לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

קוראת כותבת


כינוי:  mibo

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2007





כשצעדתי הערב, בדרך מתחנת האוטובוס הביתה, שוב חשבתי איך הגוף זוכר יותר טוב ממני את כל הרחובות האלה, שפעם סימנו את מפת הילדות שלי: הוא זוכר את הירידה הגדולה שהייתי עומדת בראשה, פורשת ידיים לצדדים ורצה למטה בהתלהבות ובאימה, קיצרת נשימה, בורחת מהחושך ומהפחד שלי, אחרי פעולה בצופים; הוא זוכר את המדרגות בכניסות לבתים שהייתי מדלגת עליהן, עולה יורדת, עולה יורדת, מדדה וצוחקת; הוא זוכר את הצעידה על הגדרות, את הנפילה מהגדרות ואת השריטות מהשיחים; והוא לא שוכח את כל הפינות החשוכות שחציתי בצעדים מהירים, מהדהדים, בורחת מהאיש בעל העין האדומה והעין הירוקה, שקוני המציא פעם בחצי צחוק. מאז שחזרתי לגור כאן הבנתי שהילדות היא לא זמן, היא מקום, וברגע שחוזרים למקום, הופ! מיד הגוף חוזר אליה.

נכתב על ידי mibo , 15/10/2007 01:43  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmibo אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mibo ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ