לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הכל סיפורים


סיפורים על גברים שאוהבים גברים
Avatarכינוי: 

גיל: 12

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2017

14. מכירים את זה ש... (פרק אחרון)


מכירים את זה שאתה מדמיין כמה נפלאים יהיו חייך אחרי שתרזה ותתחטב ותמצא בן זוג שיאהב אותך וירצה שתגורו יחד, ואז כשזה קורה שום דבר לא נראה כמו שחשבת ואתה שוב מוצא את עצמך נדהם ומבולבל? הייתי מופתע מאוד כשזה קרה. בהתחלה הכל התנהל נהדר, ניר העז לגלות לי שהוא מאוהב בי והציע מיזמתו שנשכור יחד דירה. למרבה המזל התפנתה דירה ממש ליד הדירה הקודמת שלו ששכנה במקום מעולה, קרוב לעבודה שלי ושלו ובמחיר מאוד סביר. גם בעל הבית היה בחור נחמד מאוד, לא קמצן אנטיפת כמו בעל הבית שלי. קצת חששתי לגור פתאום עם שותף, מאז שעזבתי את הבית גרתי לבד ופחדתי שאתקשה לחלוק את המרחב הפרטי שלי עם עוד מישהו, אבל דווקא פה הייתה לי הפתעה נעימה. ניר היה נקי ומסודר, מתחשב מאוד והכי טוב, הבין את הראש שלי בנוגע לדיאטות ואימוני כושר. תמכנו זה בזה בנושא האוכל שהיה חולשה של שנינו, וביחד היה קל יותר להקפיד על תפריט בריא, נטול שומן וסוכר. והיה גם עניין הסקס, למרות חששותיי שארגיש חנוק מעודף אינטימיות גיליתי שזה כיף גדול לא לישון באלכסון. מחקתי באנחת רווחה את הפרופיל שלי באטרף וסגרתי בשמחה את הדף שלי בגריינדר שבין כה וכה כמעט שלא ניצלתי. יותר לא הייתי צריך לחפש סקס בשעות של חרמנות, להתנצל שאני שמן מידי, להרגיש כמו פשרה כשמישהו בכל זאת עשה לי טובה, ולהרגיש זוועה אחרי עוד סטוץ משמים ונטול טעם.

"כיום בטח היית משיג סקס הרבה יותר בקלות." צחק ניר כשסיפרתי לו על חוויותיי באטרף, וליטף את בטני שהפכה שטוחה ושרירית.

"כיום יש לי אותך ואני לא צריך יותר אף אחד." התרפקתי עליו, וסוף סוף העזתי לגלות לו שאני רוצה את עזרתו כדי לצאת מהארון.

"אתה רוצה שאני אספר להורים שלך שאתה הומו?" נדהם ניר וקימט את מצחו במורת רוח.

"לא, אני אספר להם, אבל אם תבוא איתי..."

ניר שתק, אבל לא היה קשה לנחש שהוא לא ממש אוהב את הרעיון. "תראה חמוד," אמר אחרי כמה דקות מעיקות של שתיקה, "אני לא מכיר את הוריך, אל תשכח שהם אפילו לא יודעים שאני קיים, ויציאה מהארון ועוד בגילך זה עניין די עדין. אני לא חושב שאתה צריך לשתף עוד אנשים ברגע הזה. זה צריך להיות רק בינך להוריך, ואולי גם האחים שלך. תספר לי קצת עליהם, איזה מין בני אדם הם, מה אתה חושב שהם יגידו? יש מצב שהם בעצם כבר יודעים עליך ורק מחכים שתבוא לגלות להם?"

"לא אין, הלוואי והיה, אבל תבין, אנשים כמו הורי... הם מאוד שמרנים ומה שנקרא מסורתיים. אני די בטוח שאימא שלי לא ממש יודעת מה זה הומואים, וגם אבא... הם בטוחים שזה משהו שקורה רק בחוץ לארץ, ואולי אולי גם בתל אביב, אבל בטח לא בקריות ובטח שלא אצל אחד מהבנים שלהם."

"מה עם האחים שלך?"

"הומופובים דפוקים ובורים, אחי הגדול מתחזק כל הזמן, ולאחרונה הוא כבר כמעט חרד, והוא גרר לטיפשות הזו גם את אשתו שפעם הייתה חתיכונת טיפשונת ועכשיו נעשתה שמנה ומוזנחת, ואחי האמצעי הוא סתם אידיוט, כל הזמן פותח וסוגר עסקים ותמיד מסתבך בחובות. למזלו אשתו טיפשה עוד יותר ממנו, והיא בטוחה שהוא גאון פיננסי. הם נורא גאים בי שאני בוגר אוניברסיטה ועורך דין, אבל הם לא יודעים עלי כלום וככה עדיף."

"אם ככה אולי יותר טוב שלא תצא מהארון?" הציע ניר, "למה בעצם חשוב לך כל כך שהם ידעו עליך? הם מציקים לך שתתחתן?"

"עוד לא, אימא שלי לא כל כך אוהבת את הכלות שלה, וממש לא דחוף לה שגם אני אתחתן ואביא לה עוד כלה שתציק לה, גם נכדים לא חסר לה, אתה יודע מה, אולי אתה צודק." זנחתי באנחת רווחה את התוכניות שלי לצאת מהארון.

כמה שבועות אחרי השיחה הזו יצאתי מהארון סתם ככה, קבל עם ומשפחה ובלי שום אזהרה מראש. זה קרה בחול המועד סוכות. היה יום יפה ולא חם מידי, המשרד היה סגור, כולם היו בחופש, ולכן נענינו להצעתם של שביט וענר ונסענו אתם לטיול בחרמון. להפתעתי הרכבל עבד למרות שלא היה שלג והיה נחמד מאוד לטייל שם ולשמוע הסברים מרתקים ממדריכה נחמדה וכבדת ראש של החברה להגנת הטבע. מאוד נהנינו מהטיול, היה נוף מדהים ומזג אוויר מושלם, ולמרבה השמחה המוני בית ישראל טיילו במקומות אחרים ולא היו שם כמעט אנשים, ולכן בדרך למטה, יושבים על הספסל המתנודד של הרכבל, נצמדתי לניר, חיבקתי ונישקתי אותו, ואחר כך הלכתי איתו יד ביד לעבר מגרש החנייה. רק כשהגענו לפסל איש השלג שעמד בכניסה ראיתי את הורי ואחי שיצאו יחד לטיול וישבו להטיב את ליבם בארוחה לפני שיעלו על הרכבל. ממקום מושבם הם ראו הכל, ראו איך אני מחבק ומנשק את ניר, ואיך אנחנו יורדים מהרכבל יד ביד. ראיתי איך הם בוהים בי במבטים נדהמים וליבי שקע לתחתונים. "מה קרה לך? מי האנשים האלה?" התפלא ניר.

"המשפחה שלי." עניתי, שואל את עצמי אם הם הבחינו בי ובניר ואם יש טעם להעמיד פנים שלא הבחנתי בהם ופשוט לברוח על נפשי.

"בוא ניגש ונגיד להם שלום." אחז ניר בזרועי ופחות או יותר גרר אותי לעברם. "שלום," האיר להם פנים, "אני ניר, מה שלומכם, נהנים מהטיול?"

"אבא, אימא," ניתקתי ממנו וניגשתי להורי שעמדו מולי, נבוכים ומבולבלים, "תכירו את החבר שלי."

"החבר שלך?" העביר אבא מבט תוהה ממני לניר.

"נו, באמת משה, אתה חושב שסתם תמיר לא התחתן עד היום." התיזה גיסתי בקוצר רוח, "תמיד חשדתי בך תמיר." הוסיפה ברשעות.

"חשדת בו? להיות הומו זה לא פשע." ענה לה ניר בנחת.

"אז מה? אתה באמת הומו?" התעוררה סוף סוף אימא מקיפאונה, "ממתי?"

"מאז שאני זוכר את עצמי." השבתי בכנות.

"ולמה לא סיפרת לנו כלום? ולמה אתה רזה כל כך? תאכל משהו." דחפה לידי כריך מלחם לבן עמוס במיונז עתיר שומן.

"אני לא רעב אימא." ניסיתי לדחות את הכריך.

"אני דווקא כן." הפתיע אותי ניר, לקח ממני את הכריך, חצה אותו לשניים ונתן לי את החצי הקטן יותר.

בינתיים הגיעו גם ענר ושביט, והיה עלי להציג גם אותם בפני הורי שסירבו לעלות על הרכבל, נשארו לשבת עם האוכל ושלחו אליו את כל השאר. "אולי תשבו ותאכלו קצת?" הציעה אימא, "הבאתי יותר מידי אוכל, וחבל לסחוב אותו חזרה הביתה." דחפה כריכים ופירות לידיהם של שביט ותמיר שבלי בושה הסתערו על המזון וחיסלו אותו בעוד אימא מתקיפה אותי ואת ניר בשאלות. היא רצתה לדעת כמה זמן אנחנו גרים יחד, מי מבשל ומי רוחץ כלים, והאם יש לנו תכניות להתחתן? "ראיתי חתונה של הומואים בטלוויזיה, זה היה ממש יפה." הפתיעה אותי.

"אתם רוצים ילדים?" שאל אבא שעד עתה שתק ורק הביט בנו במבט חודר, "הבת של המזכירה שלנו במפעל רוצה ילד בלי להתחתן, והיא מחפשת זוג הומואים להביא אתם ילדים, שאני אתן לה את הטלפון שלך תמיר?"

"אהה... אני... אני צריך לחשוב על זה." גמגמתי.

"כן, תן לה." התערב ניר בשיחה.

"מה? אתה רציני?" דחפתי מרפק לצלעותיו.

"לגמרי." הפתיע אותי ניר, "זה בטח יותר טוב מפונדקאות, לא מתאים לי לנצל איזה הודית מסכנה."

"ופונדקאות זה גם ממש יקר." הפגינה אימא בקיאות, "כדאי לך לשקול את זה תמיר, אתה כבר בן שלושים, זה בדיוק הגיל המתאים להביא ילדים."

"נכון." הדהים אותי ניר, ושאל את אימא איך בדיוק היא עושה את סלט תפוחי האדמה הטעים הזה. היא שמחה מאוד לתת לו את המתכון שלה, וכשנפרדנו מהם אחרי שגמרנו את כל האוכל שאימא הביאה היא אפילו נישקה אותו על הלחי, ואבא לחץ את ידו בחביבות.

"נו, אתה רואה?" אמר ניר בדרך חזרה, "בסוף הכל יצא בדיוק כמו שרצית, עזרתי לך לצאת מהארון כמו שתכננת או לא?"

"כן אבל... אתה באמת רוצה שנביא ילדים?"

"בטח, אבל קודם חתונה." צחק ניר, "התנשא לי תמיר?" חיבק אותי והוסיף נשיקה.

"כן, אבל תישבע לי שלא תכין את הסלט תפוחי אדמה של אימא שלי, הוא מלא מיונז ומפוצץ מקלוריות."

"ידעתי שיש סיבה לזה שהוא טעים כל כך." הצטחק שביט, "נו, די כבר תמיר, לא יזיק לך לאכול מידי פעם משהו טעים, אני בטוח שניר יסכים להתחתן אתך גם אם תשמין טיפה."

"בהחלט." הסכים ניר, השעין את ראשו על כתפי ונרדם, ידי אחוזה בידו.

נכתב על ידי , 16/10/2017 22:54  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוהב חורף ב-18/10/2017 23:12
 



13. מכירים את זה ש...


בהתחלה הייתי כל כך אסיר תודה ומופתע שבחור חטוב ושווה כמו ניר מוכן לארח אותי במיטתו עד שלא טרחתי לברר מה בדיוק המעמד שלי במערכת היחסים שלנו, ואם זו בעצם מערכת יחסים או סתם יזיזות סתמית.

הניסיון שלי במערכות יחסים היה דל מאוד. רק בצבא הייתי רזה מספיק כדי להעז להתפשט ליד גבר, אבל מאחר והייתי קרבי ושירתי בסביבה גברית מצ'ואיסטית והומופובית מאוד, (כל קללה שנייה הייתה יא הומו), פחדתי פחד מוות מיציאה מהארון והאמת, רוב הזמן הייתי עייף מידי ומטונף מידי מכדי לחשוב על סקס. רק בחופשות המעטות שלנו נפגשתי פה ושם עם גברים שהיו בארון כמוני, ורוב הפגישות היו מייאשות ונטולות סיפוק.

אחרי הצבא חזרתי לגור אצל ההורים והתחלתי ללמוד. הצירוף המסוכן של האוכל של אימא עם ישיבה ממושכת על ספסל הלימודים גרם לי לחזור ולהשמין שוב ולכן, למרות האווירה החופשית והליברלית יותר במכללה, שוב לא העזתי לחשוף את המשיכה שלי לגברים.

רק אחרי שסוף סוף מצאתי עבודה סבירה יחסית עם משכורת נורמאלית ושכרתי דירה הרגשתי שהגיע הזמן לחפש אהבה. במשך כמה חודשים הייתי מרוצה ושמח בחלקי. הקילוגרמים נשרו, השרירים התפתחו, כמעט שחזרתי לגזרה הנהדרת שלי מתקופת הצבא, אבל למה לא שמעתי עדיין את הבחור שמבלה איתי במיטה כמעט שלוש פעמים בשבוע אומר לי שהוא אוהב אותי? ועזבו הצהרות אהבה, למה אנחנו מבלים רק במיטה, לא יוצאים לשום מקום ובקושי מדברים?

אם היה לי אומץ הייתי תופס את ניר לשיחת יחסנו לאן ומנסה לקבל תשובות על השאלות המציקות הללו, אבל פחדתי. חששתי שהוא יתעצבן ויגיד שאני מציק ומתעלק, שאני רק זיון בעיניו, והכי חששתי שהוא פשוט יפסיק להגיע אלי ויתחיל להתעלם ממני, ושוב אצטרך להכיר מישהו חדש ולעבור שוב את כל התהליך המעייף הזה של הכרות עם אדם חדש ובניית אינטימיות איתו. אני יודע שיש גברים שעושים סטוצים, נהנים מהצייד וכל הזמן מחפשים בשר טרי, ושזה הספורט המקובל והנפוץ ביותר אצל הומואים, אבל אם יש משהו שלמדתי במשך השנים על עצמי זה שהעניין הזה הוא פשוט לא בשבילי. לא מסוגל להיות ערום במיטה עם מישהו שאני לא מכיר, זה היה קשה ומביך מספיק עם ניר, ועד שהתרגלתי אליו ונקשרתי אליו עבר זמן, אז עכשיו לסכן את הקשר הזה שנעשה חשוב לי כל כך? אבל מה אם הוא בכלל לא רואה אותי כבן זוג, מה אם אני סתם זיון סתמי בעיניו ויש לו עוד כמה בחורים שהוא נוחת אצלם לזיון? נכון שהוא ישן אצלי לפחות פעמיים או יותר בשבוע אבל בחדר הכושר הוא פוגש כל כך הרבה בחורים יפים, הוא בטח סובל אותי רק לבינתיים, עד שימצא משהו מוצלח יותר, עיניתי את עצמי, מתלבט מה לעשות ומה להגיד.

"תמיר, אתה נראה ממש נהדר." החמיאו לי במשרד, ובהתחלה כמה בנות ניסו להתקרב אלי ולברר אם יש לי מישהי, ואחר כך היו גם כמה גברים שניסו... יכול להיות ששביט גילה להם שאני מאוהבי הגברים?

"אתה חושב ששביט הוציא אותי מהארון?" שאלתי את ניר, "בזמן האחרון הבנות הפסיקו לנסות לפתות אותי לדייטים, אבל כל מיני גברים... מה דעתך?"

"מה כל מיני גברים?" הרים ניר את ראשו מצלחת הספגטי בולונז שהכנתי במיוחד בשבילו, "ולמה אתה לא אוכל איתי ספגטי? כדאי לך, הוא ממש טעים."

"אני יודע, אבל זה יותר מידי פחמימות."

"אתה מתאמן פעמיים בשבוע, אתה צריך את הפחמימות האלה." פסק ניר בטון של מאמן מנוסה, "ומה אמרת בנוגע לגברים ההם? יש לכם הומואים במשרד?"

"יש כמה, ויש גם קליינטים... עד עכשיו רק בנות ניסו לגשש אצלי, אבל לאחרונה גם גברים ואני לא מבין למה, מה קרה פתאום?"

"זה כי לאחרונה אתה נראה פשוט מעולה." חייך ניר וליטף קלות את זרועי, "ומאז שלקחתי אותך לקנות בגדים גם המלתחה שלך השתפרה מאוד ו..." הוא הניח את המזלג, ניגב את פיו במפית ונעץ בי מבט בוחן, "מה, כבר נמאסתי עליך תמיר? בא לך על אחרים?"

"לא, ממש לא." מחיתי בתוקף, "למה אתה שואל? אתה מקנא?"

"לא, מה פתאום? מבחינתי תעשה מה שאתה רוצה." חזר ניר לאכול בשוויון נפש.

זה כבר היה יותר מידי בשבילי, "לך לעזאזל ניר!" התפרצתי והשלכתי על השולחן בזעם את המזלג שבו חפרתי בסלט המשעמם שלי. המזלג פגע בכוס המים של ניר והיא החליקה מהשולחן והתנפצה על הרצפה.

"מה קרה? למה אתה כועס?" שמר ניר על קור רוחו ואפילו חייך מעט.

"למה? אתה עוד שואל למה?" התרתחתי, יודע שאני נוהג בחוסר היגיון ורק מזיק לעצמי, אבל לא מסוגל להתאפק, "תחשוב לבד למה!" רעמתי והטלתי את עצמי על המיטה, כובש את פני בכרית.

"תמיר, תמירוש, תקשיב לי בבקשה." הניח ניר יד מפצירה על כתפי, "אני מבין שנעלבת ואני מבקש סליחה, אני תמיד מחייך ברגעים הלא מתאימים ומעליב אנשים לא בכוונה, אין לי שליטה על זה, מדובר בחיוך של מבוכה, לא התכוונתי לצחוק עליך, אני ממש ממש מתנצל."

"על מה בדיוק? יש לך מושג מה מציק לי?" הסתובבתי ונעצתי בו מבט. לשמחתי הוא נראה מוטרד ומצטער ולמרות חששותיי לא היה שמץ של קוצר רוח בהתנהגותו.

"לא, ואני מקווה שתספר לי." המשיך ניר ללטף אותי, מחליק את ידו בעדינות על חזי ובטני.

הסטתי את ידו המגששת והתיישבתי, "אני רוצה לדעת מה אני בשבילך? מה אתה חושב עלי, עלינו? מה בדיוק קורה פה?"

"אה, זו שיחת יחסינו לאן?" חייך ניר שוב חיוך שראיתי בו זחיחות מעליבה. מבוכה עלק! כל הדם עלה לי לראש וכל המחשבות, ההתלבטויות וההיסוסים שעינו אותי כל כך הרבה זמן צפו ועלו בי בבת אחת. "הייתה, השיחה נגמרה ברגע זה." הצהרתי.

"מה נגמרה, אבל היא עוד לא התחילה, עוד לא אמרתי כלום."

"הטון המתנשא שלך יחד עם החיוך הגועלי הזה אמרו כבר הכל, ברור שבשבילך אני רק זיון נוח ולא ממש חשוב. טוב, יפה מצידך שסבלת אותי כשהייתי שמן ומכוער, אבל זה נגמר, מעכשיו אני לא בעניין שלך יותר, אתה חופשי ללכת."

פניו של ניר נאטמו וחיוכו קפא, "תגיד, התחרפנת בגלל מחסור בפחמימות או מה? כבר חודשיים אני מנסה לאסוף די אומץ כדי להגיד לך שאני אוהב אותך, ושאני רוצה שנתחיל לגור יחד, איך הבנת מזה שאני... שאני..." הוא קם ונעמד בגבו אלי, מנסה להתגבר על מה שנראה כמו בכי אילם.

"אתה אוהב אותי?" קפצתי מהמיטה המום ונרגש וסובבתי אותו אלי, נדהם לגלות שאכן הוא בוכה, "אז למה לא אמרת כלום?"

"פחדתי ש... חיכיתי לרגע המתאים... לא העזתי... אתה בחור כל כך יפה וחכם, אתה עורך דין עם תואר שני ואני סתם מאמן כושר דיסלקט." גמגם ניר, נבוך.

אימצתי אותו אל ליבי בכוח, "ניר, טיפש אחד, היית צריך להגיד לי מזמן מה אתה מרגיש, אני כל כך אוהב אותך, דביל אחד."

"גם אני," ניגב ניר את דמעותיו, "מה דעתך שנתחיל לגור יחד? בדיוק עכשיו התפנתה דירה גדולה יותר בבלוק שלי ואם נשלם יחד שכר דירה אז... נראה לך?"

נכתב על ידי , 6/10/2017 07:38  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נחום תקום ב-16/10/2017 15:55
 



12. מכירים את זה ש...


מכירים את זה שהשם שלך הפוך ממה שאתה באמת וכולם מבליעים חיוך כשאתה אומר מה שמך? המקרה הכי מובהק הוא של בחורה מכוערת שהוריה, בפרץ אופטימיות חסר אחריות, קראו לה יפה, או לא פחות גרוע, בחורה שמנה ומגושמת ששמה בישראל דווקא עדינה. ככה זה גם אצלי, שמי תמיר ואני הכל חוץ מתמיר, בן אדם עם שם כזה צריך להיות גבוה ורזה ואילו אני מגיע בקושי למטר שבעים וחמש, וגם אחרי מאמצים גדולים ודיאטות חסרות רחמים אני עדיין בחור מלא גוף ונוטה להשמנה.

אני בטח לא אחדש כלום לאף אחד אם אציין שאין צדק בעולם, אם כי מצד שני, כמו שאומרת אימא שלי כשאני מתמרמר שוב על השם הלא הולם שהיא ואבא נתנו לי, לפחות אני בריא. אימא גם מוסיפה בפליאה שאני לא כזה נמוך ושמן כמו שנדמה לי, ושלדעתה אני בחור נאה מאוד וסתם אוכל את הלב בלי סיבה. "הנה, אבא יותר נמוך ממך ובכל זאת זה לא הפריע לי להתחתן איתו." היא מסכמת תמיד את טיעוניה בנימת ניצחון.

מעניין מה היא תגיד אחרי שאצא מהארון?

אני יודע שזה לא לעניין להיות בן כמעט שלושים ועדיין בארון, אבל מה הטעם לצאת מהארון ולהעציב את הורי כל זמן שאין לי בן זוג? ומצד שני איך יהיה לי בן זוג כשאני נראה ככה? אחרי שמלאו לי עשרים ותשע החלטתי שמספיק עם התירוצים המטופשים האלה, אני חייב לעשות מעשה ולהתחיל לחיות כמו שאני רוצה, כלומר להתחטב ולרזות, ואחר כך למצוא לי בן זוג אוהב ויד ביד איתו לצאת סוף סוף מהארון ולהתחיל לחיות כמו שאני רוצה.

הלכתי לדיאטנית שנתנה לי תפריט דל בצורה הזויה, וכשתהיתי איך אצליח להחזיק מעמד עם כל כך מעט אוכל היא המליצה בפני להתחיל בפעילות גופנית שלדעתה תעזור לי למתן את התקפי הרעב, "כדאי לך להירשם לחדר כושר ולבקש שירכיבו לך תכנית אישית, ואגב תמיר, דיאטה של אלפיים קלוריות היא ממש לא דיאטת רעב." הוסיפה בחיוך מפייס שלא עזר כלל להרגיע אותי. למרות חששותיי שלא אצליח לעמוד בתכנית שלה - אני שונא סלטים ולא אוהב ירקות, וממש מתעב התעמלות - החלטתי שעלי להפסיק להתפנק, שווה לסבול כדי להגיע למטרה הנכספת הודעתי לעצמי בתוקף, ושאלתי את שביט, אחד מהקולגות במשרד שהיה הומו מוצהר באורח מעורר קנאה, לאיזה חדר כושר כדאי לי לדעתו להירשם. הוא אמר שטוב ששאלתי כי הוא הולך לחדר כושר נהדר ממש ליד המשרד, והוא מכיר שם מאמן כושר מוצלח מאוד שישמח לתת לי תכנית.

עוד באותו ערב הלכנו יחד לחדר הכושר, ושם פגשנו את ניר החטוב והמסוקס שלקח אותי תחת חסותו תרתי משמע. אחרי האימון הראשון שהיה פחות נוראי מכפי שחששתי הוא הציע לי טרמפ הביתה, ואז פחות או יותר הזמין את עצמו לשתות אצלי קפה, מאכזב בכך את שביט שעל פי תחושתי זמם עליו משהו, אבל אולי אני טועה כי עד כמה שידוע לי לשביט יש בן זוג והם אפילו גרים יחד.

"תגיד ניר, שביט לא חי עם מישהו?" תהיתי כשעלינו במדרגות לדירה הפעוטה שלי. בעל הבית בחוצפתו הרבה הגדיר אותה כדירת סטודיו, אבל למעשה היה מדובר בחדר לא גדול עם שירותים ומקלחת זעירים, ופינת קפה שהוא כינה קיצ'נט למרות שהיה מדובר בסך הכל בכיור מטבח צהוב משנים מוקף בשיש חברון זול עם ארונית סיבית מתפוררת מתחתיו, ומדף מאותה סיבית זולה מעליו, ואם לא די בכך עוד הייתי צריך לטפס שלוש קומות של מדרגות צרות וחשוכות כדי להגיע לארמון רב התפארת הזה.

"אני יודע, אני יודע, זה מקום עלוב ומתפורר, אבל המחיר לעומת זאת," התנשפתי, "בהחלט לא שווה את זה, אז מה בנוגע לשביט? היה לי רושם שהוא די התאכזב בגללך."

"אל תדאג לו, הוא יתגבר, יש לו חבר חמוד שחולה עליו, והם גרים באושר ובעושר בדירה מקסימה שמשקיפה על מפרץ חיפה." הפטיר ניר בשוויון נפש.

"מה שאי אפשר להגיד על הדירה שלי המאוד לא מקסימה, שמשקיפה על מגרש חניה." נאנחתי והלכתי להכין את הקפה.

"טוב, לפחות יש לך המון מדרגות שעוזרות לשמור אותך בכושר." הצטחק ניר, נעמד מאחורי, הניח את ידיו על מותני והסניף את עורפי.

"מה אתה עושה?" נדהמתי, ומעצמת ההפתעה השמטתי את הכפית לתוך הכיור.

"מה אתה חושב שאני עושה?" גיחך ניר ונישק את עורפי, מעביר בי צמרמורת נעימה.

"אני לא יכול להכין קפה ככה." התלוננתי ונשענתי עליו, מצמיד את ישבני לחלציו.

"תשכח מהקפה." פקד עלי ניר, סובב אותי אליו ונישק אותי על פי בעודו מגשש בידיו מתחת לחולצתי, "איפה המיטה שלך?" שאל, פורם בזריזות את מכנסי הג'ינס שלי.

"כאן, מאחורי הווילון." הובלתי אותו לנישת חדר השינה שלי שהספיקה רק למיטה וחצי ולארונית לילה פעוטה. הוא הדף אותי אל המיטה והתחיל להפשיט אותי תוך כדי נשיקות, "יש לך קונדומים?" התנשף ומשך מעלי את הטריקו הרחב שלי שהיה אמור להסתיר את כרסי השעירה.

"כן, רק רגע." נחלצתי בקושי מתחת לגופו והבאתי את הקונדומים ששמרתי במקלחת, וכשחזרתי הקפדתי לסגור את הווילון כדי להאפיל את חדר השינה.

"היי, אני לא רואה כלום ככה." מחה ניר שהספיק להתפשט לגמרי, ובעירום נראה עוד יותר מדהים מאשר בבגדי ההתעמלות ההדוקים שלו. לצערי אי אפשר היה להגיד אותו דבר עלי, למעשה אפשר היה להגיד בדיוק ההפך.

"עם איך שאני נראה עדיף שתראה ממני כמה שפחות." כרעתי על ברכי לפניו ומילאתי את פי בזין הגדול והיפה שלו.

"אני אוהב את איך שאתה נראה." הצהיר ניר באבירות.

"אבל אני לא." עניתי והבטתי בו בהתפעלות מלמטה למעלה, "אתה נורא יפה ניר, כבר אמרו לך את זה?"

"כן." ענה ניר, קצת בקוצר רוח, "תן לי לשים לך את הקונדום." פתח בזריזות שהעידה על ניסיון רב את העטיפה המבריקה. קפאתי על מקומי, מופתע, "אתה רוצה שאני... אבל חשבתי ש..."

"למה? בגלל שיש לי ריבועים בבטן?" התגנבה נימת מרירות לקולו של ניר, "מה הבעיה, אתה פסיבי או מה?"

"אני ורסיטלי." הכרזתי בגאווה.

"יאללה, יאללה עם הורסיטלי הזה." קצרה רוחו של ניר, "כולם נעשו לי ורסיטליים פתאום, אתה יכול לזיין או לא?"

"יכול, בטח, אבל פשוט חשבתי ש..."

"אז תפסיק!" פקד ניר ברוגז, ואחז באברי הזקוף למחצה, "בסקס עדיף לחשוב כמה שפחות." פסק, ואחרי מציצה קצרה ויעילה הלביש עלי את הקונדום ונעמד על ארבע, מפנה אלי את עכוזו השרירי, "קדימה, תתחיל לזין."

"אני לא יכול ככה," דחפתי אותו קלות, מוציא אותו משיווי משקלו, השכבתי אותו על גבו ונשכבתי עליו, "אני לא מכונה, אני צריך נשיקות וחיבוקים וקצת יחס, אם אפשר."

"אי אפשר." התעצבן ניר וניסה לקום בלי הצלחה כי היה לכוד תחת גופי. הוא התפתל והתנגד אך לשווא, ריתקתי אותו מתחת לכובד משקלי, מנשק את פיו וצווארו. בהתחלה הוא עוד מחה וניסה לקום, אבל כשהגעתי לתנוכי אזניו הוא נרגע, והתחיל לגנוח בעונג. מצצתי את פטמותיו וליקקתי את חזהו ובתי שחיו, מתענג על גופו השרירי והחלק, ולבסוף הגעתי אל זקפתו שגם היא זכתה לטיפול מסור ונלהב.

"אם לא תפסיק אני אגמור לך בפה." נאנח ניר והתקמר לעברי, מנסה לדחוף כמה שיותר מהזין שלו לפי.

"אל תדאג, אתה תגמור רק כשאני ארשה לך." הבטחתי, ולחצתי בזהירות על צינור הזרע שלו שפעם מתחת לאשכיו, מונע ממנו להגיע לפורקן. אחר כך הרמתי את קרסוליו אל כתפי ואחרי שחקרתי בלשוני את פי הטבעת החמוד שלו חדרתי סוף סוף לתוכו.

שנינו כבר היינו מחוממים כהוגן ואחרי כמה תנועות שלי בתוכו הוא גמר, ואני גמרתי מעט אחריו.

"זה היה ממש כביר." נאנח ניר בעונג ונישק אותי, "אתה ממש טוב, מי לימד אותך לזיין ככה?"

"אחד, פגשתי אותו בצבא, הוא היה נשוי, אבל..." כמו תמיד כשנזכרתי ברפיק שהיה הגבר הראשון שלי הרגשתי צביטה מכאיבה בלב ומועקה בבטן, "זה היה מזמן. בוא נתרכז בהווה."

"בכיף." הסכים ניר והודיע שהוא פשוט מת מרעב.

"גם אני, נראה מה יש לי במקרר." קמתי ואחרי שלבשתי תחתונים וחולצה ענקית שכסתה את כרסי ועכוזי הלכתי למטבחון שלי, ודי מהר הצלחתי להפיק ממנו ארוחה סבירה של שקשוקה עם פיתות, וסלט ירקות צבעוני ליד.

בזמן הארוחה סיפר לי ניר על הקשר שלו עם שביט והודה, די במבוכה, שזמן רב היה לו קראש על שביט שלצערו התייחס אליו כאל יזיז בלבד, ושהוא המשיך להזדיין איתו גם אחרי ששביט התחיל להיות בזוגיות עם ענר, אבל רק כי היה להם חרא סקס, הסביר.

"אז למה הם עדיין ביחד?" התפלאתי.

"כי... כי..." הוא היסס, מתלבט אם הוא רשאי לגלות ובסוף החליט נגד, "לא משנה, מסתבר שהעניין עם הסקס הסתדר בסוף, וחוץ מזה ענר ממש חמוד וגם יש לו דירה יפה, אבל זה ממש לא חשוב עכשיו כי בין כה וכה ירד לי משביט."

"אבל אם לא הייתי מגיע היום הייתם מזדיינים?"

"אולי, לא יודע."

"אז יש להם יחסים פתוחים." המשכתי להציק, נהנה לראות איך הוא מתפתל, מצד אחד משתוקק לשפוך הכל, ומצד שני סך הכל אני אדם זר ולא יפה לרכל על חברים.

"יש להם סוג של יחסים פתוחים." הודה לבסוף וקם, "מה דעתך להתקלח יחד?" שינה את נושא השיחה.

"בכיף, אבל המקלחת שלי די קטנה."

"זה בסדר, אני בטוח שנוכל להסתדר." גיחך ניר, ואחז בידי, "קדימה, בוא נראה עד כמה היא קטנה."

נכתב על ידי , 1/10/2017 12:46  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב.הנדל ב-6/10/2017 07:40
 





120,220
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , גאווה , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לב.הנדל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ב.הנדל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ