לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הכל סיפורים


על גברים שאוהבים גברים
Avatarכינוי: 

גיל: 8

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2014

6. חרדת נטישה (פרק אחרון)


מה שקרה בלילה היה שוב סקס כמובן, ואחר כך אכלנו טוב ויצאנו לטיול לילי עם פונזי שלא האמין למזלו הטוב, והתרוצץ סביבנו, מקפץ ומכשכש בזנבו מרוב אושר. "תגיד, למה צבעת מחדש את הדירה שלך?" שאלתי את נמרוד את השאלה שהציקה לי מאז שראיתי מה הוא עולל לדירתו.

הוא גיחך, "מה, לא יפה?" שאל, מבודח, "אני יודע שאולי הגזמתי קצת, אפשר אפילו להגיד שהשתוללתי, אבל סך הכל יצא לא רע, נכון?"

"יצא בסדר, קצת פסיכודלי, אבל בסדר." הסכמתי, "אבל מה שרציתי לדעת זה לא למה בחרת בצבעים המשוגעים האלה, אלא למה בכלל הלכת וצבעת?"

"בגלל החרדת נטישה שלי." הסביר נמרוד, והחיוך הרחב שהיה נסוך בדרך כלל על פניו רעד קצת, "תמיד אחרי שעוזבים אותי אני נכנס למין קריז כזה... עדיף לצבוע מאשר לשתות או להזדיין עם כל מיני... אתה לא חושב ככה?"

"כנראה שכן." הסכמתי, תוהה עם הסקס איתי גם נחשב להזדיינות עם כל מיני.

"מה שעשיתי אתך לא נחשב." ניחש נמרוד את מחשבותיי.

"למה לא?"

"כי אני ואתה.... כי אתה לא סתם זר, כי אנחנו קודם כל חברים, אנחנו חברים נכון?" תלה בי מבט מודאג.

"בטח." כרכתי יד על כתפיו, ובחסות האפלולית ששררה ברחוב הגנבתי נשיקה קלה על לחיו. דבריו שמחו אותי כל כך שאם היה לי זנב בטח הייתי מכשכש בו מרוב אושר, "מה דעתך שנעבור לדירה גדולה יותר עם גינה? יש דירות קרקע עם יציאה לגינה, אני בטוח שפונזי יאהב לגור במקום כזה."

עמית נאנח, "נמרוד, לא התכוונתי לחברים מהסוג הזה, הרי רק לפני שבוע נפרדתי משחר... זה קצת מוקדם מידי בשבילי להיכנס לזוגיות חדשה, מה שהתכוונתי זה שנהיה חברים כמו קודם, אבל חברים עם הטבות."

"הטבות? אתה מתכוון..." טעם חמוץ של אכזבה מילא את פי, "אתה מתכוון שנהיה יזיזים?"

הוא הנהן במרץ, "רק אם מתאים לך כמובן." הוסיף בחיפזון, "אם לא אז פשוט נמשיך כמו קודם."

"איך כמו קודם? אבל הרי..." יכול להיות שהוא לא מבין שאני אוהב אותו? "אני לא יודע..." היססתי.

לשמע דברי נעלם חיוכו וזוויות פיו נשמטו. "טוב, ננסה, מה יכול להיות." נחפזתי לסגת, ולא דיברתי יותר על הדירה עם היציאה לחצר שרציתי שנשכור יחד. אם הוא מתכנן להזדיין עם אחרים עדיף שזה יהיה רחוק ממני ככל האפשר.

בשבועות הראשונים נמרוד באמת ניסה לבלות ולהתפרע, "מגיע לי לצבור חוויות ולהרגיש רווק מבוקש." הסביר כשסיפר לי שהוא הולך לחגוג בליין החדש ההוא שמפרסמים באטרף, למרות שבסופו של דבר בכל ליין פוגשים תמיד את אותם אנשים ויוצאים משם שתויים ועם אוזניים מצלצלות מהמוזיקה הרועמת.

איך אני יודע מה קורה בליין ההוא? כי ברגע האחרון נמרוד נבהל וביקש שאבוא אתו כי פאדיחה לבוא לבד.

אני לא חובב גדול של מסיבות ומועדונים, אבל מאחר והוא ביקש הסכמתי והלכתי, ונהניתי מאוד, ואני חושב שגם הוא. נמרוד רקדן ממש טוב והמוזיקה הייתה קצת חזקה מידי אבל לא רעה בכלל. היה כיף גדול בעיקר כי בסופו של דבר הוא סיים את הלילה, כמו תמיד, במיטתי.

ידעתי שהוא יוצא פה ושם לדייטים, אבל ביקשתי שלא יספר לי מה עובר עליו, ולרווחתי הוא הקפיד לשתוק. אולי כי רוב הדייטים לא היו מוצלחים במיוחד? כך או כך הוא תמיד חזר הביתה, אלי, ועם הזמן התעייף מבילויים, וכשהסתיים החוזה על הדירה שלו הוא לא חידש אותו אלא עבר לגור איתי, מבטיח לי הבטחה מעורפלת שברגע שייגמר הלחץ בעבודה - המסעדה בה עבד עברה למקום חדש וגדול יותר והוסיפה עוד מאכלים לתפריט, מה שגרם לנמרוד לשהות בעבודה שעות רבות מהרגיל – הוא יחפש דירה חדשה.

אחרי הפתיחה החגיגית של המסעדה ירד אצלו קצת הלחץ בעבודה, אבל בינתיים נגמר גם לי החוזה, ובעל הבית הודיע לי שהוא מתכנן לתת את הדירה לבן שלו שהתחתן סוף סוף, ולכן, לצערו, הוא מבקש ממני שאתפנה משם.

בלי לספר שום דבר לנמרוד חיפשתי ומצאתי את דירת חלומותיי - דירת קרקע לא גדולה אבל עם פטיו מרוצף קרמיקה ויציאה לחצר מגודרת, והעמדתי אותו בפני עובדה – בעוד שבוע אנחנו, אני ופונזי, עוברים לדירה חדשה, לא זולה כמו הדירה הקודמת, אבל לדעתי שווה, והוא מוזמן להצטרף.

"אני רואה שהחלטת כבר לבד על הכל, מותר לי לראות קודם את הדירה?" שאל נמרוד, ולרווחתי הוסיף חיוך.

"בטח, קדימה, תביא את החגורה של פונזי ונלך."  

כמו שידעתי פונזי התלהב מאוד מהחצר, ואילו הדירה מצאה חן בעיניו של נמרוד, וכשהודעתי לו שנישן בחדר השינה הגדול שמחובר לחדר הארונות, ושחדר השינה הקטן יותר יהיה חדר העבודה שלי, הוא פשוט הנהן בהסכמה, בלי להתווכח.

"אתה מבין מה זה אומר נמרוד?" התעקשתי להעמיד דברים על דיוקם.

"שלא נצטרך לקחת אתנו את הארון בגדים המתפרק שאימא שלי נתנה לי במקום לזרוק לזבל?"

"גם, אבל אני מתכוון לזה שזה אומר שאני ואתה... שאנחנו זוג, לא יזיזים ולא שום שטות כזו."

הוא צחק, והודיע לי שאני טיפש, ושאל אם נוכל לקנות סוף סוף מיטה זוגית חדשה או לפחות מזרון חדש?

"מזרון בטח נקנה כי הישן פשוט מגעיל, ואם נמצא משהו לא יקר מידי נקנה גם מיטה." הסכמתי וחיבקתי אותו, "אני אוהב אותך נמרוד." העזתי להגיד לו שוב מה ששמרתי לעצמי במשך זמן רב מידי. הוא חיבק אותי חזרה, ואמנם לא החזיר לי באותו מטבע, ולא אמר שהוא אוהב אותי גם כן, אבל הכריז שריפאתי את חרדת הנטישה שלו, וזה סיפק אותי בהחלט.

חיינו יחד בהרמוניה ובאושר כמעט שנתיים, ואז בעל הבית של המסעדה בה עבד נמרוד קיבל התקף לב, והחליט לסגור את המסעדה. כדרכו נמרוד לא הגיב טוב על שינוי מהסוג הזה, נכנס ללחץ והסתובב מודאג ומדוכדך בגלל הפיטורים שלו, מנסה נואשות למצוא עבודה חדשה. היה אז קצת מיתון, והוא התקשה בכך, אבל אני בטוח שאם הוא היה מתמיד הוא היה מוצא משרה טובה לא פחות, אבל דווקא אז נמלך אביו האובד בדעתו ויצר אתו קשר. התברר שהוא חי במשך שנים בארצות הברית, ואפילו התחתן שם עם אישה אחת, גרושה עם ילדים.

"הוא מספר שהוא תמיד חשב עלי והתגעגע, אבל רק אחרי שהוא חלה הוא העז לקחת יוזמה ולחפש אותי בפייסבוק." גילה לי נמרוד.

"וענית לו? חשבתי שאתה כועס עליו ולא רוצה אתו שום קשר?" השתוממתי, "איזה מן בן אדם הוא?" תהיתי בסקרנות.

"תראה, בזמנו באמת כעסתי עליו נורא, אבל אל תשכח שהוא עזב לפני עשרים וחמש שנים, אנשים משתנים במשך הזמן וכיום הוא כבר די מבוגר, ולא בן אדם בריא, והוא באמת נורא מתחרט... מה הטעם להתחיל להתחשבן אתו כיום?"

"הוא יודע עליך, שאתה הומו?"

"כן, אמרתי לו את זה מיד, והוא קיבל את זה ממש יפה, וסיפר לי שגם הבן החורג שלו הומו, ככה שזה לא משהו שזר לו." סיפר לי נמרוד בהתלהבות, והבחנתי שהוא נראה פתאום שמח כמו פעם, לפני שפוטר.

"אז מתי תיפגשו?" שאלתי, "יש מצב שהוא יחזור לארץ?"

"לא, הוא לא מספיק בריא לטוס, אבל הוא מוכן לשלוח לי כרטיס נסיעה אליו, ולארח אותי כמה זמן שאני ארצה." נמרוד קיפץ בכיסאו מרוב שמחה כשבישר לי על ההזמנה של אביו, ואמר שאיזה מזל שהוא בין עבודות עכשיו כי בתקופה שהוא עבד בקושי היה לו זמן לצאת לכמה ימים לצימר.

"נכון." הסכמתי, "אתה רואה שאני צודק כשאני אומר שבכל רע יש גם טוב?" חייכתי אליו, והתאמצתי לשמוח בשמחתו.

"לכמה זמן אתה רוצה לנסוע?" שאלתי, מסתיר את הדכדוך שהתחיל לפלוש לנשמתי.

"לאיזה חודש חודשיים, משהו כזה, תוכל להסתדר בלעדיי?"

"כן, בטח. תיסע, תעשה חיים, תכיר את אבא שלך, תראה את העולם. אני ופונזי נהיה בסדר גמור." הבטחתי לו, מחניק את התקף חרדת הנטישה שהתחיל אצלי.

הוא נסע, מבטיח לי שמיד אחרי שיחזור נצבע יחד את הדירה, אבל החודשים הפכו לשלושה, והשלושה לחצי שנה, ובסופו של דבר הוא סיפר לי מה שליבי ניבא לי כבר מזמן – הוא התאהב באקס של הבן החורג של אביו שמצא לו עבודה נפלאה במסעדה מפוארת, והוא מצטער מאוד, אבל טוב לו שם מאוד, והוא לא חוזר. הוא יודע שזה לא הוגן מצדו, אבל הוא מבקש שאבין אותו ואסלח לו, ומפציר בי לשכוח אותו ולמצוא מישהו אחר. הוא שולח חיבוק ונשיקה לי ולפונזי, ומאחל לי שאהיה מאושר בעתיד כמו שהוא מאושר עכשיו.

"אני מודה לך על האיחולים שלך, ואני אפילו מבין אותך, ויכול להיות שיום אחד אני אפילו אצליח לסלוח לך, אבל אני לא חושב שאני אצליח לשכוח אותך." כתבתי לו חזרה, ואחר כך הלכתי וקניתי במחיר מציאה כמה קופסאות צבע בכל צבעי הקשת – היה מבצע על שאריות שרצו להיפטר מהן - וצבעתי כל קיר בדירה שלנו בצבע אחר, ולפעמים גם בפסים. אחרי שסיימתי היא נראתה שונה לגמרי מהדירה בה גרתי עם נמרוד, וחרדת הנטישה שדחפה אותי לעבוד כל כך קשה נרגעה כמעט לגמרי. לצערי הייתי כל כך עייף עד שלא היה לי יותר כוח להדביק על תקרת חדר השינה את הכוכבים הזוהרים שהביא נמרוד מדירתו הקודמת, אבל ליתר ביטחון שמרתי אותם, עם המזל שלי עם גברים אני בטח עוד אשתמש בהם בעתיד. 



נכתב על ידי , 2/4/2014 19:04  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דוריטה ב-9/4/2014 08:35
 





104,414
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , גאווה , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לב.הנדל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ב.הנדל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ