושמזל שמצאנו אותה, אבל עם זאת הערתי שאולי זה לא הוגן לנצל בחורה שנשרטה בגלל החינוך הדתי הדפוק שלה כדי שתלד לנו ילד, "היא ממש נחמדה ונראית מצוין, אני בטוח שאם היא באמת הייתה רוצה היא הייתה יכולה להתחתן ולגדל ילדים עם בעל שיאהב אותה."

"אבל זה כל הקטע, שהיא לא רוצה בעל."

"היום היא לא רוצה, אבל מה אם בעוד כמה שנים היא כן תרצה?"

"אז אני אשמח בשמחתה וארקוד בחתונה שלה." פסק נדב.

אחר כך העניינים התנהלו במהירות מסחררת, די מהר הלכנו לעורך דין וחתמנו חוזה של הורות משותפת, ושבוע אחר כך כבר היינו במרפאת פוריות שהעורך דין המליץ לנו עליה. הניסיון הראשון נכשל וקצת התבאסנו, אבל המשכנו לנסות, והשני הצליח ואפילו יותר מידי, כי התברר שמירי בהיריון עם תאומים.

הרופא אמר שהם תאומים לא זהים, ושאם מירי ונדב מעוניינים אפשר לעשות דילול.

מירי ונדב המזועזעים מהרעיון סירבו מיד, מתעלמים מההערה הזהירה שלי שלגדל תאומים זה עסק יקר וקשה כפליים מאשר לגדל ילד אחד.

אחרי שהבאנו את מירי לדירה שלה כדי שתנוח קצת נסענו לעליזה כדי לספר לה שהיא עומדת להפוך לסבתא לתאומים. היא אמרה שזו בשורה נפלאה ומזל טוב לנו ושהגיע הזמן לחשוב על החלפת דירה למירי כי הדירה הקטנה שלה בקושי מספיקה לילד אחד, בטח לא לשניים. "ורצוי מאוד שהיא תגור קרוב אלי כדי שאני אוכל לעזור." הוסיפה.

"כן אימא האמת שחשבתי על זה והגעתי למסקנה שהכי טוב יהיה אם נגדיל את הבית שלך כמו שתכננתי כבר מזמן וככה מירי והילדים יוכלו לגור אתך ולא נצטרך לשלם שכר דירה ואל תדאגי אני מתכנן תוספת עם כניסה נפרדת ככה שתהיה לכל אחת מכן פרטיות ושקט."

"אבל מירי אמורה ללדת בעוד חצי שנה, איך נספיק לבנות כל כך מהר, ואיך נממן את העסק הזה?" נבהלה עליזה.

"אל תדאגי, יש לי די כסף, ולרישיונות מהמועצה דאגתי עוד לפני שנתיים, אני יודע מה מפחיד אותך, את לא רוצה לגור בתוך אתר בנייה מרעיש ומלוכלך, אבל מה שנעשה זה להוסיף לבית אגף עשוי מעץ, יש חברה שבונה ומרכיבה הכל תוך כמה ימים, יהיה קצת בלגן עם החיבורים לחשמל ולמים ולביוב, אבל אחרי שיוצקים את הרצפה זה הולך מהר ובקלי קלות וזה גם לא כל כך יקר."

"אתה בטוח?" פקפקה עליזה, "אני די פוחדת מבית מעץ, ומה אם תהיה שרפה?"

"העץ עבר טיפול מיוחד נגד אש ונגד לחות, ואני אישית אפקח על הבניה." הבטיח נדב וגם קיים, חודש לפני הלידה עזבה מירי את דירתה השכורה ועברה לגור באגף החדש והיפה שבנה לה נדב, צמוד לבית אימו. 

 


נכתב על ידי , 7/3/2017 04:31   בקטגוריות הפוך  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נחמן ב-9/3/2017 20:04



120,250
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , גאווה , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לב.הנדל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ב.הנדל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ