לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הכל סיפורים


סיפורים על גברים שאוהבים גברים
Avatarכינוי: 

גיל: 12

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2017

4. הפוך


בסוף התברר שלא הייתי צריך לדאוג כי נרדמתי עוד לפני שנדב הגיע הביתה. בגלל שהייתי לבד הרשיתי לעצמי ג'וינט קטן, ואחר כך עוד אחד, קצת יותר גדול, וכמו שקורה לי תמיד כשאני מסטול נרדמתי וישנתי שנת ישרים. בעיקרון אנחנו מרשים לעצמו לעשן ג'וינטים רק בסוף השבוע, אבל הייתי לחוץ בגלל השיחה עם אימא של נדב, ודאגתי מאוד מהתגובה שלו על האופן האגבי בו הוצאתי אותו מהארון. נכון, אימא שלו קיבלה את העניין ממש יפה, אבל לא בניתי על זה שנדב יתנהג כמוה, ומה אם היא שתקה כי היא פשוט הייתה בהלם? או שאולי היא אחת מהפולניות האלה שבחיים לא ירשו לעצמן להתפרץ ליד זרים, אבל ברגע זה ממש היא שוטפת את נדב בצעקות ומוחקת אותו מהצוואה? ומילא היא, יש מצב שנדב ימחק אותי מחייו בגלל מה שעוללתי בקלות דעת כזו. עצבני ולחוץ ואפילו מבוהל עישנתי את האספקה של כל השבועיים הבאים ונרדמתי.

מוקדם בבוקר התעוררתי עם טיפה סחרחורת וגיליתי את נדב ישן לצידי בשלווה. איזה חמוד הוא נראה כשהוא ישן. התגנבתי חרש למקלחת, התארגנתי בזריזות ומשם נדדתי למטבח. רעב כמו זאב, טרפתי מכל הבא ליד, הכנסתי את הכתובת של אימא של נדב לוייז ויצאתי לדרך, מניח לנדב לישון בשלווה.

בשעות הבוקר הכבישים ריקים יחסית והגעתי מהר מכפי שתכננתי ככה שהיה לי זמן לסקור את בית אימו של נדב שבאמת היה קטן ומיושן, אבל עמד על גבעה פורחת. פרדס עצי הדר מצד אחד, גינת ירקות מטופחת מצד שני, והמון רקפות וכלניות צומחות פרא בשפע מהמם בין עצי אלון שהתחילו להוציא עלים ירוקים ורעננים.

"איזה יופי פה, פשוט מדהים." החמאתי לעליזה - היא עמדה על כך שאקרא לה בשמה הפרטי – שכבר הייתה מוכנה לצאת לדרך. מפתיע כמה נוח וטבעי חשתי במחיצתה, היא הייתה כל כך דומה לנדב ובדיוק כמוהו הייתה בה מין שלווה פנימית שהשפיעה עלי לטובה.

"את ונדב ממש דומים." אמרתי לה, "עכשיו אני רואה מאיפה הוא קיבל את העיניים היפות האלה." התחנפתי.

היא חייכה, והודתה לי בחן, אבל אחר כך אמרה שנכון שנדב דומה לה קצת, אבל הוא בעיקר מזכיר לה את אבא שלו, ועד היום חבל לה שהיא לא הספיקה ללדת עוד ילד לפני שהתאלמנה. היא הייתה כל כך ידידותית וגלויה עד שהעזתי להיות קצת חטטן, "בת כמה היית כשהתאלמנת?" שאלתי.

"בת שלושים, חשבתי שיש לי עוד זמן, רציתי שקודם נתבסס כלכלית." היא נאנחה, "מי ידע שהמלחמה תגיע פתאום ותיקח את בעלי, יכולתי להתחתן שוב כמובן, אבל לא רציתי שיהיה לנדבי אבא חורג, אבל מה אני סתם מבלבלת לך את המוח, עוד לא שאלתי מה נדב אמר כשסיפרת לו שאני יודעת את הסוד שלו."

"לא סיפרתי." הודיתי, "נרדמתי עוד לפני שהוא חזר הביתה ויצאתי כשהוא עוד ישן, אני אתקשר אליו בעוד כמה שעות, ניתן לו לישון קצת, הוא עובד יותר מידי שעות בזמן האחרון."

"ומה אתך? אתה עובד?"

"כן, בטח, אבל מגיעים לי המון ימי חופשה, לא נורא, יסתדרו בלעדי יום אחד." סיפרתי לה קצת על עצמי, על העבודה שלי ועל הורי, וניסיתי לברר בעדינות מה היא חושבת על זה שבנה הומו.

"האמת שדי רווח לי, הייתי כל כך מודאגת מזה שאין לו זוגיות ושהוא חי לבד, חשבתי שזה באשמתי כי הוא גדל בלי אבא, אני שמחה לדעת שהבן שלי ישן עם מישהו שאוהב אותו."

"אבל בטח היית מעדיפה שהוא יתחתן עם אישה ושיהיו לך נכדים." התגריתי במזל.

"כן." הודתה עליזה, "אבל הבנתי שאין מה לעשות, להיות הפוך זה משהו שנולדים איתו, ואי אפשר לשנות את זה."

"בדיוק." הסכמתי, "ואגב, נדב מתכנן שנתחתן ושנביא ילדים עם מישהי שלא מעוניינת בבעל."

"אם ככה כדאי שתזדרזו כי אני לא נעשית צעירה יותר." חייכה עליזה בקור רוח מפתיע.

"טוב, יש כמה עיכובים בדרך, זה שנדב נעשה פתאום שותף גוזל ממנו המון זמן, וחוץ מזה מסתבר שממש קשה למצוא בחורה שתסכים לגדל ילד עם זוג גברים. נדב כבר נפגש עם כמה בנות ואף אחת לא מצאה חן בעיניו. הוא טוען שכולן שרוטות ושהן רוצות בעיקר זרע וכסף, אבל לא מוכנות שגבר יתערב להן בחיים." העפתי לעברה מבט מודאג, "סליחה אם לפעמים אני מדבר לא יפה, אני מקווה שאני לא מעליב אותך עם התיאורים האלה."

עליזה טפחה בקלילות על ברכי, "אל תדאג כל כך, אני כבר לא הדוסית התמימה שהייתי פעם."

הגענו לבית חולים כרמל קצת לפני שמונה בבוקר, למזלנו בשעה מוקדמת כל כך עוד הייתה חנייה והאחיות שקיבלו אותנו היו עוד רגועות ורעננות. עליזה החליפה את בגדיה לפיז'מה ולחלוק מכוערים וגדולים מידי של בית החולים, ועל פי הוראת האחות נשכבה על מיטה נוקשה עם גלגלים והוסעה משם לחדר הבדיקות. אותי השאירו להמתין על כיסא מתכת מרופד ויניל בחדר המתנה מחומם מידי, בוהה בטלוויזיה שהקרינה תכנית בוקר עליזה בצורה מדכאת. שתיתי קפה מתוק מידי מאוטומט, עיינתי בעיתון מאתמול שמישהו נטש ובעיקר השתעממתי, ופתאום נדב מתקשר.

"איפה אתה?" שאל בקול קר ומאופק מידי, קול שבישר שהוא רותח עלי ושתיכף תפרוץ מריבה גועלית, "ואל תגיד שאתה בעבודה גיל כי התקשרתי ואמרו לי שלקחת יום חופש."

"יפה מצידך שהזהרת אותי, אבל זה לגמרי מיותר כי לא תכננתי להגיד שאני בעבודה, למרות מה שאתה חושב עלי אני לא שקרן."

"אני לא חושב שאתה שקרן," התרתח נדב, "סטלן אולי, אבל לא שקרן. מה קרה לך שעישנת כל כך הרבה אתמול? או שאולי היה לך איזה אורח שעישן אתך?"

אורח? באמת, איזה דביל! "נדב, תירגע ומיד." הרמתי את קולי, מעיר מתנומתו קשיש אחד שנמנם בשקט על אחת הכורסאות, "אני בבית חולים כרמל עם אימא שלך, ועישנתי אתמול כי הייתי לחוץ ומתוח בגלל שהוצאתי אותך מהארון."

נדב שתק שנייה, מעבד את המידע החדש, "לקחת את אימא לבדיקה הזאת, איך קוראים לה? ועל הדרך סיפרת לה עלי."

"לבדיקה קוראים קולונוסקופיה, והיא מתבצעת בהרדמה, ולכן צריך מלווה, והתנדבתי ללוות את עליזה כדי שהיא לא תבטל את הבדיקה ו..."

"עליזה? אתה קורא לאימא שלי עליזה?" הפסיק אותי נדב.

"היא ביקשה שאני אקרא לה ככה." הסברתי, "ואני מצטער שסיפרתי לה עליך, אבל מה יכולתי להגיד כשהיא רצתה לדעת למה אני עונה לטלפון בבית שלך?"

"יכולת להגיד שאתה שותף שלי לדירה, או סתם חבר שבא לבקר, או שזו טעות במספר, על זה לא חשבת." המשיך נדב לכעוס.

"לא, מצטער, כנראה שאני לא שקרן כל כך טוב כמוך." תקפתי חזרה.

במשך כמה שניות השתררה בינינו שתיקה לא נעימה, ואז התחלנו שנינו לדבר יחד ואף אחד לא הבין מה השני אמר, "נדב, שתוק רגע ותן לי לדבר." זייפתי אסרטיביות, להוט לשכך את כעסו, ולהרגיע את המריבה. אני שונא לריב והאמת, אני ממש לא מוצלח בקטע הזה, תמיד אני חותר להתפייסות, ומוכן לוותר על כבודי רק כדי לשמור על שלום בית. "חבל שהיית בארון כל כך הרבה שנים, לא יודע על מה חשבת כי אימא שלך הייתה ממש קולית בעניין הזה."

"נדמה לך." התווכח נדב, "היא ניסתה להיות מנומסת אתך, אבל אני יודע שהיא פשוט נגעלת מהפוכים, היא הייתה מעדיפה שאני אתנצר ולא אהיה הפוך."

"איזה שטויות, זה ממש לא נכון, ודי כבר להגיד הפוכים, מספיק עם הקשקוש הדתי הזה, היא דווקא שמחה שיש לך זוגיות ושאתה לא חי לבד, והיא רק מקווה שנמהר להביא לה נכדים, מה שלא יקרה אם תמשיך להאשים אותי שאני בוגד ושקרן ולעבוד כל כך הרבה שעות עד ש... עד ש..." אולי זאת הייתה ההשפעה המאוחרת של הג'וינט, אבל עיני נמלאו דמעות וקולי רעד כמו קול של ילדונת נעלבת. כמו שכבר ציינתי - אני ממש גרוע במריבות.

נדב התמלא חרטה, ואולי נבהל קצת ומיד התנצל, ביקש שאסלח לו ואמר שברור שאני לא בוגד ולא שקרן, ושהוא פשוט מתוח ועצבני ולכן... ואז הטלפון שלו שוב צלצל והוא אמר שהוא חייב לענות ותודה שאני דואג לאימא שלו, הוא מבטיח שהוא עוד יפצה אותי בגדול ושאתקשר אליו אחרי שאימא שלו תצא מהבדיקה.

למרבה הצער התגלה פוליפ במעיה של עליזה ולכן הבדיקה התמשכה הרבה יותר מידי זמן, וכשהרופא יצא אלי לבסוף הוא התחיל לחקור אותי מי אני שלה, ואיך אני קרוב משפחה שלה? "אני הבן זוג של הבן של עליזה." נאלצתי להודות לבסוף, אני יודע שאני מתפאר שאני מחוץ לארון וזה, אבל בכל זאת אני חש מעט היסוס כשעלי להודות בפני אדם זר עם פרצוף זועף שאני הומו.

"אני מבין." נרגע הרופא, ושאל אם אני בקשר עם הבן של הגברת.

"בטח, אמרתי לך, אנחנו חיים יחד. הוא היה אמור לקחת אותה. אבל בדיוק עכשיו יש לו קצת לחץ בעבודה ולכן... אמרת שמצאתם אצלה פוליפ? זה סרטני?"

"כנראה שלא, אבל אי אפשר להיות בטוח עד שלא נקבל תשובה מהמעבדה."

"אני יכול לראות אותה? מתי אפשר לקחת אותה הביתה?"

הרופא טפח קלות על כתפי וביקש שאירגע והסביר שבגלל גילה המתקדם של הגברת הם ישאירו אותה אצלם לילה אחד לפחות להשגחה, ושאוכל לראות אותה כשהיא תצא מהתאוששות ותעלה לפנימית.

התקשרתי לנדב רק אחרי שעליזה, מנומנמת מעט ודי עצבנית, התמקמה במיטה שהקצו לה, וסיפרתי לו הכל. "אתה רוצה שאני אבוא?" נבהל נדב, "אני רק גומר פה משהו ו..."

"באמת שאין טעם, היא כמעט ישנה, ועוד מעט האחיות יזרקו אותי מפה. תבוא לפה מחר כדי להחזיר אותה הביתה, בסדר?"

"רעיון טוב, מחר אני אקח יום חופש ואקדיש את כולו לאימא, למה שגם אתה לא תבוא איתי?"

"כי אני צריך לעבוד נדב, ואתה צריך להקדיש קצת זמן איכות לאימא שלך."

"ומתי יהיה לי זמן איכות עם החבר המדהים שלי?" התחנף נדב.

"מה דעתך על הלילה?"

"קבענו." שמח נדב, "ואה... גילי, סליחה שהתנפלתי עליך ככה, אתה מדהים ומתוק ואני נורא מצטער שאני מזניח אותך כל הזמן, אתה סולח לי?"

"תלוי כמה איכותי יהיה הזמן שנבלה הלילה." הצטחקתי, ושמח וטוב לב נסעתי הביתה.

נדב הגיע קצת אחרי ובאמת היה לנו לילה מדהים, ולמחרת, אחרי שאכלנו יחד ארוחת בוקר, הוא נסע להחזיר את אימא שלו הביתה בעוד אני נוסע לעבודה.

בצהריים, מיד אחרי הפסקת האוכל, הוא תפס אותי בטלפון והודיע לי, שמח כמו שלא שמעתי אותו מזמן, שהוא מצא את האימא של הילד שלו ושהיא נהדרת, והוא מת שאני אפגוש אותה כבר, ולפני שנפרד ממני עשה משהו שלא עשה אף פעם - הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. 

 


נכתב על ידי , 1/3/2017 21:37   בקטגוריות הפוך  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב.הנדל ב-7/3/2017 06:46



120,250
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , גאווה , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לב.הנדל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ב.הנדל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ