לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  רביב דרוקר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2010

הנקודה בה הופסק המו"מ


בעוד שלושה ימים תתקיים ועידת הפסגה בוושינגטון. אובמה, נתניהו, אבו מאזן. מידת העניין בפסגת זעומה. אותי זה מאוד מעניין והסיבה היא מחוץ למגרתו של פוסט זה.

בכל מקרה, לאותם מעטים שמתעניינים בזה, הכנתי סיכום, שלא פורסם מעולם (את הכותרות פרסמתי ב"מקור" בעבר, אבל לא בכזה פירוט), של העמדות הישראליות והפלשתיניות במו"מ בתקופת לבני – אולמרט.

שלא תתבלבלו. מעולם לא חשבתי שהמו"מ הזה רציני. אולמרט היה כל כך חלש פוליטית, שהיה ברור שזה נעשה לצורכי יחצ"נות בלבד, אבל בכל זאת העמדות הוצגו והן נותנות מושג קרוב למה שיוצג, לפחות על ידי הפלשתינים, במו"מ הקרוב.

ניסיון העבר מלמד שכל מו"מ בנוי על חורבות קודמו. אולמרט ולבני אימצו במידה רבה את הרעיונות של ברק, בעת שהוא ניהל את המו"מ. סופיות הסכסוך, חילופי השטחים, אפילו כמות הטריטוריה שתינתן. קשה למצוא אצל לבני ואולמרט רעיון יצירתי חדש אחד. עמדתם היא במידה רבה – יתכחש נתניהו ככל שירצה – הנקודה ממנה ביבי יצטרך להתחיל את המו"מ, אם הוא מתכוון לנהל מו"מ. פחות מזה לא יהיה, או שיהיה פיצוץ.

 

טריטוריה

 

ישראל

 

הצעות לבני ואולמרט נבדלות מעט.

לבני – מדינה פלשתינית על 92.7% מהשטחים. ישראל תפצה את הפלשתינים בשטח השווה ל – 3% מהסיפוח בתחומי ישראל. גושי ההתיישבות בריבונות ישראלית כך שיכללו 80% מהמתיישבים (זו אמירה ריקה. אי אפשר לשרטט מפה כזו). ישראל לא דרשה אפילו ריבונות על בקעת הירדן.

 

הפיצוי הקרקעי – 3% יהיה במקומות הבאים:

- איזור עזה – כ – 100 קמ"ר

- איזור טירת צבי, עד נחל בזק – 13 קמ"ר

- איזור נטף – 10 קמ"ר. יש בעיית שמורת טבע והקרבה לנטף.

- מבוא בית"ר – 0.5 קמ"ר. בעיות: קירבה לצור הדסה, שליטה על תוואי הרכבת לי-ם.

- לכיש 7.4 קמ"ר

- שומריה 3.2 קמ"ר

- יתיר עניים 42 קמ"ר

- מדבר יהודה 151 קמ"ר

 

אולמרט – מדינה פלשתינית על 93.5% מהשטחים. פיצוי בתוך ישראל ששווה ל- 5.8%. המעבר הקרקעי בין עזה לאיו"ש, שעובר בתחומי ישראל, 'שווה' עוד 0.7 אחוזים. סה"כ 100%.

החישוב הוא על בסיס השטח הכבוש ב – 67 ועוד מחצית משטח ההפקר.

 

הרשות הפלשתינית

 

מדינה פלשתינית על 98.1 משטח יהודה ושומרון. ישראל תספח 1.9% מהשטחים ותפצה את הפלשתינים בשטח זהה.

ה – 1.9% שיישארו בידי ישראל הם המקומות הבאים: גוש עציון מצומצם, אלקנה, אורנית, שערי תקווה, אזור מודיעין ושטח ההפקר של לטרון באזור כביש 1.

כן יישארו השכונות הבאות במזרח ירושלים בריבונות ישראלית:

גילה, ארמון הנציב, הגבעה הצרפתית, רמות אשכול, רמת שלמה, רמון אלון, פסגת זאב, נווה יעקב, מעלות דפנה.

 

המקומות הבאים יפונו: גבעת בנימין, הר חומה, גבעת זאב, קרני שומרון, קדומים, אריאל, מעלה אדומים, אפרת, גבעת המטוס, גוש שקד, מבוא חורון.

 

הקרקע בתוך תחומי ישראל שתועבר לריבונות פלשתינית כפיצוי על סיפוח ה – 1.9% תהיה במקומות הבאים:

עמק בית שאן מדרום לטירת צבי ועד הירדן, מסדרון ירושלים – צפונית לנטף, דרומית לרמת רחל.

 

הצעת גישור אמריקנית – ישראל תוותר על אריאל בתמורה לויתור פלשתיני על מעלה אדומים. זה סוגר את רוב הפער הטריטוריאלי בין הצדדים.

 

פליטים

 

לבני – אין חזרת פליטים לישראל.

 

אולמרט – אין זכות שיבה

יחזרו לישראל 5,000 פליטים, אלף לשנה, על בסיס הומניטארי (בעל פה, אולמרט העלה את ההצעה באופן ניכר).

ישראל לא תכיר באחריותה לבעיית הפליטים, אבל תכיר בסבלם (אולמרט עשה זאת בפומבי).

ההסכם לא יאזכר את החלטה 194 של האו"ם, אבל יאזכר את היוזמה הערבית.

הפליטים יפוצו באמצעות מנגנון בינ"ל.

 

רשות פלשתינית

 

זכות שיבה

 

בטחון

 

ישראל

 

1. אבטחת המעטפת של המדינה הפלשתינית באמצעות מעורבות בינ"ל בצד הירדני והמצרי של הגבול.

2. אין נוכחות צבאית ישראלית גלויה בשטח המדינה הפלשתינית.

3. הפעלת תחנות התראה באמצעות צוותים ישראליים מוסווים או אמריקניים.

4. איסור בריתות צבאיות עם גורמים עויינים.

 

הרשות הפלשתינית

 

1. הסתייעות בכוח זר לשם מניעת נוכחות צבאית ישראלית והגנה על הגבולות.

2. הכוח הזר גם יסייע בבניית ואימון הכוחות הפלשתיניים.

3. איסור נוכחות צבאית ישראלית בפלשתין.

4. מוכנים לקבל עזרה מישראל בשלב הראשון של כינון המדינה.

5. שלוש כוחות מזויינים בפלשתין: משטרה, מודיעין ומשטרת גבולות.

6. הכוח הזר עשוי להיות נאט"ו.

7. מתנגדים למונח פירוז. הסכימו למונח "מדינה עם כוחות מוגבלים", אבל עם כוח הגנתי לאומי.

8. מוכנים לאיסור בריתות צבאיות עם גורמים עויינים.

9. מקבלים את הדרישה להיעדר צבא משלהם וכן להגבלות על יכולת ואמל"ח של גורמי הביטחון הפלשתיניים.

 

הצעת גישור אמריקנית –

נכונות למתן ערבויות ביטחוניות לישראל כדי לאפשר אי נוכחות צבאית ישראלית בשטח המדינה הפלשתינית וללא שליטה ישראלית במעטפת החיצונית.

 

ירושלים

 

לבני – סירבה לדון על ירושלים (זה לא פחות ממדהים. ראש צוות המו"מ יצרה תחושה שהיא מדברת על הכול, בזבזה שנה במו"מ עקר כשהיא לא מדברת על האגן הקדוש, העיר העתיקה.  רק טריטוריה. אגב, לבני, הטוענת לכתר מנהיגת מחנה השלום, מסרבת גם היום להציג עמדה בנושא ירושלים).

 

אולמרט – חלוקת ירושלים ל – 2 מדינות על בסיס דמוגראפי.

אגן קדוש במעמד מיוחד. ינוהל על ידי הקהילה הבינלאומית, במעורבות סמלית של 5 מדינות ערביות

 

הרשות הפלשתינית

 

מזרח ירושלים בירת המדינה הפלשתינית.

שליטה פלשתינית באגן הקדוש, למעט הכותל המערבי החיצוני והרובע היהודי.

 

הצעת גישור אמריקנית –

 

לא פוסלים את רעיון "העיר הפתוחה" או ניהול של האגן הקדוש על ידי גוף זר.

 

שונות

 

ישראל

 

1. מינהלת השלום, שהוקמה על ידי אולמרט ולבני, ערכה השוואה בין גושי ההתיישבות למי מדד חיוניותם לישראל. המדד הורכב משיקולי בטחון, דמוגרפיה, אינטרסים לאומיים, כלכלה, דרכים ומרקם חיים.

גוש עציון קיבל 80, מעלה אדומים 85, מודיעין 80, אריאל 68.5, קדומים 50.

2. תקופת יישום ארוכה להסכם והסכמה בתקופת המעבר לפנות התנחלויות מבודדות.

3. מזח בנמל אשדוד בניהול פלשתיני במקום נמל בעזה. האמריקנים אהבו את הרעיון.

4. שחרור כולל של אסירים פלשתיניים עם החתימה על הסדר הקבע (הנה דרך חכמה לשחרר את גלעד שליט...).

5. חסינות מהפעלת סמכות פלילית מלאה בפלשתין כלפי אזרחים ישראליים: חיילים בתפקיד, טכנאים, נוסעים במעבר.

 

הרשות הפלשתינית

 

1. הפלשתינים היו מוכנים שמתנחלים יישארו בתחומי המדינה הפלשתינית.

2. הפלשתינים לא הסכימו להגדרה של 2 מדינות לאום, שמקפלת מבחינת ישראל את ההכרה הפלשתינית בישראל כמדינת העם היהודי.

3. הפלשתינים איימו שאם לא יהיה הסכם, יפנו לחלופה של מדינה דו לאומית.

 

תובנות שלי:

  1. מו"מ עקר, בניהול פחדני ולא יצירתי של לבני, לא הוביל לשום מקום. בתקופת ברק הצדדים היו יותר קרובים.
  2. הזמן רק מקשיח את העמדה הפלשתינית ומגמיש את העמדה הישראלית. בתחילת המו"מ להסדר הקבע במאי 2000, באילת, ישראל הציעה מדינה פלשתינית על 83% מהשטח (בשלבים, בהתחלה רק 66%) ובלי חילופי קרקע. הפלשתינים היו מוכנים למדינה על 96% מהשטח וסיפוח של 4%. ברק עלה בקמפ דייויד ל – 91% פלוס 1% חילופי קרקע וסיים עם 97% פלוס 1% חילופי קרקע. ישראל של אולמרט כבר הייתה מוכנה ל – 93.5% עם פיצוי קרקעי שישלים ל – 100%! הפלשתינים, לעומת זאת, ירדו מ – 4% סיפוח ל – 1.9% סיפוח. בנושא בטחון הסכימו הפלשתינים בקמפ דייויד לנוכחות ישראלית צבאית בפלשתין. גם באוויר וגם ביבשה (תחנות התראה). בעידן פוסט אינתיפאדה הם לא מוכנים לשמוע על זה.
  3. בטריטוריה, הפערים ניתנים לגישור. התוואי הכי סביר, אם כן, להתקדמות, אם נתניהו רציני, הוא להגיע להסדר על מדינה פלשתינית בגבולות אולמרט מינוס (הפלשתינים יעלו ל – 4-5 אחוזים, נתניהו יצטרך לרדת מהצעת אולמרט קצת ולפצות בשטח זהה בתוך ישראל). לסכם את נושא הביטחון. את שאר הנושאים יצטרכו לדחות. הפלשתינים לא יסכימו לדחייה, אבל ייתכן וניתן לשכנע אותם תמורת ערבויות אמריקניות חזקות – הצהרה פומבית של אובמה בנושא ירושלים בשילוב עם דד ליין קשיח (קשי, כלומר, שבצידו אמירה מה קורה אם הצדדים לא מגיעים להסכם) לסיום המו"מ.
נכתב על ידי רביב דרוקר , 29/8/2010 21:09  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרביב דרוקר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רביב דרוקר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ