לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  יובל

בת: 36

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2014


מישהו שאני בכלל לא עוקבת אחריו רוטווט לי לפיד השבוע, עם הציוץ שלו שקבע: "הסכנה הכי גדולה לזוגיות היא תלות מוחלטת אחד בשניה, כשלאף אחד מהצדדים אין חבר אמיתי וקרוב מלבד בן הזוג."
ואני עניתי לו שאני לא מסכימה, כי אצלנו אולי יש חבר אחד ממש טוב (לו) וחברת אמת אחת שלי - אבל זה לא מפריע לנו להיות תלויים לחלוטין אחד בשניה. הוא ענה שאם יש לנו יש לנו חבר/ה טוב/ה הרי שאנחנו לא תלויים לחלוטין - ומשם כבר לא היה לי כח להמשיך את הדיון... כי לך תסביר לבנאדם מה זה. לך תסביר לו שאני כל כך תלויה באהוב שלי - שאם הינו נפרדים מחר כנראה שלא היה לי טעם יותר לחיים ושום חברה טובה לא היתה יכולה לפצות על זה, ועם אף חברה או אף אדם בעולם אני לא אוכל לחלוק את הדברים שחלקתי איתו.


***

אתמול יצאתי עם חבורת צייצנים ירושלמים לפאב בשוק. שאלתי את הבחור אם הוא רוצה להצטרף וכשאמר שלא, לא ניסיתי לשכנע אותו, כי נסיון עבר לימד איתי שאם הוא בא בכוח הוא כנראה לא יהנה, ואם הוא לא יהנה זה ישפיע גם על היכולת שלי להנות.
אז ישבתי איתם שם - על פניו חבורת אנשים איכותיים וטובים באמת (בכל זאת, ירושלמים) שבסיטואציות עבר עם חלק מהם כבר היה לי כיף.
אבל השילוב של כל הטיפוסים האלה ביחד (חלקים צעקנים ומדברים ללא הרף), עם העובדה שישבנו בחוץ והיה פאקינג קר, פלוס זה שעישנו עליי מכל עבר והיה לי קר (כבר אמרתי?) וידעתי שאין אפילו שתיה חמה בנמצא - כל זה גרם לי להפסיק להנות די מהר.
ואז מישהי בשולחן התחילה לגולל את הסיפור על החבר שבגד בה מאחורי הגב שנה שלמה - חתיכת סיפור שתסריטאי מהוליווד לא היה כותב דרמטי יותר - וחשבתי על זה שבאמת יש חארות בעולם וכמה שאני ברת-מזל שמצאתי את האהוב שלי, שהוא באמת בחור טוב ושאני מודה על כל רגע שיש לי אותו בחיים.
ובאותו רגע התחשק לי לקום ולטוס הביתה לחבק אותו. והגעתי למסקנה שכמה שאני לא אצא ומה שאני לא אעשה - שום דבר לא מרגיש שלם בלעדיו (גם חודשיים מדהימים בהודו וגם בטיול משפחתי לקרואטיה לא יכולתי להנות ממש במאה אחוז, כי תמיד חשבתי עליו ורציתי אותו לידי).
אז לעזאזל איתך צייצן-כלשהו שכתב על "הסכנה הכי גדולה לזוגיות"... אני תלויה לחלוטין וללא עוררין בבחור שלי, ומצידי שימות כל העולם מחר - הוא כל מה שאני צריכה.


***


הוא כל מה שאני צריכה?...
בתקופה האחרונה התחילו אצלי פתאום מחשבות על ילדים. ילד, יותר נכון (לחשוב מעבר לאחד זה כבר מוגזם). זה התחיל ממחשבה טכנית על גיל: אמא שלי ילדה את אחותי כשהיתה בת 31, וחשבתי לעצמי שבגיל 30 אני כבר לא אלד, אבל תיאורטית זה יכול להיות הגיל שבו איכנס להריון, כדי ללדת בגיל 31.
הרי עד היום לא רציתי או הרגשתי מוכנה לילדים - אז חשבתי שאם "אתכנן" את זה ככה, ללדת באמצע-סוף שנת 2015, יהיה לי מספיק זמן להתכונן לזה נפשית. לנו. אנחנו נתכונן.
וכשחלקתי את המחשבה ההיפוטתית הזאת עם הבחור, הוא אמר ש2015 זה ממש אוטוטו ושהוא ממש לא מרגיש מוכן ובטח שגם אני לא מוכנה.
הוא צודק.

טכנית אני לא מוכנה ולא כשירה להיות אמא: אני אגואיסטית מדי!... יש לנו שני חתולים ואם מוּ הגור רוצה לשחק ואני בדיוק עסוקה על המחשב, אני מסוגלת להתעלם מהיללות והנידנודים שלו ולהמשיך לבהות במסך כמו זומבי, בלי לשים לב אפילו; שלא לדבר על הקלאמזיות שלי ופיזור הדעת, זה שגורם לי לשכוח לפעמים לתת אוכל לחתולים, או הפעם ההיא שפיניתי לקשיו את ארגז החול ושכחתי להחזיר אותו למקום וכמעט יום שלם היא התאפקה מללכת לשירותים בגללי. אני אשכרה יכולה להיות מההורים האלה ששוכחים את הילד באוטו...


אבל...


אף על פי כן ולמרות כל הנאמר לעיל - מאז שנכנסה לי לראש אותה מחשבה היפוטתית "גיל 31 הוא גיל מתאים ללדת", תפסתי את עצמי מסתכלת על ילדים בצורה אחרת.
פתאום הם לא נראים כמו מפלצות קטנות או מוצצי חיים וזמן שלא משאירים שום מקום לזוגיות; פתאום המחשבה על להיות בהיריון ולחזור מבית החולים עם חבילה קטנה הביתה ולדבר אליה ולשיר שירים ולספר סיפורים ולחכות למילה הראשונה ולצעד הראשון... כל אלה נראים פתאום כמו משהו שיכול לקרות.
נוספו לזה גם שני פוסטים שקראתי לאחרונה בבלוגים של נשים שאני מעריכה, שכתבו על האימהות בצורה אחרת וכנה, כמו שמעולם לא מדברים עליה בטלויזיה ובסרטים.


בקיצור - מה קורה פה? מי לקח את ה"יובל" שהייתי והכניס לתוכה שעון ביולוגי שהתחיל לתקתק? ובעיקר, מה עושים כשאצלי הוא מתקתק פתאום אבל אצל הבחור הוא עדיין עומד?
ימים יגידו. דברו איתי שוב בקיץ 2015.

נכתב על ידי יובל , 4/1/2014 01:14  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





19,123
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליובל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יובל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ