-

החיים נהדרים, משעממים.

מה לא הייתי נותנת בשביל לחזור עכשיו לבית הספר.

ולתקופות אחרות שהיה בסיס יציב לחזור אליו, עכשיו המקום הבטוח הזה כבר לא קיים.

באסה אש.

וכרגיל אני מוכיחה לעצמי כל פעם מחדש שאין דבר העומד בפני הרצון.

חוץ מאשר מערכת אנטיפטית ופוחואיסטית שנקראת צבא. מערכת רקובה ביותר אם לאמר במילים יפות.

ולפעמים לעשות שטויות ולשחרר את כל המעצורים שהחזקת במשך כ'כ הרבה זמן, בהחלט מרגיע, אבל מקומם את הלב יחדיו. 

כנראה אתה מצפה לתגובות אחרות מאנשים מדי פעם, מה לעשות, כמו שלשמיים אין גבול כך גם לאכזבה.

אני אגיד לכם ככה, תלמדו, אתם תתגעגעו לבית הספר (כן, גם אני אף פעם לא חשבתי שאני אגיד את זה גם אם יציעו לי סכום עתק של כסף או יאיימו על חיי) ואחר כך תצטערו שלא הוצאתם את כל הפוטנציאל שלכם שם.
כי בתכלס, מי שם זין על בית הספר שיש דברים הרבה יותר טובים לעשות.

אה, ואל תתחילו לעשן. אח'כ לא רוצים להפסיק.

ואם אתם רוצים משהו, אל תתביישו ֹ תעשו את זה. דברים משתנים יותר מדי מהר בשביל לתת להם להעלם או ללכת. זרמו עם החיים ולכו על הרצונות שלכם (בגבול הסביר, ההגיוני והבריא. כן?).
תגידו לאנשים מה שאתם חושבים עליהם, מי יודע, אולי יתמזל מזלכם ותזכו לתוצאות מלבבות (לי עד עכשיו לא היה המזל).

תשקיעו בעצמכם, זה בהחלט התרופה הכי טובה לכל דבר -

מחלות, לב שבור, אכזבות ואי נעימויות אחרות.