קוראת כותבת |
| 4/2012
'ברגעים מסוימים של הרהור, רגעים בהירים מאוד, כמו הרגעים בראשית אחר-הצהריים, שבהם אני משוטט ברחובות, כל אדם מביא לי חדשה, כל בית מעניק לי חידוש ולכל שלט יש הודעה בשבילי. [...]
בצללים המעורפלים של האור העומד לגווע בטרם יקדים אחר-הצהריים ויהפוך ללילה, אני נהנה לשוטט בלי לחשוב בינות למה שהעיר הופכת להיות, ואני מתהלך כאילו אין תקנה לשום דבר. העצב הפזור המלווה אותי נעים יותר לדמיוני מאשר לחושי. אני משוטט לי ומדפדף בתוכי, בלי לקרוא, בספר עם טקסט שפזורות בו תמונות מהירות, ואני מגבש עליהן מושג שלעולם אינו מגיע לכלל שלמות.'
(פרננדו פסואה, ספר האי-נחת, מפורטוגלית: יורם מלצר, הוצאת בבל)
| |
אף פעם לא הייתי בליסבון. אולי ניסע לליסבון? אולי נעזוב הכל וניסע לשנה לליסבון? מה אתה אומר?
| |
 Valerio Vidaliכל כך צעיר וכל כך מוכשר וכל כך מעורר קינאה בנדיבות האיור שלו, ביופי שהוא יוצר. פעם חשבתי שהוא פורטוגזי, כי הוא גר בליסבון, אבל הוא איטלקי, שחי במדריד. (הסרט הנהדר הזה עליו). | |
לדף הקודם
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
