קוראת כותבת |
| 4/2012
'ברגעים מסוימים של הרהור, רגעים בהירים מאוד, כמו הרגעים בראשית אחר-הצהריים, שבהם אני משוטט ברחובות, כל אדם מביא לי חדשה, כל בית מעניק לי חידוש ולכל שלט יש הודעה בשבילי. [...]
בצללים המעורפלים של האור העומד לגווע בטרם יקדים אחר-הצהריים ויהפוך ללילה, אני נהנה לשוטט בלי לחשוב בינות למה שהעיר הופכת להיות, ואני מתהלך כאילו אין תקנה לשום דבר. העצב הפזור המלווה אותי נעים יותר לדמיוני מאשר לחושי. אני משוטט לי ומדפדף בתוכי, בלי לקרוא, בספר עם טקסט שפזורות בו תמונות מהירות, ואני מגבש עליהן מושג שלעולם אינו מגיע לכלל שלמות.'
(פרננדו פסואה, ספר האי-נחת, מפורטוגלית: יורם מלצר, הוצאת בבל)
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
