קריר בחוץ, ממחר הציפיה שלנו עולה ליומיים גשומים.

מתחיל להיות קפוא ומרגיש לי כמו חורף של פעם. כי חורף של פעם זה גשם כמעט כל יום וקור מקפיא עצמות.

חורף של פעם זאת ההרגשה הטובה שמסתתרת מאחורי כל האפור הזה.

אז השמיים קצת אפורים, ובשביל מחצית האנשים מזג האוויר לא משהו כי הם מעדיפים שמש עליזה בלב השמיים וציפורים שמזמרות מכל כיוון.

גם זה יכול לעלות אצלי חיוך, אבל אני מרגישה בנוח בתוך העננים האפורים הללו והגשם שלא מפסיק לטפטף על חלון חדרי, כשכוס תה חם נמצאת

ליידי וספר טוב בידיי.

אני מרגישה סוג של נקיון פנימי, כי אני מרגישה יותר ויותר משוחררת, פחות ופחות מחשבות מיותרות מוצאות עצמן בראשי.

אני מרגישה מקורבת לאנשים מסויימים, קושרת קשרים, מחדשת. אני רואה כמה אנשים מדהימים וחמכים סובבים אותי. באמת שאין משהו

שאני אוהבת יותר מאשר לדבר עם אנשים בעלי חוכמה וידע רב, זה פשוט כיף להקשיב למה שיש לאנשים אחרים להגיד, וכיף גם לי להעביר להם

חלק מהמידע האישי שלי.

הרגיש לי קצת לחץ בלימודים בזמן האחרון, אבל יש הרגשה של מנוחה בקרוב במיוחד אחרי שבוע הבא, הבגרות בתנ"ך, ואחריה מנוחה של חודשיים.

ואז שוב בגרויות ומסיימים  יש לי הרגשה שאני עוד אתגעגע, להפסקות המצחיקות, ליציאות של אנשים שאולי ולא אראה אחרי ששנת הלימודים תסתיים לה.

אני אתגעגע למשמעות הבית ספרית, כי בית ספר זה מקור מס' אחד לאירועים, לזיכרונות, למצבים, לבגרות. אני מניחה שכל זה יחסר לי ביום מן הימים.

- - - - - - - - - x -

מרגיש לי ליבלוב והתרגשות שלא נתונה להסברים מיותרים, מיותר לנסות ולהסביר את ההרגשה.

כל כך טוב לי ככה, עם איך שהדברים מסתדרים להם.

טוב לי עם זה שאתה הוא אחד הגורמים לאושר הבלתי פוסק, טוב לי עם ההרגשה שאתה מותיר בי.

אלה הדקות בהן אנחנו מבלים יחד, מדברים, צוחקים, מתחלקים במצבים, באירועים וזיכרונות בתקופות ואיכשהו אתה תמיד שם כדי

להיות לצידי. אני עדיין זוכרת את אותו היום בו ניגבת לי את הדמעות, הייתה שתיקה ולא היה צורך במילים, לא הייתי צריכה עוד הוכחות כדי להבין

שאתה מדהים. שאתה יותר מעוד בן אדם בחיים שלי, אתה הרבה יותר ולא יהיו מספיק מילים בפי כדי לתאר זאת.

אני אוהבת אותך.

פשוטו כמשמעו

הבטיחו מועדון וקיימו, אין כמו ריקודים אל תוך הלילה כדי להוריד את הלחץ.

ניהנתי מכל רגע, והאמת שבא לי עוד פעם.

אז יאללה בלאגןןן