לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  רביב דרוקר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2014

בכיר ב"בחדרי חרדים" מבקש ממני עצה


קשה לסקר את הציבור החרדי. לפעמים יש הרגשה שכולם מרמים את כולם ובראש וראשונה, מרמים אותך. הטובים הופכים לרעים, הרעים לטובים. קצת כמו שאתה מרגיש כשאתה צופה ב"ירח מר" של פולנסקי. פעם אתה עם האישה והגבר מנוול ופעם הפוך (טוב, לא לגמרי, בסוף אתה תמיד רוצה להיות עם עמנואל סנייה).

 

הנה סיפור, אפרופו התחקיר על "בחדרי חרדים" שפרסמנו ביום רביעי האחרון:

 

שלב א' – הם שחורים:

 

לפני כמעט שנתיים הגיע אליי מקור חרדי בסופר דיסקרטיות. בקושי מצאנו מקום להיפגש בו. הסתתרנו באיזה קומה שנייה במסעדה ירושלמית נידחת והוא סיפר לי ברעד שהמודל הכלכלי האמיתי של "בחדרי חרדים", האתר הגדול ביותר, כנראה, לציבור החרדי, המודל שלהם הוא סחיטה. באים לאנשים ואומרים להם – יש לנו חומר קשה עליכם, לא תשלמו לנו, נפרסם. הוא טען שלא אכפת לו להתאבד כלכלית על הסיפור הזה כי מוסרית לא יכול לחיות אתו, הבטיח שיגייס לי ראיות, שילך עם זה עד הסוף. המקור עשה עליי רושם טוב, הוא סיפר שפוליטיקאים בכירים מעורבים בזה וחברות חילוניות ענקיות, שכולם משתפים פעולה. אמר ונעלם. לא ראיות ולא נעליים. ניסיתי לבד. דיברתי עם כמה מקורות בציבור החרדי. הם טענו שיש דברים בגו, אבל לא סיפקו שום ראייה.

 

באפריל 2012 פוצצה המשטרה את הפרשה. ניסו שחם, מפקד המחוז, התראיין ואמר שמדובר בפרשת סחיטה חמורה, שיש עשרות נסחטים, גם בבית המשפט הפגינה המשטרה בטחון רב ואני הרגשתי טמבל שפספסתי את התחקיר. נזכרתי שמקורותיי שלחו אותי לאחד, ינקי ברגר, אבל לא פניתי אליו. איזו טעות. התברר שברגר מחזיק לכאורה ב"אקדח המעשן", קלטת ובה מצולם בכיר ב"חדרי חרדים" מבקש ממנו כסף ומספר לו שיש לו לקוחות של עשרות אלפי שקלים וכו'. ההקשר כולו נשמע סחטני (והקלטת צולמת באיכות מעולה). בקיצור, שוכנעתי שזה מה שהם עשו ואפילו טענתי באיזה שידור רדיו שנכון יהיה לסגור אותם ולנקות את האורוות (היועהמ"ש ויינשטיין החליט לא לסגור).

 

שלב ב' – אולי בכל זאת לבנים?...

 

אחרי שנגמר הבום הגדול והכותרות נפגשתי עם מנכ"ל האתר והבעלים שלו, גיא כהן. פגשתי חילוני עדין, איש עסקים שאמר שהוא מצביע מרצ. הוא נשמע מאוד משכנע, שלא היו דברים כאלו באתר שלו, אבל אני כבר מזמן חיסנתי את עצמי בפני מסעות שכנוע כאלו. הייתי משוכנע שהוא מבלף, רק בהרבה חן וחיכיתי לכתב האישום. מאז עברו כמעט שנתיים. האתר משגשג, כהן אפילו מכר את השליטה בו לפרסומאי בשם מאיר גל (שכנראה עומדים מאחוריו אנשים נוספים). מעת לעת הרמתי לגיא טלפון והשיחות הפכו לידידותיות, כשהוא מסביר לי שאוטוטו התיק נסגר ולכן, הוא לא רוצה לדבר ולא להגיד כלום וכו'. בארונו של עד המפתח, אותו ינקי ברגר, התגלו פתאום שלדים והתיק כולו נראה פתאום מאוד מעורער. אולי שפכתי סתם את דמם?

 

שלב ג' – לבנים? לא ממש

 

לפני כמה חודשים, בהיותי בכנסת, נזכרתי שגיא כהן חיפש אותי ושכחתי לחזור אליו. התקשרתי. "מה עמדתך", הוא שאל "האם למו"ל מותר למנות כתב בכלי תקשורת נגד רצונו של העורך הראשי?". השאלה הריחה לי מצרות. ניסיתי להיות מקסימום מנומס ואמרתי לו שאני לא מתיימר להכתיב נורמות אתיות ועיתונאיות, אבל, לדעתי, לא. מותר למו"ל להמליץ לעורך ראשי על כתב, בוודאי שיש לו זכות להביע דעה על מה שכתבים אומרים ועושים או לבקש מהעורך לפטר כתב, אבל זכות המילה האחרונה שייכת לעורך הראשי. הוא זה שנושא באחריות, גם מכוח החוק והוא זה שצריך לקבל את ההחלטות הללו. בעל המאה, המו"ל, טענתי באוזניו, יכול לפטר את העורך הראשי (בכלי תקשורת נטול רגולציה כמו "בחדרי חרדים") ולמנות מישהו אחר, או את עצמו, אבל הוא לא יכול לכפות דבר כזה על עורך ראשי. נפרדנו בידידות.

 

ואז הגיעו ההקלטות של שרי רוט, הפרשנית הפוליטית של "בחדרי חרדים" ודוד רוטנברג, העורך הראשי של האתר. הרבה זמן לא שמעתי מו"ל, מאיר גל, כזה בוטה ולא חכם. באיזו גסות הוא מנסה לכפות את רצונו על העורך רוטנברג ואיזה רצונות הוא מנסה לכפות. בלי בושה. הוא בכלל נשמע מתפלא שהעורך הראשי, שזה מפעל חייו, חושב שיש לו מה להגיד בעניין. טוב, את מאיר גל לא הכרתי, אבל את גיא כהן כן.

מאוד שמחתי לשמוע בהקלטות הראשונות, שהוא ניסה לעצור את מאיר גל. לא, אסור לך לעשות את זה, תיזהר, זה משחק מסוכן, אבל אז הוא התהפך. לא ברור למה. הוא התחיל לתמוך בעמדה של מאיר גל. יותר גרוע, הוא (יחד עם גל) טען בהקלטות ובבית הדין לענייני עבודה שיש לו חוו"ד משפטית מעו"ד יהושע רזניק, שמתירה להם לכפות את רצונם על העורך הראשי, כולל כשמדובר בהוראות להיות נגד מישהו ובעד מישהו אחר מתוך תקווה לעשות כסף (אין ולא הייתה חוות דעת כזאת).

הכי גרוע, רוטנברג, העורך, הביא להם את דורון גלעזר, איש עיתונות בכיר ומנוסה, שיסביר להם קצת מותר ואסור בתקשורת. אחרי שהלך, גיא כהן התחיל להגיד לו של"רביב דרוקר יש עמדה אחרת" ו"האם קראת את המאמר של נחום ברנע", שכביכול, טוען אחרת.

התפלצתי.

התקשרתי לגיא כהן. הוא אמר שמה פתאום והוא לא אמר שזה מה שאמרתי והוא הציג את עמדתי כמו שצריך ובכלל, הוא לא אמר את הדברים האחרים שאני שמעתי שהוא אומר. אחר כך התחילו דיווחים שאולי הפרקליטות בכל זאת תגיש כתבי אישום בפרשת "חדרי חרדים". תם שלב ג'. האם יהיה גם שלב ד'?

נכתב על ידי רביב דרוקר , 3/2/2014 11:13  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרביב דרוקר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רביב דרוקר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ