לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


העולם - הוא שילוב של מה שאנו רוצים שיהיה ומה שהיה קודם. הוא אמביוולנטי והפכפך ואנו רואים לרוב את מה שאנו רוצים לראות. גם אני אמביוולנטי. אני אבוד ובעל מטרה, אני שמח עצוב מוכשר ואפס. דבר אחד אני לא, לא מוותר. מוזמנים לקרוא עליי מנסה לשנות את העולם.

Avatarכינוי:  ArcticRost

בן: 25





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2014

פשוט דורסים וממשיכים


פשוט.

פשוט דורסים.

דורסים וממשיכים לדרוס.

דורסים פרות קדושות.

 

חשבתי שיש שיפור כלשהו. אני חושב שככה חשבתי. הודעתי לכולם שקוראים את האגדה עד הסוף. אבל העדיפו להזיז אותי הצידה. אמרו שעוד מעט נמשיך. אבל כרגיל. התעלמו ממני. והשאירו אותי לבד לקרוא באגדה לבד.

היו ימים שאני זוכר שולחן ארוך מלא אנשים, מסורת, קריאה של האגדה. שמחה, שירים, הווי, מסורת.

 

ועכשיו אני לבד.

אוף משפחה זה צרות.

הייתי אמור לכתוב על מחויבות. אז הנה. בבית שלי תמיד מנופפים בכך שיש לאנשים מחויבות. יש זכויות ומחויבויות.

מסתבר שלאף אחד אין מחויבות כלפיי.

 

כוס אמא של כל המשפחות הדפוקות בעולם.

וחג שמח.

נכתב על ידי ArcticRost , 15/4/2014 03:00  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Open mind... ב-15/4/2014 19:08
 



לא נח על זרי דפנה


זה לא הזמן לנוח. זה הזמן לשתות תה ולסגור את היום הגדוש הזה.

הפוסט הזה הוא קצת מכתב למאמנת על כל מה שעבר עליי היום מחשבות רגשות וכו.

אבל הוא כמובן גם בשבילי. ובשבילכם. שאתם זה רק תירוץ. אלא אם כן אתם נהנים.

לא הולך לשם. יש לי נושא וזה זה.

 

בוקר. קמתי מוקדם - לא מוקדם כמו שהתכוונתי. לא שתיתי תה ולא הספקתי לאכול לפני היום הראשון בעבודה. הייתי לחוץ וכשאני לחוץ אני חושב ומפספס דברים. קמתי הלכתי הפתח תקווה. והגעתי. ולא רציתי להגיע. מן הסתם מחשבות של למה אני צריך את זה לא אוהב את זה וכו.

אבל צריך עבודה. וחייב כסף בהול. ואם אני רוצה לעזוב את העבודה הזו אני צריך למצוא אחרת. אז אין לי כוח עכשיו ואני אלך ואני אזרום.

סיבוב היכרות בחנות ולעבודה. לעזור לאנשים ותוך כדי לשאול מלאן שאלות.

יש אנשים מעצבנים. והחנות גדולה מדי. והרבה אנשים.

היום שלי בעבודה היה... נחמד כיפי מבאס איטי ומהיר לא נעים ונחמד לא בהכרח בסדר הזה. מתשע וחצי בבוקר עד ארבע בצהריים.

 

ועכשיו תורו של הקורטקס והמחשבות על המחשבות הללו.

חזרתי הביתה הייתי עייף. אכלתי ראיתי טלוויזיה.

(מציין בזאת כי יום שבת קמתי מוקדם ואבא שלי שם לב)

ואז אבא חזר מהעבודה והוא שמח ושאל איך היה והייתי אדיש? כבוי? אמממ מאופק? לא יודע איך לקרוא לזה. כי אני לא יודע אם אני שמח על העבודה הזו... כן אני דיברתי עם אנשים בלי בושה ועזרתי ולצדתי כמה דברים ויצאתי בהרגשה טובה שדרסתי עוד מכשול קטן. אבל. האבל הזה... 

 

ואז הלכתי לאימון כושר. עייף. והייתה לי אנרגיה כזו מוזרה של... אני עייף? זובי עייף. אין לי כוח להישאר במקום. העליתי את המשקל בכל הדברים שעשיתי היום באימון.

יצאתי מהאימון בהרגשה הרגילה שלי. והמזכירה שם נורא חמודה ואני מדבר איתה הרבה פעמים. אז היא סיפרה לי על משהו שקרה לה. ואז אני אמרתי לה שאני לא בסדר... הגיונית אני יכול להגיד שהיה יום טוב ברמה של רמת הגולן בשלג. מעיף תפוני. על מה יש לי להתלונן? התחלתי עבודה והלך בסדר. עשיתי כושר ולא ויתרתי. אוכל בריא. מרים טלפונים כאילו אין לי בעיה עם זה... למה אני מאופק ולא מרגיש טוב? מגיע לי להרגיש טוב!

אז אני מרגיש טוב. אני גאה בעצמי? אני גאה בעצמי על אסיפת עצמי וההליכה לכושר. על אף התירוצים והעייפות. 

 

ושכחתי לספר על שבת. כשהתחרפנתי מהעבודה הממשמשת ובאה וסידרתי קצת יותר מקצת את החדר. והספרייה וסידרתי לי מן רשימות מסודרות ואני מרגיש ממוקד כזה. ממוקד ומפוזר באותו הזמן.

 

עתה חזרתי מאוחר מהאימון ואכלתי בריא אך מאוחר ושתיים עשרה ועשרים ואני הולך להתקלח והתכוונתי לעשות משהו שטוב לי. לצייר קצת לשמוע מוזיקה קצת. כי היה יום וואו ומגיע לי. אבל נהיה מאוחר. וצריך לישון. לא התכוונתי בעצם לצייר אלא לסדר את האלבום ציורים. זה כיף בכל מקרה להתעסק בציורים ולהיזכר וכו וכו. בכל מקרה אני הולך להתקלח מהר בתקווה שאולי ישאר לי טיפה זמן לראות את הציורים שלי שוב.

וואו אני עייף.

לילה טוב:>

 

עולה לי לראש... מן "איפה הקאטץ'" כל כך טוב שחייב להיות משהו מסריח. אבל לא... אמנם העבודה לא כל מה שייחלתי כל החיים אבל רציתי עבודה קטנה חמודה שלא תשטלת לי על החיים... טוב אין זמן לחשוב עכשיו.

נכתב על ידי ArcticRost , 7/4/2014 00:01  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עצמות של כלב


* לא קשור למצב רוח שעכשיו.

עצמות של כלב.

 

לא חשובה כמות האהבה.

לא,

כלל לא משנה

כמות ההקרבה.

אז נתת מעצמך

היית קשור

ברצועה.

 

לא חשובה האהבה.

מה כבר עשית

האכלת רחצת חיממת

ואז היא מתה

ואתה, אתה נגמרת.

 

הוא כבר קבור

ממש מחוץ לגינה.

 

מהשמיים טיפות זולגות
מרטיבות את העצמות היבשות.

אולי משקות

תולעים אחרונות.

 

מה שנחלש,

שוב התחזק וגדש

אף פעם לא נשכח

הכאב בראש, ובהרגשה.

האם לא חשובה כמות האהבה?

 

(מעשה אשר ארע

לאחר תקופה המתקראת שנה

יצאה השמש חיממה

פיסת דשא ירוקה

שבעבר הייתה מתחממת

בצל פרוות הבטן החיה)

 

 

המממ היי מה שלומכם? זה לא יאומן כל כך הרבה זמן עבר. הזמן עובר כל כך... ובראש שלי עברו כל כך הרבה מחשבות בזמן הזה... ובעולם קרו מלא דברים.

האימון להפרעת קשב הולך לאט לאט. טיפונת לאט לאט מדי... אני גיליתי שהראש שלי המחשבות שלי רצות ספרינטים בזמן שהגוף זז לאט... אני לא רוצה להרחיב את הדיבור על זה כרגע. יש דברים אחרים שאני צריך לעשות.

אני חייב לציין ש... המחשבה על סכנת הסגירה של ישראבלוג מוזרה. אני תמיד חשבתי שהבלוג יהיה כאן תמיד. לא חשבתי שתהיה סיבה לסגור... לא יודע מוזר. ואני מתחיל מחר עבודה חדשה והייתי רוצה להילחם בסגירת הבלוג. אני חושב שהוא כן חשוב לי מספיק בשביל להילחם עליו. אבל אולי אני צריך כרגע להילחם על הקיום שלי יותר מאשר על החופש שלי לכתוב לרוב לעצמי באינטרנט...

נדבר על זה בקרוב.

שבת שלום.

נכתב על ידי ArcticRost , 5/4/2014 11:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





30,918
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לArcticRost אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ArcticRost ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ