למרות שנפשנו יוצאת אל הים, אנחנו אנשים של יער. אנשי הרים מסוגרים ושתקנים, שזקוקים לפחות פעם בשבוע לשיטוט חסר מטרה ביער. שביל מתפתל, רגע שמש רגע צל, עצים גבוהים ירוקים מאפירים, שמשתתפים בצערנו, וכל הפרחים הקטנים המפוזרים בצידי הדרך (שאף פעם לא אזכור את שמותיהם, מלבד 'דם המכבים'), סגולים, ורודים, כחולים, צהובים, לבנים, כל כך יפים. פרחים לא מפורסמים, שלא כתבו עליהם שירים, אבל הם משמחים את הלב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
