פרידות
בוקר קייצי בהיר וחם אחד זומנה אפרת הרשקוביץ, המתמחה החדשה במשרדו של עורך דין יורם גולדנבלום למשרדו של הבוס.
"תכירי אפרת, זה גולן מורה שהיה נשוי לבת דודה של אשתי, היא נפטרה קצת לפני שהגעת למשרד... סרטן לא עלינו, גולן, זו אפרת, המתמחה החדשה שלי."
"שלום אפרת." אמר גולן בקול שקט, ולחץ את ידה של המתמחה הצעירה, "מאיפה הגעת לקצרין?"
"היא באה מחיפה." התערב יורם בשיחה, "מה שלומך גולן, למה לא רואים אותך בזמן האחרון, זוהר בסדר?"
"זוהר בסדר, והתאומים?"
"בלי עין הרע, גדלים כמו על שמרים." חייך יורם בגאווה אבהית.
"יופי, יופי, תשמע יורם, יש לי בעיה קטנה, אתה זוכר את אימא של דנה?"
"שמעתי עליה, דודה אסתר המשוגעת, מיכל ציפתה שהיא תצוץ מתישהו, נו, אז מה היא רוצה חוץ מכסף?"
"עד כמה שהבנתי מהמכתב הנבזי ששלח לי העורך דין שלה היא רוצה לפגוש את הנכד שלה, וחוץ מזה היא טוענת שרימיתי את דנה, וניצלתי את המחלה שלה כדי לשכנע אותי שתוריש לי את כל הרכוש שלה. הנה, תראה." הגיש ליורם מכתב מודפס בצפיפות ומעוטר בלוגו של עורך דין בשם שלומי דהן.
יורם בחן בעניין את המכתב, "אני מכיר את דהן, הוא דווקא בחור טוב, חשבתי שיש לו קצת יותר שכל, לא הייתי מאמין שהיא תצליח לסבך אותו עם השקרים שלה." הוא נתן לאפרת את המכתב, ביקש שתצלם אותו, והבטיח לגולן המודאג שהכל יהיה בסדר, הצוואה של דנה המסכנה ברורה לגמרי, אי אפשר לבטל אותה, ובבקשה שיקפיד לא להניח לדודה אסתר להיפגש עם זוהר כי האישה הזו היא צרה צרורה, מופרעת על כל הראש ושקרנית איומה.
"כן, אבל היא בכל זאת סבתא שלו, ואני רק האבא המאמץ." עלתה על פניו של גולן הבעת דאגה נוגעת ללב, וליבה של אפרת נכמר בקרבה למראה העצב על פניו השחומים שהיו עדינים ורגישים, ועם זאת גבריים ונאים מאוד. לא הזיק כלל שהוא ניחן בבטן שטוחה ובכתפיים רחבות ושתלתלי שערו השחור והצפוף נפלו בחן על מצחו. הייתה לה חולשה לבחורים שחומים והיא חשבה לעצמה שאם לא הייתה כמעט מאורסת היא בהחלט הייתה מנסה לנחם את האלמן הנאה והעצוב הזה.
"יהיה בסדר גולן, אל תדאג, דנה כתבה במפורש בצוואה שלה שהיא לא רוצה שיהיה שום קשר בין זוהר לאימא שלה, ואם יהיה צורך אני אעיד על זה, וגם אסביר בדיוק למה ומה הסיפור של סבתא אסתר, תאמין לי, אם בית המשפט ידע אפילו חצי ממה שדנה ומיכל סיפרו לי עליה... בקיצור, אל תדאג, אתה יכול לחזור בשקט לעבודה וד"ש לראמי.
"תודה, אני אמסור לו, להתראות יורם." לחץ גולן את ידו של יורם הנהן בחביבות אל אפרת ויצא. דרישת השלום שיורם מסר בתום לב לראמי הכאיבה לו, אבל הוא הקפיד לא להניח לאיש להבחין בכך. הוא וראמי התרחקו זה מזה לאחרונה. יורם עוד לא ידע את זה, אבל לפני כשבועיים ראמי עזב את קפה דנה, ועבר לעבוד במסעדה דרוזית שפתח בן דודו בכפר. הוא הסביר לגולן הפגוע והנדהם שהוא חייב ללכת לעבוד בעסק המשפחתי והבטיח שהם בכל זאת יישמרו על קשר, אבל גולן נוכח לדעת שזו הייתה הבטחת שווא. למרות שבן הדוד גר סמוך למסעדה ושהה בה כמעט כל היום ראמי טען שהוא עסוק מאוד בעבודתו החדשה והם נפגשו פחות ופחות. יורם המאוכזב חש שראמי מתחמק ממנו ומתרץ תירוצים, וחשד בסתר ליבו שיש גבר אחר שמושך את תשומת ליבו של ראמי, אבל הוא היה גאה מכדי לעורר מהומה, ושתק בתקווה שראמי יתעשת ובסופו של דבר יחזור אליו.
"הוא נראה בחור נחמד מאוד, אבל עצוב קצת." העירה אפרת, "מי זה ראמי?"
"ראמי הוא המנהל של בית הקפה של דנה, וגם חבר טוב, הוא עזר לנו מאוד כשדנה הייתה מאושפזת. התאומים היו כל הזמן חולים ואנחנו התרוצצנו כמו משוגעים בין ההוספיס ובין מחלקת הילדים, וגולן ניסה לטפל גם בזוהר וגם לנהל את בית הקפה...
זו הייתה תקופה איומה, כל כך חבל שדנה לא זכתה להכיר את הקטנים... ועכשיו האימא הנוראית שלה שוב מנסה להזיק... כל זמן שדנה נאבקה במחלה לא שמענו עליה ולא ראינו אותה, אבל עכשיו, כשיש צוואה היא צצה פתאום."
"אני מבינה שגולן לא אבא של הילד שלה?"
"לא, זוהר נולד הרבה לפני שגולן הגיע, דנה אף פעם לא רצתה להתחתן, היא רק רצתה ילד, לכן היא עשתה את זוהר דרך בנק הזרע, אימא שלה כעסה עליה נורא כשהיא נכנסה להיריון בצורה כזו וניתקה איתה קשר, היא בחיים לא פגשה את זוהר ולא התעניינה בו אף פעם, מה פתאום היא רוצה קשר איתו?"
"אבל אם דנה לא רצתה להתחתן אף פעם למה היא וגולן כן התחתנו?" השתוממה אפרת.
"בגלל שהיא חלתה, עוד קודם היא וגולן מאוד התיידדו, וגולן נקשר מאוד לזוהר, גולן ממש מדהים עם ילדים, האמת שהוא רצה להביא ילד עם מיכל, וככה אני ומיכל נפגשנו בעצם, ואז כשפתאום התברר שדנה חולה בסרטן..."
"אז גולן הוא האקס של אשתך?" ניסתה אפרת להבין את התסבוכת.
"לא, מה פתאום? הרי גולן הומו ומיכל, שגם רצתה ילד, הייתה בטוחה שהיא כבר לא תפגוש אף פעם מישהו שימצא חן בעיניה, והחליטה לעשות מה שדנה עשתה, להביא ילד לבד, בלי בן זוג, אבל לא מצא חן בעיניה לגדל ילד בלי אבא, וגולן ממש רצה אז... לא סתם אומרים שהבן אדם מתכנן ואלוהים צוחק, הנה, בסוף למיכל יש גם בעל וגם שני ילדים, וגם לגולן יש ילד, ורק דנה המסכנה..."
"גולן הומו, באמת? הוא ממש לא נראה ככה."
"מה חשבת, שכל ההומואים הם ספרים ומעצבי אופנה, וכולם מדברים בקול צפצפני ומנפנפים את הידיים? אם גולן לא נראה הומו אז ראמי נראה עוד פחות הומו, ואגב, ראמי לגמרי בארון, ואפילו נשוי, וזה שהוא וגולן יחד זה סוד, ברור?"
"כן, ברור." הנהנה אפרת.
"יופי, ועכשיו תשיגי לי את העורך דין שלומי דהן, נראה אם הוא יצליח להרגיע את דודה אסתר בטובות, או שנצטרך ללכת לבית משפט ולבזבז זמן וכסף על המופרעת הזו."
עורך הדין דהן הקשיב רוב קשב לדברי עמיתו, עיין בקפידה בהעתק הצוואה של המנוחה, והבטיח לשוחח עם הלקוחה שלו ולהסביר לה שאי אפשר לערער על הצוואה, ושאם היא רוצה לקבל הסדרי ראייה עם נכדה יהיה עליה להיפגש קודם עם פסיכולוג ולעבור אבחון, מפני שברור לגמרי שביתה המנוחה חשבה שהיא עלולה להזיק לילד, ולא רצתה שיהיה לו קשר לסבתו.
"אני לא יודע מה בדיוק גרם לה לבטל את התביעה, זה שאמרתי לה שלדעתי המקצועית אי אפשר לערער על הצוואה של הבת שלה, ושאין לה סיכוי לקבל משהו מהעיזבון, או שהיא תצטרך לעבור אבחון פסיכולוגי לפני הפגישה עם הנכד שלה." סיפר שלומי דהן בחיוך ליורם, "כך או כך היא הסתלקה במהירות שיא מהמשרד שלי ואני לא חושב שנזכה לפגוש אותה שוב."
"אתה לא נראה לי שבור מצער." גיחך יורם.
"אני לא, נכון שאני לא מוצף בקליינטים, אבל הגברת הזו נראתה לי פסיכית על כל הראש. יש קליינטים שלא שווים את כל הבלגן שהם עושים, והמצב לא קשה עד כדי כך שאני אצטרך לסבול משוגעת כזאת. אני מתפלא שהבת דודה של אשתך יצאה שפויה אחרי שגדלה עם אימא כזאת."
"מי אמר שהיא הייתה שפויה?" הצטחק יורם, "היא תמיד אמרה שהיא נשארה בחיים רק כי היא הייתה משוגעת עוד יותר מאימא שלה." גיחך, ואז נזכר שדנה כבר לא בחיים וכמה היא סבלה עד שנפטרה ופניו נפלו, "היא הייתה אישה מקסימה ואמיצה מאוד, למרות שהייתה לה ילדות איומה היא הייתה אימא נהדרת, אני מתגעגע אליה." התוודה בעצב.
בראיון העבודה שלה הצהירה אפרת שהיא חיה עם בן זוג, ושהם עומדים להינשא בקרוב, וכשיורם הזמין את כל עובדי משרדו ובני זוגם להרמת כוסית לכבוד ראש השנה היא הגיעה עם החבר שלה - בחור גבוה, שחרחר ושתקן ששתה לבד כמעט חצי בקבוק מהיין הקל והזול שיורם קנה לכבוד האירוע. יורם התפלא קצת, אבל סבר שהבחור פשוט ביישן ואולי הוא קצת נבוך במחיצת כל כך הרבה זרים, ולכן הוא שותה כל כך הרבה, ולאשתו סיפר שהחבר של המתמחה החדשה שלו נראה בחור נחמד, ויש מצב שהם יוזמנו בקרוב לחתונה.
כמה חודשים אחר כך הגיעה אפרת לעבודה קצת באיחור, עיניה הכחולות היפות היו נפוחות ואדומות, שערה נראה שמנוני וחסר חיים וזוויות פיה היו שמוטות.
"הכל בסדר?" שאל יורם, "את מרגישה טוב? את נראית חולה."
"אני בסדר גמור." לחשה אפרת, ולחרדתו של יורם פרצה בבכי וסיפרה, מתייפחת, שהיא והחבר שלה נפרדו, והבוקר הוא עזב את הדירה שלהם. רק לפני יומיים הם הלכו לחפש אולם לחתונה, ופתאום הוא החליט שהוא צעיר מידי, ובעצם הוא לא בטוח שהוא אוהב אותה והוא בטח לא רוצה להתחתן עדיין, הוא לא רוצה לפגוע בה אבל הוא עוד לא הספיק לעשות כלום בחיים טען, ועזב.
"באתי לגור פה רק בגללו, שכרנו כאן דירה כי הוא רצה להיות ליד ההורים שלו, ועכשיו פתאום הוא..." אפרת מחטה את אפה, התנצלה וברחה לשירותים לשטוף את פניה ולהתאפר מחדש.
היא חזרה אחרי כמה דקות, עדיין אדומת עיניים וחיוורת, אבל רגועה יותר, התנצלה שוב על התנהגותה, ושאלה את יורם אם הוא מכיר מישהו שרוצה להשכיר דירה כי היא לא רוצה לגור יותר בדירה שחלקה עם האקס שלה.
"האמת שכן, ממש במקרה אני מכיר מישהו שרוצה להשכיר דירה נחמדה מאוד, זוכרת את גולן, הקרוב משפחה של אשתי שבא לפה בגלל שאימא של אשתו המנוחה רצתה לערער על הצוואה שלה?"
"כן," הנהנה אפרת, "זה שאמרת שהוא הומו ושיש לו חבר דרוזי?"
"כן, רק שכבר אין לו חבר, הם נפרדו, אבל זה לא משנה, מה שחשוב זה שיש לו דירה להשכרה. חכי, אני אתן לך את המספר שלו."
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
