לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  רביב דרוקר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2010

בוא נסקר קצת פחות בשמאלניות או חשיבה אחרת על ליברמן ונתניהו


התקשורת הפגינה עמדה מאוד מונוליטית בנוגע לנאום ליברמן באו"ם מצד אחד והסירוב של נתניהו לקחת את מכתב אובמה המפתה מצד שני. הנה דרך לחשוב על הנושאים הללו קצת אחרת:

 

1. ליברמן אכן מעצבן. הנאום המתגרה שלו באו"ם הייתה פרובוקציה מודעת, שהוציאה את כולנו קטנים (שר חוץ שמעז לדבר בניגוד לעמדת ראש הממשלה שלו מעל בימת האו"ם) ואותו גדול (איזה ביצים יש לו לליברמן הזה, אה). ככה לא עובדת מדינה מתוקנת ואלו לא כללי המשחק הדמוקרטיים. הכל נכון. "הארץ" אפילו קרא במאמר מערכת לפטר אותו. גם שאר העיתונים מזדעזעים. למה אף אחד לא קורא לביבי להתפטר? הוא הרי שובר ברגל יותר גסה את כללי המשחק הדמוקרטיים.  

כשהוא היה יו"ר אופוזיציה (ועדיין הירשה לעצמו להיפגש איתי), נהגתי לשאול אותו - מה התוכנית המדינית שלך. הסדר ביניים ארוך טווח, הוא נהג לענות. זה הפתיע אותי. נתניהו של הקדנציה הראשונה תמך, לכאורה, בהסדר הקבע (כנראה רק כדרך לבזבז זמן). להפסיק עם הסלאמי. למה הסדר ביניים? בספרו (הגנוז) נתניהו הסביר את עמדתו. אי אפשר לעשות הסכם עם אבו מאזן. אין פרטנר. מדינה פלשתינית? נתניהו התנגד בחירוף נפש לרעיון הזה ב 2002-2003 ואח"כ ניסה לשתוק ולא לדבר בנושא העדין, אחרי שהבין שהפסיד את הקרב הציבורי (אגב, בעבר העניק נתניהו ראיון לארי שביט. בין השניים יש קשר מיוחד. אולי בגלל זה, נתניהו הרגיש נוח מספיק להסכים באותו ראיון לקונספט של מדינה פלשתינית. דובריו לא היו עירניים מספיק לציין את זה כדי להרגיע את הימין (מה אתם מתרגשים? הוא כבר אמר את זה בעבר) ושאר העולם התרגש עד דמעות מנאום בר אילן, בלי לדעת שהוא כבר הסכים לזה בעבר).

 

כך או כך, נתניהו רץ לבחירות על מצע אחד, רימה את בוחריו וזמן קצר אחריהן, אימץ מצע אחר לחלוטין. הנושא הפלשתיני, שהיה מבחינתו, לא קריטי, לא דחוף, הרבה אחרי איראן, זוכה לעדיפות מכרעת, המדינה הפלשתינית היא החזון, אבו מאזן הוא הפרטנר, הסכם קבע הוא היעד ויש גם דד ליין - שנה. נתניהו של הימין תמיד הטיף נגד דד ליינים. אז למה ליברמן זוכה לקיתונות של רותחין ונתניהו לחסינות? אני מצטער להגיד את זה, אבל כי התקשורת אוהבת את עמדותיו החדשות של נתניהו ולא אוהבת את ליברמן.  

 

2. חשיבה אחרת על מכתב הערבויות של אובמה לנתניהו - גם הנרטיב של הסיפור הזה חד צדדי. נתניהו השרדן, הפחדן, לא לקח את הסוכריות המפנקות, שהציע לו אובמה, רק מכיוון שלא היה לו אומץ להאריך את ההקפאה בחודשיים. ובכן, נתניהו אולי שרדן ופחדן, אבל אני שם את ידי באש שכל הסיפור הזה מעוות.

זה מתחיל בתרגיל שעשה דניס רוס לביבי. רוס מכיר את ביבי היטב ובטוח (בצדק), שתחת לחץ הוא יקרוס. לכן, רוס הלך לחברי קונגרס יהודיים וסיפר להם איזה הבטחות מדהימות דחה נתניהו. הוא ידע, כמובן, שזה יודלף ויופעל לחץ על נתניהו.

 

הנה הגזרים והמקל לפי הדיווחים בתקשורת:

 

שידרוג ביטחוני. שטויות. נתניהו יקבל את זה בכל מקרה, אם יהיה הסכם ולא יקבל, כנראה, אם לא יהיה. מילים ריקות.

 

התחייבות להטיל וטו במועצת הבטחון על הצעות אנטי ישראליות - הבטחה ריקה. בכל מקרה ארה"ב תטיל וטו כזה אם יהיה מו"מ ובכל מקרה, יש סכנה שלא תטיל אם המצב ידרדר. זה פשוט תרגום של מציאות "אין מו"מ" לכתב.

 

מאבק משותף באיראן המתגרענת - נו, באמת. ביבי אולי שרדן ופחדן, הוא רחוק מלהיות מטומטם. מה, עכשיו אין מאבק כזה? רק אם תמשיך ההקפאה יתחיל המאבק המשותף?

 

תמיכה אמריקנית בנוכחות ישראלית צבאית בבקעת הירדן בהסכם קבע - זו סוכריה אמיתית וגדולה. זה מאוד חשוב לנתניהו, שרואה בכך אינטרס ישראלי מהותי. אני מוכן להמר שלא הייתה הצעה אמריקנית כזאת. אין סיכוי שהאמריקנים יתנו דבר כל כך מרחיק לכת, שהיה מעיף את הפלשתינים משולחן המו"מ, הרבה יותר מהר מכל בנייה בהתנחלויות והכל תמורת שישים יום מצוקמקים. מה כן? סביר שהאמריקנים הסכימו להביע הבנה לאינטרס הישראלי בנוכחות צבאית בבקעת הירדן, אולי אפילו הבנה לכך שהנסיגה הישראלית מהבקעה תארך יותר זמן, כחלק מתקופת יישום ההסכם.

 

התחייבות אמריקנית לפלשתינים שהמו"מ יתבסס על קווי 67 - לפי הדיווחים, המקל שהונף מול נתניהו היה - אם לא תאריך את ההקפאה, ניתן לפלשתינים התחייבות אמריקנית שהמו"מ יתבסס על קווי 67. שוב, אני מוכן להסתכן ולהמר שאין דבר כזה. אם היה, הפלשתינים היו לוקחים בשתי ידיים ונתניהו לא היה חוזר לשולחן המו"מ. התחייבות אמריקנית כזאת, היא הכרזה על איפה מסתיים המו"מ לפני שהחל. ייתכן שהאמריקנים מוכנים להגיד דברים כמו "המו"מ צריך להביא לסיום הכיבוש שהחל ב 67" או ניסוחים דומים, שהופיעו כבר במפת הדרכים ובמכתב בוש מאפריל 2004. אין מצב שהם יקבעו עכשיו את הגבולות של ההסכם. ייתכן שהם יעשו את זה בעתיד, אחרי הבחירות בנובמבר, אחרי שהמו"מ ייכשל, אבל לעשות את זה עכשיו בשביל 60 יום מצוקמקים? לא מאמין.

 

דבר אחד הסיפור הזה בטוח מלמד אותנו - דניס רוס מכיר את התקשורת הישראלית ומכיר את נתניהו והוא החליט להתחיל להפעיל מנופים א-לה- קיסינג'יר/בייקר. ג'ורג' מיטשל, יריבו במימשל, לא עושה שימוש בדעת הקהל הישראלית. או שהוא לא מאמין בזה (טעות) או שהוא פסיבי מדי (כנראה). לרוס נמאס בעמדת מאחורי הקלעים, מסתבר והוא התחיל לדחוף את דרכו קדימה. 

נכתב על ידי רביב דרוקר , 1/10/2010 11:41  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרביב דרוקר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רביב דרוקר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ