לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Let It Be


all you need is love...

Avatarכינוי:  Chappy

בת: 25





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2018

חמישי בערב.


איזה כיף שמגיע חמישי הרי סופ"ש לא?

אבל אז אני נזכרת בחמישי ההוא.

בחמישי ההוא שלא יכלתי להסתכל לך בעיניים.

בחמישי ההוא שכאב לי הלב,

כאב לי פיזית הלב.

בלילה הארור ההוא שנהר מבחינתי היו כל הדמעות שבכיתי שם.

ומאז עברו שלושה חודשים.

ואולי פחות כואב לי,

אבל לפני שבוע בכיתי שוב כמעט כל הלילה

ואולי באותו לילה 

הגעתי להבנה העמוקה הזו

שאולי

לא נחזור בחיים.

אלא אם הגורל יחזיר אותנו לגלגל הזה מחדש.

ולפעמים אני אפילו לא יודעת אם הרגשות האלו ילכו אי פעם...

אלא אם יבוא מישהו שיקח את הלב שלי בידיים

ויתחיל להדביק שם את השברים

ולהיאבק ולחפש את המפתחות לכל חדרי הלב

כי הכל שם עדיין נעול,

ומעופש.

ומי יודע אם אי פעם אראה אותך שוב אם אצליח להתאהב בך מחדש

מי יודע אם אי פעם אהיה מוכנה לדבר הזה - לחבילה הזו שהיא בעצם אתה.

חבילה קצת כבדה.

אבל אולי שווה לסחוב אותה.

כי בסך הכל

לימדת אותי

לאהוב בן אדם

כפי שהוא - בן אדם.

על פי שום קריטיון אחר אלא רק בזכות זה שהוא פשוט בן אדם אנושי בעולם הזה.

לא משנה לאיזו קטגוריה הוא משוייך.

וזה אולי כל הקסם בנינו.

נטו קסם, נטו חום, נטו אהבה

ולפעמים אני תוהה... שזה אולי כל מה שהייתי צריכה.

לא יותר מזה.

לא קריטריונים, בן אדם פשוט שאוהב.

ללא שום תנאי.

כי העולם שלנו זקוק לאהבה כזו

וגם אנחנו.

נכתב על ידי Chappy , 22/11/2018 21:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היי אתה.


היי אתה,

אני לא יכולה לכתוב לך - אסור לי.

אסור לי לדבר איתך, אסור לי לשלוח לך הודעה אז אני כותבת לך כאן.

אתה יודע.. עוד מעט יעברו שלושה חודשים וזה מרגיש עדיין נפרדנו אתמול.

כל פעם שיזכירו אותך תשרוף לי הנשמה מחדש.

כל פעם שאזכר בעיניים שלך כנראה שאני אתחיל לבכות.

אני מתגעגעת אלייך עד שכואב לי הלב פיזית אבל לא יכולה להגיד לך.

לא יכולה לחבק אותך,

לא יכולה להסתכל עלייך,

לא יכולה להשלים עם העובדה שלא נחזור יותר.

קשה לי.

לפעמים כל מה שאני מייחלת לו זה פשוט לשכוח אותך.. או להתייפח מכאב שבכלל הכרתי אותך.

ולמה ? למה דווקא לי נשבר הלב?

למה אני צריכה לבכות כל הלילה.

למה אני צריכה לחבק את ההחלטות שלי ולהבין שאני עשיתי את זה

שאני החלטתי את זה בשביל עצמי?

למה אני צריכה להיזכר שאמרת לי שאתה אוהב את העיניים שלי כי הן טובות

למה אני לא יכולה לשכוח את החום שלך?

למה אני לא יכולה לשכוח את כל מה שאמרת לי? את כל מה שגרמת לי להרגיש?

אני עדיין לא מאמינה שזה קרה לי,

אפשר להיות עם בן אדם חודשים ולא להתאהב בו

ואפשר להיות עם בן אדם חודש ולאבד את הצפון והדרום ואת המזרח ואת המערב ובעיקר את הלב.

אז הלך לי לאיבוד הלב ואני מחפשת אותו וכל פעם שאני מוצאת חתיכה ממנו

אני מוצאת חתיכה מזיכרון ממך ופשוט בוכה את חיי.

ישנה בוכה וקמה עם דמעות.

אני לא יכולה לשכוח אותך.

לא יכולה לחשוב על המחשבה הזו שאתה תשחרר ממני מתישהו וזהו.

הכל יחזור למסלול כמו שהיה

כנראה שנהיה זרים או סתם נגיד שלום שלום.

והלב כואב.. כואב פיזית.

ואיך אפשר לרפא את הלב?

אני כבר לא יודעת כי חשבתי שזה יעבור

ושהזמן עוזר כמו שכולם אומרים...

והלוואי שזה יקרה יותר מהר כי סבלנות לא קונים בשום חנות אבל אין אין לי ממנה

גם אין בחנות.

איי אלוהים. כמה שבכיתי שתגיד לו את הכל.

כי את העיניים שלי הוא לא יכול לראות יותר. אז הוא לא יודע כמה..

כמה מלחמות וכמה בכי וכמה אהבה. וכמה, כמה הלב מתגעגע וכמהה אליו.

כמה בכיתי שאלוהים מתי הסיוט הזה ייגמר?

מתי הלב יפסיק לכאוב

מתי העיניים יפסיקו לשרוף.

אלוהים.

נכתב על ידי Chappy , 16/11/2018 19:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תקופות מעבר.


תמותו תקופות מעבר.

 

שבלילה לא קר מידי אבל גם לא חם ואנחנו עדיין עם פוך.

שבתיק יש מטריה בבוקר ומשקפי שמש לצהריים.

שהשפתיים יבשות אבל השמש מסנוורת בפנים.

שצריך להתכסות ולהתפשט כל פעם מחדש.

כי הכל מבולבל כשרוצים לעבור מקיץ לחורף.

בדיוק כמוני.

בדיוק כמוני שבתקופת מעבר שמייחלת שתגמר מתישהו.

בדיוק כמוני שבוכה עלייך לילה אחד ולילה שני כבר לא.

כמוני שעוד חרוט לה בזיכרון המבט שלך בעיניים.

כמוני שעוד קשה לה לשכוח אותך.

כמוני שלא זוכרת מה זה בלי לדבר איתך וביום אחר אתה אפילו לא חסר.

כמוני שהפכת את הרעש לשקט ואחרייך לפעמים שמחתי שחזרתי לרעש... אבל רציתי את השקט שלך בחזרה.

אז בלילות שקר ופתאום חם.. זה כמו הלב שלי שמתכווץ פתאום מהמחשבה שאין אותך

ואחר כך הוא משכיל להבין שאנחנו.. שמתכנס לאני.. החלטנו ביחד שאנחנו לא רוצים אותך יותר.

איך יש אנחנו בתוך אני? לא כולנו רצינו.

הראש עובד המון, הלב כבר מותש.

הלב מתישהו החליט שאם משהו שוב יאיר אותו הוא לא יוותר אבל הראש עדיין נלחם

והוא גבר פה במלחמה.

אנחנו עדיין במלחמה ויש ימים שאנחנו כולנו מותשים כבר אז אנחנו מרפים.

אבל אני עדיין לא יודעת איך...

אני עדיין לא יודעת איך להתמודד.. גם לא בתקופות מעבר.

אתה חסר לי, עדיין.

ולפעמים אני חושבת שגם אני לך.. עד שאתה מראה סימן חיים ומשבש אותנו לגמרי.

אולי אתה עדיין לא מוותר עליי... אולי אתה כועס שוויתרתי.

איי הלב.

 

 


Why does my heart go on beating
Why do these eyes of mine cry
Don't they know it's the end of the world
It ended when you said goodbye

נכתב על ידי Chappy , 10/11/2018 10:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





11,910
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לChappy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Chappy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ