לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיפורי אהבה בהמשכים



Avatarכינוי:  ספושית

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2009

פרק אחרון וסוגר לסיפור "ליל קיץ".


אני:" אם היא תהיה ליד החולצה שלי על הרצפה" הוא חייך אליי חיוך שובב ומהר מאוד גם החולצה שלו עפה.

היינו בשלנו נהנים מכל ליטוף ומגע אחד של השני פתאום נפתחה הדלת..

 

פרק סוגר של הסיפור.

אמא שלי נעמדה בפתח הדלת, בחלומות בעצם בסיוטים הכי פרועים שלי לא הייתי מדמיינת את אמא שלי עומדת בקצה החדר שאני בלי חולצה וגבר שוכב מעליי.

הייתי חסרת מילים לא יכולתי להוציא הגה מהפה, וכנראה שגם היא לא. כי היא רק נעמדה שם אמא שלי, בלי תזוזה עדיין עם היד על הידית ובוהה בי ובאורן.

" שיר , תקומי תתלבשי ותרדי למטה אני רוצה לדבר איתך" היא אמרה בטון קר וחסר הבעה.

מיד לאחר מכן היא סגרה את הדלת אני עדיין ניסיתי לעקל את מה שהלך פה כרגע.

אורן מיד קם, " אני לא נכנס לבית שלך יותר פשוט לא."

אני:" יאו שיט שיט . אני לא מאמינה שזה קרה הרגע, אתה קולט מה קרה? אמא שלי ראתה הכל!!"

אורן:" פאק!! טוב יפה שלי לכי דברי איתה תסבירי לה שזה סתם היה לא משהו רציני " אורן היה לחוץ אפילו יותר ממני. הוא מיד התלבש לקח את הדברים שלו וירד למטה במהירות.

גם אני התלבשתי, כל רגע היה נורא מהשני. קלטתי מה אמא שלי ראתה... עדיין בקושי דיברתי על הדברים האלה עם אמא שלי וגם שדיברתי לא סיפרתי לה מה  אני עושה ולא עושה מה הולך איתי בכלל.

ופתאום היא ראתה הכל. התחשק לי שהאדמה תבלע אותי פשוט.

ירדתי למטה ממש בחשש. רק אמא הייתה ואבא היה בחדר שינה עם אחותי הקטנה.

התיישבתי על הספה, לא יכולתי להסתכל לה בעיניים...

אמא: :שיר..."

 

 

ליטל ישבה בחדרה מעבירה ערוצים בטלוויזיה לא היה שום דבר מעניין.

לפתע צלצל הטלפון , ראתה על הצג עידו שוב הבטן התכווצה שוב הפרפרים עלו היא עדיין אוהבת אותו.

למרבה ההפתעה של עידו הפעם היא ענתה, היא לא יכלה יותר לסנן אותו ככה.

אולי היא פחדה שהוא יפסיק להתקשר, שיתייאש.

עידו:" ליטל?"

ליטל:" זה הטלפון שלי לא ?"

עידו:"  ליטל אני אוהב אותך אני עשיתי טעות .. אני יחזור על זה עוד 200 פעם רק תפנימי את זה אני מתחנן!"

הוא אמר לה את המשפט הזה כל כך הרבה פעמים, אבל היה לה קשה להאמין לו. הבגידה שלו שברה את האמון שלה בו לגמרי. היא לא הייתה מסוגלת...

ליטל:"עידו אני מתחננת קשה לי ככה, תפסיק להכביד עליי עם כל השיחות האלה..."

עידו:" אני לא יכול להפסיק, יפה שלי ... אני אוהב אותך דיי עבר כל כך הרבה זמן.. "

ליטל:" יופי אז אם עבר כל כך מלא זמן אז זה משנה את מה שעשית? זה הופך את הבגידה לדבר טוב?!"

עידו:" לא! אבל.. את חייבת להקשיב לי ..."

ליטל:" אני מקשיבה לך!"

עידו:" לא ככה .. בטלפון, בואי נפגש בבקשה..."

 

אמא:"שיר...אני לא טיפשה  את כבר ילדה גדולה ואורן חבר שלך כבר הרבה זמן.. אני רק רוצה לדעת אם אתם נזהרים.."

אני:" אמא, לא שכבתי איתו.."

אמא:" אה אוקי" יכולתי לראות על אמא שלי שהיא נשמה לרווחה, כאילו נרגעה. אני יכולה להבין אותה קשה נורא לראות איך הבת שלה שתמיד תשאר התינוקת בשבילה גודלת ומתבגרת.

אחרי השיחה הנורא מביישת עם אמא ,  התקשרתי לאורן רציתי להרגיע אותו קצת.

אורן:" יפה שלי."

אני:" מה נשמע?"

אורן:" אני לא מתקרב לבית שלך יותר.. איך הלכה השיחה?"

אני:"אויש תרגע, דיברנו על כל מה שהולך למרבה ההפתעה היא לקחה את זה סבבה."

אורן:" אני עדיין לא בא יותר."

אני:" חח אורן!!, אני לא שואלת אותך... "

עידו עמד בפתח חדרה של ליטל, היא כל כך התרגשה לראות אותו. גם אחרי כל הפרידה שלהם היא עדיין אהבה אותו.

ליטל:" אני מקשיבה"

עידו:" ליטל אני ממש מצטער על מה שעשיתי, אני מצטער כל יום על זה. את חייבת להבין אותי, את חייבת לקלוט שאני אוהב אותך שזה ממש לא היה משמעותי בשבילי ושהיא כל הזמן חפרה לי."

ליטל:" עידו היה לך חלק גדול בזה, אתה לא יכול להאשים אותה בהכל אתה בגדת בי עידו אתה קולט? איך אני יכולה להאמין לך שוב? לסמוך עליך? איך אפשר?"

עידו:" ליטל האמון יחזור לאט לאט.. אבל זה חייב להתחיל מאיפה שהוא.. אל תוותרי עליי. בבקשה. את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, אני כל כך טיפש את יכולה להיות הכי בטוחה בעולם שאני בחיים לא אעשה דבר כזה שוב אני לא אסכן את כל מה שיש לי איתך.. ליטל .. יפה שלי.." הוא התקרב אליה ,מנסה לגרום לה להבין כמה הוא אוהב אותה, כמה הוא מצטער על מה שהוא עשה.. והיא , שלא יכלה יותר להיות כל כך אדישה לכל המאורע המרגש הזה נסחפה איתו לנשיקה

-

נועה הייתי אצלי בחדר , חיטטה לי בפלאפון כמובן בהודעות.. אנחנו תמיד מחטטות אחת לשנייה בפלאפונים..

נועה:" וואי כאילו יש לך רק הודעות מאורן בפלאפון הוא הבן היחיד! וכמובן אני וליטל  קצת.."

אני:" חח נו ברור מה חשבת.."

נועה:" לא נכון זה אף פעם לא היה ככה, כאילו רוב ההודעות היו ממנו אבל תמיד היו לך הודעות מעוד בנים."

אני:" וזה תמיד גרם לצרות.. אני ואורן סיכמנו שזה רק אני והוא בלי הרבה ידידים ושטויות חוץ מחברים ממש קרובים.."

נועה:" זה לא חונק אותך?"

אני:" ממש לא, זה מה שאני צריכה. אחרת סתם הבנות אצלו גומרות לריבים והבנים אצלי גורמים לריבים אז למה צריך אותם? אורן הוא הדבר הכי חשוב לי בחיים. ואני לא אסכן יותר את הקשר הזה."

נועה:" מבינה אותך לגמרי.."

 

 

אז הימים עברו, חודשיים בעצם. הקשר שלי עם אורן היה מדהים היינו רק אני והוא בתוך הקשר.

לא היו בנות מסביב לא היו בנים מסביב, זה מה שהיינו צריכים בעצם.

אני כל כך אוהבת אותו!

ליטל ועידו חזרו להיות ביחד, הקשר שלהם מדהים מתמיד.

כל כך טוב לראות את החיוך חוזר לפנים של ליטל , היא שוב קורנת וגם עידו היה כולו ממורמר בתקופה שהוא וליטל נפרדו, ראו שהוא מצטער.

 

נועה וערן סיימו סופית את הקשר שלהם, למרות שהוא אמר לה שהוא אוהב אותה היא לא יכלה לסמוך עליו שוב, להאמין למילים שיוצאות לו מהפה. לא היה בסיס לקשר הזה.

בהתחלה היה לה ממש קשה אבל אני וליטל היינו שם כדי לעזור לה.

אחרי כמה זמן היא כבר התרגלה מחדש למציאות וחזרה להיות הנועה שאני מכירה והתחילה לצאת עם בנים.

החיים שלי כרגע מדהימים, אני מרגישה שהכל טוב .. שאין שום דבר רע וכמובן שאני לא רוצה לפתוח את הפה.

אבל כרגע, לא הייתי רוצה ששום דבר ישתנה שליטל ונועה יהיו כאן תמיד שהמשפחה תמשיך להיות כמו שהיא, ושאורן, אורן המדהים שלי שלא יקרה דבר שישנה את הקשר המדהים שיש לנו כרגע כי למרות כל המכשולים שעברנו שנינו החל מהילה , מיכל ועוד כמה נפשות על הדרך ולמרות הקשרים שהיו לנו באמצע למרות כל זה, אף פעם לא הפסקנו לאהוב אחד את השני ובזה נמדדת אהבה אמיתית.

 

הסוף.

 

 

( אני יודעת שהוא לא וואו, אבל היה לי נורא קשה לשחזר את כל הסיפור ולהתחיל לקשר דברים. הייתי צריכה לקרוא את כל הסיפור מחדש ולהשתדל איכשהוא להוציא פרק אחרון.

גם בשבילכם כי רציתם וגם כי לא רציתי להשאיר את הסיפור בלי סוף.)

 

בקרוב סיפור חדש.

עד אז, שבוע מקסים (:

נכתב על ידי ספושית , 4/2/2009 08:47   בקטגוריות כל הפרקים  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-1/12/2013 17:34
 



ספויילרים לסיפור החדש.


" אוף אני באמת לא יודעת מה לעשות כבר. זה מתחיל לשגע אותי כל הסיפור הזה בניהם..!!" הנה שוב התחילו הבעיות.. טוב אז אלו היו הצווחות של החברה הכי טובה שלי שירה. אני כבר התרגלתי.

 

ראיתי את המבטים של כל הבנות על איתי. אני החלפתי כמה מבטים עם שירה וחן לברר מי הבחור החתיך הזה  ומאיפה הוא הגיע אלינו.

שתיהן סימנו לי כמובן שהן לא יודעות.

 

" היי .. מה נשמע מאמי ? "

:" בסדר.. מה ככה כבר לא אומרים שלום יותר.?"

:" חס וחסה לא ראיתי אותך.. " שיקרתי כמו תמיד.

 

:" בואנה הכונפה הזאת מדברת יותר מדי עם איתי.. לא מתאים לי "

" אויש נעמה מה את שמה עליה .. היא עדין רוצה את עידו .. "

 

 

 

והוא שם את ידו על פניי. העפתי לו את היד והוא התקרב שוב.

" נו חאלס להיות ילדה קטנה .. " והוא התקרב שוב.

 

 

" אז מה איתנו?"

" מה איתנו?" מיד הוא שינה למצב ישיבה והיא יחד איתו .

" עכשיו שאין את הדס מה מונע מאיתנו להיות ביחד? זה תמיד מה שאמרת.."

 

 

 

" אני חושב שאתה צריך לדבר איתה אחי, חאלס עם האגו"

יניב ועידו דיברו באייסיקיו.

:" כן אבל מזה ייתן לי.. אני יודע שהיא לא בעניין, לגמרי לא בעניין.."

:" איך אתה כל כך בטוח אתה הורג אותי.. אתה לא יודע שום דבר עד שלא תדבר איתה."

 

היא הביטה בפנים המדהימות שלו.. בשפתיים שלו וידעה מה צריך לעשות

 

" זו הייתה טעות.. כל זה, פשוט טעות"

ועוד לפני שנתתי לו להגיב יצאתי מהחדר במהירות למטה

 

לאחר כמה דקות נשמעה דפיקה על הדלת, התרגשתי מעט ירדתי למיטה לפתוח את הדלת והוא נעמד שם, כל כך יפה, עשה לי זכרונות מהתקופה ( תקופה? יותר נכון שבוע שבועיים ) שהיינו ביחד

נכתב על ידי ספושית , 2/2/2009 13:33  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-15/8/2011 15:25
 



אני בתחילת סיפור חדש.


אני יודעת שאני הולכת להפתיע רבים ממכם.
כי שנה לא הייתי כאן כיבכול , אבל התגעגעתי לכתיבה ואני כבר עכשיו כותבת סיפור חדש אומנם אני רק בפרק ב7 אבל יש לי מוטיבציה להמשיך.

אני עוד לא מעלה אותו לכאן, כי אני רוצה שיהיה לי בסיס של לפחות 15-20 פרקים כי גם שלא יהיה לי זמן לכתוב פרק שאתם לא תרגישו בזה.

אני יודעת שרבים מכם רוצים המשך לסיפור האחרון ויכול להיות שאני עוד אסיים אותו אבל בנתיים אני באמצע כתיבת הסיפור הנוכחי ונראה מה יהיה בהמשך

אני לא יודעת אם עוד מישהו נכנס לבלוג אבל אם כן אשמח לדעת.

 

(:

נכתב על ידי ספושית , 1/2/2009 00:42  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-21/8/2012 23:38
 





54,633
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לספושית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ספושית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ