לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  רביב דרוקר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2012

שלא תתבלבלו - ה'איש הרע' בסיפור של "מעריב" הוא נוחי דנקנר (ואנשיו)


לפני שנה וחצי התקשר אליי רני רהב. לא אירוע של מה בכך. אין בינינו יחסי קירבה מיוחדים, אם לנקוט בלשון המעטה. פעם הוא אפילו כינה אותי ואת עפר שלח בשיחת טלפון "נאצים". רני התקשר כדי לבשר לי שהאיש שהוא מייצג, נוחי דנקנר, קנה את "מעריב". לפי יחצ"ן הצמרת, דנקנר יציל את העיתון והוא עושה את זה בשביל הדמוקרטיה הישראלית וחופש הביטוי. הוא ביקש, מר רהב, שאתן לזה ביטוי, שאגיד פעם מילה טובה על דנקנר. האמת, שמחתי. אני מאוד אוהב את "מעריב" ומאוד רוצה שאיכשהו ימשיך לחיות (זה הזמן להתנצל על אמירה מטופשת שלי באיזה ראיון בו אמרתי שאני לא קורא את העיתון. התכוונתי שאני באמת לא מנוי, אבל משתדל לקרוא מה כותבים עפר שלח ובן כספית ובן דרור ימיני ונדב איל ומזל מועלם ואביעד פוהורילס ועוד ועוד).

 

ובכן, לפי התנהגותו של דנקנר ואנשיו מאז, דמוקרטיה זה לא בדיוק מה שעמד לנגד עיניהם. תיכף אגיע לזה. קודם למה שקורה עכשיו.

 

לזכות דנקנר ייאמר, שהוא כמעט הצליח לבלבל את כולנו. הספין על מכירת העיתון לשלמה בן צבי כמעט עבד, אבל אחרי שמתבררים פרטי העסקה, ברור מאוד מה באמת קרה פה.

דנקנר סוגר את "מעריב". זו האמת. הוא הולך לכינוס נכסים ואת הנכסים ששלמה בן צבי ירצה לקחת מתוך "מעריב", הוא יוכל לקחת. יכול להיות של"מעריב" אין הצדקה כלכלית בשוק התקשורת העכשווי, אבל דנקנר היה אמור לתת על העיתון פייט, לפחות אותו מאבק שהוא נותן כדי לא ללכת ל'תספורת' והוא לא נתן.

נכון, כפי שכותב בן כספית, הוא הוציא מאות מיליוני שקלים בשנה וחצי שהוא שם. אני לא מזלזל בזה, אבל ראשית, זה לא מכיסו. זה מהכיס של החברות הציבוריות ושנית ויותר חשוב, מה הוא עשה בכסף הזה? האם הוא ניסה להוליך מהלך אסטרטגי שיציל את העיתון? או שכל מה שהוא עשה בו זה לנסות להשתמש בו ככלי במלחמה שלו נגד אוייביו ובראש ובראשונה "דה מרקר" ועורכו הראשי, גיא רולניק?

 

קלמן ליבסקינד, כתב חוקר ב"מעריב", אמר בשבוע שעבר ב"סדר יום" עם קרן נויבך, שמה שהוא ראה בחצי השנה האחרונה בעיתון זה "סדום". הוא דיבר על "קריסה מוסרית", התפרקות של הערכים העיתונאיים. הוא לא רצה לנקוב בשמות, אבל כל אחד שמעורה קצת בשוק התקשורת יודע למי הוא התכוון. הוא התכוון לכך שדנקנר ואנשיו השתמשו בעיתון באופן בוטה וגס. הנה מה שנאמר לאדם שגוייס לעיתון לתפקיד בכיר בראיון עבודה. "אני רק רוצה שתדע שהעיתון הזה נועד בראש וראשונה כדי להילחם ב"דה מרקר" העיתון ובגיא רולניק האיש. אני רוצה לדעת שאתה בסדר עם זה". הבכיר נאלץ להגיד שכן, הוא בסדר עם זה. כמה מקומות עבודה ראויים פתוחים היום לאנשים ראויים בתקשורת?

 

כתבים ב"עסקים" סיפרו לי איך מצנזרים להם ידיעות, לעתים עם קשר רופף לאינטרסים של דנקנר וקבוצת איי די בי. נדמה לי שלא מוגזם יהיה להגיד שבן כספית, העיתונאי הבכיר בעיתון, עבר את התקופה הקשה ביותר שלו בתקשורת בשנה האחרונה. לזכותו ייאמר שהוא המשיך לכתוב באומץ את דיעותיו, גם כשזה לא היה נוח לבוס, אבל לחומרים שלו נמצא לפתע פחות ביקוש.

 

מה שהכי עצוב הוא שדנקנר ואנשיו יכלו להילחם על העיתון. יש בו כל כך הרבה עיתונאים טובים שלכתיבתם יש ביקוש. אני לא רוצה להתיימר להביא עכשיו איזה מודל כלכלי שהיה מציל את העיתון, אבל דבר אחד ברור - בשנה וחצי חוץ מגלי פיטורין, לא תמיד ענייניים (האם יש קשר בין מה שכתבו כמה עיתונאים בכירים בעיתון על נוחי דנקנר, על חלק מאנשיו והמחאה החברתית, לפני שהעיתון נקנה על ידי דנקנר, לעובדה שהם פוטרו מהעיתון?), לא נעשה שם שום מהלך משמעותי שיכול היה לייצר תפנית.

 

ומילה אחרונה לקלמן ליבסקינד. אני באמת מעריך את ליבסקינד ויושרו. באמת. זה לא מס שפתיים לפני שאני 'תוקע לו'. אני באמת רוצה לנסח את דבריי כך שהוא יבין שזה לא בא ממקום של עוקצנות.

ליבסקינד קרא בעבר לסגור את גלי צה"ל. הייתה לו הנמקה מסודרת והגיונית, כהרגלו. המשמעות היא שהוא ביקש להעביר את עשרות עיתונאי גל"צ את מה שהוא עובר עכשיו. נכון, זה לא אותו דבר. זה אף פעם לא אותו דבר. יש גם כאלו שטוענים שהיה צריך לסגור את "מעריב" מזמן (בעיקר עיתונאים ב"דה מרקר") כי המשך קיומו הושתת לכאורה על אדנים לא ענייניים (ההלוואה המוזרה מבנק הפועלים, הרכישה הלא הגיונית של נוחי דנקנר) והאדנים הללו עיוותו את שוק התקשורת הישראלי והשקיעו את שאר כלי התקשורת בבוץ יותר גדול.

לא הסכמתי עם הטיעון בעד סגירת "מעריב" ואני חושב שאסור לסגור את גלי צה"ל. במדינה בה התקשורת משמשת שומר סף כל כך חשוב, אולי שומר הסף המשמעותי ביותר כרגע, כל כלי תקשורת שממשיך לתפקד כמו כלי תקשורת, צריך לשאוף שימשיך לפעול. לא פחות חשוב - אנחנו העיתונאים צריכים מאוד מאוד להיזהר לפני שאנחנו משמיעים עמדות כאלו.

 

אנקדוטה לסיום - לפני מספר חודשים הייתי בין המארגנים של כנס חירום למען תקשורת חופשית בסינמטק תל אביב. מאוד רצינו שנחום ברנע ידבר בכנס. רזי ברקאי פנה אליו והוא התלבט וחשב ואמר שיבוא לכנס ויחליט במקום. הוא אכן הגיע לכנס ונאמר לי שהוא החליט לדבר. נהדר. בנאום הקצר שלי דיברתי נגד עיתונאים שקוראים לסגור כלי תקשורת. גם ברנע כתב בעד סגירת גלי צה"ל והחינוכית והוא לא מאוד אמפטי למאבק של ערוץ 10. כשירדתי מהפודיום, נאמר לי שברנע הלך. רגשות האשם אכלו אותי. בגללי נחום נעלב והלך הביתה ולא נוכל לשמוע את דבריו. למה לא יכולתי להתאפק? אחר כך קראתי שזקפתי לעצמי קרדיט לא לי. ברנע הסביר כי הלך מהכנס מכיוון שהוא לא מוכן לדבר במקום בו דן מרגלית מדבר. היום חשבתי לעצמי שהיה מאוד משמח אם שניהם, מרגלית וברנע, יפנו קצת מהאנרגיה מעוררת הקנאה שלהם לכתוב הרבה ובלהט למען הצלת "מעריב".

נכתב על ידי רביב דרוקר , 23/9/2012 09:49  
64 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרביב דרוקר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רביב דרוקר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ