לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הכל סיפורים


סיפורים על גברים שאוהבים גברים
Avatarכינוי: 

גיל: 10

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2016

9. חולם בוורוד


 פרידה זוחלת

"תגיד אלי, יש מצב שנפסיק להזדיין ברכב כמו מסכנים ונלך למקום יותר אנושי?" הפתיע יום אחד אילן - הארוניסט הנשוי - את אלי.

"על איזה מקום חשבת?" שאל אלי בחשדנות.

"לא יודע, בטח יש איזה מקום שמשכיר חדרים לפי שעות, שמעתי על מלונית אחת באזור התעשייה ש..."

"מקום מגעיל לגמרי." קטע אותו אלי בפסקנות, "וחוץ מזה, למה שנשלם כסף טוב על חדר כשיש לי בית שלם לרשותי?"

"בית שלם, וואלה?" השתומם אילן, "ומה יגיד החבר היקר והאהוב שלך?" לא הצליח להתאפק מלהשחיל עקיצה קטנה, "אתם עדיין בפסק זמן?"

"אין לי מושג, אם ניפגש יום אחד אני אשאל אותו, ואם כבר מדברים על בני זוג, מה עם אשתך, איך תסביר לה שנעלמת מהראדר שלה לכמה שעות?"

"אין שום צורך בהסברים, השבוע היא אצל הוריה."

"ואתה לא מוזמן?"

"ממש לא, אני מוזמן לשבת לבד בבית, לאכול אוכל קר, לחשוב על ההתנהגות הרעה שלי ועל איך אני משיג מימון לעוד טיפול זוגי מאחר שלדעתה אני זה שגרם לכישלון הטיפול הקודם." סיפר אילן, ואפילו ניסה לחייך מן חיוך עקום ומעוות שעורר באלי רחמים ועצב.

"אתה לא הוגן כלפי אשתך, היא לפחות מנסה להציל את הנישואים שלכם, ולדעתי לא הוגן מצידך לא להסביר לה מה לא בסדר אצלכם." הוכיח אותו אלי בקול רך, "למה התחתנת אתה בכלל?"

"כי היא לא רצתה לעשות הפלה, ולפני שתשאל, אני זה שהכניס אותה להיריון, ודרך אגב, נהניתי מאוד לעשות את זה, לא ידעתי שחמש עשרה שנים ושלושה ילדים אחר כך אני כבר לא אוכל לגעת בה, ולא רק בה דרך אגב, ירד לי לגמרי מנשים."

"יכול להיות שזה ישתנה בעתיד?" תהה אלי.

"אני בספק." השיב אילן ודחף את ידו לתחתוניו של אלי, "מאוד בספק." שחרר את אברו של אלי מכלאו, נאנח בהנאה ולכד אותו בפיו החם.

"אז מה בקשר לפגישה הבאה?" שאל אילן אחרי שהם סיימו והתחילו לחזור הביתה, "בבית שלך או במלונית? ולפני שתענה אני רק רוצה להזכיר לך שבשבוע הבא אנחנו חוגגים שנה לפגישה הראשונה שלנו."

"באמת?" נדהם אלי, "כבר עברה שנה, איך הזמן רץ?" התפלא.

"כן, הזמן רץ ואנחנו לא נעשים צעירים יותר, בעוד שלושה חודשים אני עומד לחגוג יום הולדת ארבעים."

"ואני כבר בן שלושים ושמונה וחצי." העיר אלי שהמחשבה על יום ההולדת הבא שלו עוררה בו צמרמורת, ומיהר לקבוע עם אילן פגישה עם בביתו.

"באמת הגיע הזמן." הסכימה נועה כשאלי בישר לה שבשבוע הבא יבוא אליו חבר ויכול להיות שיישאר לישון.

"ואיפה תישנו?" שאלה נועה במעשיות, "בחדר השינה שלך או למטה, בחדר של אסף?"

"בחדר השינה שלי כמובן, החדר של אסף הוא החדר שלו בלבד."

"חוץ מאשר כשהוא מגיע לביקור ואז הוא נעשה החדר של שניכם." הרימה נועה גבות לועגות משהו, "מתי תחליטו כבר סוף סוף אם אתם יחד או לחוד? כל השטות הזו עם הפסק זמן נעשתה ממש מגוחכת."

"את צודקת," נאנח אלי, "אבל מה אני יכול לעשות, לתת לו אולטימטום?"

"כן, למה לא?"

"הוא בא לכאן כל כך מעט פעמים... חבל לי לבזבז את הזמן איתו במריבות ובשיחות מעיקות של יחסינו לאן."

נועה נאנחה, "לפעמים אין ברירה וצריך לעשות שיחות מעיקות, אתה חושב שנעים לי לדבר אתך על חיי המין שלך ועל הקשר המשונה שלך עם אסף? ממש לא, ואם כבר מדברים על מין וכדומה, אל תשכח לנעול את דלת חדר השינה שלך כשתהיה שם עם הארוניסט שלך, אני לא רוצה שנוני יכנס אליך ויראה אתכם יחד באיזה פוזה מביכה."

"בסדר," הבטיח אלי, חש מוקנט ונעלב מאזהרתה למרות שידע שנועה צודקת.

אילן הגיע כמובטח רק אחרי שנוני ישן כבר שנת ישרים, נועה ודורון הסתגרו ברוב התחשבות בחדר השינה שלהן וצפו שם בטלוויזיה ואילן לא היה צריך להתמודד עם פגישה אתן. סוף סוף זכו השניים לשכב יחד במיטה, להתקלח יחד אחרי הסקס ולאכול אחר כך יחד ארוחה קלה ומפנקת של טוסטים עם גבינה צהובה. "אתה מוזמן להישאר לישון פה אם בא לך." הזמין אלי את אילן שחייך בתודה ונעתר ברצון להזמנה. "אני עוד עלול להתרגל לכיף הזה." אמר כשהתכרבל עם אלי לשנת לילה.

"תצטרך לצאת מהארון קודם." הזכיר לו אלי.

"אני יודע," השיב אילן בכובד ראש, "ומאז הפעם הראשונה שלנו יחד אני חושב על זה כל הזמן, ואם הייתי יודע שאתה פנוי באמת ושנוכל להיות יחד אחרי שאני אתגרש, אז..." קולו התרומם בשאלה כשהביט באלי בתקווה.

"אילן," ליטף אלי את גבו החלק, מתענג על המגע בגופו, "אני ממש ממש מחבב אותך ואם תעז לצאת מהארון ולהתגרש אני מבטיח לעזור ולתמוך בך, גם נפשית וגם מעשית אם תצטרך מקום לגור בו עד שתתארגן, אבל כמו שאני מכיר גברים שיצאו מנישואים ממושכים אתה בטח תרצה, דבר ראשון, לפצות את עצמך על כל מה שהפסדת כשהיית נשוי, אני בטוח שישר תרוץ לטעום, לגוון ולהשתולל, ורק אחרי שתירגע... ואגב, אני מכיר כמה שלא נרגעו עד היום."

"אתה מתכוון במקרה לאקס שלך?"

"לגמרי, ואם חושבים על זה אז בעצם לשניהם, כי גם עוז וגם אסף... אין לי כוח לעבור את זה שוב, לתת את כל הלב והנשמה למישהו שאחרי שירח הדבש נגמר מתחיל לחפש משהו יותר טוב."

"אני מבין את החשש שלך אלי, אבל אל תשכח שאני מבוגר יותר משני האקסים הנחמדים שלך, ומיציתי את תקופת ההשתוללות שלי עוד כשהייתי נשוי. אני בוגד באשתי עם גברים כבר עשר שנים ותמיד הרגשתי לא נוח עם העניין הזה, אבל רק אחרי שהתאהבתי בך..."

"אתה מה?" לטש בו אלי מבט מבוהל מעט, "אתה רציני אילן?"

"כן." ענה אילן בשלווה, "אני אוהב אותך אלי, ואל תחשוב שלא שמתי לב כמה נבהלת כשאמרתי את זה, ואגב, לדעתי גם אתה אוהב אותי, אם כי כמו שאני מכיר הומואים בטח תתחיל לדבר עכשיו על פרפרים וכל השטויות האלה שנדמה לאנשים שהם צריכים להרגיש כשהם מאוהבים, אבל אחרי כל כך הרבה שנות נישואים אני יכול להגיד לך שזה שטויות. אהבה זה לא פרפרים ולבבות ובלונים צבעוניים, אהבה זה חברות ומשיכה ו... אה... קצת קשה לי להסביר, אבל בעיני אהבה זה ההרגשה הזו שהגעת הביתה, שאתה יכול להיות חופשי וטבעי ולדעת שיקבלו אותך כמו שאתה בלי פוזות והצגות."

"ואתה מרגיש את ההרגשה הזו איתי?"

"כן, לגמרי, מהרגע הראשון... פשוט נוח לי אתך חמוד, ואני חושב שגם אתה מרגיש ככה כלפי."

"כן," הודה אלי, תפוס הרהורים, "נכון, אתה צודק, אני... כנראה שאני באמת אוהב אותך אילן, אבל אני אוהב גם את אסף, וכשאנחנו כבר נפגשים אני... לא חשוב."

אילן שהבין למה כוונתו נאנח, "אני לא אשקר, הייתי מעדיף שתהיה רק איתי, אבל מאחר ואני נשוי ועדיין בארון..."

"אתה ואשתך, אתם עדיין... אתה יודע?"

"כן, אני יודע," נאנח אילן, "איך אתה חושב שנולדה לנו השלישית? נכון שהייתי צריך להתמסטל קודם..."

"להתמסטל, אתה משתמש בסמים?" נבהל אלי.

"רק לפעמים, בעיקר בערב, וזה לא ממש סמים, אני סך הכל מעשן קצת מריחואנה שתעזור לי להתמודד עם כל המתח והבלגן בחיים שלי, ואם אני מוסיף לזה גם בקבוק בירה... אשתי לא זקוקה להרבה סקס, אבל גם היא רוצה את שלה פעם ב... והרבה זמן הצלחתי לתמרן בינה לגברים, אבל הילדים גדלים ומתחילים לסבול מהמתח שיש בבית, וגם אני, אני לא נעשה צעיר יותר, כנראה שפשוט התעייפתי."

"יכול להיות שהתאהבת בי פתאום מרוב עייפות?" חקר אלי.

"כן, יכול להיות, אהבה חדשה מגיעה ברגע שהאהבה הקודמת נשחקת ונגמרת, אתה מבין שאתה מוכן לאהבה חדשה ואז היא מגיעה."

"האהבה הקודמת? לאיזה אהבה קודמת אתה מתכוון?" שאל אלי, חש להפתעתו דקירת קנאה.

"לאשתי כמובן, לא התחתנתי אתה כי הייתי חייב, או כי לא רציתי שיגלו שאני מעדיף גברים. באמת אהבתי אותה, והאמת שבמידה מסוימת אני עדיין אוהב, הרי היא אימא של הילדים שלי, וחיינו יחד כל כך הרבה שנים, אין לי מילה רעה להגיד עליה, עשיתי לה עוול, והייתי בעל די גרוע, בעיקר בשנים האחרונות. מגיע לה מישהו טוב יותר ממני." התוודה אילן, חיבק את אלי ונרדם, צמוד אליו.

כמה ימים אחר כך התקשר אילן לאלי ובישר לו בשמחה שהוא ואשתו החליטו להתגרש. "היא אמרה שנמאס לה מהחיים איתי, שכבר שנים אנחנו מתרחקים אחד מהשנייה, ושבשנה האחרונה היא מרגישה שהפרידה ממני היא כמו להוריד פלסטר לאט לאט, וזה כואב מידי, הפרידה הזוחלת הזו, היא מעדיפה למשוך אותו בבת אחת ודי."

"כן, אבל היא יודעת למה אתם נפרדים? אמרת לה שאתה הומו?"

"לא הייתי צריך, היא שכרה בלש פרטי שצילם אותנו."

"אתה רציני, צילם אותי ואותך?" נחרד אלי.

"כן, הוא עקב אחרי לבית שלך, חיכה שם כל הלילה כמו איזה מסכן, וצילם אותנו מתחבקים ומתנשקים כשנפרדנו ליד השער. ומה שהכי מצחיק זה שאשתי שחשדה כבר מזמן שאני בוגד בה שמחה לגלות שאני מעדיף גברים, כי זה אומר שזו לא אשמתה שאני מחפש סקס מחוץ לבית." צחק אילן שהרגיש, כמו שסיפר לאלי, כאילו פרק משקל כבד מעל גבו.

אילן ואשתו, שהתבררה כאישה מעשית ורגועה שחשבה בעיקר על טובת ילדיהם המשותפים, החליטו ללכת למגשרת במקום לעורך דין, ותוך זמן קצר להפתיע חילקו ביניהם את הרכוש המשותף. אילן קיבל את המכונית והשאיר לה ולילדים את הדירה, הם קבעו ימים לביקור של ילדיו, והחליטו על תשלום מזונות סביר לגמרי בהתחשב בכך ששניהם הרוויחו בערך אותה משכורת.

"צריך לדעת ממי להתגרש, היא יכלה לקרוע אותי במזונות, אבל למזלי היא בחורה הגיונית והוגנת." גילה אילן לאלי, ולקח אותו איתו לחיפוש דירה. די מהר הוא מצא לעצמו דירה קטנה וצנועה, אבל מרוהטת, לא רחוק מביתו של אלי, העביר אליה את בגדיו והמחשב שלו והזמין אליו את אלי לסוף שבוע בלי לדעת שדווקא בסוף השבוע הזה החליט אסף לבקר אצל אלי.

אסף היה מוכה תדהמה כשאלי אמר לו בהבעת צער שלא הצליחה להסתיר את שמץ השמחה לאיד שחש שהוא נורא מצטער, אבל יש לו תכניות אחרות, והוא לא יהיה בבית בסוף השבוע הזה. "בשישבת הזה אני אהיה אצל החבר החדש שלי, שמו אילן והוא בחור ממש נחמד, אולי תקפוץ לבקר בשבת? הוא גר לא רחוק מהבית שלך."

"אתה מדבר ברצינות?" זעם אסף, "אני יודע שיש לך כל מיני יזיזים, גם לי יש, אבל חבר חדש? חשבתי שהיינו בפסק זמן?"

"יכול להיות שזה מה שזה היה בהתחלה, אבל אחרי שנה, שלא לדבר על זה שלא ראיתי אותך כבר כמעט חודשיים, זה כבר לא פסק זמן חמוד, אחרי כל כך הרבה זמן זה נעשה פרידה זוחלת, ופרידה זוחלת זה כמו להוריד פלסטר לאט לאט, תסכים איתי שהרבה פחות כואב להוריד אותו במשיכה אחת זריזה ולא לסחוב את זה כל כך הרבה זמן."

נכתב על ידי , 28/5/2016 22:12  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רומן ב-29/5/2016 20:52
 



8. חולם בוורוד


לא שואל ולא מספר

"תשמע אלי, קיבלתי אפטר, אבל אני צריך לחזור לבסיס עד שמונה בבוקר, ואם אני אסע הביתה אני בקושי אספיק לאכול ולישון לפני שאני אצטרך לקום בחמש בבוקר כדי לחזור בזמן, אז חשבתי שעדיף כבר להישאר במרכז ורק לצאת עם החבר'ה לסרט ולפיצה או משהו, לא אכפת לך נכון?"

לאלי דווקא היה כן אכפת, אבל הוא התקשה להודות בכך, ולכן אישר שזה בסדר, לא אכפת לו, ועם הזמן התרגל לקבל שיחות מהסוג הזה כמעט מידי שבוע, ואף על פי שהוא לא היה יכול להתנגד להיגיון שבדבריו של אסף, ותמיד אמר שזה בסדר גמור והוא מבין, והרי הם יפגשו כנראה בסוף השבוע הזה, ואם לא אז בטח בזה שאחריו, אבל בכל זאת משהו בליבו היה מתכווץ ומחמיץ נוכח החשבונות הקטנוניים שאסף פירט בפניו במעשיות מדכאת כזו במקום למהר ולחוש לזרועותיו בכל רגע אפשרי.

בהעדרו של אסף הוא העסיק את עצמו בעבודה, ובטיפול בבנו הקטן שגדל והתפתח בקצב מהיר. הבוס של המפעל בו עבד אלי היה שבע רצון מהחריצות והמסירות של מהנדס החומרים הצעיר שלו, והטיל עליו עוד ועוד משימות, ומאחר והבוס התקרב לשבעים ובניו סירבו לעבוד אתו במפעל הוא התחיל לבנות את אלי כיורשו, העביר אליו את כל הידע והניסיון שצבר, ובד בבד גם הגדיל את משכורתו ואפילו נתן לו מכונית מזדה חדשה ומאובזרת לעייפה, שאמנם הייתה רשומה על שם המפעל אבל למעשה הייתה של אלי בלבד.

כמה שבועות אחרי שקיבל את המזדה החדשה שלו הוא בגד לראשונה באסף עם אחד הלקוחות של המפעל -   גבר צעיר ונשוי שנדלק עליו וחיזר אחריו כבר מזמן. אחרי שאסף נעדר מהבית במשך שלושה שבועות תמימים וארוכים מידי, מספק לאלי תירוצים קלושים ושקופים מידי להיעדרותו, אלי נשבר והזמין את הלקוח המרוצה לחגוג איתו חתימה על חוזה שמן. אחרי שהם שתו יחד בירה באיזה פאב חדש ומעוצב מידי הוא הסיע את הלקוח לפינה נידחת בשמורת הכרמל, השעין לאחור את מושב מכוניתו ושלף קונדום.

"סוף סוף," חייך הלקוח והחל לפתוח את כפתורי חולצתו, "כבר התחלתי לחשוש שאתה סטרייט לא עלינו."

אחרי שהם ביצעו זה בזה את זממם, ובאו על סיפוקם בזריזות יעילה נפרדו השניים בשתיקה, הלקוח חזר אל אשתו ואלי חזר הביתה, התקלח היטב, נישק את נוני הישן, אמר לילה טוב לנועה ולדורון שנמנמו יחד מול הטלוויזיה והלך לישון בלי לשלוח הפעם מסרון של לילה טוב ואוהב אותך לאסף.

"מה קורה עם אסף שלנו? חשבתי שאחרי שהקורס קצינים ייגמר נראה אותו קצת יותר בבית, אבל הוא נעשה כל כך עסוק בזמן האחרון, אני כבר מתגעגעת אליו." אמרה נועה לאלי בבוקר שבת אחד כשהם ישבו ואכלו יחד ארוחת בוקר.

"אתם עוד יחד בכלל?" הוסיפה דורון עקיצה נבזית.

"וודאי שהם יחד." נזפה בה נועה, "אבל אל תשכחי שאסף קצין בצבא, והוא בתפקיד אחראי מאוד, ברור שהוא נורא עסוק."

"איזה מזל שגם אלי נורא עסוק בזמן האחרון." הרימה דורון גבה לגלגנית.

"אסף ואני נמצאים במקומות שונים בחיים," אמר אלי ולקח לגימה גדולה ממיץ התפוזים הטרי שלו כדי לעזור לחתיכת החביתה שנתקעה בגרונו להחליק למטה, "ואנחנו כבר לא זוג טרי שרק רוצה ל..." הוא השתתק כשנזכר בנוכחותו של נוני שישב לצידו ולעס במרץ פרוסת לחם מרוחה בחמאת בוטנים, "זו פשוט תקופה כזו ובסופו של דבר היא תסתיים ואז נראה מה הלאה." סיכם, והחל לנגב בעדינות את ידיו הקטנות והדביקות של נוני שהתנגד בקולניות למתקפת הניקיון המיותרת הזו, וביקש את הפרס שמגיע לו אחרי שסיים את כל הסלט - פיתה עם שוקולד. נועה מרחה לו פיתה עם שוקולד וחייכה בפייסנות אל אלי הקודר, "אם אני לא טועה בחודש הבא יש לאסף רגילה, למה שלא תיקח גם אתה חופש ותיסעו לאיזה צימר או משהו, רק אתה והוא? לא יזיק לכם קצת זמן איכות יחד."

"כן, אני אדבר איתו על זה הערב." החזיר לה אלי חיוך, אבל ליבו היה כבד עליו ובינו לבינו תהה אם יש בזה בכלל טעם. מחשש שהשמועה תגיע גם לאזניה של דורון הוא העדיף לא לספר לנועה שמכרים שלו ראו את אסף רוקד, שותה ומתנשק עם בחור זה או אחר בכל מיני מועדונים בתל אביב. הבחור שסיפר לו על כך היה יזיז שלו בעבר, ואלי ראה בו תמיד גם חבר, אבל שינה את דעתו לנוכח הבעת הצער המעושה שהייתה שפוכה על פניו של אותו יזיז לשעבר, מסתירה אך בקושי את חיוכו הלגלגני כשפירט באוזני אלי את מעלליו של בן זוגו הצעיר.

עם חברים כאלה מי צריך אויבים? אמר לעצמו בזעם אין אונים, והתקשר שוב ללקוח הנשוי ששמח מאוד, וקבע איתו פגישה במקום שלהם - המקום בו חנו לראשונה הפך עם הזמן למקום שלהם, והם היו נפגשים בו פעם בשבועיים פחות או יותר.

מאחר והלקוח ההוא היה נשוי ומאוד בארון, וחשש מאוד מגירושים שירוששו אותו ויפרידו אותו מילדיו האהובים, היו הפגישות שלהם חטופות ומעשיות מאוד. הם כמעט לא דיברו והקדישו כל דקה מהזמן המועט שלהם יחד לסקס בלבד, פעם אלי היה חש בוז ותיעוב להתנהלות המכוערת הזו ומסרב להסתבך בקשר סודי כזה, אבל זה היה פעם. אלי שבוש במעשיו האשים בחוסר היגיון מסוים את אסף על ההסתבכות המבישה שלו בהרפתקה הבזויה עם הארוניסט הנשוי.

אחרי שחזר מעוד מפגש מדכדך עם הלקוח הארוניסט הוא התקשר לאסף ולמרבה הפלא הצליח להשיג אותו בטלפון (זה נעשה נדיר מאוד לאחרונה), ולנהל איתו שיחה סבירה בלי שאסף יתחמק בטענה שהוא עסוק נורא, ומחכים לו, ויש סביבו המון אנשים, ולכן הוא לא יכול לדבר חופשי.

"אסף תקשיב, אנחנו חייבים לדבר וזה לא לטלפון."

"לדבר על מה?" שאל אסף ואלי שמח לשמוע שמץ של בהלה בקולו.

"עלינו חמוד, עלי ועליך, ועל מה שקורה אתנו, מתי אתה מגיע הביתה?"

"אה... תראה... אתה יודע איך זה בצבא," החל אסף להתחמק, וזעמו של אלי ניצת,

"כן, אני יודע, גם אני עשיתי צבא, ובניגוד אליך לא ישבתי במזגן אלא הייתי בשטח, אכלתי המון אבק ומנות קרב, וכשהיה לי אפטר נסעתי לחבר שלי גם אם הייתי צריך לקום למחרת מוקדם כדי לא לאחר לבסיס, וכל זמן שהיינו יחד העדפתי להיות איתו בסופי שבוע, ולא לרקוד ולשתות במועדונים עם כל מיני בחורים, ולספר לו סיפורים על המון לחץ בעבודה."

אסף נאנח, "תשמע אלי, אני... אתה צודק שאתה כועס, אבל תבין ש..."

"אני מבין, אתה צעיר ואתה רוצה לבלות ולהתנסות, זה מובן לגמרי, אבל יש גבול לכל תעלול, וגם אני... גם לי יש צרכים ורצונות, אני אוהב אותך מאוד אסף, אתה יודע את זה, אבל נמאס לי להתייבש בזמן שאתה חוגג, אל תשכח שיש עוד גברים בעולם חוץ ממך."

"מה אתה מנסה להגיד לי? אתה רוצה להגיד שאתה מזדיין עם אחרים?" התעצבן אסף.

אלי חייך, אסף החמוד שלו, הוא היה כל כך צעיר וטיפש לפעמים, והיה לו כל כך מעט ניסיון במריבות, "אספי, עוד לא למדת שיש שאלות שעדיף לא לשאול? בעניין הזה אני מציע שניקח דוגמא מהצבא האמריקאי, אתה אל תשאל ואני לא אספר."

"תשמע אלי, תקשיב רגע..." התחמם אסף, מסרב ללמוד מניסיונו של הצבא האמריקאי.

אלי גיחך, זה היה קל כמו לקחת סוכרייה מתינוק, "אל תצעק עלי ילד, ובטח לא בטלפון, אם יש לך משהו להגיד לי תגיע הביתה ונדבר." אמר בקול שקט ובוטח, וסגר את הטלפון, מרוצה מאוד מכך שאמר את המילה האחרונה, וליתר ביטחון גם כיבה את הנייד שלו.

הוא לא התפלא יותר מידי כשאסף הגיע, לראשונה מאז קורס הקצינים, לחמשוש, ומיד אחרי שאמר שלום לכל בני הבית, ודחס את בגדיו למכונת הכביסה, אחז בכתפו של אלי ומשך אותו לחדר השינה שלהם, נועל אחריהם את הדלת.

אלי היה בטוח שהוא יתחיל בהתנצלויות, תירוצים והסברים, או אולי יתנפל עליו בהאשמות תוקפניות, כך או כך הוא היה מוכן וידע מה לענות בכל מקרה, אבל אסף הפתיע אותו כשבמקום לדבר חיבק אותו בכוח ונישק אותו בחזקה על פיו, ואחר כך שחרר אותו מחיבוקו אבל הותיר את ידיו על כתפיו, מביט בעיניו במבט חודר, "אתה אוהב אותי אלי?" שאל.

"כן חמוד." ענה אלי ברוך, וליבו יצא אל הצעיר יפה התואר הזה שפעם הביט בו בהערצה, ועכשיו מה? ברור שהוא כבר לא מעריץ אותו, אבל עדיין קשור אליו ואולי אפילו אוהב. "ואתה אתה עוד אוהב אותי כמו פעם?"

"לא כמו פעם, אני כבר לא הילד שהייתי, אבל אני בהחלט אוהב אותך, ולכן אני חושב, אני רוצה... אם תסכים כמובן, שנהיה בפסק זמן."

"לא עדיף יחסים פתוחים?" התפלא אלי, מתפעל בסתר ליבו מהשליטה העצמית והבגרות שהפגין אסף.

"לא." פסק אסף מיד, "לא מתאים לי יחסים פתוחים, ואני לא אוהב את מה שקרה אתנו בשנה האחרונה, אני יודע שזה בעיקר אשמתי, ואני מודה שעשיתי טעות."

"רק אחת?" גיחך אלי בציניות.

"לא רק," החזיר לו אסף חיוך, "היו מספר טעיות ולא אהבתי את זה."

"גם אני לא ממש מתלהב מהטעות הארוניסטית שלי, למרות שהוא דווקא בחור נחמד, חבל שגם אשתו חושבת ככה."

"נשוי אה? לא אמרת לי פעם שלהיות עם נשואים זו קרמה רעה."

"כן, נכון, אבל הוא תפס אותי ברגע קשה, וחוץ מזה, עד שגיליתי שהוא נשוי כבר היה מאוחר מידי."

"בבקשה, אל תספר לי, אני לא רוצה לדעת, אני ממש מצטער שהתנהגתי כמו טיפש וניסיתי... לא יודע מה ניסיתי."

"לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, לרקוד בשתי חתונות, להכין חביתה בלי לשבור את הביציים, לשבת רגל פה ורגל שם?"

"כן, כל הדברים שאמרת." הסכים אסף, "כי מצד אחד אני אוהב אותך ולא רוצה לוותר עליך, ומצד שני אני רוצה... אני לא יכול לוותר... אני מבין שזה לא הוגן לבקש ממך לשבת בשקט ולחכות לי עד שאני אירגע, אבל אתה מוכן להבטיח לי בבקשה שלא תשנא אותי ושתשקול שנחזור אחרי שאני אשתחרר מהצבא?"

"ומה עם הטיול הגדול במזרח? או שאתה מעדיף את דרום אמריקה?"

"לא יודע עדיין לאן כדאי לי לטייל, אבל כן, אני רוצה להיזרק לאיזה חצי שנה בחו"ל, רק אני והתרמיל, ואני רוצה... אני מבקש... מתחנן אפילו, שאחרי שאני אחזור אני ואתה... שאחר כך ננסה להיות שוב יחד."

"ומה תעשה אם בזמן הפסק זמן הזה אחד מאיתנו יפגוש מישהו ויתאהב?"

"לא יודע מה בקשר אליך," משך אסף בכתפיו בחוסר אונים, "אבל אני בטוח שאני לא אתאהב באף אחד כי אני מאוהב רק בך." 

נכתב על ידי , 24/5/2016 16:59  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב.הנדל ב-27/5/2016 16:54
 



7. חלום בוורוד


דמות אב

הם עברו בשלום את המילואים של אלי שנמשכו שבועיים משמימים וחמים במיוחד, ואת הטירונות של אסף שהתקיימה בחופשת הסמסטר שלו והייתה קלה להפתיע ורצופת חופשות סוף שבוע ואפטרים, והצליחו לשמור על האהבה והאינטימיות שלהם שאפילו העמיקו והתגברו נוכח הפרידות הכפויות. ואז נמלך הדוד ישראל והלך לעולמו, ובאורח מאוד אופייני לו עשה זאת בשקט ובצניעות, ותודה לאל, בלי שום כאבים.

שבוע אחרי שאסף ואלי חגגו שנתיים להפיכתם לזוג הוא לא התעורר בבוקר, ועוד באותו יום, בשעת אחר צהרים סתווית ונעימה, עמד אסף מעל קברו הטרי וקרא עליו קדיש. אלי עומד מימינו, והדודה בתיה, מטפחת כהה עוטפת את שערה המלבין, עמדה משמאלו, נשענת קלות על מרינה - העובדת הזרה שלו שהתייפחה חרש.

אחרי הלוויה הם חזרו לדירתה של דודה בתיה שצנחה באפיסת כוחות על כורסתו של הדוד ישראל, פניה אטומות ממבע ועיניה יבשות מדמעה. "אני אשב שבעה בדירה שלי ואחר כך אני אמכור אותה ואלך לדיור מוגן." אמרה בנחת לאסף, והוסיפה שהוא לא צריך להישאר איתה כי רק היא צריכה לשבת שבעה על בעלה.

"אין מצב שאני משאיר אותך פה לבד." השיב אסף בתקיפות שנבעה ממצפון לא נקי, לאחרונה הוא הזניח מאוד את הדודה והדוד והיה עסוק בחייו, בלימודיו, ובזוגיות המלבלבת שלו עם אלי.

"אני לא לבד, מרינה תישאר איתי עוד כמה ימים, ואולי גם אבא שלך יגיע."

"אבא? מה פתאום, מתי הודעת לו בכלל?"

"הבוקר, מיד אחרי שהרופא הוציא את תעודת הפטירה ביקשתי מהעובדת הסוציאלית להתקשר אליו לניו יורק, והוא אמר שהוא יגיע כמה מהר שהוא יוכל."

אסף העווה את פניו בבוז והפטיר שזה ממש לא נחוץ, ומי צריך אותו בכלל? ואלי נגע בכתפו ברוך וביקש ממנו בלחש לשתוק. בתגובה החל אסף, הנסער מההלוויה הפתאומית ומהבשורה על בואו של אביו, להתייפח על כתפו של אלי שחיבק אותו, מלטף את גבו בעדינות. האינטימיות הזוגית שבין שניהם לא חמקה מעיניה של הדודה בתיה שנותרה רגועה ושולטת בעצמה למרות הנסיבות.

אחרי שכל המנחמים והמבקרים עזבו ואסף נשאר איתה לבד קמה הדודה בתיה מכורסתה, הכינה לשניהם כוס תה, ושאלה את אסף מה קורה בינו לבין אלי?

היא הייתה כל כך רגועה וצלולה, והביטה בו במבט ישיר ושליו כל כך עד שליבו לא מלאו לשקר לה, "אנחנו... אה... אנחנו יחד."

"זאת אומרת שאתה הומו." נותרה הדודה רגועה, "מתי זה התחיל, העניין הזה בינכם? ומה נועה אומרת על זה?"

"נועה ואלי הם לא... יש להם רק ילד יחד, אבל היא חיה עם דורון."

"דורון זו הבחורה הכועסת עם השערות הקצוצות כמו של גבר?"

"כן, הן בנות זוג, ואני ואלי... אני אוהב אותו, ברגע שראיתי אותו ישר ידעתי... הוא לא רצה בהתחלה כי הוא חשב שאני צעיר מידי, אבל אחרי כמה שבועות, מיד אחרי שהיה לי יום הולדת שבע עשרה... הוא באמת אוהב אותי."

"ואתה אותו?"

אסף הנהן והסמיק, מדחיק בבהילות את הזיכרון הלא הולם שלו ושל המאמן הצעיר והסקסי של מכון הכושר, דחוקים יחד במקלחת, שניהם ערומים, מתנשפים, חרמנים ולהוטים, מנצלים את העדרו של אלי שהיה אז במילואים, מבצעים זה בזה מעשים שהשתיקה יפה להם. זו הייתה המשמרת האחרונה של עידן - המאמן המסוקס - שעמד לצאת למחרת לטיול הגדול שלו בדרום אמריקה. מזה כמה חודשים החליפו הוא ואסף מבטים בוחנים ולוהטים, אבל אסף הסב תמיד את מבטו, גם כי אלי היה בסביבה, וגם כי לא ידע איך בדיוק לפרש את מבטו של הצעיר השרירי שעשה רושם של סטרייט מושבע. באותו יום שאל עידן איפה אלי, וכשאסף גילה לו שאלי במילואים הוא ביקש למסור לו דרישת שלום וציין שהוא עוזב, טס לטיול הגדול שלו בדרום אמריקה, "תן לו נשיקה בשמי." התבדח, אחז בכתפיו של אסף המופתע ונישק אותו על פיו. אחרי דקה של תדהמה אסף התעשת והחזיר לו נשיקה ואף הגדיל לעשות ודחף יד סקרנית לתוך מכנסיו הקצרים, עידן החזיר לו מידה כנגד מידה ומישש את אברו ביד בוטחת ומנוסה, ומשם הם זרמו למקלחת. לא היה לו מושג למה האירוע המביך והלא הולם הזה צץ בזיכרונו דווקא עכשיו, בשבעה של דוד ישראל המסכן.

"את לא מופתעת?" שאל את דודה בתיה.

היא חייכה, "לא ממש, ישראל זכרונו לברכה אמר לי כבר מזמן, עוד לפני שהוא חלה, שאתה פייגלה, חשבתי שהוא מדבר שטויות, אבל מתברר שגם בעניין הזה הוא צדק."

"באיזה עוד עניין הוא צדק?"

"בזה שהוא התעקש לא למכור את הבית בקריית עמל, ולקחת משכנתא כדי לקנות את הדירה בחיפה, זה יהיה קשה אבל הבית הוא הירושה של אספי שלנו, ותראי שזה ישתלם לנו בעתיד הוא אמר תמיד, והוא צדק, הנה, המשכנתא נגמרה לפני שנה ועכשיו יש בית, וגם לי יש דירה שאני יכולה למכור בשביל לעבור לדיור מוגן."

למחרת הגיע אביו של אסף, נראה מוזר ולא שייך בחליפה כהה ועניבת משי בכחול אפור מכובד. כל הכעס והטינה שחש אסף לאביו התפוגגו כשראה אותו פנים אל פנים. האיש שהוא זכר מילדותו כגבר סמכותי, גבוה, חזק, קצר רוח, אדיש לנוכחותו ותמיד עסוק בעניינים חשובים ממנו, היה שונה לחלוטין עכשיו. להפתעתו גילה שאביו היה נמוך ממנו כעת, שהוא עלה במשקל ונעשה שמנמן מעט, שערו הקליש והאפיר. קולו שפעם היה חזק ונרגז התרכך וכל נוהגו היה מהוסס, כמעט ביישני. הם לחצו ידיים והוא אפילו הניח לאביו לחבק אותו, אמנם לא החזיר חיבוק, אבל לא הדף אותו מעליו, ואפילו שאל בנימוס לשלום אשת אביו וילדיו שהיו למעשה (מוזר שהוא הבין זאת רק כעת) אחיו החורגים.

אביו הזמין אותו לביקור בארצות הברית ואסף הודה לו בנימוס, ואמר שישמח לבקר אבל לא עכשיו, אולי מאוחר יותר, בתום שנת הלימודים. "כן, תבוא בקיץ, יש לנו בית נופש ליד אגם נהדר, תביא גם את החברה שלך." הציע אביו.

"אין לי חברה, יש לי חבר, אנחנו חיים יחד." השיב אסף, ובמקום להתענג על מבוכתו של אביו חש נקיפת צער קלה למראה האכזבה שנרשמה על פניו.

"הכל באשמתי, לא הייתי צריך להשאיר אותך לבד עם הדודים." אמר אביו בעצב והוסיף בחרטה שרק עכשיו הוא מבין שילד צריך לגדול עם אבא.

"שטויות," פסק אסף בתוקף, נרגז מהערתו חסרת הטעם של אביו, "אין לזה שום קשר לכלום, נולדתי הומו וגם אם הייתי גדל אתך ועם אימא הייתי גומר הומו."

"בתיה יודעת?" לכסן אביו מבט חרד לעבר הדודה ששוחחה עם חברה ותיקה שלה שדמעות צער זלגו על לחייה השמנמנות, מנחמת אותה בעדינות כאילו לא היא אלא החברה היא האלמנה האבלה.

"כן, בטח. אני לא מתבייש במה שאני." הוא העיף מבט חפוז בשעונו, "בעוד שעה בערך אלי יגיע לבקר, רוצה לפגוש אותו?"

אביו נרתע בבהלה, "לא, עדיף שלא." אמר בבהילות, "אני... אני אסע עכשיו למלון שלי להחליף בגדים ולנוח קצת." קפץ מכיסאו כנשוך נחש, וחש לעבר הדלת. 

"חבל שלא ראית כמה מהר הוא ברח, אפשר לחשוב שמשהו עקץ אותו." גיחך אסף במרירות כשסיפר לאלי על הפגישה עם אביו. אלי נאנח ושיבח אותו על שלא רב עם אביו ושהתנהג באיפוק, והפציר בו לשמור על נימוסיו ולנהוג באביו בצורה מכובדת למרות שהוא כועס עליו.

"האמת שאני ממש כבר לא כועס עליו, הוא כזה טיפוס עלוב, סתם בן אדם לא חשוב." פטר אסף בזלזול את סוגיית יחסיו עם אביו, ונישק בחזקה את פיו של אלי, "התגעגעתי נורא ואני גם חרמן רצח." הדף אותו לאחור על המיטה, "אתה לא?"

"כן, גם אני." השיב אלי והחזיר לו נשיקה, מתאמץ לדחוק ממוחו את המחשבה המציקה שאסף הצעיר אוהב אותו וכרוך אחריו כמין תחליף לאב שזנח אותו, וגם אם זה נכון וזו הסיבה שהוא רוצה דווקא אותי, שמבוגר ממנו בכל כך הרבה שנים, אז מה? העיקר שאנחנו יחד ואנחנו אוהבים, אמר לעצמו בתוקף דקה לפני שנרדם, צמוד לאסף.

למרות חוסר רצונו לפגוש את אלי נאלץ אביו של אסף להיפגש איתו כשהם עלו לקבר בתום השבעה. אם נדהם לנוכח הפרש הגילים בין בנו לבן זוגו שמר האב את דעתו לעצמו, הנהן אליו בכובד ראש ואפילו לחץ את ידו בנימוס כשאסף ערך ביניהם הכרות.

עוד באותו יום טס האב חזרה לארצות הברית ולא חזר שוב על ההזמנה לביקור בבית הנופש ליד האגם הנהדר, הוא גם סירב בנימוס להצעתו של אסף שיסיע אותו לשדה התעופה, וכשנפרדו הסתפק בלחיצת יד חזקה ובטפיחה על גבו של בנו לפני שנכנס למונית שהסיעה אותו משם.

כמה חודשים אחר כך נמכרה הדירה של הדודה בתיה, ואחרי שנפטרה מרוב הרהיטים והחפצים שלא היו נחוצים לה היא עקרה, על כל מעט הרכוש ששמרה לעצמה לדירה קטנה אך נעימה בבית אבות גדול ומהודר שנקרא דיור מוגן, והיה למרבה המזל קרוב מאוד לבית בקריית עמל. נועה עשתה לה מנהג לקחת את נוני הקטן לבקר אצל הדודה בכל יום שישי אחרי הצהריים. מאחר ונועה לא הייתה בקשר עם הוריה שלא קיבלו את חייה עם אישה אחרת ואת הילד שילדה לגבר שלא היה בעלה נוני החמוד אימץ את דודה בתיה כסבתא, ושניהם האישה הקשישה והילד הצעיר נהנו מאוד אחד מחברתו של השני. 

האידיליה המשפחתית הזו נמשכה כל זמן שאסף היה סטודנט, אבל לכל דבר טוב יש סוף ואחרי שהוא קיבל תואר במתמטיקה נפרד אסף מהטכניון, התגייס לצבא והלך לקורס קצינים. צה"ל דורש מכל קציניו, גם מהאקדמאים, להיות בכושר גופני ראוי, ואי לכך כלל חלק מהקורס אימון גופני בהדרכת מדריך ספורט, ולהפתעתו הלא כל כך נעימה של אסף התברר שמדריך הספורט שלו הוא עידן שאחרי שובו מהטיול שלו בדרום אמריקה התייצב לשירות מילואים כמד"ס בקורס קצינים אקדמאיים.

עידן זיהה אותו מיד אבל הסתפק בחיוך ולחיצת יד ידידותית, "כיום יש לי חבר," הסביר בחביבות, "אבל אם אתה בכל זאת מעוניין בפעילות..."

"לא!" הפסיק אותו אסף בתקיפות, "ממש לא, גם לי יש חבר."

"אותו החבר כמו אז?" התעניין עידן, מחייך במין ערמומיות שהדאיגה את אסף.

"כן, אותו החבר."

"כל הכבוד אסף." הצדיע לו עידן בבדיחות הדעת, "אבל אתה יודע שבקורס קצינים יש יציאות ממש דפוקות, אז אם בכל זאת, במקרה, יתחשק לך קצת פעילות, אתה יודע איפה למצוא אותי."

נכתב על ידי , 23/5/2016 17:26  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב.הנדל ב-24/5/2016 18:55
 



6. חולם בוורוד


זה ייגמר בבכי

"תגיד אלי, מה אתה חושב שאתה עושה?" לכדה נועה בוקר אחד את אלי בין הכיור למקרר, דקה לפני שעמד לסיים את הקפה שלו ולצאת לעבודה.

"שותה קפה, עוד רגע אני יוצא." העמיד אלי פנים שאין לו מושג על מה היא מדברת.

"בחייך, תפסיק להיתמם, אתה יודע על מה אני מדברת."

אלי נאנח, "תראי, זה לא סיפור גדול, אני יודע שהוא צעיר מאוד, ברור שהוא צעיר מידי בשבילי, אבל הוא לא טיפש, והוא ממש חמוד, ובגיל הזה הוא גם כמובן תמיד חרמן... ולכן, אם זה לא יהיה אני זה יהיה מישהו אחר, ואני לפחות מספיק בוגר ואחראי להשגיח על הילד ו..."

"תגיד, אתה תמיד כזה דביל או שאתה ככה רק בגלל שזה מוקדם בבוקר?" שאלה נועה בעוקצנות.

"למה אני דביל?" הרים אלי גבות משתוממות.

"כי אתה לא מבין על מה אני מדברת, אין לי בעיה עם זה שאתה ואסף... שאתם מבלים לפעמים יחד במיטה, ואתה צודק שבגיל הזה החרמנות היא בשיא, ואם זה לא יהיה אתה זה עלול להיות איזה פסיכי שהוא יפגוש באטרף, או בטינדר, או באיזה מקום גרוע יותר, אז עדיף כבר שזה יקרה אתך, אבל אלי, הוא רק בן שבע עשרה ואתה..."

"אני יודע, אני כפול ממנו בגיל, אבל הוא ילד טוב והוא גם מאוד בוגר לגילו נועה, באמת."

"אידיוט!" רשפה נועה, "אני יודעת שהוא בוגר לגילו ושהוא ילד טוב, הוא גם נראה מעולה, מאז שאתה הולך איתו לחדר כושר הוא נעשה ממש כוסון ואתה... אתה פשוט סתום, אני לא דואגת בגלל אסף, אני דואגת בגללך, דביל אחד!"

"בגללי, למה בגללי? אני בסדר גמור, אני מרגיש מעולה." חייך אלי בלי להבין את כוונתה.

נועה נשפה בקוצר רוח, "כן, אני יודעת, זה תמיד ככה בהתחלה, אבל תזכור מה שאני אומרת, זה ייגמר בבכי אלי."

"מה ייגמר בבכי?" התפלא אלי.

נועה הרימה את עיניה כלפי התקרה כאילו ביקשה עזרה מאיזה כוח פלאי שמשקיף עליה מלמעלה, "אלוהים, תן לי כוח," גנחה, "אלי, חמוד שלי, איך אתה לא מבין? אתה מאוהב בילד בן שבע עשרה, נכון, בוגר מאוד לגילו וילד מקסים וחכם, וגם נראה מעולה, אבל אתה כפול ממנו בגיל והסיפור הזה ייגמר בדמעות ובלב שבור, הלב שלך אם תהית."

"את מדברת שטויות," מחה אלי, "מה פתאום מאוהב? אני פשוט... אנחנו רק..." ובעודו מוחה הבין שנועה, בחושיה הנשיים החדים, קלטה את מה שהוא היה צריך להבין מזמן, אבל איכשהו פספס, או אולי הדחיק?

הקשר בינו לבין אסף שהחל כידידות נעימה בין גבר לנער שחלקו חיבה לפיצות והמבורגרים, והמשיך כסוג של יזיזות אגבית בין שותפים לדירה, התפתח לאט לאט לקשר חם וקרוב שהיה הרבה יותר מסתם פריקת חרמנות זה על זה. בפעמים הראשונות שלהם במיטה אלי הדריך את הגבר הצעיר ממנו, נהנה ללמד את אסף איך עושים סקס עם גבר, ותוך כדי כך נקשר אליו, למד לחבב אותו ולהעריך אותו, הפסיק לחפש גברים אחרים ולהיפגש עם יזיזים ותיקים, ולאט לאט נשזרו חייו באלה של אסף.

אלי כבר היה מאוהב בעבר, כבר נפרדו ממנו, וגם הוא כבר הספיק לשבור לבבות, הקשר שלו עם גברים היה תמיד מסובך ורצוף קשיים ומאבקים. היו בגידות, והיו משחקי כוח וקנאה, סכסוכים ואי הבנות. הוא תמיד חשב שאהבה זה כואב, אבל עם אסף הכל היה כל כך נוח, נעים וקל, מה פלא שלקח לו זמן להבין שזו פשוט אהבה?

למרות שהם נפגשו כל יום ובעצם חיו יחד הם לא רבו אף פעם, הסקס שלהם היה פשוט מעולה והלך והשתפר כל הזמן. אסף היה כמובן תמיד חרמן, ותמיד היה מוכן לעוד סקס, ומה שהיה עוד יותר נחמד לדעתו של אלי, הוא שמח לנסות דברים חדשים, לא היה מקובע על שום דבר, נהנה מחדירות, אבל היה מוכן ברצון גם להיות גם החודר, ובניגוד לאחרים שרק התהדרו בתואר ורסיטלי, אבל ברגע האמת נסוגו, הוא באמת היה ורסיטלי, תמיד נמרץ ושמח, בלי שריטות וטראומות מהעבר.

אלי לקח אותו איתו לחדר כושר ונהנה לראות איך הצעיר הצנום מגדל שרירים ומתחטב, ותוך זמן קצר להפתיע מפסיק להיראות כמו חנון חיוור ונעשה לעלם מרשים שמשך מבטים של גברים ונשים כאחת. איזה טיפש אני חשב אלי, מופתע איך לא שם לב כמה הוא נהנה להיות עם אסף, ועד כמה נוכחותו משמחת אותו. חוץ מהסקס הוא גם אהב לאכול איתו, לישון איתו, לשוחח איתו, לגלות לו דברים שלא ידע, לחנך אותו, לעצב אותו, לתת לו לקרוא ספרים ולשמוע מוזיקה, לראות איתו סרטים ואחר כך לשמוע מה דעתו עליהם. לאסף היה תמיד מה להגיד על כל דבר, היו לו דעות מקוריות ורעננות והוא תמיד הצליח להפתיע את אלי, להצחיק אותו ולרתק אותו.

לא היה לו מושג איך להתלבש או מה לאכול, ואלי התענג מאוד ללכת איתו לקנות בגדים, לבקר איתו במסעדות, וללמד אותו לשתות אלכוהול. אסף העדיף יין, אבל נהנה גם מבירה. הוא למד לאהוב סושי ואוכל סיני, וגילה זריזות מפתיעה בשימוש במקלות אכילה. גם כששתה יותר מידי הוא התברר כשיכור חמוד ונעים הליכות, ולמזלו גם כמעט שלא סבל מחמרמרת.

הוא פשוט קסם של בחור סח אלי לעצמו כשעשה את דרכו לעבודה, אבל הוא צעיר מידי בשבילך אלימלך, עכשיו הוא עוד תלמיד, אבל בעוד שלוש שנים הוא יתגייס ועד שהוא ישתחרר אתה כבר תהיה בן כמעט ארבעים... שים לב מה אתה עושה אלי, או שהעניין הזה באמת ייגמר בבכי, תן לילד קצת חופש ממך, הגיע הזמן שתתחיל לבלות עם אנשים בגילך.

"היום אין לי זמן לראות אתך חדשות, אני הולך לפגוש כמה חברים בפאב." אמר לאסף שישב בחדרו וקרא ספר.

"איזה פאב? גם אני רוצה לבוא, מה ללבוש?" הניח אסף לספרו וקם, מוכן ומזומן להצטרף אליו.

"אספי, תשמע... אני לא חושב ש... תראה, אלה חברים בגילי, הם נחמדים והכל, אבל לא יהיה לך כל כך על מה לדבר אתם, אולי עדיף..." ליבו נחמץ למראה פניו של אסף שהתעננו ועיניו שקדרו, "אני אשמח אם תבוא איתי, אבל אני חושב שתשתעמם." סיכם בגמגום.

"בסדר." הנהן אסף, התיישב שוב וקבר את פניו בספרו, מעמיד פנים שהוא לא נפגע והכל בסדר.

אלי הבין לרוחו, אבל דבק בהחלטתו והלך בלב כבד לפגוש את חבריו, ניסה לחייך ולהיות נחמד וחברותי, אבל התקשה בכך. אחרי שנהנה מחברתו העליזה והפקחית של אסף מכריו הוותיקים נראו לו טיפשים וגסים, הבדיחות שלהם היו ילדותיות וסרות טעם, לעומת אסף הנבון והמשכיל הם היו משעממים וגם לא נראו משהו, הוא התגעגע לאסף והצטער שפגע בו, ובשביל מי, בשביל חבורת הלוזרים הזו? בתירוץ של כאב ראש נפרד מהם בזריזות וחזר מהר הביתה, לאסף.

אסף שכב במיטה ובהה בטלוויזיה שפעלה בלי קול. "אתה ישן?" לחש אלי והתחיל להתפשט בזריזות.

"לא, אני חושב."

"על מה?"

"עלינו, עלי ועליך." השיב אסף, ואלי נדהם לראות דמעות על ריסיו.

"אספי..." נרעש אלי, ונחפז לשכב לצידו של הצעיר, "מה קרה, למה אתה בוכה?"

"כי אני טמבל, חשבתי שגם אתה אוהב אותי כמו שאני אוהב אותך, ועכשיו אני מבין שטעיתי."

"לא נכון, לא טעית, ממש לא, אני... אתה אוהב אותי? באמת חמוד?"

"כן." הפך אליו אסף את גבו ומשך באפו.

"גם אני, אני ממש אוהב אותך אסף, והיה לי נורא עצוב ומשעמם בלעדיך." הוא הניח יד על כתפו של אסף, "תסתובב אלי חמוד." הפציר, ואסף נענה מיד, הסתובב והתרפק עליו בחמימות, "התגעגעתי אליך אלי."

"גם אני התגעגעתי, יותר אני לא אלך בלעדייך לשום מקום."

"אבל למה הלכת היום בלעדיי? רציתי לבוא אתך."

"אני יודע, אבל..." הוא נאנח ונישק את צווארו של אסף, מתענג על המגע בעורו החלק ועל ריחו הטוב, "אתה בטח תחשוב שאני דביל, אבל רק היום קלטתי שאני מאוהב בך, וזה הבהיל אותי כל כך עד שהחלטתי לנסות להתרחק ממך קצת, לבלות עם אנשים אחרים ו... אתה בטח חושב שאני טיפש."

"לא רק טיפש אלא גם פחדן." הצטחק אסף, נישק אותו, ושלח יד אל אברו שהזדקף מיד, "איפה הקונדומים?

אלי הצטחק, "הפתעה! לא צריך קונדומים, קיבלתי היום תשובה שלילית גם על הבדיקה השנייה, נפטרנו מהגומי המעיק הזה."

"נהדר!" שמח אסף, והסתער עליו במרץ נעורים. רק אחר כך, אחרי ששניהם התקלחו והתכרבלו יחד מוכנים לשינה נזכר אלי להגיד לאסף שנשארו לו עוד מספר קונדומים סגורים ושהוא משאיר אותם במגירת שולחן הלילה של אסף, "שיהיה, רק ליתר ביטחון."

"איזה ביטחון? למה אתה מתכוון?" השתחרר אסף מחיבוקו והתיישב במיטה, מביט עליו במבט נרגז, "אתה מתכנן לבגוד בי אלי?"

"נראה לך שיהיה לי כוח?" גיחך אלי שכבר היה די עייף בשעה זו, "התכוונתי שהם יהיו פה למקרה שאתה תצטרך... איתי אתה לא צריך קונדומים, אבל אל תשכח אותם כשתהיה עם מישהו אחר."

"איזה מישהו אחר?" נרעש אסף, "למה בדיוק אתה מתכוון אלימלך?"

"בחייך אספי, די להתעצבן, שכב כבר." משך אותו אלי חזרה לתוך חיבוקו, "אני יודע שאתה אוהב אותי ולא רוצה אף אחד אחר, גם אני מרגיש ככה, אבל אתה עוד לא בן שמונה עשרה ויש לפניך עוד איזה ארבעים שנה, אם לא יותר, של חיי מין, וגם אני, למרות שאני כבר לא ילד... הרי לא נזדיין רק אחד עם השני עד סוף חיינו."

"לא? למה לא? למה אתה מדבר בצורה מכוערת כזאת, אתה רוצה מישהו אחר? כי אני לא, ממש לא, אני רוצה רק אותך!"

"אני יודע, גם אני מרגיש ככה מתוק, אבל עם הזמן... ואל תשכח שבקיץ אתה הולך לעשות טירונות, או איך שקוראים לזה היום בצבא, לא נהיה יחד מעל חודשיים ו..."

"ומה? לא תוכל להתאפק חודשיים?" נפגע אסף, לטש בו מבט נוזף ולא שכח להזכיר לו שהוא בטח יגיע פעם בשבוע הביתה לאפטר.

"אני יודע, ואני בטח נורא אתגעגע אליך, אבל אתה... אל תשכח שתהיה כל הזמן עם חבורה של בחורים צעירים ויפים וחרמנים, ואתם בטח תתקלחו יחד והכל, רק ליתר ביטחון כדאי שתיקח אתך כמה קונדומים, ואל תשכח לבדוק קודם שהם לא פגי תוקף, שלא יהיו פאדיחות."

"איזה מאנייק אתה!" זעם אסף, אחז בכריתו וחבט בה בראשו של אלי שצחק מזעמו, משך מידיו את הכרית, נשכב עליו וריסן אותו בעדינות, מנשק את פיו הקפוץ במחאה ומסביר לו ברוך שכן, הם אוהבים וטוב להם יחד, אבל הם גברים וככה זה... לפעמים רוצים לגוון, ולפעמים סתם נורא חרמנים, בעיקר בגילו, אין לזה קשר לאהבה, ולכן חשוב שתמיד יהיו להם כמה קונדומים טריים בהישג יד.

נכתב על ידי , 20/5/2016 05:47  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב.הנדל ב-21/5/2016 08:01
 



5. חולם בוורוד


בשר טרי

אסף התעורר עם ראש כואב ופה יבש ורק אחרי כמה שניות הבין איפה הוא ונזכר למה הוא לא יושב עכשיו בכיתה ולומד. הוא דשדש לאט למקלחת, השתין, צחצח שיניים ושטף פנים ואחר כך הזדחל למטבח כדי להכין לעצמו קפה. "תכין גם לי בבקשה." הפתיע אותו אלי שנכנס למטבח בדיוק כשהמים רתחו.

אסף הכין שתי כוסות קפה והניח אותן בזהירות על השולחן, ואחר כך טבל עוגייה בקפה שלו בניסיון לשפר את טעמה. "אז מה שלומך הבוקר אסף?" שאל אלי ולקח גם לעצמו עוגייה.

"כואב לי הראש ואני כועס עליך."

"מה, בגלל שלא נתתי לך להשתרמט בשירותים?" הצטחק אלי, "עשיתי לך טובה, תאמין לי."

"לא רוצה להאמין לך, ולא בגלל זה אני כועס עליך אלא בגלל שניצלת אותי כדי להוציא לאקס שלך את העיניים."

אלי גיחך בעליצות, "עלית עלי." אמר בלי להסגיר שמץ של נקיפות מצפון, "אבל למה זה מרגיז אותך? מה, לא נהנית?"

אסף התעלם משאלתו, ובמקום לענות שאל, "איך ידעת שהוא יהיה שם?"

אלי משך בכתפיו באדישות, "לא ידעתי, ניחשתי, באותה מידה הוא היה יכול ללכת למקום אחר או להישאר בבית. רציתי לחגוג לך יום ההולדת, זה שעל הדרך הוצאתי לעוז את העיניים היה סתם בונוס נחמד."

"הוא ביקש ממני את המספר שלי והבטיח להתקשר אלי בסוף השבוע." גילה אסף לאלי, "הוא אמר שהוא רוצה להכיר אותי יותר טוב." הוסיף.

אלי העווה את פניו בזלזול, "כן, אני מתאר לעצמי." הפטיר.

"תגיד, למה בעצם נפרדתם?"

"זה מסובך ילד, לא בא לי לדבר על זה, רוצה כדור נגד כאב ראש?"

"בדרך כלל אני לא אוהב לקחת כדורים, אבל... יאללה תביא."

אלי נתן לו כדור ושלח אותו חזרה למיטה. "כשתקום תרגיש יותר טוב." הבטיח.

"בסדר תודה." בלע אסף את הכדור בצייתנות וקם, "אז זה בסדר מבחינתך שאני אפגש עם עוז?"

אלי נאנח, "הייתי מעדיף שלא תעשה את זה, אבל זה הרי לא יעזור לי."

"למה לא?" התווכח אסף, "למה לך מותר ולי אסור?"

"לא אמרתי אסור, אמרתי שעדיף שלא."

"אבל למה?"

"כי עוז מבוגר ממך באיזה עשר שנים טובות, וכי הוא סוג של צייד שמתמחה בבשר טרי כמוך, ואחרי שהוא יעבור עליך..." הוא קם, מעווה את פניו בתיעוב, "אני סתם חופר, אל תחשוב שאני לא מבין אותך, אתה צעיר וחרמן ומת להתחיל לזיין, חבל רק שאתה לא עושה את זה עם מישהו בגילך, בחור נחמד שיש לך רגשות כלפיו ולא הומו מקצועי כמו עוז שרק רוצה לסמן עוד איקס על החגורה שלו."

"אם הוא כזה זוועתי למה היית איתו?"

"כי למרות שאני כפול ממך בגיל גם אני טיפש חרמן שמת לזיין."

"לא נכון, אם באמת היית כזה היית... אתה יודע..." הסמיק אסף.

"כן, אני יודע." חייך אלי שביישנותו הסמוקה של אסף שעשעה אותו ונגעה לליבו, "תראה חמוד, יש לך רק הזדמנות אחת לחוות פעם ראשונה, למה שלא תיקח את הזמן שלך וקודם תכיר ותחבב את הבחור ש... איך להגיד את זה בעדינות, שיכניס אותך לעולם הסקס ההומואי."

"לקחתי את הזמן ואני מכיר ומחבב מישהו שמאוד מוצא חן בעיני, הבעיה היא שהוא לא מעוניין בי כי אני," אסף סימן גרשיים באצבעותיו, "בשר טרי."

אלי נאנח והתיישב, תומך את ראשו בכפות ידיו, "שאלוהים יעזור לי." גנח,
שקלת להיות עורך דין אסף? כי יש לי רושם שאתה ממש טוב בקטע הזה." הוא חילץ כדור אקמול מעטיפתו ובלע אותו עם לגימת קפה ושוב קם, "מה שלא תעשה רק אל תוותר על קונדום." אמר בחומרה לאסף, והשתרך לאיטו לחדרו בהחלטה נחושה להניח לעניין, להפסיק להציק לאסף, ופשוט לא לדבר יותר על הנושא.

עד לרגע שבו הניח עוז את כף ידו על מפשעתו של אסף הוא התעלם מהאזהרות המתישות של אלי והיה משוכנע שהוא לגמרי בעניין של עוז יפה התואר. הכינוי 'בשר טרי' עצבן אותו, והסירוב של אלי להמשיך לדון בעניין כשהם טיילו אחרי הצהרים עם בלונדי היה ממש מעליב. אסף החליט שאלי סתם מקנא בו ובעוז ומתעצבן בגלל שהם צעירים ויפים ולא סופרים אותו, ולכן ענה בהתלהבות לטלפון של עוז שהתקשר אליו ביום שישי בערב והציע לו להיפגש. אסף הסכים בשמחה, התקלח והתגנדר ואחרי שזילף על עצמו בושם מרח את שערו בג'ל מעצב, החליט שהוא נראה אידיוטי ושטף אותו כמעט לגמרי, ומבלי משים הרטיב את החולצה, נרגז החליף לחולצה אחרת שלא מצאה חן בעיניו, ואז לאחרת... אחרי שהחליף חמש חולצות ושני זוגות מכנסיים נמאס לו והוא החליט להפסיק לנסות לעשות רושם, לבש חולצת טריקו שחורה פשוטה ומכנסי גלישה צבעוניים ונוחים, דחף את כפות רגליו לכפכפים ועלה לכביש להמתין לעוז שהגיע כמעט בזמן. עוז ביטל בחביבות את התנצלותו של אסף על בגדיו הלא מהודרים, מסכים איתו שחם מידי לג'ינס והזמין אותו לטיול ביער השומרים.

"יער השומרים?" התפלא אסף שלא הטיב להכיר את הסביבה.

"כן, מקום מקסים, משקיף על כל עמק יזרעאל ויש שם גן שעשועים נחמד אם אתה בקטע." הצטחק עוז. יער השומרים היה באמת נחמד ובהתחלה אסף נהנה מאוד. משתטה מעט הוא גלש במגלשה והתנדנד בנדנדה, ואחר כך התיישב במצפור שהשקיף על עמק יזרעאל ובעזרת תבליט המפה שהיה קבוע בגדר האבן של המצפור ניסה לזהות את כל היישובים שאורותיהן נצנצו אליו, מתחרים באור הירח, ואז התיישב על ספסל עץ נוח לצידו של עוז וניסה לנהל איתו שיחת הכרות. הם סיפרו זה לזה מעט על עצמם, כלומר אסף סיפר, אבל הוא שם לב שעוז עונה תשובות שטחיות ומתחכמות לשאלותיו, מרבה להתבדח, אבל מסגיר מעט מאוד פרטים על עצמו, ומה שהכי הטריד אותו, מקפיד לא לדבר על אלי, והודף בתשובות שטותיות את החקירות שלו בנוגע לאלי ולקשר שלהם.

"טוב, אני מבין שלא בא לך לחפור על העבר, אבל לפחות תגלה לי מתי נפגשתם." ניסה אסף שוב לעמוד על מהות הקשר בין השניים, ובתשובה הניח עוז יד כבדה ותובענית על מפשעתו, ויד שניה, חזקה ולחה, על עורפו ונישק אותו בחזקה על פיו.

"די, תפסיק, מה אתה עושה?" הדף אותו אסף בבהלה.

"מנסה להשתיק אותך ולהגיע לתכלס." השיב עוז בכנות מעליבה, "מה, לא בגלל זה התכנסנו?"

לאסף לא הייתה תשובה לשאלה המתגרה הזו, הוא לא ידע למה בדיוק החליט להיפגש עם עוז, אבל ברגע שעוז נגע בו הוא הבין בבהירות מחליאה שאין לו שום עניין בתכלס המתועב שאליו התכוון עוז.

"אם תכלס בשבילך זה סקס אז לא, לא בגלל זה נפגשתי אתך."

"אז בשביל מה?" גיחך עוז גיחוך שכיער את פניו היפים, ונדמה לאסף מרושע ולעגני.

אסף משך בכתפיו בסרבנות ומצמץ בכוח בעיניו כדי לחסום את הדמעות, "לא יודע... רציתי... אני לא יכול ל... לא יכול עם מישהו שאני בכלל לא מכיר, זה פשוט... אני לא מסוגל." גמגם.

"יאללה אתך," התעצבן עוז, חשבתי שאתה גבר רציני, חרמן ובעניין של זיונים, ככה התנהגת במועדון, ופתאום אני רואה שאתה עוד הומואית שרוטה שלא מבינה מהחיים שלה, מה נראה לך חמודה, שיש לך כוס מזהב? כולה עוד שרמוטה טיפשה שחולמת בוורוד, יאללה איתך..." רטן בגסות והסתלק בזעף, משאיר את אסף לבד בחושך.

אחרי כמה דקות של תדהמה ועלבון הבין אסף שעוז לא יחזור ועליו להגיע הביתה לבד, הוא חשב שהוא יודע את הכיוון הכללי של הבית והתחיל ללכת לעברו בתקווה שבקרוב יגיע, אבל הכפכפים שנעל לא נועדו להליכה ממושכת על כביש, והוא התברבר והסתבך, ולא ידע לאן לפנות, ולבסוף, מבויש וכועס על עצמו ועל עוז, נכנע והתקשר לאלי שענה מיד, הקשיב בשלווה להסבר המגומגם שלו שעוז הסתלק והוא הלך לאיבוד, ביקש שייתן לו תיאור של המקום בו הוא נמצא, וברגע ששמע שאסף עומד אבוד בין בנק פועלים לתחנת דלק ביקש ממנו לחצות את הכביש בזהירות ולחכות לו על הספסל מול בית המרקחת.

"אני לא רואה שום בית מרקחת." אמר אסף באומללות.

"אחרי שתחצה את הכביש תראה," הבטיח אלי, "שב וחכה, אני תכף מגיע." ואכן היה שם בית מרקחת, צמוד למסעדה, והיה גם ספסל, וכמה דקות אחרי שאסף התיישב עליו, נותן מנוח לרגליו הכואבות, הופיע שם אלי, מחייך אליו מבעד לחלון המכונית. חמש דקות אחר כך הוא כבר היה בחדרו, שרוע על מיטתו, פניו כבושות בכרית שהלכה ונרטבה מדמעותיו

אלי נכנס חרש לחדרו ואסף הבחין בנוכחותו רק כשהניח יד על כתפו, "מה קרה חמוד, מה הוא עשה לך?"

"כלום," רעד קולו של אסף, "הוא לא עשה כלום, הוא רק... אני כזה טיפש."

"לא, אתה לא, אתה רק..."

"אני יודע, אני בשר טרי."

"אוי, נו, מספיק ילד, אל תהיה כזה רגיש, מצטער אם נפגעת מהביטוי האידיוטי הזה, אבל..."

"אבל מה לעשות שאני הומואית שחושבת שיש לה כוס מזהב." ציטט אסף את דבריו הפוגעים של עוז.

"זה מה שהאוויל הזה אמר לך?" נדהם אלי ומיד התרתח, "איזה בהמה גסה, אני כבר אראה לו מה זה," ניסה לקום, אבל אסף הטיל את עצמו עליו, "לא, אל תלך, תחבק אותי."

"החיבוקים של עוז לא הספיקו לך?"

"בכלל לא התחבקתי אתו, הוא רצה ש... הוא רצה ולא יכולתי, אני לא יכול להיות עם מישהו שסתם... שאני בכלל לא מכיר, והוא נורא כעס ודיבר בצורה מגעילה, ואחר כך הלך ועזב אותי לבד ביער השומרים ו..." קולו של אסף נחנק מדמעות, ואלי חיבק אותו וליטף את גבו, ומה שהחל כחיבוק נחמה ועידוד חברי הלך והתלהט והפך מבלי משים לחיבוק אוהבים לוהט. השניים נפלו על המיטה במערבולת של ידיים ורגליים, שאליה נוספו גם שפתיים בוערות, ואצבעות פורמות ומגששות, נשמעו נשימות מהירות שהתערבלו בנשיקות חורכות, הבגדים התעופפו על הרצפה והאיברים נצמדו זה לזה. שניהם השליכו מעליהם כל רסן של מוסר, נימוס ותרבות, נגעו, ליטפו, מצצו ונאנחו עד שבאו על סיפוקם ונרגעו חבוקים ורועדים אחד כנגד השני.  

נכתב על ידי , 15/5/2016 13:03  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוהב חורף ב-17/5/2016 23:19
 



לדף הבא
דפים:  

113,157
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , גאווה , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לב.הנדל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ב.הנדל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ