לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הכל סיפורים


סיפורים על גברים שאוהבים גברים
Avatarכינוי: 

גיל: 11

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2017

10. מסך הערפל (פרק אחרון)


רמי תמיד החשיב את עצמו כחלק החזק והגברי יותר בזוגיות שלו עם ליאור. הוא היה זה שהרג ג'וקים, תקע מסמרים בקיר, הבריג ברגים איפה שצריך, ולקח את הרכב לעשות טסט. ליאור היה ממונה על הניקיון והבישול, והיה חסר חוש טכני, וכמו שטען תמיד בחיוך, הוא נולד עם ידיים שמאליות. רמי תכנן לטפל בבעיה בצורה גברית מאופקת, היה לו ברור שגברים אמתיים לא עושים סצנות ושומרים על קור רוח ואיפוק בכל מצב. אם ליאור התאפק ולא אמר כלום במשך מי יודע כמה זמן למרות שחש שרמי פוזל הצידה (רמי שנא את הביטוי בוגד ולא השתמש בו אפילו בינו לבין עצמו) אז ברור שגם הוא צריך להתנהג ככה, ולהיות אפילו יותר מאופק.

הוא תכנן הכל מראש והכין לעצמו כמה משפטי פתיחה רגועים אך תקיפים שיבהירו לליאור שכל העניין לא מקובל עליו, שהוא לא מוכן לחלוק את בן זוגו עם אף אחד, והוא לא מוכן להשלים עם שקרים וסודות בינו לבין בן זוגו. נכון שגם הוא שיקר ושמר סודות משלו מליאור, אבל זה לא אותו דבר אמר לעצמו, כי הוא סתם מזיין ושוכח, מה שליאור הרגשן והעדין לא מסוגל לעשות בשום פנים ואופן, אין מצב שלילוש שלו יניח לגבר אחר לגעת בו ואחר כך....

ליאור נכנס הביתה באיחור של שעתיים לפחות, ונראה שבע רצון ושמח בצורה חשודה ביותר, "היי לילוש, איחרת קצת לחזור לא?" אמר רמי, מתאמץ להישמע אגבי ורגוע.

"כן, היו לי כמה סידורים." השיב ליאור בחיוך, "מה שלומך? איך עבר עליך היום? אתה רעב?"

שלוות הנפש שבה ענה לו ליאור הטריפה את רמי וכל ההחלטות הקודמות שלו התפוגגו כמו ערפילי בוקר בשמש. "תגיד, אתה חושב שאני אידיוט או מה? פתאום אכפת לך איך עבר עלי היום? אני אגיד לך איך עבר עלי היום, עבר חרא! עבר במחשבות על החבר השרמוטה שלי שמזדיין עם כל מיני זבלים וחוזר אלי הביתה כמו כלום, ככה עבר עלי היום!" התפוצץ רמי, לפת את כתפו של ליאור הנמוך ממנו וטלטל אותו בגסות.

"תפסיק עם זה מיד רמי!" אמר ליאור בקול תקיף, לפת את פרק ידו של רמי בכוח מפתיע והוריד אותה מעל כתפו, "ושלא תעז לקרוא לי שרמוטה."

"לא? אז איך אני אמור לקרוא לבחור שבוגד בי בלי בושה?"

"נו, די כבר טמבל, אני לא בוגד בך, לא הייתי עם אף אחד אחר מאז שאנחנו יחד, מה שאי אפשר להגיד עליך." ענה ליאור בשלווה מרתיחה, ואפילו חייך קצת.

"אז איך אתה מסביר את זה שאתה כל הזמן מסתודד בנייד שלך, ומאחר לחזור, ולמה יש לך פתאום סיסמא בטלפון? אל תגיד שאתה לא שומר ממני סודות."

"זה דווקא נכון, יש דברים שאני לא מספר לך, אבל זה לא אומר שאני בוגד."

"לא? אז מה אתה כן? עם מי אתה נפגש מאחורי הגב שלי?"

"עם כל מיני נשים."

"נשים?" נדהם רמי, "מה פתאום נשים? מה יש לך לחפש אצל נשים? אל תגיד לי שהחלטת להיות סטרייט פתאום, כי אם כן אז זה פתטי ליאור, מפני שאף בחורה שפויה לא תחשוב שאתה סטרייט."

"אני יודע." השיב ליאור בנחת, "אני..." ליאור התיישב ונשם נשימה עמוקה, "אני לא רוצה להיות סטרייט, מה שאני רוצה זה להיות אבא, ולכן אני מחפש מישהי שתרצה להיכנס איתי להורות משותפת."

רמי בהה בו לרגע חסר מילים ואז התיישב מולו והתחיל להציף אותו בשאלות - למה, ומה פתאום, ולמה הוא שמר את זה בסוד?

"תמיד רציתי להיות אבא, ואחרי שמלאו לי שלושים הרצון הזה התחזק," הסביר ליאור, "ולא סיפרתי לך כי פחדתי שלא תבין, רציתי לברר קודם עם עצמי אם זה אפשרי, ואיך אפשר לעשות את זה. אתה יודע שיש חברות שמארגנות לך אימא פונדקאית, אתה בוחר מישהי שתורמת ביצית, ואחר כך מישהי, בדרך כלל מהודו או משהו בסגנון, שמשתילים אצלה את הביצית המופרת בזרע שלך, ואחרי תשעה חודשים וכמה עשרות אלפי דולרים יש תינוק."

"מאיפה תביא כל כך הרבה כסף?" בחן אותו רמי בחשדנות, "זכית בפיס? או שאתה מתכנן למכור כליה?"

"למכור כליה זה דווקא רעיון לא רע." הצטחק ליאור, "אבל אני בכל זאת מעדיף להביא ילד עם אימא שתגדל אותו יחד איתי, זה יוצא זול יותר וחוץ מה ממש לא בא לי לנצל איזה הודית ענייה ומסכנה בתור רחם להשכיר."

"אצילי מאוד מצידך, אז איך זה הולך, החיפוש אחרי השותפה להורות?"

"לא משהו, הבעיה שכל מי שנראית לי מתאימה מתעקשת שאני אשתף את הבן זוג שלי בעניין. הנה, היום פגשתי שתי בנות מקסימות, זוג לסביות שמוכנות בכיף להביא ילדים עם זוג הומואים, אבל בתנאי שמדובר בזוג יציב ורציני שמוכן לתת יותר מזרע וכסף אלא גם זמן ורגש."

הם החליפו מבטים בשתיקה, "נו, אז מה אתה אומר רמי?" הפסיק ליאור את השתיקה המתוחה.

"אני אומר בסדר, תתקשר אליהן ונקבע פגישה, ואם הן יראו לי ואני להן... טוב, נחיה ונראה."

"באמת?" זינק עליו ליאור בשמחה, "אתה רציני? אתה באמת מתכוון לזה רמי?"

"כן, לגמרי, למה לא בעצם?" כמה שרמי חשב על הרעיון ככה הוא יותר מצא חן בעיניו, "וסליחה שקראתי לך שרמוטה ליאור, פשוט נורא קינאתי."

"אני יודע, זה בסדר, אני מבין."

המפגשים הראשונים עם לילי ורינת היו רצופים שתיקות מביכות וגישושים מסורבלים והיו כמה שבועות מייאשים שבהן היה נדמה שזה לא ילך כי לילי ורמי התעקשו על חתימת חוזה מפורט בצורה מייאשת, וכל פעם הוסיפו לו עוד ועוד סעיפים ותתי סעיפים שירדו לפרטי פרטים, בעוד שליאור ורינת רצו להיות ספונטניים ופשוט לזרום.

נחצה את הגשר כשנגיע אליו הייתה הסיסמא האופטימית שלהם. לילי ורמי ענו להם בתשובה שאלוהים מצוי בפרטים הקטנים, ועדיף להיות זהיר יותר מידי מאשר להצטער אחר כך. הייתה פגישה אחת נוראית שבה נזרקו האשמות על גרירת רגליים מכוונת, ועל או. סי. די ואחר כך נתק מכאיב של שבוע שנגמר בפגישת פיוס, התנצלויות הדדיות ואפילו דמעות הקלה מצידם של ליאור ושל רינת.

אחר כך היו עוד כמה חודשים של ניסיונות להרות שבהתחלה נכשלו, ואחר כך הצליחו מעל ומעבר, והסתיימו בשלישיית תינוקות בריאים וחמודים. התאומים המתוקים של ליאור ורינת ושלומית, הבת המקסימה והיפה של לילי ורמי.

 

אפילוג

"תשמעי, אני ממש מתנצל שאני כל הזמן מבטל את הפגישות אתך," אמר רמי לפסיכולוגית שלו כשהצליח סוף סוף להגיע לפגישה אתה, "אבל אני פשוט נורא עסוק לאחרונה, וגם," הוא פיהק מלוא פיו, "וגם נורא עייף."

"אני רואה שאתה לוקח את עניין ההורות המשותפת מאוד ברצינות." חייכה אליו גילה.

"כן, לגמרי, ואני ממש מופתע לגלות כמה שזה כיף, רק אחרי ששלומית שלי נולדה התחלתי להבין באמת מה זאת אהבה, אף פעם לא ידעתי שאפשר לאהוב מישהו בצורה כל כך... כל כך... וזה לא שאני לא אוהב מכל הלב את ליאור, אבל תיתי היא לגמרי משהו אחר." הוא חייך אליה חיוך מנומנם ומאושר מאוד, "וכמובן שגם התאומים... הם מבוגרים ממנה בקושי בשבוע והם חמודים שאין דברים כאלה, אבל היא... היא פשוט הנסיכה המושלמת שלי, מצטער שאני נשמע כזה קלישאה דביקה, אבל ככה אני מרגיש."

"אני שמחה לשמוע, נהדר לראות אותך מתמסר ככה למישהו, מה שלום היזיזים הסודיים שלך?"

"אין לי מושג, מאז שנעשיתי אבא אין לי זמן ואין לי חשק לכל השטויות האלה, וחוץ מזה, מאוד חשוב לי לתת לה דוגמא לזוגיות טובה ובריאה, אני יודע שהיא עוד קטנה, אבל אף פעם לא מוקדם מידי להתחיל לחנך, ואם כבר מדברים על זה, אני חושב שהגיע הזמן שניפרד גילה, גם כי אני עסוק ועייף מידי, וגם כי פשוט אין לי יותר כסף להוציא על מותרות כמו טיפול נפשי, זאת אומרת, ברור שטיפול נפשי הוא לא מותרות, בעיקר אם מישהו באמת סובל וצריך עזרה, אבל אני ממש בסדר עכשיו, את לא חושבת ככה?"

"אני מסכימה." חייכה גילה בהבנה וקמה, "אז שלום רמי ובהצלחה בהמשך הדרך, ומי יודע, אולי אחרי שהבת שלך תתחיל לצאת עם גברים עוד יצא לנו להיפגש שוב?"

 


נכתב על ידי , 18/5/2017 14:02  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב.הנדל ב-20/6/2017 06:09
 



9. מסך הערפל


ליאור הלך לישון זועם ופגוע, ראשו מלא תכניות לעתיד. הוא אפילו הספיק להכין רשימה של החפצים שיהיה עליו לארוז, וסידורים שיהיה צורך לסדר כדי להיפרד מרמי מהר ובצורה חלקה ככל האפשר, אבל הזכיר לעצמו דקה לפני שנרדם, הכי חשוב זה למצוא דירה.

בבוקר הוא קם כבר פחות כועס, אבל עדיין נחוש להסתלק מהר ככל האפשר מהחיים הנוחים והמפנקים עם רמי הבוגד.

רמי מצידו עשה מאמצים גדולים להתחנף אליו, לפייס אותו ולהתנצל בפניו. הוא הכין לו ארוחת בוקר מושקעת, ואפילו הביא לו קפה למיטה, דיבר אליו ברכות עדינה (שליאור מצא מעצבנת ומזויפת) ולא הפסיק להזכיר לו שהוא אוהב אותו ושהוא מצטער ומתחרט בכל ליבו. בהתחלה ליאור דחה בבוז את ההתנצלויות, וסירב להקשיב להסברים המפותלים ולתירוצים המתנצלים של רמי, אבל רמי היה עקשן ואפילו מעורר חמלה בניסיונותיו להחזיר אליו את ליאור, ושוק הדירות התברר כיקר ומייאש מאוד. ליאור גילה שאחרי החגים יש מבחר קטן מאוד של דירות להשכרה, ושהמחירים עלו בצורה מסחררת מאז הפעם האחרונה בה חיפש דירה. המשכורת שלו לעומת זאת נשארה נמוכה כמו פעם, מה שקשה להגיד על רמת החיים שהורגל לה אצל רמי. אחרי יומיים מדכאים של שוטטות בין חורים עלובים ומתפוררים שבעלי בתים חסרי בושה ניסו להשכיר תמורת הון כסף הוא מצא את עצמו פונה לרמי כדי לשאול אם אולי יש למר גולדנברג איזה דירה פנויה להשכרה?

רמי השתתף בצערו והסכים איתו שבאמת, שוק הדירות נעשה זוועתי בשנים האחרונות, וחוץ מזה בתקופה הזאת של השנה קשה מאוד למצוא דירה נורמאלית, אבל אם ליאור מוכן להתפשר ולגור בדירת שותפים יש לו הצעה טובה מאוד.

"באמת?" התלהב ליאור שבשלב הזה כבר היה מוכן לגור גם עם שותף, "איפה?"

"כאן." אמר רמי וחייך חיוך מתנצל, "וזה אפילו לא יעלה לך כסף, מספיק שתסכים לבשל ולעזור בניקיון."

ליאור התעצבן, "בקיצור, אתה רוצה שנמשיך לגור יחד, סירייסלי, נראה לך שאני אסכים?"

"אבל למה לא?" התווכח רמי, "אתה לא רוצה שנהיה יותר זוג, בסדר, אני מבין, זה כואב לי ואוכל לי את הלב, אבל בסדר, אני יודע שזה מגיע לי ואני מכבד את ההחלטה שלך, אבל מה מפריע לך להמשיך לגור איתי בדירה כשותף, כל אחד בחדר שלו? מה, יותר טוב לגור עם מישהו זר? אותי לפחות אתה מכיר."

"או יותר נכון חשבתי שאני מכיר אותך." סינן ליאור במרירות.

"די, בבקשה, מספיק כבר לילוש." לחש רמי, ופניו התעוותו כאילו הוא מנסה לא לבכות. הניסיון כשל והוא הסתובב, מסתיר את פניו מליאור שהביט בו חסר אונים, מגלה להפתעתו שהוא כבר לא כועס יותר על רמי, ושהוא עייף מאוד מכל המהומה שהתחוללה לאחרונה בחייו.

חבל שגיליתי חשב לעצמו, "חבל שבגדת בי." אמר בקול לרמי, "היה לי כל כך טוב אתך, חבל שהרסת הכל."

"אני יודע." נאנח רמי, "גם לי היה טוב אתך."

"אז למה עשית את זה? מה חשבת לעצמך?" ניסה ליאור להבין, "איך אתה היית מרגיש אם אני הייתי מזדיין עם אחרים מאחורי הגב שלך?"

"נורא ואיום, הייתי כועס נורא וזורק אותך מהבית." השיב רמי בכנות.

"יכול להיות שהרשית לעצמך ללכת אחרי הזין שלך בלי לעשות חשבון כי זו הדירה שלך ואתה פה בעל הבית?" העלה ליאור רעיון שצץ בו פתאום.

"לא, מה פתאום? מה זה קשור?" התנגד רמי, "זיינתי כי... כי..."

"כי יכולת." הטיח ליאור, "וידעת שגם אם אני אגלה אני לא אוכל לעשות כלום חוץ מאשר לעזוב כי אתה בעל הבית, ואני רק דייר שלך, ועוד דייר שלא משלם כלום, אני מסכים להישאר אתך כשותף בתנאי שאני אשלם לך שכר דירה."

"אבל איך אני יכול לקחת ממך שכר דירה אם גם אני לא משלם שום דבר?" התנגד רמי,

"לא נכון, אתה לא משלם בכסף, אבל אתה משלם על הדירה בזמן ובעבודה שאתה משקיע, וזמן שווה כסף."

"בסדר, אז תשלם לי גם אתה בעבודה. אתה תהיה אחראי על הבישול והניקיון."

"בוקר טוב אליהו, ומי בישל וניקה עד עכשיו?"

הם הביטו זה בזה ופתאום פרצו בצחוק גדול, פורקים ככה את המתח בו היו שרויים בימים האחרונים.

מאותו יום הפסיק ליאור לחפש דירה, והם חזרו לשגרה הרגילה. ההבדל היחיד היה שליאור גר בחדרו וישן לבד על הספה הנפתחת שהייתה נוחה למדי.

"איך זה שעכשיו, כשאתה רווק, אתה כבר לא נפגש יותר עם אף אחד?" תהה ליאור כשהם ישבו ואכלו ארוחת ערב מושקעת במיוחד שהוא הכין לכבוד יום שישי.

"מאין לך שאני לא נפגש? ואם כבר מדברים על זה, מה אתך ליאור? אתה מחפש בן זוג חדש?"

"ממש לא." השיב ליאור בתקיפות, "היה לי מספיק ודי מגברים, אני בפסק זמן מהקטע הזה."

"מה, אפילו לא איזה סטוץ קטן?" התפלא רמי שבכל זאת נפגש לעיתים רחוקות לסקס חטוף עם יזיז אחד שלו, ארוניסט נשוי בנוי לתלפיות שאהב מאוד למצוץ והיה היחיד שהצליח לגרום לו לגמור לו בפה.

"אני לא עושה סטוצים יותר, וגם בתקופה שעשיתי זה תמיד התחרבש והסתבך, בפעם האחרונה כשזה קרה הלכתי והתאהבתי בו כמו איזה דביל, ושנינו יודעים איך זה נגמר."

הם החליפו מבטים, ליאור נרגז ופגוע, ורמי מדוכדך ומבויש, "כן, אני יודע." אמר רמי לבסוף והשפיל מבט אל הפשטידה שבצלחתו, "יצאה לך פשטידה מעולה לילוש, ואגב, אתה צודק, הפסקתי לחפש סטוצים, ואני לא נפגש יותר עם אף אחד, גם לא עם אלה שממש רוצים, ותתפלא, אבל יש גם כאלה."

"אני לא מתפלא," השיב ליאור, "אתה אולי בוגד, אבל אתה גבר ממש שווה." ופתאום עטף אותו מין ענן שחור ומחניק של עצב ובדידות איומה, והוא הדף מעליו את צלחתו, "סליחה." מלמל, "אני פשוט חייב..." ולפני שהדמעות יתחילו לזלוג הוא ברח לחדרו צנח על המיטה וכבש את פניו בכר.

רמי נשאר לשבת לבד, מתלבט מה לעשות, ולבסוף הלך לחדרו של ליאור והתיישב לצידו על המיטה, "די, די כבר לילוש, אל תבכה, הכל יהיה בסדר חמוד, מספיק." ליטף את גבו וכתפיו של ליאור המתייפח. להפתעתו הפעם ליאור הניח לו ללטף אותו ולא הדף אותו מעליו כמו בפעמים הקודמות בהן ניסה לגעת בו, והוא הרשה לעצמו לשכב לצידו של ליאור ולחבק אותו, "ואי לילוש, נורא רזית." אמר מופתע אחרי שכרך את זרועותיו סביב ליאור, "אני ממש יכול להרגיש את הצלעות שלך."

"כן, לפחות דבר אחד טוב יצא מכל הקטסטרופה הזו." השיב ליאור בקול חנוק והסתובב, מצמיד את קדמת גופו לזה של רמי. שניהם היו לבושים באימוניות דקות למדי, ושניהם חשו אחד בזקפתו של השני. רמי שכב בשקט, מאמץ את ליאור אל גופו, אבל נזהר לא לזוז, ליבו פעם בחזקה וידיו הזיעו מרוב מתח. הוא היה חרמן מאוד, אבל חשש לעשות תנועה מיותרת שתגרום לליאור להתעצבן ושוב לזרוק אותו מהמיטה.

"תגיד," שבר לבסוף ליאור את המתח, "זה אקדח בכיס שלך או שאתה פשוט שמח לראות אותי?"

"זה בהחלט לא אקדח." השיב רמי והעז לדחוף את כף ידו מתחת לחולצתו של ליאור, "ואני מאוד שמח... ממש ממש שמח, נורא התגעגעתי אליך לילוש."

"גם אני." הודה ליאור ודחף יד אל מכנסיו של רמי אסיר התודה, "התגעגעתי אליך ועוד יותר אליו." לפת את אברו של רמי. בהתחלה הם היו זהירים ומעט ביישנים, חשים כאילו זו כמעט הפעם הראשונה, ורק ליטפו אחד את השני בעדינות, אבל אחרי כמה דקות החרמנות התגברה והם הסירו את הבגדים, חזרו למיטה הזוגית שלהם והתפרעו עליה בחדווה. ההבדל היחיד היה כשליאור שאהב לשבת משופד על רמי התעקש על קונדום.

רמי שידע שאין לו שום סיבה להשתמש בקונדום חשש להתווכח עם ליאור, ולמרות שהעדיף לוותר על אמצעי ההגנה המסורבל הזה ויתר הפעם. "אני לא רוצה להתווכח אתך לילוש," אמר אחרי ששניהם גמרו ושכבו לנוח, "אבל אין לנו צורך בקונדום. נזהרתי מאוד כשלא הייתי אתך וגם נבדקתי כל שלושה חודשים ותמיד קיבלתי תשובה שלילית."

"גם אני נבדקתי בשבוע שעבר וקיבלתי תשובה שלילית." ענה ליאור.

"אז בפעם הבאה נוכל לוותר על גומי?"

"מי אמר שתהיה הפעם הבאה?" התגרה בו ליאור.

"אף אחד, זה תלוי רק בך." השיב רמי בשפלות רוח, אבל פניו נראו כל כך עגומים ואומללים עד שליאור שתמיד היה שמח ואופטימי אחרי סקס נחפז לחייך ולחבק אותו.

"סתתתאאאם.... צוחקים אתך." מיהר להרגיע.

"אז... אז אנחנו חוזרים?" העז רמי לשאול.

"אם אתה רוצה." השיב ליאור בנדיבות.

"אני רוצה, מאוד רוצה, נורא חסרה לי השינה אתך." השתפך רמי בשמחה.

"גם לי." הודה ליאור, וככה הם חזרו להיות שוב זוג, והכל חזר להיות רגיל ורגוע. רמי הפסיק לחפש זיונים באינטרנט, וחוץ מאיזה יזיז ותיק אחד או שניים, ארוניסטים נשואים ועקשנים במיוחד שהוא היה מבקר אצלם פעם, פעמיים בחודש, רק בשביל סקס חטוף ולא נחשב, אבל מוגן כמובן, הכל היה ממש בסדר, ואז הוא שם לב שפתאום ליאור שלו, הנאמן, המסור והמתוק לא נמצא תמיד איפה שהוא אמור להיות, יוצא וחוזר בשעות מוזרות, מוחק באובססיביות הודעות מהנייד שלו שהוא החל לנעול פתאום עם סיסמא, ומנהל שיחות ממושכות וסודיות שהוא מפסיק מיד כשרמי מתקרב אליו, ועושה סימנים חשודים מאוד של מישהו שבוגד בבן זוגו.

 



נכתב על ידי , 13/5/2017 11:36   בקטגוריות מסך הערפל  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב.הנדל ב-19/5/2017 17:19
 



8. מסך הערפל


שבוע אחר כך חזר רמי לגילה להמשך הטיפול אצלה והופתע מאוד כשהיא התנצלה בפניו על שנזפה בו ולא הכילה אותו כמו שהייתה אמורה לעשות.

"כן, אבל תכל'ס צדקת, אני מתנהג בנבזות ועושה שטויות, ולא רק שאני הורס לעצמי אני גם פוגע בליאור שמגיע לו משהו טוב יותר, אני פשוט לא מבין למה אני כזה... לא מבין מה עובר עלי."

הם שוחחו שיחה ממושכת ומעמיקה על רגשותיו של רמי ועל הפחדים שהוא מתמודד אתם בגלל היציאה מהארון. לדעת גילה הוא התמהמה זמן רב כל כך לפני שחשף בפני העולם את נטייתו לגברים בגלל הומופוביה עצמית שלא הצליח להתגבר עליה גם עכשיו, אחרי שלכאורה השלים עם זהותו.

"את רוצה להגיד לי שיכול להיות שאני חורש על גריינדר ואטרף כי אני לא רוצה להיות הומו?" התבדחה דעתו של רמי, "כי זה לא נשמע לי כל כך הגיוני."

"אז למה לדעתך אתה עושה את זה?" נשארה גילה רצינית.

"אה... כי אני גבר ואני חרמן, וכי עכשיו, אחרי שסיפרתי לכולם וכל העולם יודע שאני הומו אין לי שום סיבה לא לזיין כמה שיותר, כאילו, מה יש לי להפסיד?"

"את הזוגיות עם ליאור." השיבה גילה בחומרה.

"כן, אבל כל זמן שהוא לא יודע הכל בסדר." השיב רמי בשאננות.

"ומה אתה חושב יקרה אם הוא ידע?"

"אל תדאגי, אני מאוד זהיר, הוא לא ידע, וגם אם כן אני אסביר לו שזו הייתה מעידה חד פעמית ואני אוהב רק אותו. נכון, הוא בטח ייפגע קצת, אבל אני אתנצל ואשבע שזה לא יקרה יותר ויהיה בסדר. מה, את לא מאמינה לי?"

"אני מאמינה שאתה בטוח שיהיה בסדר, ושליאור לא יודע ולא חושד, אבל מהניסיון שלי בעניין הזה הוא כן יודע, או לפחות חושד, ואין לי ספק שבתת מודע שלו הוא מרגיש שמשהו לא בסדר. אי אפשר לחיות עם מישהו ולאהוב אותו בלי להרגיש דבר כזה."

"יכול להיות שזה נכון אצל נשים, האינטואיציה הנשית המפורסמת וזה, אבל אני לא מאמין שלילוש חושד בי." התווכח רמי, "את יודעת מה, אני אנסה לגשש אצלו קצת ונראה מה יקרה."

***



 

רמי חזר הביתה עם קופסת פרלינים משובחים משוקולד מריר שהיו חביבים מאוד על ליאור והחליט בינו לבין עצמו שאת השבוע הזה הוא מקדיש רק לבן זוגו - חוזר מוקדם הביתה, מבלה איתו בבית ובחוץ, ובעיקר, מפסיק לבדוק הודעות בכל מיני אפליקציות הכרות מפתות.

ליאור שמח מאוד על הפרלינים, הסכים ברצון לצאת עם רמי לסרט, ואחר כך נענה לו בהתלהבות במיטה. גם למחרת רמי חזר מוקדם עם זר פרחים וכרטיסים להצגה ששניהם נהנו ממנה מאוד, אבל כשביום השלישי רמי הציע לצאת לשבת בבית קפה הוא טען שהוא עייף קצת ואין לו חשק, וחוץ מזה יש בטלוויזיה סרט ישן ומשובח שהוא ממש רוצה לראות שוב.

הם צפו יחד בסרט "ז'ול וג'ים" שבאמת היה טוב למרות שהיה שחור לבן ובצרפתית, ואחריו החל רמי לעסות את כפות רגליו של ליאור ואחר כך החל להפשיט אותו במטרה המובנת מאליה להמשיך את העיסוי בסקס.

להפתעתו ליאור לא שיתף פעולה הפעם. "סליחה שקצת קשה לי לשתף פעולה רמי, אבל נעשית כל כך נחמד ומתחשב בזמן האחרון," אמר במתיקות שהדאיגה את רמי, "עד שאני לא יכול לא לחשוד בך קצת וזה מסיח את דעתי."

"לחשוד בי במה?" היתמם רמי, ולהפתעתו ליאור דחף אותו בחזקה מהספה כך שהוא נחת מופתע על הרצפה.

"אוף! די כבר עם הפארסה הזו." נטש ליאור את הספה והתיישב בכורסה הדקורטיבית והנוקשה שהם רכשו בגלל צורתה הפיסולית הנאה, אבל השתמשו בה בעיקר כמתלה לבגדים.

"אני לא מבין." קם רמי מהרצפה וצנח המום ומודאג על הספה, "למה אתה מתכוון?"

"נו, באמת!" קצף ליאור ופניו העגלגלות וטובות המזג לבשו ארשת נזעמת, "אתה באמת חושב שאני דביל מושלם? אני יודע עליך כבר כמה חודשים, שקוף שאתה מזיין מכל הבא ליד, אפילו לא הייתי צריך לבדוק את ההיסטוריה בסלולרי שלך כדי לדעת את זה, אתה לא יודע שהומואים זה עם של רכלנים וקשקשנים, ואתה, כמו דביל, הלכת למלון דירות עם יותם, האקס של השותף לדירה הקודם של עוז שכולם יודעים שהוא קשקשן נוראי, ואחר כך עוד המשכת להזדיין עם עוד כמה שרמוטות שאני מכיר, או מכיר את האקסים, או הידידים שלהם, כל כך התפדחתי בגללך עד שהייתי צריך לספר לעוז שאנחנו ביחסים פתוחים כדי שהוא לא ירחם עלי, והדביל הזה ישר הציע לי לעשות שלישייה עם החבר הסתום שלו."

"עשית שלישייה עם עוז ורותם?" נדהם רמי, ועל כורחו חש רטט של חרמנות, החבר הנוכחי של עוז היה יפה עוד יותר ממנו ו... הוא דמיין את השלושה במיטה אחת והזדעזע, "אני מקווה שאמרת לו לא." נתקף פתאום כעס, ולהפתעתו אפילו קנאה.

ליאור צחק צחוק מריר וכועס, "אמרתי לו שילך לעזאזל ושיפסיק להציע לי הצעות מכוערות, אבל יכול להיות שטעיתי."

"לא טעית, אני שמח שסירבת, אבל לילוש, למה שתקת כל כך הרבה זמן? למה לא אמרת לי שום דבר?"

"מה יכולתי להגיד? לא בכבוד שלי לעשות סצנות קנאה ולריב." השיב ליאור בהדרת כבוד שקטה, "נכון, זה לא היה קל, אבל התאפקתי כי אני יודע שלמרות הכל אתה אוהב אותי. חשבתי שעדיף להיות סבלני ולחכות עד שתירגע, אבל אני רואה שזה לא הולך לקרות בקרוב והסבלנות שלי הולכת ונגמרת."

"אני באמת מצטער," אמר רמי וניסה לחבק את ליאור ששוב הדף אותו מעליו, "האחרים לא חשובים, אני אוהב רק אותך לילוש, ואני באמת באמת מצטער, אתה חושב שאתה יכול לסלוח לי?"

ליאור משך בכתפיו, ממשיך לשמור על פנים שלוות למרות שליבו רתח מצער ומעלבון, "כן, בטח, אין בעיות." הפטיר ביובש וקם, "אני חושב רמי שאולי כדאי שתחזור שוב לפסיכולוגית ההיא שלך שעזרה לך לצאת מהארון."

"כבר חזרתי אליה, היא חושבת שאני מתנהג ככה בגלל שאני אוטו הומופוב ויש לי יצר הרס עצמי." סח רמי.

"בהחלט יכול להיות שהיא צודקת." הנהן ליאור, "אני מקווה שהיא תצליח לעזור לך רמי." פנה לעבר חדר השינה הקטן שהם ייעדו לאורחים, "טוב, עכשיו אני אלך לישון ומחר אני אתחיל לחפש דירה חדשה."

"ליאור," נחפז רמי לאחוז בו, מנסה לשווא לחבק אותו, "לא, אל תעשה את זה, אל תוותר עלי כל כך מהר, אני מבטיח לך..." קולו נשבר והוא החל להתייפח, "בבקשה ליאור, אני כל כך אוהב אותך, אתה לא אוהב אותי יותר?"

"לא יודע." סירב ליאור להביט בו, ונשאר לעמוד בין זרועותיו, נוקשה ולא מתמסר. "הייתי צריך להגיד לך ישר שאני יודע ולא לשתוק כל כך הרבה זמן, חשבתי שאני מסוגל לחכות עד שתחזור אלי, אבל כנראה שטעיתי." הוא השתחרר מחיבוקו הנואש של רמי, איחל לו לילה טוב והסתגר בשתיקה בחדר האורחים.

נכתב על ידי , 8/5/2017 00:06   בקטגוריות מסך הערפל  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צבר ב-10/5/2017 17:13
 



7. מסך הערפל


"רמי, איזה הפתעה!" שמחה גילה, "נהדר לשמוע ממך אחרי כל כך הרבה זמן, מה שלומך, איך המרגש? כמה זמן כבר לא דיברנו, שנה ומשהו, לא?"

"יותר קרוב לשנתיים." ענה רמי בקול קודר שהדליק אצלה מיד נורת אזהרה.

"מה קרה? אתה בסדר? מה שלום ליאור?"

"לא יודע בדיוק, בזמן האחרון אנחנו לא כל כך מדברים, בסדר אני חושב."

"איך לא מדברים? מה, לא עברתם לגור יחד?"

"כן, עברנו, יש לנו דירה מקסימה."

"אז איך זה שאתם לא מדברים?"

"לא יודע, עובדה שלא, תגידי גילה, אני יודע שאת נורא עמוסה, אבל בכל זאת, יש מצב לאיזה פגישת חירום אחת או שתיים?"

"בשבילך תמיד." אמרה גילה מיד, אפילו בלי לבדוק ביומן. רמי היה אמנם רק עוד מטופל, אבל יש מטופלים שנכנסים לך עמוק ללב, והוא היה אחד מהם. "מה דעתך להגיע הערב? יש לי זמן בין תשע לעשר."

"זה כבר יותר לילה מאשר ערב, יהיה לך כוח אלי בשעה כל כך מאוחרת?"

"כן, אל תדאג, יהיה בסדר." הבטיחה גילה.

רמי נראה טוב, שזוף ובכושר, שערו קצוץ בתספורת הולמת, לבוש בבגדים אופנתיים שהלמו אותו, ובכל זאת פניו היו קודרות וחיוכו מאולץ. גילה בחנה אותו בדאגה, "בפגישה האחרונה שלנו, לפני כמעט שנתיים היית כמעט באופוריה, יצאת מהארון בפני המשפחה שקיבלה אותך נפלא ונתנה לך חיבוק גדול, הגעת למסיבה בעבודה עם ליאור וכולם אמרו לך מזל טוב וסיפרו לך שכבר מזמן חשדו שאתה הומו, ואף אחד לא הופתע או החמיץ פנים, אפילו מר גולדברג לא התרגש מזה שהכנסת לדירה גבר והצגת אותו כבן הזוג שלך, אגב, לאן עברת דירה?"

"לגבעתיים. מר גולדברג רכש שם בלוק דירות שלם במצב מזעזע ורצה שאני אפקח על השיפוץ שלו, בתמורה קיבלתי את דירת הפנטהאוז, דירה ממש נהדרת שאני וליאור מאוד אוהבים, יש לנו מרפסת חמודה, מקום חניה פרטי וחדר כושר קרוב, מהבחינה הזאת באמת שהכל טוב, אין לי סיבה להתלונן."

"יופי, אני ממש שמחה לשמוע, אז מה היה לנו? יש לך זוגיות עם בחור חמוד, יצאת מהארון, עברת דירה, יש לך עבודה טובה ואם יורשה לי להוסיף אתה גם נראה ממש טוב." חייכה אליו, אז מה הבעיה?"

"הבעיה היא ש... אני יודע שאני נשמע מפגר, אבל אני לא מבין למה הכל נשאר אותו דבר, איך זה שבעצם שום דבר לא השתנה." התלונן רמי, "חשבתי שאחרי שאני אצא מהארון הכל יהיה אחרת, ושיהיו לי חיים נהדרים מלאי סיפוק והנאות וכיף, וזה ממש לא ככה, לא שרע לי אבל הכל רגיל כזה, שגרתי, משעמם אפילו."

"אני מבינה," הנהנה גילה, "ומה קורה עם הזוגיות? ציינת שאתה לא כל כך מדבר עם ליאור."

"טוב, זה לא מדויק, ברור שאנחנו מדברים, אנחנו הרי גרים יחד, אבל אין לנו שיחות נפש כמו שהיו בהתחלה, נעשינו רגילים כאלה, פחות או יותר כמו ההורים שלי, ואולי זה טיפשי אבל זה מתסכל אותי, בשביל זה יצאתי מהארון?"

"ואיך הסקס? בזמנו מאוד התלהבת מליאור ואפילו התפלאת שלמרות שהוא לא נראה כמו האידאל הגופני שלך אתה מאוד נהנה להיות איתו."

"נכון ואני עדיין נהנה אבל... אה... בואי נגיד שהוא לא הגבר היחידי בעולם ו... אה... זה לא שאני לא אוהב אותו, ברור שכן, אבל אל תשכחי שהוא הגבר השני שנכנסתי איתו למיטה, במונחים של הומואים אני כמעט בתול, ומה הטעם להיות הומו מוצהר אם אין לי כמעט ניסיון עם גברים? בשביל זה יצאתי מהארון, בשביל להיות מונוגאמי כמו סטרייט?"

"כן, האמת שכן." אמרה גילה בטון קפדני, כמעט כועס, "בדיוק בשביל זה יצאת מהארון, כדי שתוכל לחיות חיים רגילים כמו כולם, להיות בזוגיות בריאה ופשוט לחיות, למה, מה חשבת שיקרה אחרי שתצא מהארון? שהחיים שלך יהפכו לקרנבל ותחגוג כל הזמן?"

"אה... אני...." גמגם רמי, נבוך מעט, הוא לא ציפה להתנפלות כזו מצד הפסיכולוגית הנחמדה והמכילה שלו, "כן, סוג של." הודה, מבויש מעט.

"אתה פשוט מפונק." פסקה גילה, "ואם תמשיך בצורת המחשבה שלך יום אחד תמצא את עצמך מתגעגע לשגרה המשעממת, אבל אז זה כבר יהיה מאוחר מידי." היא העיפה מבט בשעון וקמה, "תחשוב על מה שאמרתי ותחזור אלי רק אם תרצה בכנות לטפל בהתנהגות ההרסנית שלך."

***

רמי הבטיח שיחשוב על זה וחזר למכוניתו, ישב בה ובדק את הנייד שלו, היו לו כמה הודעות מעניינות והודעה אחת מליאור שרצה לדעת מה שלומו, איך הוא מרגיש ומתי הוא חוזר הביתה?

הוא כתב לליאור שהוא בסדר, אבל יש לו איזה עניין לטפל בו והוא לא יודע מתי יחזור הביתה, ואחר כך התקשר לאחד מהבחורים שהשאירו לו הודעה, קבע איתו פגישה במלון דירות קטן ודיסקרטי וחצי שעה אחר כך כבר התגולל איתו על המיטה הרכה מידי שאלפי זוגות כבר מעכו קודם בלהט תשוקתם.

הבחור היה צעיר ויפה תואר, אבל לא רצה להתנשק, דיבר מעט וגם אז לא אמר משהו חכם. דקה אחרי שגמר נתקף רמי סלידה מעצמו ומהשותף שלו לסקס, ותקוף געגועים לחיבוק ולחמימות של ליאור חש הביתה. ליאור כבר ישן ורמי נחפז להתפשט, להתקלח ולהתכרבל לצד גופו החמים והמוכר. הוא נישק את עורפו של ליאור שהגיב בנהמה ישנונית, אמר לעצמו שהוא אידיוט ושהוא צריך להפסיק עם השטויות ההרסניות הללו ונרדם.

 


נכתב על ידי , 6/5/2017 19:05   בקטגוריות מסך הערפל  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב.הנדל ב-7/5/2017 23:13
 





118,960
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , גאווה , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לב.הנדל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ב.הנדל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ