לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הכל סיפורים


סיפורים על גברים שאוהבים גברים
Avatarכינוי: 

גיל: 11

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2016

2. עשינו עסק


מאז שעמדתי על דעתי שאפתי להיות מעצב. כילד עוד לא ידעתי איך בדיוק קוראים לעיסוק הזה שמשך את תשומת ליבי והעסיק אותי ללא הרף, אבל זה לא מנע ממני לנסות לשנות ליפות ולעצב לטעמי כל חלל שנקלעתי אליו. עם הזמן השתנה טעמי וככל שהתבגרתי הוא נעשה בשל ומאופק יותר, ואני מקווה שגם מוצלח יותר. גם ההשפעות שפעלו עלי השתנו עם חלוף הזמנים והאופנות, אבל סבתי המנוחה הייתה מי שהשפיעה עלי את ההשפעה העמוקה והקבועה ביותר. סבתא אנט עלתה לארץ כנערה צעירה שהלכה אחרי אהבתה וזנחה מאחוריה את בית הוריה העשיר והמפנק בפאריז. אחרי כמה שנים של ברוגז הוריה נשברו והחלו לשלוח לבת הסוררת שבחרה לגור במדבר הציוני רהיטים וכלי בית שיקלו עליה את החיים, ועם הזמן צברה סבתא אנט שפע של רהיטים יפיפיים וסרוויסים מחרסינה שנשלחו אליה היישר מהחנויות הטובות ביותר בפאריז. גם בזקנתה הייתה סבתא אישה מטופחת וחיננית מאוד שניחנה בטעם משובח ואני מקווה שחלק ממנו היא הורישה לי. אחרי מותו של סבא היא מכרה את הווילה הגדולה שהוא בנה למענה בהרצליה ועברה לגור בלב תל אביב כשהמחירים שם היו עדיין שפויים מעבירה לדירתה את מיטב חפציה ורהיטיה.

אהבתי מאוד לבקר אצלה, ובכל הזדמנות קפצתי לנוח אצלה מהמציאות הישראלית הקשה, המכוערת והחמה. אף פעם לא הייתי צריך לצאת מהארון בפני סבתא אנט, היא הבינה לבד וקיבלה אותי בחיבה ובטבעיות. בזכות התמיכה האיתנה שלה לא נאלצתי מעולם לסבול את השלב הארוניסטי המדכא והמכוער שכה רבים מחברי נאלצו לעבור.

סבתא נפטרה במפתיע מיד אחרי שסיימתי את לימודי במגמת עיצוב בשנקר. כמה ימים אחרי שקיבלתי תואר ראשון היא הלכה לישון כהרגלה אחרי החדשות ופשוט לא התעוררה.

"מתה כמו צדיקה." אמרה אימי ומחתה דמעות, היא הייתה קשורה מאוד לחמותה והתאבלה עליה כמו אבא שגם הוא נשאר המום ואבל במשך חודשים רבים אחרי מותה.

רק שנה אחרי מותה אזרנו די אומץ לפנות את דירתה מחפציה. חלק מסרנו, חלק זרקנו וחלק השארנו אצלנו למזכרת. אימא והדודות ובנות הדוד לקחו את התכשיטים וכמה פריטי לבוש, בני הדוד חמדו את מכשירי החשמל, אבל דחו בבוז את הרהיטים המיושנים ואת ספלי החרסינה, הצלחות והקערות שנראו להם משומשים וחסרי ערך. אספתי אלי בשמחה את הרהיטים הישנים והיפים ואת הסרוויסים הקלאסיים המשובחים של סבתא, אכסנתי אותם במחסן של חבר והתחלתי לעבוד קשה כדי להגשים את חלומי להפוך למעצב מפורסם ואם אפשר גם לרכוש לעצמי דירה.

לא הצלחתי להיות מפורסם באמת אבל רכשתי לעצמי שם טוב וחוג לקוחות נאמן וסוף סוף הצלחתי להרוויח די כסף כדי לקנות דירה קטנה ונחמדה. כל כך שמחתי והתרגשתי בגלל הדירה שרכשתי עד שלא התאפקתי ונסחפתי עם הקניות לריהוט דירת החלומות שלי. בדרך כלל אני מאופק יותר ולא מבזבז כסף לשווא ובטח שלא נכנס לחובות אבל חמדתי כמה פריטי ריהוט נהדרים שהשתלבו נפלא ברהיטים שירשתי מסבתא ואיך יכולתי לדעת שגולדברג הרמאי ילך ויפשוט את הרגל?

אחרי שדניס עזב ערכתי סיעור מוחות רציני ביני לבין עצמי והחלטתי שאין ברירה, אני חייב לפנות להורי דבר שעד כה נמנעתי לעשות ולבקש עזרה כספית כדי שאוכל לעמוד בפני דניס בלי פחד לא שחשבתי שהוא באמת יחזור אבל אם כן אז אני רוצה לפגוש אותו כגבר מול גבר ולא כגובה חובות מול חייב. הורי הפתיעו לטובה ואפילו גילו לי שנעלבו קצת כשהלכתי ורכשתי לי דירה בלי לבקש מהם עזרה כספית כמו שעשו אחי ואחותי. "כבר לפני שנתיים שמנו לך בצד מאה אלף ₪, ועם המצב של הריביות היום זה פשוט פשע להחזיק את הכסף סתם ככה בבנק." הוכיח אותי אבא בעדינות, ואימא הוסיפה במעין התנצלות שלאחי הם נתנו קצת יותר ולאחותי הם עוזרים כבר שנים עם המשכנתא, אבל מאחר והם בעלי משפחות ואני לא... "בגלל זה לא ביקשתי כלום עד היום," הסברתי, "אבל פתאום אחד הלקוחות הכי גדולים שלי פשט רגל ונשאר חייב לי ויצא שקצת הסתבכתי."

הם חקרו אותי בעדינות על ההסתבכות, נבהלו כששמעו שלקחתי הלוואה מחברת הלוואות חוץ בנקאית והפצירו בי למהר ולהחזיר את הכסף מיד, לפני שאסתבך. מובן שלא גיליתי להם שאני כבר מסובך, הורי אוהבים אותי, תומכים בי ובמידה מסוימת אפילו גאים בי, אבל בניגוד לאחי ולאחותי שהביאו להם הרבה נחת עם נכדים מוצלחים ובני זוג ממשפחות טובות אני מעדיף להצניע את חיי האישיים. כמה שהם ידעו פחות על בני הזוג שלי ועל הדרך בה אני מבלה מחוץ לעבודה ככה ייטב גם לי וגם להם.

לתדהמתי כשהתקשרתי למשרד ממנו ניתנה לי ההלוואה הארורה הזו וביקשתי לסגור את החשבון ולהחזיר הכל, כולל ריבית, בישרה לי הפקידה שהתבלבלתי, אני כבר לא חייב להם כלום. "אולי בלבלת אותנו עם חברה אחרת?" ניסתה לסייע.

"כן, יכול להיות." השבתי, מרגיש כמו דביל, ומבולבל, ואפילו נסער משהו, פניתי למטבח והתחלתי להכין פאי תפוחי עץ עם קינמון. הייתי אמור לשמוח, גם קיבלתי מהורי סכום נאה ומכובד ביותר, וגם נפטרתי מחוב גדול ומעיק, אשרי וטוב לי, נכון? אז למה אני מרגיש עצבני ומוטרד? כי אני חייב כסף לקווקזי אלים שאוהב סקס עם גברים למרות שהוא מצהיר בתוקף שהוא לא הומו? האם אני מתגעגע אליו או פוחד ממנו, או שאולי גם וגם?

הנחתי את הפאי להתקרר על השיש, התיישבתי במשרד הקטן והנעים שארגנתי לי בחדר השינה השני, זה שלא ישנתי בו, והתחלתי להכין סקיצות לעיצוב סלון יופי שנתבקשתי לחדש את פניו ככה שיהיה מודרני ומעודכן, ועם זאת גם אינטימי מזמין ונעים. שקעתי בעבודה, משרטט מספר הצעות ומוסיף רעיונות בנוגע לריהוט ולצבעי הריפוד, השטיחים והקירות ופתאום דפיקה בדלת. אף אחד מידידי המעטים, או מיזיזי הרבים לא מגיע בלי להתקשר קודם, זה בטח הוא! פתחתי וזה אכן היה דניס, נושא בקבוק יין בשקית מהודרת מאוד ביד אחת, ושקית אלגנטית ומהודרת לא פחות של חנות מעדנים יוקרתית ביד השנייה.

"זה בשבילך." הכריז בעוד אני בוהה בו, מופתע, "יין ושוקולד, אם היית בחורה הייתי מביא גם פרחים, אבל חשבתי שזה יהיה כבר קצת מוגזם."

"אני אגיד לך מה קצת מוגזם," התפרצתי אחרי שלקחתי ממנו את השקיות והנחתי אותן על השולחן המעוגל והעדין שעומד מתחת לראי בכניסה לדירתי, "מה שמוגזם זה ש..." תכננתי לשאת בפניו נאום תקיף וגברי שזה לא בסדר שהוא שילם עבורי את החוב כולל הריבית, וזה ממש לא בסדר שהוא מגיע בלי להודיע קודם, ועוד יותר לא בסדר שהוא מביא לי מתנות כאילו שאנחנו, לא יודע מה בדיוק אנחנו, ובכלל, מה הוא חושב לעצמו שהוא... ואז דניס הניח את ידיו על כתפי, הדביק אותי לקיר, דחף ברך לבטני והתחיל לנשק אותי בפראות.

במקום להדוף אותו מעלי ולנאום לפניו את הנאום הגברי והתקיף שלי הנחתי לו למשוך מעלי את מכנסי וחולצתי, ולא רק שלא התנגדתי אלא שלמרבה הבושה החזרתי לו מידה כנגד מידה וגם אני הפשטתי אותו בדרך לחדר השינה, שם צנחנו ערומים על המיטה וביצענו זה בזה מעשים שהשתיקה יפה להם, ובאמת שתקנו רוב הזמן (אנחות וגניחות הרי לא נחשבים לדיבור) והחלפנו רק כמה מילים קצרות כשעשינו חילופי משמרות, כלומר כשהצעתי לדניס שהפעם אני אהיה מעליו. הוא היסס רק לדקה ואחר כך הסכים בתנאי שאני אפסיק בשנייה שהוא יגיד שכואב לו. הבטחתי שלא יכאב ושאם כן אני מיד אפסיק.

למרבה השמחה והמזל של שנינו השתלמתי במעשה האהבה אצל הטובים ביותר, ואם לא ציינתי את זה קודם זה הזמן להזכיר שאני תלמיד טוב וכמו שציין המיתולוגי שלי, יש לי כישרון טבעי, דניס לא סבל לרגע וגם אני נהניתי מאוד. היה רק רגע אחד של בהלה כשהוא אמר, אחרי ששנינו גמרנו בפעם השלישית, "אור, אני כל כך אוהב..." ואז נתקע לרגע (כנראה בגלל הבהלה שקרא בעיני) חייך וסיים, "את הפאי שלך, נשאר לך קצת?"

"הפאי שאכלנו בפעם הקודמת נגמר, אבל הבוקר אפיתי אחד חדש, הוא בטח כבר מוכן לאכילה, אתה אוהב תפוחים עם קינמון?"

"כן מאוד, ואגב, אני אוהב גם אותך."

"איך זה יכול להיות? הרי אתה בכלל לא הומו."

"שתוק כבר, ולך להכין קפה, אני רק מתקלח ובא."

שתקתי והלכתי להכין קפה, ולא יכולתי שלא לחייך למראה דניס שהפציע מהמקלחת עם שיער לח כשהוא עטוף בחלוק המגבת שלי.

"מה זה החלוק הוורוד הזה?" מחה למראה חיוכי, "גם אם אתה הומו מעוצב אתה לא חושב שזה מוגזם?"

"זה לא וורוד, זה אפרסק, ומה רע בוורוד? צבע מחמיא מאוד, בעיקר וורוד עתיק."

"אתה בטח מבין בזה יותר ממני." רטן דניס, מתאמץ להישמע זועף, אבל ראיתי שהוא כובש חיוך, התיישב, שתה את הקפה שהכנתי ואכל שתי פרוסות פאי ענקיות, משבח בהתלהבות את טעמו.

"אני שמח מאוד לראות שטעים לך ושאתה לא פוחד להשמין." לא התאפקתי לעקוץ אותו קצת, "אבל עכשיו אנחנו צריכים לדבר."

"על מה?" הצטמצמו עיניו של דניס בחשדנות, "עלינו כאילו? על מה שקורה אתנו?"

"אם אתה רוצה נדבר גם על זה," הסכמתי, "למרות שהאמת היא שאין לי מושג מה בדיוק קורה איתנו, אבל מה שרציתי לדעת זה למה הלכת ושילמת את ההלוואה שלי?"

הוא נראה מופתע מהשאלה, "כדי שהיא לא תצבור ריבית כמובן, וגם כדי למחוק אותך מרשימת הלקוחות, ואגב, על הדרך גם הודעתי לדוד שאני מקבל את העצה שלו, פורש מעסקי ההלוואות וגביית הכספים שלו והולך לפתוח עסק חוקי."

"זה מה שהדוד שלך ייעץ לך לעשות?" השתוממתי.

"כן, בטח. והוא נותן לי עצות כי הוא זה שבעצם גידל אותי כי אבא נהרג כשהייתי עוד קטן ואימא... לא חשוב, היא סוג של חולה, מי שבעצם גידל אותי זה אח של אבא שהוא ראש המשפחה שלנו. אחרי שהתגרשתי הוא החליט שאני לא מתאים לעסקים האלה וייעץ לי..."

"רק רגע, התגרשת? זאת אומרת שהיית נשוי?"

"כן, בערך, זאת אומרת הייתה חתונה והכל, אבל... זה לא חשוב עכשיו, כיום אני גרוש בלי ילדים, ואתה?"

"אני לא גרוש, אבל גם אני בלי ילדים, ואני רוצה להחזיר לך את ההלוואה שלקחתי מהדוד שלך, ואל תעשה לי פרצוף כזה, אני לא רוצה להיות חייב לך."

"אבל אם לא תהיה חייב לי איך אני אוכל לבוא אליך ו... ו..."

"ולאכול פאי." גיחכתי.

"זה לא מצחיק, אתה פשוט לא מבין," נפלו פניו של דניס, "ההורים שלך יודעים עליך?"

"יודעים מה? שאני מעדיף גברים? בטח, אני לא נכנס לפרטים כדי לא להביך אותם ואת עצמי, אבל הם יודעים מה שהם צריכים לדעת, ואני מייעץ לך ללכת ולספר למשפחה שלך כי ארוניות ממש לא טובה לעור הפנים."

"מה?" דניס היה כל כך לא בעניינים עד שלקח לו זמן מה להבין מה אני אומר, וגם כשהבין סוף סוף הוא נשאר עגום ומבוהל, "אני לא יכול אור, אני לא אשכנזי מלומד כמוך, והמשפחה שלי... הם קווקזים, הם לא יבינו."

"אני מודה לך על המחמאה, פעם ראשונה שמישהו קורא לי מלומד, ואני מבטיח לך שהמשפחה שלך, למרות שהם לא אשכנזים מלומדים בטח כבר יודעים שיש הומואים בעולם."

"בטח שכן," נעלב דניס, "הם לא מטומטמים, אבל הם שונאים הומואים, לדעתם הם מגעילים וסוטים וצריך להרוג אותם, או לפחות לשים אותם בבית סוהר, אני לא יכול לספר דבר כזה לדודה ולדוד שלי שגידלו אותי כאילו שאני הבן שלהם, ואם שאר הדודים והבני דודים שלי ידעו אז בכלל..." הוא התכרבל בתוך החלוק האפרסקי שלי ונראה מדוכדך ועצוב כמו ילד.

"אז מה עושים?" שאלתי.

דניס משך בכתפיו בהשלמה, "אני אבוא אליך כל פעם שיהיה לי זמן, ואתה תמשיך לאפות לי פאי, ותעשה טובה, תקנה לי חלוק כזה בדיוק, אבל בצבע נורמאלי יותר, כחול או ירוק או משהו כזה."

"בסדר." הסכמתי, "אבל גם אתה תעשה לי טובה, תיקח את הכסף שלך בחזרה ותתקשר להודיע לפני שאתה בא כדי שלא תתפוס אותי במיטה עם בחור אחר."

לא שציפיתי שהוא יאהב את ההערה הקנטרנית שלי, אבל בהחלט לא חשבתי שהוא יקפוץ מכיסאו ויסתער עלי בפראות כזו. התגלגלנו על רצפת המטבח כמו שני ילדים זועמים, ודניס גילה להפתעתו שגם אשכנזים מלומדים יודעים להגן על עצמם.

המאבק הסתיים באותה פתאומיות בה החל כששנינו שוכבים על הרצפה, כלומר אני שוכב פרקדן, והוא שוכב עלי, בוחן בדאגה את המכה שחטפתי בכתפי מדלת המקרר. "כואב?" שאל ברכות מפתיעה.

"כן, קצת, אבל אני מתחיל להתרגל שכל פעם שאתה מגיע אני חוטף." הדפתי אותו מעלי והתיישבתי.

"אני מבקש סליחה, לא רציתי להכאיב לך, אבל אני לא מוכן שיהיה לך אף אחד חוץ ממני."

"ואני לא מוכן שתחביא אותי בפינה ותגיע אלי רק כשיהיה לך נוח, לא מתאים לי לחיות ככה, כמו איזה סוד מטונף."

"כן, אבל..." הוא בהה בי בפליאה, "אבל מה אני יכול לעשות שאתה הומו." הסביר כאילו זה טיעון מנצח שאי אפשר להוסיף עליו יותר כלום.

"נכון, אז מה? גם אתה הומו!" צעקתי, נרגז מחוסר ההיגיון שלו.

"לא נכון, אני לא!" צעק דניס בחזרה, קם, השליך מעליו את החלוק, התלבש במהירות ודקה אחר כך כבר ברח מדירתי בלי להגיד שלום.

נכתב על ידי , 25/8/2016 05:51  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב.הנדל ב-27/8/2016 06:25
 



1. עשינו עסק


"תראה," אמר הגובה הקווקזי בקול חרישי שהיה איכשהו מפחיד יותר מצעקה, "אתה חייב כסף לבוסים שלי ואין לך איך להחזיר, נכון?"

נאלמתי דום מרוב פחד ורק הנהנתי, מתאמץ לא להביט בעיניו הכחולות אפורות שהיו צרות ומלוכסנות והפחידו אותי עד מוות. "יפה," ציין הקווקזי בנחת ותקע ברך נוקשה בתוך בטני, מדביק אותי לקיר, "שים לב עכשיו ותקשיב טוב, החוב שלך לא גדול, אבל הוא צובר ריבית מהר, כדאי שתתחיל לעשות משהו בקשר לזה או שתחטוף, וזה יכאב מאוד, הבנת?"

"כן, הבנתי." רחשתי חרש, מתאמץ לנשום למרות הברך הלוחצת והפחד המשתק, "אבל אין לי כסף, מה אני יכול לעשות?"

"למכור את מה שיש לך." השיב הקווקזי בפשטות אכזרית, "או שתתחיל להעביר סמים, או שתמכור את התחת שלך, תבחר מה יותר נוח לך."

"סמים?" נחרדתי, "אתה מתכוון חשיש וקאנביס וכל זה?"

הוא פלט צחוק זלזול קצר ומעליב, אבל לפחות הוריד את הברך ובמקומה הניח יד כבדה ותובענית על כתפי, מועך אותה בכוח מפתיע אצל בחור רזה כמותו, "חשיש," נחר בבוז, "מה נראה לך שאני, ילד? אני מדבר על סמים אמיתיים, הרואין, קריסטל, כאלה דברים."

פני החווירו, הרגשתי איך הדם אוזל מהן ואיך רגלי כושלות תחתי, אותו זה הצחיק, "אתה פוחד." קבע בזלזול מצמית, "עוד רגע תחרבן במכנסיים מרוב פחד." אחז בעורפי, גרר אותי על פני החדר, הטיל אותי על הספה ונעמד מעלי, דק ומרושע כמו שוט מהגיהינום. "נשאר רק התחת שלך." פסק בקור רוח, פיתח את חגורת העור שלו והחל לפרום את כפתורי הג'ינס.

"מה אתה עושה?" פעיתי חלושות כשנגלו לעיני תחתוניו, תחתוני כותנה סרוקה משובחת בצבע לבן שמרני.

"בודק מה התחת שלך שווה, לטובתך אני מקווה שיותר מהכישרון שלך לעסקים." גיחך הקווקזי.

אין לי כישרון לעסקים." הודיתי באנחה, אם היה לי לא הייתי סומך על הכסף שגולדנברג הרמאי היה חייב לי בעבור העבודה שעשיתי בשבילו ובטח שלא הייתי מסתבך עם ההלוואה המיותרת הזו מהשוק השחור.

"אני יודע שאין לך." שלף הקווקזי מסבך שערות הערווה הסמיך והמתולתל שלו זין עבה שלא תאם את גופו הדק וקירב אותו לפני, באופן אינסטינקטיבי נרתעתי לאחור וחטפתי סטירה צורבת על לחיי השמאלית. "אל תעשה לי פרצופים של יפה נפש." פקד עלי בקוצר רוח, "ותתחיל למצוץ, הרי צריך להיות לפחות דבר אחד שאתה טוב בו."

"כן, אבל... אבל אני לא יכול ככה... אני בכלל לא מכיר אותך." גמגמתי, מניח יד על לחיי הבוערת, וכובש בקושי את הדמעות.

"מי ישמע? לא מכיר אותי," גלגל הקווקזי בשאט נפש עיניים כלפי מעלה, "ואם היית מוצא אותי באטרף גם היית מתבכיין שאתה לא מכיר אותי? יאללה יאללה, שמענו עליכם, כל ההומואים הדפוקים האלה קופצים כל היום מזיון אחד לשני ופתאום, כשנופל עליך גבר אמיתי..." הוא החטיף לי עוד סטירה, הפעם על הלחי הימנית, משתמש בגב ידו הענודה טבעת ששרטה את לחיי.

"איי!" יללתי, ממשש את השריטה המכאיבה, וניסיתי לקום מהספה, אבל הוא היה זריז וחזק ממני, הדף אותי בחזרה לישיבה ולכד אותי בציצית ראשי, חופן באגרוף ברזל את הבלורית המטופחת שלי שצבעתי בה פסי בלונד וטיפחתי עם ג'ל מבושם, "קדימה, תפתח את הפה ותתחיל לעבוד או שתצטער על זה כל החיים." איים ברשעות.

המום ומובס, לחיי בוערות ותסרוקתי המוקפדת הרוסה נכנעתי, פתחתי את פי, עצמתי את עיני והתחלתי למצוץ, חש איך אברו מתקשה וגדל בתוך פי. בנעורי למדתי את המלאכה העדינה של עינוג אורלי מהטובים ביותר, וכמו שלימדוני מורי הוספתי למציצה גם ליטוף של האשכים ושל הירכיים, מעביר אצבע על התפר העדין והרגיש שיש לכל גבר בין בסיס הזין לפי הטבעת.

יש מעט מאוד גברים שמסוגלים להמשיך לעמוד יציבים על רגליהם כשהם חווים מתקפת עונג מרוכזת כזו והקווקזי לא היה אחד מהם, הוא גנח ונהם ורכן לעברי עוד ועוד, מנסה להיתמך במסעד הספה המעוצבת להפליא שלי שלא נועדה למשימה הזו.

אחרי שכמעט נפל ממנה הוא התנער בזעף ונעמד, שולף מפי את הזין שלו שהכפיל בינתיים את גודלו והחל לטפטף מעט על השטיח האפגני היקר שלי, "אין לך פה איזה מיטה נורמאלית?" נהם בכעס, חפן באגרוף קפוץ את חולצתי ותלש אותי מהספה.

"כאן." הצבעתי לעבר וילון חרוזי הזכוכית שתליתי בפתח המסדרון המוביל לחדר השינה שלי. הוא חלף דרך החרוזים העדינים המנצנצים בטוב טעם בוורוד ובלבן כמו רוח סערה, גורר אותי אחריו, ונעצר מופתע בפתח החדר, סוקר אותו במהירות. מבטו חולף על מיטת האפריון העתיקה שרכשתי בכסף רב מידי (לא יכולתי לעמוד בפניה) שולחן האיפור העתיק והמעודן עם הראי האובלי המקסים והכיסא הקטן והנאה שעמד מולו, משלים בדייקנות קלאסית את המראה.

"יפה," אמר והוסיף עוד כמה מילים בשפה סלבית לא ברורה שלא הייתה רוסית, ואז התנער ופנה אלי, "תתפשט ותשב על המיטה." פקד עלי. התחלתי להתפשט, מציץ לעברו בדאגה, מה הוא יעשה עכשיו, הקווקזי הפראי ומהפחיד הזה?

הוא ניער מעליו את נעלי הספורט היקרות מאוד שלו, שמט מעליו את מכנסיו ותחתוניו והלך להציץ בחלון כשהוא לבוש רק גרביים וחולצה. פשטתי את הטריקו המקומטת שלי ותוך כדי כך הגנבתי מבט לעבר עכוזו הקטן והשרירי שבניגוד לקדמת גופו היה חלק לגמרי. מעניין לדעת איזה טעם יהיה לו אם אדחף לתוכו את לשוני? חלף במוחי הרהור אידיוטי להפתיע שנמוג מיד. הקווקזי הביט דרך החלון, בוחן את הנוף האורבני המכוער שניבט ממנו ואז הסיט בעדינות את הרשת נגד יתושים, קטף עלה אחד של נענע שגידלתי באדנית, מולל אותו בין אצבעותיו, הריח, חייך חיוך ענוג וחולמני משהו, ואז סגר את הרשת, והסיט את וילון התחרה העדין שקניתי בביקור הראשון שלי בבלגיה ושמרתי במשך שנים, ממתין לרגע בו אגיע לדירה שתהלום אותו.

"זה יפה מאוד." העביר יד זהירה על הבד הדקיק, שמט אותו והביט בי, "תתפשט לגמרי אמרתי לך." פקד עלי, חוזר להיות שוב זועף ומרושע, אבל איכשהו פחות מפחיד. בעוד אני נפטר מגרביי ומתחתוניי הוא פשט את חולצתו ואחר כך נפטר מגרביו.

"עומד לך." קבע וזינק עלי, "ואתה חלק כמעט כמו בחורה." הוסיף וצבט את פטמותיי שבלטו בצבען הוורדרד על רקע עורי הלבן, הלא משתזף. "תשב ככה," השעין אותי על ראש המיטה, ראשי המורם נתמך בכר, ונעמד מעלי על ברכיו, אגן ירכיו מול פני, "תמשיך." ציווה ודחף לעברי את אברו הזקור, "גם עם הידיים." הוסיף וצבט ליתר הדגשה את פיטמתי הימנית, ואחר כך דחף את אצבעותיו אל תוך שערותיי, מושך בהן קלות, מכוון את ראשי לזווית הרצויה לו.

"זה היה ממש טוב." שיבח אותי אחרי כמה דקות שגרמו לשנינו הנאה רבה, "אבל זו רק ההתחלה, עכשיו אני צריך את התחת שלך."

"בסדר, אבל קודם קונדום."

הוא פלט גיחוך בוז, "למה, אתה פוחד להיכנס להיריון?"

"עדיף היריון על איידס, או כל מחלת מין אחרת."

"אין לי שום מחלה." התחדד קולו בעלבון זועם, "אני הולך רק עם בנות נקיות."

"אבל אני לא, אתה לא פוחד שאני אדביק אותך במשהו?"

פניו התכווצו בהעוויית חוסר רצון מופגן, אבל כששלפתי קונדום ממגרת שולחן הלילה שלי (יצירת מופת קטנה ועדינה מעץ דובדבן שעלתה לי הון) הוא נשכב על גבו והניח לי לגלגל על אברו הישר והעבה את המעטה הדקיק, בעוד הוא בוחן בפליאה את העטיפה הסגולה, "אף פעם לא ראיתי קונדום כזה." הודה.

"קניתי אותו בצרפת בחנות של אביזרי מין להומואים, הוא משומן ודק במיוחד, ויש לו טעם של פטל." הסברתי.

הקווקזי רחרח בחשדנות את עטיפת האלומיניום הסגולה, העיר שאכן, ריח פטל עולה באפו, ואז השליך אותה על הרצפה ופקד עלי לתת לו את התחת שלי. כרעתי בצייתנות על ברכיי, נשענתי קדימה על מרפקי והנפתי את ישבני מעלה. הוא נעמד מאחורי על ברכיו, אחז במותני, צבט קצת, הפליק בקלילות על לחיי עכוזי והעיר שיש לי תחת לבן ועדין כמו של בתולה צעירה, "לא צריך למרוח עליך משהו לפני שנכנסים?" שאל.

"יש בקבוק של משחה במגרה." עניתי, מתאפק לא לצחוק. פתאום הוא נשמע נבוך וחסר ישע, ואיך זה שהוא ידע שיש אתר בשם אטרף?

"תגיד, איך קוראים לך?" שאלתי בעוד הוא מתעסק עם המכסה.

"דניס." השיב הקווקזי בקול ביישני קצת, "ולך?"

"אור. תגיד דניס, עשית את זה פעם עם גבר?"

"לא, בטח שלא." התנער דניס בעלבון, "מה נראה לך, שאני הומו?" יצק בנדיבות יותר מידי משחה לתוך חריץ ישבני והתנפל עלי, דוחף לתוכי את אברו העטוי קונדום בצבע פטל.

למוד ניסיון ריפיתי את שרירי ונשמתי נשימות עמוקות, ולכן כשדניס נשכב עלי פתאום, בלי אזהרה מראש, קרסתי על המיטה.

הוא קילל ואחר כך פרץ בצחוק, אני גיחכתי קצת ואחר כך קיללתי בשקט מתחת לאף, התהפכתי על גבי לכדתי אותו בין רגלי ומשכתי אותו אלי, מגביה אליו את ישבני, הוא חדר לתוכי, רכן והניח את פיו על פי והחל לנוע מעלי באיטיות, ידיו על כתפי, אברו נע בישבני, לשונו מגששת בתוך פי. התנועענו באיטיות אחד מול השני בעוד אברי נלחץ בין גופי לגופו עד ששנינו גמרנו ונשארנו לשכב מתנשמים אחד לצד השני.

 


"אני מת מרעב, לא בא לך לאכול משהו?" שאלתי אחרי שנשימתי חזרה לקצבה הרגיל.

"בא לי קפה עם משהו מתוק." הפתיע אותי דניס, "אני אוהב נס קפה בלי סוכר." הוסיף.

קמתי לבשתי את תחתוניי, קילפתי מעליו את הקונדום המשומש ואחרי שנפטרתי ממנו בבית השימוש הלכתי למטבח להכין קפה. איזה מזל שהתאפקתי ולא חיסלתי את כל הפאי שהכנתי ביום שישי. הכנתי נס קפה בכוסות הכי טובות שלי וערכתי את השולחן עם צלחות תואמות, מקפיד לחתוך את הפאי יפה ובלי פירורים מסביב ולהוסיף מפיות.

ישבנו בתחתונים, שתינו קפה ואכלנו פאי פירות. דניס אהב אותו מאוד למרות שקרא לו עוגה. "איפה קנית את העוגה הטעימה הזאת?" שאל.

"זה פאי," תיקנתי אותו, "ולא קניתי אותו, אפיתי אותו לבד."

הוא גיחך, "איזה יופי, אתה גם יפה וגם אופה, איך בחור חכם ומוכשר כמוך הסתבך בחובות עם טיפוסים כמו הבוסים שלי?"

משכתי בכתפיי, אחרי לילות של נדודי שינה, דאגות וחרדות, וחישוב חישובים מטורפים נעשיתי כבר אפתי, "הייתי פזיז ופחדתי שמישהו אחר יקנה את הרהיטים שמצאו חן בעיני אם אני לא אחטוף אותם מיד, ולכן לקחתי הלוואה מהקווקזים, הייתי בטוח שזה לא נורא, שבעוד שבוע אני אקבל תשלום מגרינברג הרמאי ואחזיר הכל כולל ריבית, אבל הנבלה הזאת הלך ופשט את הרגל ורק אלוהים יודע מתי אני אקבל את הכסף שלי, רוב הסיכויים שאף פעם לא."

דניס הנהן בהסכמה ואמר שהוא היה בטוח שכמו רוב האנשים הסתבכתי בחובות בגלל הימורים, או סמים. "אתה בטוח שאתה לא מכור לשום דבר כזה?" בחן אותי במבט חשדני.

"אני מכור רק לחפצים יפים ויקרים ולשוקולד בלגי." התוודיתי, "תגיד דניס למה בדיוק התכוונת כשאמרת שאני אשלם עם התחת שלי?"

"חשבתי לשלוח לך קליינטים שישלמו לך על זיונים ומציצות, וככה תעשה די כסף להחזיר את החובות שלך, זה היה רעיון של הבוס שהוא גם הדוד שלי, אבל..." הוא בחן אותי מלמעלה למטה, ואחר כך מלמטה למעלה, "עכשיו כשאני מכיר אותך יותר טוב אני חושב שזה לא ילך, לדעתי אתה לא מספיק קשוח בשביל למכור את התחת שלך, והאמת שזה חבל כי יחד עם הריבית אתה חייב סך הכל חמישים וחמש ₪ שתוכל להערכתי להחזיר תוך שנה בערך, ואם תשתמש בדירה שלך ולא תשכור חדר במכון ליווי תוכל לסגור את החוב שלך תוך כמה חודשים, ואולי אפילו יישאר לך קצת רווח מהצד, מה אתה אומר?"

"שאני מעדיף להתאבד ולשרוף את הדירה שלי קודם." עניתי בספונטניות, לפני שהספקתי לחשוב מה אני אומר, ואחר כך, מבוהל ממה שאמרתי, התיישבתי על כפות ידי כדי שהוא לא יבחין שהן רועדות מרוב פחד.

"איך תוכל לשרוף את הדירה שלך אם תתאבד קודם?" תהה דניס בהיגיון לגלגני, חייך ולכסן לעברי מבט משועשע.

אם הוא ציפה שאחייך אליו חזרה הוא התאכזב, נשארתי רציני, "אני יכול... לא יודע, בטח אפשר לסדר משהו פתיל השהייה או משהו כזה, אבל אני לא אעשה את זה כי אני עלול לשרוף גם את הדירות של השכנים שלי שלא אשמים בכלום."

"נכון." הסכים דניס.

"אני יכול גם למכור את כל החפצים שלי ששווים די הרבה כסף." הרהרתי בקול והעברתי מבט אוהב על הדירה הקטנה והמטופחת מאוד שלי, זה ישבור את ליבי, אבל עדיף לוותר עליהם מאשר להפוך לזונה.

"יש עוד אופציה," הניח דניס את כף ידו הרחבה והקשה על ידי ולחץ עליה מעט, "אתה יכול לתת לי לשלם עבורך את החוב שלך."

"ואיך אני אחזיר לך את הכסף?"

"אני כבר אחשוב על משהו." הצטחק דניס.

"איזה משהו?" שאלתי בחריפות, מושך את ידי חזרה לחיקי.

"משהו כמו מה שעשינו קודם." השיב דניס, וכבר לא חייך.

"ואחרי כמה זמן שנעשה את המשהו הזה אני אפסיק להיות חייב לך?" המשכתי לחקור.

"לא יודע." התעצבן דניס, "שנה נראה לך הוגן?"

"לא יודע, תלוי כמה פעמים בשבוע נעשה את זה, וחוץ מזה חשבתי שאתה לא הומו, אז למה אתה מציע לי הצעות כאלה? מה יגיד על זה הבוס שלך?"

הוא ניתר מהכיסא והדף אותו לאחור, מפיל אותו ברעש על הרצפה, "עזוב, פשוט תשכח מזה!" צעק והלך לחדר השינה, "איפה הבגדים שלי?" רטן בכעס, מלקט את מכנסיו וחולצתו מהרצפה.

"דניס," הלכתי אחריו, "הנה קח." הגשתי לו זוג גרביים נקיים, "אתה לא צריך לדאוג, אני לא אספר כלום לאף אחד." הבטחתי לו.

"תודה." ענה בקול שקט יותר, התיישב על המיטה וגרב את הגרביים הנקיים, "איך אני אחזיר לך אותם?" שאל.

"בפעם הבאה שתבוא לבקר אותי, עד אז אני אשיג את הכסף שאני חייב."

"איך תשיג אותו, ומה יהיה עם הריבית? זה אלף ₪ ליום."

"אני אמכור משהו או אלווה מהורי, ואת הריבית אני אחזיר לך בביקור השלישי שלך אצלי, מקסימום הרביעי."

פניו התבהרו, "עשינו עסק." אמר וחיבק אותי, מוסיף נשיקה, "ותשכח מהריבית, מספיק שתאפה לי עוד פאי במקום."

נכתב על ידי , 21/8/2016 22:44  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב.הנדל ב-25/8/2016 05:55
 



9. אלא החיים (פרק אחרון)


בעודם עושים את דרכם לחייהם המשותפים, מצטופפים יחד עם הכלב ברכב המטונף של המוסך, דנו דור ואהוד בתכניותיהם לעתיד. הם החליטו שלמרות חוסר הנוחות הם ימשיכו לגור בקרוון הקטן והצפוף ויחסכו כל פרוטה עד שיסיימו את המכינה ויצלחו את הבגרויות. "אחר כך נחשוב מה ללמוד ואיפה." אמר דור, מחייך באופטימיות אל אהוד שהשיב לו חיוך אם כי מצב רוחו לא היה כל כך אופטימי. הוא היה פגוע בגלל הדרך המעליבה והמהירה בה העיף אותו סמי מחייו, ולמרבה הפלא כאב לו לדעת שסמי שכב עם האקס שלו כשהם היו יחד. הרי לא היית מאוהב בו, סח לעצמו, אז מה נסגר אתך, למה אתה לוקח ללב? לא הייתה לו תשובה ובכל זאת הוא לקח ללב, נעלב ונפגע.

"אני יודע שאתה דואג בגלל שנצטרך לישון יחד, ואתה בטח חושב מה יהיה ואיך נסתדר," המשיך דור לדבר, טועה בפרשנותו למבע פניו העגום של אהוד, "ואני מבטיח לך אודי שיהיה בסדר, אני אעשה מאמץ ואני בטוח שבעזרתך אני אצליח להתגבר על הבעיות שלי עם סקס."

"גם אני בטוח שיהיה בסדר דורי." טפח אהוד בעידוד על ברכו של דור, "ואל תדאג בקשר לסקס, יש לי המון סבלנות ואני מבטיח לך שלא נעשה שום דבר שלא תרצה, בסדר?"

"בסדר." אישר דור וליטף באומץ את כפו של אהוד המונחת על ברכו.

אהוד קיים את הבטחתו, בלילות הראשונים לא קרה כלום חוץ מנשיקות לילה טוב תמימות וחיבוקים עדינים. אחרי כמה ימים נאלץ אהוד לחכות עד שדור יירדם כדי לפרוש למקלחת ולפרוק לחץ. בבקרים היה חולם חלומות ארוטיים שכל מיני גברים מעברו כיכבו בהם, בדרך כלל נדב, ולעיתים גם סמי עשה הופעת אורח מלהיבה. אחרי כחודש, כשכבר היה קרוב לחדש את הכרטיס שלו באטרף, הפכו החיבוקים והליטופים של דור לקצת פחות תמימים, והנשיקות היו פחות עדינות, ולאט לאט החלו העניינים להתלהט במיטתם.

דור מעולם לא הצליח להביא את עצמו ליהנות מחדירה, אפילו עישון של ג'וינט לא עזר לשחרר את המתח שהיה נכנס אליו כל פעם שאהוד היה מלטף את ישבנו, אבל הוא למד למצוץ היטב וגם ליהנות ממציצה ואפילו לגמור, למד לנשק כראוי, וכשאהוד הציע לו להיות האקטיבי הוא כמעט הצליח, אם כי לא לגמרי, ובסופו של דבר גמר בין פלחי עכוזו של אהוד, ואחר כך הניח לאהוד להתחכך בבטנו ולגמור גם כן ומאז זו הפכה להיות התנוחה המקובלת אצלם. יכול להיות שהם היו מצליחים להרחיק לכת ולהתקדם רחוק יותר בעסקי המין, אבל אז הסתיים גם הסמסטר השני, ודור אזר אומץ וניגש לבחינות הבגרות באנגלית, בעברית ובמתמטיקה, מעודד, ואפילו לוחץ על אהוד להצטרף אליו.

אהוד הצליח הרבה פחות מדור בלימודיו, והאמת שגם הקדיש להם פחות זמן, הוא עבד יותר שעות וגם, הוא נאלץ להודות בכך בינו לבין עצמו, הוא כנראה היה פשוט פחות חכם מדור שנבחן בארבע יחידות באנגלית ובמתמטיקה וחמש בעברית והצליח הצלחה מזהירה. גם אהוד עבר, אם כי בציונים פחות טובים ורק בשלוש יחידות, אבל סוף סוף, בזכות עקשנותו והתמדתו של דור, הוא היה יכול להצהיר בגאווה שגם לו יש תעודת בגרות.

השניים החלו לסקור מכללות באזור, ואם כי ליבם נטה מאוד למכללת תל חי הנעימה והפסטורלית הם חששו מאוד מבעיות פרנסה ומגורים באזור הצפוני המרוחק. שניהם אמנם חסכו כסף, אבל הוא היה מספיק בקושי לשנה אחת, "וגם זה בתנאי שנחיה רק מפיתות ובצל." התבדח דור.

"לא אכפת לי לחיות על פיתה ובצל, אבל אני חושב שרקסי לא ישרוד עם דיאטה כזו." השיב אהוד שכל רעיון המשך הלימודים קסם לו פחות. "אולי תלך רק אתה ללמוד ואני אשאר פה ואמשיך לעבוד?" הציע לדור, מודה שבעצם הוא לא כל כך נהנה מהלימודים, וכל העניין הזה עם לימודים ומבחנים די מכביד עליו.

"אבל איפה תגור?" נבהל דור, "אם אני עוזב את העבודה במוסך אני צריך לעזוב גם את הקרוון."

"ויפה שעה אחת קודם." הביט אהוד סביבו במיאוס, "הדבר המסכן הזה לא יחזיק מעמד עוד חורף." ניבא בקדרות, ובעט בקיר המתקלף של הקרוון העתיק שהשיב לו בחריקה מבשרת רעות. "אני אשכור חדר באיזה דירה או משהו, ואולי גם אתה תמצא איזה עבודת סטודנטים בקרית שמונה או באיזה קיבוץ בסביבה?"

"האמת שאין צורך, דיברתי עם הורי והם גילו לי שהם חוסכים בשבילי כסף מאז הבר מצווה, ושהם החליטו לשמור לי עליו רק ללימודים כי הם פחדו שאני אבזבז אותו על שטויות, אז עכשיו, כשאני סוף סוף מתחיל ללמוד ברצינות מתברר שיש לי די כסף לשלם על הלימודים, הם גם הבטיחו לעזור לי עם שכר דירה ואם אני אצליח לקבל דירה במעונות אז זה בכלל יהיה נהדר."

"בתנאי כמובן שלא תגור עם בן זוג." הפטיר אהוד בשמץ עוקצנות. העובדה שדור עדיין לא העז לצאת מהארון ולגלות להוריו שהוא חי עם גבר הציקה לו מאוד, ואם זה היה כל אחד אחר ולא דור הוא בטח היה רב איתו כהוגן, אבל אהוד התקשה ללחוץ על דור מחשש שהוא שוב יתדרדר לדיכאון, וקיווה שעם הזמן הוא יעז לצאת מהארון בפני הוריו ולהיות קצת יותר נועז ומתירני במיטה.

אין ספק שהיו חסרונות לזוגיות שלו עם דור, אבל בניגוד לקשר שלו עם סמי עם דור אהוד הרגיש מגונן וגברי. וכמו כן הייתה ביניהם חברות אמיתית ואינטימיות נעימה, ונכון שהסקס לא היה מלהיב במיוחד, אבל בין כה וכה אצל כל זוג ההתלהבות יורדת עם הזמן, ודור היה בחור כל כך מתוק ונעים הליכות, וגם מצחיק ונבון כל כך. אהוד התפעל מתשוקתו ללמוד ולהשכיל, ומיכולת ההתמדה שלו, והיה גאה בציוניו הטובים ובתבונתו ושמח בשמחתו של דור כשהמכללה הקצתה לו חדר במעונות.

באמצע אוגוסט הודיע דור לבעל המוסך שהוא עומד לעזוב באוקטובר וניצל את חופשת הקיץ כדי לעזור לאהוד למצוא דירה חדשה. הרבה בעלי בתים סירבו לקבל דייר עם כלב, אבל הם המשיכו לחפש, ובסופו של דבר הצליחו למצוא יחידת דיור קטנה שהשכירה אלמנה מבוגרת שגרה לבד בבית גדול, וחיפשה דייר שיעזור לה לטפח את הגינה ויעשה פה ושם תיקונים קטנים בבית. למרבה המזל היא אהבה כלבים ושמחה לקבל כדייר גם את רקסי וגם את אהוד שתיקן לה בקלות תריס תקוע וברז דולף. שכר הדירה שהיא רצתה לא היה גבוה, וכשאהוד ציין שהחבר שלו יבוא לישון אצלו בסופי שבוע ובחגים היא רק חייכה והנידה בראשה בהסכמה.

אחרי שפינו את הקרוון עזר אהוד לדור להעביר את בגדיו, המחשב שלו וארגז ספרים לחדרו במעונות והם נפרדו בחיבוק אמיץ ובהבטחה להיפגש בסוף השבוע. בסמסטר הראשון הם באמת נפגשו כל סוף שבוע, אבל תדירות הפגישות הלכה וירדה במשך סמסטר האביב ואהוד חש שהקשר שלהם הולך ומתרופף. דור אמנם המשיך להיות מתוק ונעים הליכות כמו תמיד, אבל גם כשכבר נפגשו סוף סוף אהוד המתוסכל והחרמן התקשה לשכנע את דור המסויג להסכים לסקס. לבסוף איבד את סבלנותו, ובסוף שבוע נעים ואביבי אחד, כשדור שוב הסביר שיש לו עומס של לימודים ובחינות וגם השבוע הוא לא יגיע לקריות, השאיר אהוד את רקסי בהשגחתה של בעלת הבית החביבה שלו, קם מוקדם בבוקר שבת, לקח את הפג'ו של שכטר ונסע למכללת תל חי.

בשעה זו הכבישים היו ריקים והוא הגיע למכללה עוד לפני תשע בבוקר, נכנס לחדרו של דור בלי לדפוק בדלת ולא ממש הופתע לגלות שדור לא נמצא לבד במיטה, אבל פער עיניים נדהמות לנוכח הנערה היפה והעירומה שחלקה איתו את מיטתו.

עברה על שלושתם חצי שעה מביכה מאוד – הצעירה התחבאה מתחת לשמיכה, מסמיקה ומבוישת, אהוד עמד קפוא מזעם בפתח, ודור הערום גישש נואשות אחרי מכנסיו וכפכפיו. אחרי שמצא אותם והתלבש אחז דור בכתפו של אהוד, דחף אותו מחוץ לחדר ויצא אחריו, זורק כמה מילים ברוסית לצעירה שרק כמה מתלתליה הבהירים הציצו מבעד לשמיכה.

"אני ממש מצטער אודי." הוליך את אהוד לרחבה קטנה מרוצפת אבן שספסלי עץ נאים ניצבו סביבה, והתיישב על אחד מהם, מושך את אהוד לשבת לצידו. "מצטער שגילית ככה, אני מתכוון, לא שאני ונטעלי... שאנחנו... אני יודע שבטח לא תאמין, אבל אני עדיין אוהב אותך מאוד רק ש..." הוא פכר את ידיו במבוכה, השפיל את ראשו והשתתק.

"רק שֶמָה?" שאל אהוד, מפשיר לאט לאט מהתדהמה ששיתקה אותו.

"רק שאיתה זה אחרת, איתה אני מרגיש... זה פשוט מתאים לי יותר, הסקס אני מתכוון וגם... עם אישה זה לגמרי אחרת, ועכשיו אני מבין שאם לא היה העסק הזה... אם לא מה שקרה אז, עם דוד ואניה, אז יכול להיות שבכלל לא הייתי מנסה עם גברים, לא שזה תירוץ. סליחה אהוד, אני נורא מצטער שגילית ככה."

"גם אני מצטער, באמת חבל שלא סיפרת לי." הסכים אהוד, "הייתי חוסך לעצמי נסיעה ופאדיחה," הוא נאנח, "מילא, זה קרה ואין מה לעשות, אז מה עושים עכשיו?"

"אה... לא יודע, תגיד אתה."

"אני אארוז את הדברים שלך באיזה קרטון או שניים, תודיע לי מתי אתה בא לקחת אותם ואת רקסי."

"רקסי, אבל... תגיד, יש מצב שהוא יישאר אצלך כי נטעלי וכלבים... היא לא מסתדרת עם כלבים, ויש את החתול שלה ש... אני יודע שזה הרבה לבקש, אבל אולי תוכל לשמור על רקסי עד ש... עד שזה יהיה מתאים יותר."

"אין בעיות."

"באמת? אתה נהדר אודי, תודה." נהרו פניו של דור, "ואני מבטיח לך שברגע שזה יסתדר אז..."

"תעשה לי טובה ואל תבטיח לי שום דבר כי שנינו יודעים מה שוות ההבטחות שלך." הטיח אהוד בגסות וקם, "ותודיע לי מתי אתה בא לקחת את הדברים שלך כדי שאני אדע מתי להסתלק מהבית, אני מעדיף שלא ניפגש יותר, שלום דור ושיהיו לך חיים נחמדים עם נטעלי והחתול."

 

אפילוג

אחרי הפרידה מדור עברו על אהוד כמה חודשים אומללים מאוד. האביב התחלף במהירות מדכאת לקיץ שחון ומעיק, שוב עבד יומם וליל לתקן מזגנים סוררים, ובלילות החמים היה שוכב מזיע, מתהפך במיטתו ושונא את עצמו ואת חייו.

כדי לצאת ממצב הרוח הרע הוא פתח לעצמו כרטיס חדש באטרף, הוריד גריינדר לנייד והתאמץ מאוד ליהנות מסטוצים, אבל הוא פשוט לא היה בנוי לזה, ואחרי שפגש, למרבה המבוכה, את נדב שניצל את נסיעתו של בן זוגו לחו"ל וחיפש לעצמו קצת סקס מהצד הוא נתקף גועל, מחק את האפליקציה והקפיא את הכרטיס באטרף.

נדב דווקא חזר וניסה להיפגש איתו, ואפילו טרח להתנצל על הפרידה שלהם, הודה שנהג בצורה מכוערת והוסיף שהוא מתגעגע לאהוד, אבל אהוד שפעם חלם על קבלת התנצלות כזו מהאקס המיתולוגי שלו הקשה את ליבו וסירב להקשיב. מאז הפרידה מדור הוא הרגיש פגוע מידי ומצולק מידי, ולא הצליח לתת אמון באיש.

בשלהי הקיץ, אחרי שחצבים התחילו לפרוח פה ושם, ובבקרים נעשה שוב קריר נסע אהוד בבוקר בהיר אחד לתקן מזגן בבית ששכן ברחוב הסמוך לביתו. כשדפק בדלת נדהם לגלות מולו את סמי. הם עמדו והביטו זה בזה נדהמים, בודקים מה עוללו להם שלוש השנים האחרונות. סמי גילה שאהוד נראה עצוב ומבוגר יותר ושקצת שיבה זרקה בשערו שלמרבה השמחה נותר מלא ומתולתל כתמיד, ואהוד גילה שסמי השמין מעט, וששערו הידלדל והלבין כמעט לגמרי.

"מה אתה עושה פה?" שאל סמי שהתעשת ראשון.

"באתי לתקן את המזגן, לא אתה הזמנת טכנאי מזגנים?"

"לא, זה בעל הבית הזמין, וביקש ממני להישאר בבית ולפתוח לו, זאת אומרת לך. אתה נראה מצוין אודי, מה שלומך?"

"בסדר, יכול להיות יותר טוב, אבל מצד שני יכול להיות גם גרוע יותר, ככה שסך הכל בסדר, ומה אתך?"

"אותו דבר." הצטחק סמי, "כמו שאתה רואה ירדתי מנכסי, אבל אני עדיין חי, אמנם שוב לבד, אבל מה לעשות, אלה החיים."

"לגמרי." הסכים אהוד, "מה קרה לשערות שלך?"

"הפסקתי לצבוע, זה יקר ומנג'ס, ובגילי כבר ממש לא לעניין. תגיד, אתה עדיין עם דור, ראיתי שהוא אסף אותך אחרי ש... אה... אחרי שעזבת."

"לא עזבתי, נזרקתי." תיקן אותו אהוד בקרירות.

"כן, מצטער על זה, הייתי די נבזה, אני יודע, אבל אה... אין לי הסבר, איבדתי את החֶברה שהקמתי וחשבתי שלפחות אני אוכל להיות שוב עם איציק ו... טוב, זה לא הלך כמובן, איציק לא עזב את אשתו העשירה כדי לגור עם אקס תפרן בדירה שכורה, עשיתי טעות, סליחה אם נפגעת."

"לא אם, נפגעתי, ואפילו מאוד." ציין אהוד בקפדנות קודרת.

"אני מתנצל, אבל לפחות החלפת אותי בבחור צעיר ונחמד."

"כן, חבל רק שהוא לא היה ממש הומו, היינו יחד כמעט שנתיים ואז הוא עזב אותי בשביל בחורה."

"אוי! אני באמת מצטער, למרות שתכל'ס הוא צודק, אם הוא יכול להיות עם בחורה אז עדיף."

"אם אתה אומר ככה..." משך אהוד בכתפיו, מנסה להפגין אדישות, אבל סמי הבחין כמה הוא עצוב והושיט יד ללטף את לחיו, "אני כל כך מצטער חמוד." אמר ברוך.

אהוד הרגיש שליבו ופיו של האקס שלו שווים וזעפו הקפוא הפשיר, הוא חיבק את סמי שהחזיר לו חיבוק, משך אותו בעדינות תקיפה לחדר השינה והסתער על אברו בהתלהבות חרמנית זכורה לטוב.

אחרי שהם התאוששו מהסקס שהיה טוב כתמיד אהוד תיקן את המזגן (שוב היה חסר גז) הבטיח לבוא לבקר בערב והמשיך בעליזות לתיקון הבא, יודע שהלילה כבר לא יישן לבד. 

 

 



 

 

נכתב על ידי , 14/8/2016 00:05  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב.הנדל ב-16/8/2016 06:43
 



8. אלה החיים


אהוד היה נסער מאוד מהסיפור של דור, וחש צורך לספר עליו למישהו, רצוי מישהו בוגר ומנוסה שייתן לו עצה טובה, ואולי גם יעזור לו להבין למה הוא מתרגש כל כך ולמה הוא חש צורך מוזר לגעת בדור, לחבק ולנחם אותו. לפני שנפרדו דור ביקש ממנו לשמור בסוד את הסיפור שלו והוא הבטיח לא לספר כלום לאיש, ובכל זאת, אם סמי היה מתפנה אליו ומקדיש לו זמן הוא היה מספר, או לפחות רומז לו שיש משהו שמעיק עליו והוא זקוק לנחמה ולעצה טובה. לרוע המזל סמי היה עסוק מאוד ולמרות שחייך וחיבק את אהוד חיבוק חטוף דעתו הייתה מוסחת, והוא בילה את רוב הערב בשיחות טלפון מסתוריות שאהוד קלט מעט מאוד מהן כי סמי הקפיד לצאת למרפסת ולסגור את הדלת מאחוריו מיד אחרי ברכת השלום הראשונה. בסופו של דבר אהוד התעייף והשתעמם מצפייה בגבו של סמי שנשען על מעקה המרפסת ושוחח שיחות אינסופיות על ענייני עבודה שהוא לא הבין בה כלום, והוא פרש לחדר השינה, פתח את הלפטופ המשומש שסמי נתן לו אחרי שרכש לעצמו לפטופ חדש ומהיר יותר, הקיש 'פגיעה מינית בילדים' ושקע בקריאה מאלפת ומרתקת שהבהירה לו הרבה מהתנהגותו המוזרה של דור. בסופו של דבר הוא התעייף והלך לישון, וכשסמי סיים לדבר ונכנס למיטה אהוד כבר היה שקוע בשינה עמוקה.

"אתה נורא עסוק בזמן האחרון." העיר אהוד לסמי ששתה את הקפה שלו בעמידה, נוגס בחיפזון פרוסת עוגה, "הכל בסדר?"

"בסדר גמור חמוד." חייך אליו סמי בעליזות, "זו רק תקופה כזאת, אל תיקח ללב, אני מבטיח לך ש..." ואז הנייד שלו שוב צלצל, והוא יצא מהמטבח תוך כדי דיבור עם מישהו שהוא קרא לו איציק, בלי לסיים את המשפט.

לאכזבתו של אהוד גם דור התחמק משיחה גלויה, וניסיונו להמשיך ולדבר איתו על בעיותיו הנפשיות ועל פתרונות אפשריים נתקל בהבעת פנים אטומה. די מהר התברר לו שגילוי הלב של דור היה אירוע חד פעמי ושהוא לא רוצה לחזור עליו יותר ומעדיף שהיחסים שלהם יימשכו כרגיל, יחסי ידידות שגרתיים, חסרי עומק ורגש.

היחיד שהרעיף עליו חיבה והתרגש לקראתו היה רקסי החביב שאהב לקפוץ עליו, לשחק איתו בכדור וללקק את פניו בחיבה. אהוד גמל לו בליטופים ובמשחקי כדור והביא לו עצמות עסיסיות וחטיפי כלבים שרכש עבורו.

הקיץ תם לאיטו, הלילות התארכו, החצבים פרחו, החלו מבחני סוף הסמסטר ויום אחרי שהם נגמרו המטיר היורה גשמי ברכה, ואהוד התפרץ הביתה רטוב ושאל את סמי שישב ליד שולחן המטבח ובהה בלפטופ החדש שלו אם יש להם מטריות כי אמרו ברדיו שמחר עומד להיות עוד יותר גשום.

"אין לי מושג." השיב סמי לאיטו, וסגר את הלפטופ הדקיק והמבריק שלו, "שב פה רגע אהוד, אנחנו צריכים לדבר."

"לדבר?" קפא אהוד במקומו, ותחושה מבשרת רעות החלה לחלחל באבריו, "לדבר על מה?" התיישב מול סמי, חלץ את נעליו וקילף מעל כפות רגליו את גרביו הלחות.

"עלינו." השיב סמי בטון רציני, "עלי ועליך, בטח שמת לב שאני מאוד עסוק ולחוץ בזמן האחרון, נכון?"

"כן, שמתי לב, ואם אתה זוכר גם שאלתי אותך מה קורה ואמרת שזה רק עניין זמני וזה יעבור."

"כן, נכון." אישר סמי באנחה, "וזה מה שחשבתי בזמנו, אבל טעיתי. הפרויקט שעבדתי עליו נכשל, הפסדתי המון כסף וכדי לכסות את החובות שלי אני חייב למכור רכוש ואני מתכוון לווילה הנחמדה הזו ולמכוניות שלי, ואולי גם אחת מהדירות שקניתי בהדר, ולכן, בנסיבות הללו, אני חושב שעדיף שניפרד."

אהוד שתק רגע, מעכל את דבריו, ולאט לאט גאה בו גל של זעם, "אז שאני אבין, אתה זורק אותי בגלל שהפסדת כסף ואתה עומד לעבור דירה? מה בכלל הקשר בין היחסים שלנו לבין ההפסדים שלך בעסקים? או שאולי אתה חושב שאני אתך רק כי אתה גר בבית יפה עם בריכה?"

"מה, לא?" חייך סמי בציניות, מתעלם מכעסו של אהוד.

אהוד, אילם מכעס, הניד בראשו לשלילה, וסמי המשועשע המשיך לדבר, "אם ככה, תרשה לי להזכיר לך שוב שאני עומד למכור גם את המכוניות, ככה שתצטרך לנסוע שוב באוטובוסים, או בפז'ו הדפוק של שכטר."

"אין לי שום בעיה עם אוטובוסים." השיב אהוד שהצליח להתעשת וחזר לדבר, ואפילו בקור רוח, "ושכטר דרך אגב קנה לא מזמן פז'ו חדשה אז ככה שלא, אני לא אתך בגלל הווילה והמכונית, ואפילו לא בגלל הבריכה."

"רק אל תגיד שאתה מאוהב בי." גיחך סמי בלגלוג, "כי יש גבול לבשורות הרעות שאני יכול לשמוע."

"לא, למזלי הטוב אני לא מאוהב בך, אבל בכל זאת, חיינו יחד כמעט שנה ואני מאוד מחבב אותך, וחשבתי שגם אתה... למרות שבזמן האחרון אתה באמת... אתה זוכר מתי היה לנו סקס לאחרונה? כי אני לא, זה בגלל הצרות בעסקים או בגלל שיש לך מישהו אחר?"

"גם וגם למען האמת." הפתיע אותו סמי, "אתה זוכר שאמרת שאתה מרגיש שאני מתייחס אליך כמו אל אחד האביזרים בבית, נכון שאז הכחשתי, אבל האמת שתכל'ס צדקת."

"באמת?" קפץ אהוד את אגרופו סביב הגרביים הרטובים שהוא המשיך משום מה להחזיק בידו, "אבל... אבל..." הוא קם, נסער ופגוע ושמט את הגרביים על הרצפה, "אני רק אחליף בגדים ואחר כך אני הולך לארוז. עוד שעה שעתיים אני מסתלק לך מהחיים."

"תפסיק להיות דרמטי כזה," אחז סמי במרפקו והושיב אותו חזרה, "ותן לי לגמור לדבר, אני מאוד מחבב אותך אהוד, אתה בחור טוב, הגון ולגמרי לא טיפש, וגם הסקס היה ממש מוצלח, אבל אתה צעיר מידי בשבילי, או שאולי אני מבוגר מידי בשבילך, ולמרות שניסיתי ליצור אתך סוג של זוגיות זה פשוט לא הלך כי אני קשור עדיין למישהו אחר, ומאחר שלאחרונה הוא עזב את המשפחה וחזר לארץ ואנחנו נפגשים שוב אז... זהו, זה המצב."

"הבנתי," אמר אהוד, נאבק להסתיר את עלבונו, לדבר בקול יציב ולהישאר רגוע, "אני מקווה שלטיפוס הזה שאתה עדיין אוהב לא יהיה אכפת שאתה כבר לא עשיר."

"אל תדאג, יחסית אליו אני ממש רוטשילד, אשתו של איציק שכרה עורך דין כריש ופחות או יותר רוקנה אותו, בלעדי הוא יהיה הומלס." הסביר סמי בעליצות מוזרה שהרתיעה את אהוד.

"אוקי, אז... אה... אני הולך להתארגן." נסוג אהוד לאחור ונמלט לחדר השינה. הוא התקלח בזריזות, החליף לבגדים יבשים והתחיל לארוז. היו לו המון בגדים, בהחלט יותר מידי, ואת חלקם, החלק היקר והמצועצע, ידע שלא ילבש שוב לעולם, ולכן השאיר אותם תלויים בארון.

למרבה המזל היו לסמי המון מזוודות ריקות, ותוך שעה הוא הצליח לארוז את כל מה שרצה לקחת איתו בשלוש מזוודות גדולות ועליהן הוסיף את תיק הצד הישן שהביא איתו, נשארה רק השאלה איך הוא ייקח איתו את כל הרכוש הזה, ולאן בדיוק?

אהוד התלבט בין טלפון לאחיו ותחינה שיעשה טובה ויבוא לקחת אותו להורים, או טלפון לחברת מוניות שבשעה המאוחרת הזו בטח תפשוט את עורו, ואז התקשר פתאום דור וסיפר לו בשמחה שתוצאות מבחני הסמסטר התפרסמו באתר של המכללה, ושהוא עבר בהצלחה את כולם, והאיץ באהוד למהר ולבדוק גם את הציונים שלו.

"אני לא יכול כי ארזתי כבר את המחשב שלי, סמי ואני כבר לא, יש לך מושג כמה עולה מונית ספיישל מדניה לקריות?"

"לא." ענה דור, המום מהבשורה המפתיעה, "לאן אתה מתכנן לנסוע?"

"אין לי מושג, חשבתי שאולי להורים ואחר כך... לא יודע."

"למה שלא תבוא אלי? יש לי מיטה זוגית ורקסי ממש ישמח."

"ומה אתך? אתה לא תשמח?"

"אל תדבר שטויות, אתה יודע איך אני מרגיש אליך, בטח שגם אני אשמח."

"וואלה? כי האמת, לפי איך שהתנהגת אלי לאחרונה חשבתי שאתה... האמת שלא ידעתי מה לחשוב."

"אבל אמרתי לך שאני אוהב אותך." קצרה רוחו של דור, "ואני לא משנה את דעתי כל כך מהר, אמרתי והתכוונתי לזה."

"אז למה אתה כזה... כזה סטרייט כלפי?"

"כי עד היום היית עם סמי, וגם אם לא הייתי פוחד מאוד מכל הקטע הזה של סקס לא הייתי רוצה שתבגוד בו בגללי."

"יפה מצידך," התחיל מצב רוחו של אהוד להשתפר, "חבל שסמי לא מרגיש כמוך, לא רק שהוא לא פוחד מסקס גם עם בגידות אין לו בעיה, הוא בגד בי, אלוהים יודע כמה זמן, עם האקס המיתולוגי שלו. מסתבר שהם החליטו לחזור לגור יחד ואני נבעט לרחוב."

"לא לרחוב אלא אלי." הזכיר לו דור, והוסיף שאם לאהוד לא אכפת לנסוע ברכב השירות המצ'וקמק של המוסך הוא ישאיל אותו מבעל הבית ויאסוף את אהוד על מזוודותיו.

"רעיון מצוין." שמח אהוד, "רק תיסע בזהירות דורי כי ירד גשם והכבישים רטובים, וזה מסוכן."

"אני אזהר." הבטיח דור, "להתראות."

דור אכן נזהר, הגיע בבטחה לביתו של סמי ושמח לגלות את אהוד ממתין לו בתחנת האוטובוס. "אני לא מאמין, הבאת גם את רקסי?" שמח אהוד למראה הכלב שישב לצידו של דור, מחייך אליו בשמחה.

"ברגע שהנעתי את הרכב הוא ישר קפץ פנימה וסירב לצאת."  חייך דור והעמיס בזריזות את המזוודות לרכב, הכל בסדר אודי אתה נראה טיפה מעוך רבתם קודם?

אהוד הניד בראשו לשלילה, "לא רבנו, והכל בסדר." אישר בקול יציב, מקפיד להסתיר את העלבון, התדהמה והצער שנאבקו זה בזה בתוכו פנימה. "היה טוב וטוב שהיה, וברוך שפטרנו." לא התאפק מלהוסיף במרירות והפנה את כל תשומת ליבו לרקסי שהתרפק עליו בשמחה.

נכתב על ידי , 11/8/2016 12:31  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב.הנדל ב-14/8/2016 00:22
 



7. אלה החיים


"אל תעז אפילו לחשוב על התאבדות." אחז אהוד בכתפיו של דור וטלטל אותו קלות, "אני רציני דור, פעם אחת הספיקה, תבטיח לי שבחיים לא תנסה יותר להתאבד."

"בסדר." לחש דור, "אני מבטיח. אתה לא שונא אותי?"

"בטח שלא, אל תהיה טמבל כזה, ולמה אתה מתכוון שסקס מגעיל אותך?"

"לא אמרתי את זה, אמרתי שאני מגעיל את עצמי."

"נכון, אבל אמרת גם שבא לך להקיא כשאתה חושב על סקס, אתה יכול להסביר על מה אתה מדבר? ואגב, ברור לך שאם כולם היו מרגישים ככה המין האנושי היה נכחד."

"נו, ומה רע בזה? מה כל כך טוב במין האנושי?"

"לא הרבה, אבל מאחר ושנינו חלק מהמין הזה אז... נו, די לקשקש שטויות, מה הבעיה שלך עם סקס? וגם אם נגיד שסקס עם גברים דוחה אותך, שזה דווקא משהו שאפשר להבין, מה יש לך נגד סקס עם נשים? שמעתי שזה אמור להיות כיף גדול."

"תלוי למי, גם אלו שצונחים צניחה חופשית טוענים שזה כיף גדול." העווה דור את פניו במיאוס, ושמעתי שיש כאלה שממש נהנים לקפוץ בנג'י, זה אומר שגם אני צריך לנסות את זה?"

"לא חמוד, אתה לא חייב לעשות שום דבר שלא בא לך חוץ מאשר לנשום, ורצוי גם לשתות ולאכול." הצטחק אהוד, ומשועשע חיבק את דור ונישק את מצחו, "התגעגעתי לשיחות אתך חמוד."

"אתה יכול לדבר גם עם החבר שלך."

"נכון, אבל לא ככה," הוא אחז בסנטרו של דור והציץ בעיניו, "תקשיב דור, אין שום חוק שאומר שאתה חייב לעשות סקס, אתה יכול להיות לך נזיר בכיף, אבל אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה?"

"אני לא בטוח בכלום. הפסיכולוג אמר שאני מגבש עדיין את הזהות המינית שלי וזה תהליך קשה כי הזהות המינית שלי מתנגשת עם החִבְרות שלי."

"וואלה? זה מה שהוא אמר? אולי תחליף אותו בפסיכולוג שמדבר עברית פשוטה, כי אני מודה שאין לי מושג למה הוא מתכוון."

"הוא מתכוון לזה שקשה לי להרגיש הומו כי התחנכתי אצל רוסים הומופובים."

"מה זאת אומרת רוסים המופובים?" התקומם אהוד, "מה, כל הרוסים הומופובים? לא יכול להיות, אני דווקא מכיר בחור הומו חמוד אחד ממוצא רוסי שהוא בכלל לא הומופוב, ואימא שלו אגב מקבלת אותו נהדר ומאוד אוהבת אותו ואת החבר שלו."

"ומה עם אבא שלו?" התעקמו שפתיו של דור במין גיחוך ציני מבשר רעות.

"אין לי מושג," הודה אהוד, "אבא שלו נשאר ברוסיה, ודניס בכלל לא זוכר אותו, האבא לא רצה שאימא של דניס תלד וניתק אתה קשר כי היא סירבה להפיל, דניס לא ראה אותו ולא דיבר איתו אף פעם."

"יש לו מזל, לדניס הזה שלך, הלוואי ואבא שלי היה עושה אותו דבר."

"זה לא יפה מצידך דור, אבא שלך דואג לך מאוד ואני בטוח שהוא גם אוהב אותך. וגם אם אתה לא תמיד מסכים עם הדעות שלו הוא עדיין אבא שלך, וכל זמן שהוא חי אתה לא לבד בעולם."

דור נאנח, "אתה פשוט לא מבין אהוד, אבא ואימא והאחים שלי, הם כולם אוהבים אותי מאוד, אבל רק בתנאי שאני אהיה כמוהם, ואחשוב כל הזמן על נשים ועל איך לזיין אותן. הם פשוט לא מסוגלים לקבל אותי כמו שאני, ובגללם גם אני לא מסוגל, ולכן, למרות שאני אוהב אותך נורא, אני נגעל מכל הקטע הזה של לעשות סקס עם גבר, והאמת אהוד, וגם אתה הודית בזה קודם, שזה די מגעיל, הקטע הזה של להכניס את הזין שלך לתחת של מישהו, נכון או לא נכון?"

"אתה מקרה ממש קשה." גנח אהוד ונשכב על המיטה, מתמתח עליה באנחה, "כואב לי הגב ואני עייף, אתה לא עייף מכל העבודה שעשינו? בוא דורי, תשכב פה לידי ותסביר לי לאט כדי שאני אבין מהר מה לדעתך כל כך מגעיל בלהכניס זין לתחת."

דור השתרע לצידו של אהוד בזהירות, שוכב על צידו ומקפיד לא לגעת בו, "שאלה טיפשית." ציין, ואחר כך פירט, "תחת זה דבר מלוכלך, מהחור של התחת יוצא חרא, ואתה הולך ודוחף לתוכו את הזין שלך? בטח שזה גועלי, כשראיתי מישהו מלקק חור של תחת כמעט הקאתי מהגועל."

"איך ראית בפורנו?" ניסה אהוד לכבוש חיוך, "מה פתאום חיפשת פורנו הומואי?"

דור הסמיק ונראה אומלל, "הגעתי לזה בטעות כשחיפשתי פורנו עם נשים, ובלי כוונה... ובין כה הסתכלתי רק פעם אחת ורק לכמה דקות, וזה היה כזה מגעיל עד שכמעט הקאתי על המסך, ובכלל, כל הקטע הזה של פורנו לא מוצא חן בעיני, זה מגעיל ולא מוסרי."

"אבל מחרמן."

"אולי בהתחלה, אבל אחר כך אתה נשאר עם הרגשת גועל נוראית, אם הפסיכולוג לא היה אומר לי לבדוק מה אני מרגיש כשאני רואה סרט פורנו לא הייתי עושה את זה."

"אהה... אז עכשיו זו אשמת הפסיכולוג?" גיחך אהוד.

"זה לא מצחיק." התרגז דור וחבט בחזהו של אהוד, מטיח בו אגרוף קטן וקשה.

"אתה צודק." הרצין אהוד, אחז בפרק ידו של דור שנבלע בתוך כף ידו הגדולה והקשה, ואחר כך לכד גם את פרק ידו השנייה של דור ששכב בשקט ובהה בו במעין פליאה נדהמת, נשכב עליו ונישק בעדינות את שפתיו. דור לא התנגד, אבל אהוד חש מיד שמשהו לא בסדר, דור שכב תחתיו חסר תנועה כאילו נתקף שיתוק, ולא יצר איתו קשר עין.

זה היה מוזר ואפילו מפחיד. אהוד התגלגל מעליו, מרפה מפרקי ידיו והתיישב כדי לראות אותו יותר טוב, דור היה ער, עיניו היו פקוחות, אבל הוא נראה מהופנט, בוהה באוויר במבט מנותק, גופו רפוי ופניו חסרי ארשת.

"דור, דור!" נופף אהוד את כף ידו לפני פניו של דור שאפילו לא מצמץ, "מה עובר עליך דורי? תתעורר כבר דור." הפציר אהוד, מבוהל ולחוץ.

סוף סוף דור נעתר, עפעף קצת, התנשם ואז התיישב והציץ בשעון, "וואי, כבר נורא מאוחר, אתה לא צריך לחזור הביתה? סמי בטח כבר דואג לך."

"לא חושב, לדעתי גם היום סמי יישן בתל אביב." העיף אהוד מבט בנייד המשוכלל שלו, בודק אם יש איזה הודעה מסמי. לא, גם הפעם לא הייתה.

"בזמן האחרון הוא ישן המון בתל אביב." העיר דור וקם, "בא לך קפה?"

"כן, תודה, החברה שלו מתחילה פרויקט חדש והוא נורא עסוק בזמן האחרון." הסביר אהוד והלך בעקבות דור למטבחון. דור הוציא ספלים וחלב, והפעיל את הקומקום החשמלי, "תגיד דור, מה זה היה הקטע הזה שעשית קודם על המיטה?"

"לא עשיתי כלום." מחה דור והפיל כפית על הרצפה. שניהם התכופפו להרים אותה וראשיהם התנגשו זה בזה. "אוי!" אמר דור, אחז בכפית וצנח על ברכיו.

"אי!" אמר אהוד והזדקף, "סליחה דורי, זה לא היה בכוונה."

"אני יודע." אמר דור, כתפיו רטטו ובעודו נאחז בכפית החלו דמעות לגלוש מעיניו, "עדיף שתלך אהוד." לחש והתקפל על הרצפה, כובש את פניו בברכיו, מתייפח בבכי אילם

"אתה לא רציני." משך אותו אהוד לעמידה וספק נושא אותו ספק גורר הוביל אותו למיטה, הטיל אותו עליה ואז התיישב לצידו, "מה הבעיה דורי? זה אני, אהוד, תדבר איתי חמוד." הפציר בחברו הוותיק, מביט בו בחרדה שהצליחה לעורר את דור מקהות החושים המוזרה שנפלה עליו ולהחזיר אותו מעט לעצמו.

"אני מצטער אם הפחדתי אותך, אני לא מצליח לשלוט בזה."

"באיזה זה? מה זה הזה הזה? למה אתה מתנהג בצורה משונה כזו? מה הבעיה, אתה יכול להסביר?"

"אני אנסה, אבל אני לא יכול שאתה מסתכל עלי." התהפך דור על צידו, מפנה אל אהוד את גבו, ואז שפך סוף סוף את הסיפור העצוב ושובר הלב שכבש בתוכו שנים רבות מידי. "הכל התחיל כשהייתי ממש קטן, בן חמש ומשהו, הגיע חבר של הורי, הם אמרו לי לקרוא לו דוד ואניה, והוא... הוא גר אצלנו כמה זמן, ואחר כך שכר דירה לידנו, והוא היה שומר עלי כשהם היו בעבודה ו... בהתחלה הוא היה נחמד וקנה לי ממתקים ושיחק איתי, ואחר כך הוא היה לוקח אותי למקלחת לרחוץ אותי, ושם הוא היה..." דור התייפח חרש ולא היה מסוגל להמשיך לדבר.

"כמה זמן זה נמשך?" שאל אהוד, קופץ אגרופים מרוב זעם שהתערבב ברחמים על דור, ובכעס על הוריו שהפקירו אותו בקלות דעת.

"כמה שנים, הוא היה בא אלינו בעיקר בסופי שבוע, וכל פעם הוא הלך יותר רחוק, וכשהתחלתי להבין יותר ולהתנגד הוא איים עלי שהוא יהרוג את הורי, וישרוף לנו את הבית, עד שהייתי בן שמונה בערך האמנתי לו ונורא פחדתי ממנו, ולכן הסכמתי שהוא יעשה לי את כל הדברים האלה ואז, בסוף החופש הגדול, שבוע לפני שהתחלתי כיתה ג', הוא ניסה להתעסק עם הנכד של הבוס שלו שבא לבקר את סבא בעבודה, והילד הזה לא היה הומו דפוק ופחדן כמוני, למרות שהוא היה רק בכיתה ג' הוא תקע לו אולר בבטן והתחיל לצרוח בקולי קולות, ואחר כך בעט בו בביצים... כל העובדים שם ישר הגיעו ונהיה סקנדל גדול, הזמינו אמבולנס לקחת את דוד ואניה לבית חולים וזהו, מאז אף אחד לא שמע עליו ולא ראה אותו יותר. הרבה שנים אחר כך אחי הגדול שהיה יותר בעניינים ממני סיפר לי שהדוד קיבל טיפול ראשוני במיון, אבל כשהוא שמע שעוד מעט מגיעים שוטרים לחקור אותו הוא הצליח לברוח משם בפיז'מה של הבית חולים ונעלם. אף אחד לא ראה אותו או שמע עליו מאז ומשערים שהוא חזר לברית המועצות."

"ההורים שלך לא ניסו לברר אם הוא פגע גם בך, לא שאלו לא הסבירו?"

דור משך בכתפיו, "לא הם עשו מה שהם עושים תמיד כשיש בעיות, פשוט התעלמו מהנושא, מחקו אותו, ואני כזה אפס פחדן וטיפש... במקום לנצל את ההזדמנות ולספר להם שתקתי."

"אתה לא אפס ולא טיפש," אמר אהוד בתוקף, "היית רק ילד קטן אז, לא עשית שום דבר רע, ותפסיק להאשים את עצמך כי זו לא הייתה אשמתך."

"כן, אני יודע, אבל בכל זאת סקס מגעיל אותי, ובעיקר סקס עם גברים." אמר דור באנחה וקם, "אני מת מרעב, מה דעתך שניסע ללב המפרץ לאכול משהו ואולי נלך אחר כך לסרט?"

"בסדר, בוא נלך." הסכים אהוד, שמח להניח לסיפור המעיק, "מה דעתך על פיצה?"

הם נסעו ללב המפרץ, חילקו ביניהם פיצה ענקית ואחר כך הלכו לסרט פעולה טיפשי ומהנה, ובדיוק כשיצאו ממנו קיבל אהוד מסרון מסמי שכתב לו שהוא בכל זאת חוזר לישון בבית ואיפה הוא?

"הלכתי עם דור לסרט, אני מגיע עוד חצי שעה." כתב לו אהוד בתשובה, נפרד מדור בחיבוק ידידותי, הבטיח להתקשר אליו מחר ונסע לסמי.



נכתב על ידי , 9/8/2016 13:54  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב.הנדל ב-11/8/2016 14:28
 



לדף הבא
דפים:  

114,662
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , גאווה , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לב.הנדל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ב.הנדל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ