לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  רביב דרוקר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2010

תחקיר ציון נתן: הופעת אורח של עפר שלח


אחד מחילוקי הדעות הרבים ביני לבין בעליו החוקי של הבלוג הזה נוגע לעיסוק של התקשורת הישראלית בעצמה. הוא חושב שזה מרכיב חיוני בשקיפות ובחשיפה של גורם רב עוצמה, לי זה בעיקר נראה כמו אוננות מגוחכת של אנשים שחושבים שהם באמת חשובים. זה לא אומר שאני לא יודע את מה שהוא יודע על הצד האפל של התקשורת, או שאותו זה פחות דוחה מאשר אותי. ההבדל בינינו הוא בעיקר עניין של גיל וטמפרמנט, של העובדה הידועה למעטים שלמרות שאני זקן ממנו בעשר שנים, רביב הוא למעשה הצד הבוגר, השקול והמשעמם להחריד בזוגיות שלנו.

אבל לפעמים אי אפשר יותר. כמו למשל בדרך שבה טיפל "ידיעות אחרונות" בתחקיר המעולה של מואב ורדי ורביב על פרשת מוני פנאן. כי לפעמים סיפור שלם נגלה מבעד לחרך קטן. לפעמים דרך ניתוח של טקסט ועימוד אפשר לראות מה שהתגלה רק בתצהירים לבתי משפט, כמו של מוטי גילת או ניר בכר בשעתם, על מהותו של המוסד העלום ביותר מבין הגופים החזקים בחיינו. 

כל כלי התקשורת עשו פולו-אפ על התחקיר, אחרי ששודר ב"המקור" ביום רביעי שעבר. מי יותר, מי פחות, כל אחד על פי נטיית ליבו. "ידיעות" דפק כפולה במדור הספורט, עם קרדיט ראוי לערוץ 10. משום מה, למרות שכל החומר בכתבה היה לקוח מהתחקיר שלנו, טרחו להחתים עליה שני כותבים, ידידי רפי נאה ונדב צנציפר, אבל זה עניין פנימי. בצד הטקסט היתה בוקסה בולטת, שהפנתה את קורא הספורט, שפרשת פנאן מעניינת אותו אבל אולי לא טורח תמיד להתעדכן בביקורת טלוויזיה, אל עמודי החדשות. שם, נאמר בבוקסה, יהיה אייטם של גפי אמיר. הניסוח לא היה כאילו מדובר בביקורת, אלא בידיעה חדשותית: "ערוץ 10 שילם לציון נתן". 

וואו, אמר הקורא ודאי לעצמו, הגפי הזו בטח זחלה בלילה מתחת לבית הוורד, התחברה למערכת האוורור ודגה משם את האינפורמציה החיונית, אותה ניסו פרנסי הערוץ להחביא בכל כוחם: נתן, ידידו הקרוב ושותפו העסקי של פנאן ועד המפתח בתחקיר של מואב ורביב, לא הופיע אצלנו לשם שמיים וצדק אלא בתשלום. זה משנה לגמרי את כל הפרספקטיבה על מה שהוא אומר. דא עקא, כמו שאומרים, שהמידע לא הגיע אל הגברת אמיר מגורמי ביון עלומים בתוך הערוץ: רביב אמר, במפורש ובפירוט ומייד לאחר שידור התחקיר, שהערוץ שילם לנתן סכום (הרבה יותר קטן ממה שנדמה לכם, אגב), כדי לפצות אותו על הוצאותיו והסיכון שלקח. עשינו את זה באופן הטבעי ביותר, כדי שכל צופה יוכל לשפוט לעצמו את דבריו של נתן עם מידע מלא ושקוף, כמו שאנחנו דורשים מאחרים. 

עברתי לחדשות, כמו שהורו לי, ולא הופתעתי. אני מודה שיוצא לי להחמיץ "ידיעות" לעיתים, ולכן ייתכן שגפי אמיר כתבה אי פעם משהו טוב על "המקור" (היא לא. יש לה אחוז מושלם מהשדה של 7 מ -7.  ר.ד.). באופן כללי, ברור שאם נשיג ראיון עם הקדוש ברוך הוא, היא תתלונן על התאורה, ותחשוף את האחראי, ה"האשם תמיד" של "ידיעות" כשהוא עוסק ברביב או בי: אנחנו עושים יותר מדי, ולכן לא עושים מספיק טוב. תיאורית הקונספירציה שלה, שנשענה כולה על האמירה שלנו שערוץ 10 העביר לנתן כסף, היתה שמכיוון שרביב ואני גם עושים פינות ודעות וכל מיני דברים בתכנית שלנו, כנראה אין לנו זמן לתחקיר משלנו, וגייסנו את נתן.

ופה התרגזתי. אני כבר איזה רבע שעה בעיתונות, כתבתי שלושה ספרים מבוססי תחקיר - זה שרביב ואני עשינו יחד, בעודנו עושים יותר מדי, לקח שנתיים וחצי - ותחקיר מוני פנאן הוא מן המושקעים שבו נתקלתי מימי. מואב ורדי, ערפד עיתונות מהסוג המשובח ביותר, עבד עליו שלושה חודשים, מדי יום. בהערכה גסה, הוא עשה יותר מאלף שיחות טלפון, לארץ ולחו"ל; רביב הוסיף מאות משלו, שלא לדבר על עשרות פגישות אישיות של שניהם. המערכת כולה, שנרתמה לעניין, הוסיפה איש כפי יכולתו. יש לנו עשרות שעות של הקלטות קול, ועשרות רבות של צילומים במצלמה נסתרת, לא רק כאלה שעשה ציון נתן. העורכות רותם שדות ועדי גרתי ניווטו את המלאכה הזו בעקשנות ותבונה. כל אדם שהוזכר בכתבה זכה לאפשרות תגובה. ולהביא את ציון נתן לעדות ושיתוף פעולה לוקח הרבה יותר מכסף: זה בעיקר המון עבודה ורכישת אמון, מהסוג שרביב מתמחה בו וגפי אמיר אפילו לא יכולה להתחיל להבין.

כל עובדה שנמסרה בכתבה (והעשרות שנשארו בחוץ, חלקן מעולות) הובאה בהרבה זיעה, בעניין שאיש לא רצה לדבר עליו - וחידשה מהותית בעניין שכל התקשורת הישראלית מחטטת בו. כל זה נעשה תוך התעלמות מוחלטת מדברים ידועים: אחיו של רביב הוא עוזר המאמן של מכבי ת"א, מוסד שלא ידוע בסלחנותו, ואני משדר אותה בערוץ הספורט. שעות אחרי שהתחקיר שודר כבר פגשתי חלק מהאנשים שהוזכרו בו, במלון בסיינה. רבים מהאנשים שאיתם דיברתי בעניין בחודשים האלה, וחלקם הוזכרו לראשונה בשמם כמשקיעים בבנק פנאן, הם ידידים שלי.

אבל לא באתי לדבר על מערכת "המקור", אלא על "ידיעות". התגובה שלו לתכנית שלנו - ואל תשלו את עצמכם, בוקסה כזו במדור הספורט היא הנחיה מערכתית, לא החלטה של עורך עמוד - היא פבלובית, וכדרכו של "ידיעות" בהרבה עניינים משלבת אינטרסים עם עוינות אישית המכתיבה החלטות פסוודו-עיתונאיות. זה לא רק שרביב תבע את "ידיעות", או שהגורמים הבכירים ביותר בעיתון יודעים למה עזבתי אותו ומי הפר שם את מילתו. הסרט שלנו הקדים את סרטה של אופירה אסייג ב"רשת" על הפרשה: יש קשר ידוע וותיק בין "רשת" לבין "ידיעות", לשעבר בעל המניות הדומיננטי בזכיין של ערוץ 2, ומי שהטאלנטים הבולטים של "רשת" נשאו ונושאים בו בתפקידים בכירים (בעוד על אחרים נאסר להופיע בטלוויזיה במקום אחר). אופירה היא הדמות הבולטת ב"ONE", אתר האינטרנט ש"ידיעות" שותף בו.

 ולסיום, קיקר: כמה שבועות אחרי מותו של מוני נתנה רעייתו שרון ראיון ל"7 ימים". ל"המקור" יש הקלטה, שבה אומר אחיינו של מוני עזר גפני ששרון קיבלה מ"ידיעות" כסף עבור הראיון. בהנחה שעזר לא משקר, "ידיעות" לא טרח לחשוף את העובדה הזו בפניכם. כנראה שראשיו עסוקים מדי בעבודה עיתונאית אחרת, ולכן הם נאלצים לחפף ולהעביר את החשיפה הזו לקבלן משנה. יש לי קצת זמן פנוי, בין הפינות והפאנלים שאני עושה במקומות אחרים, אז התנדבתי.

נכתב על ידי רביב דרוקר , 30/1/2010 14:38  
49 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרביב דרוקר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רביב דרוקר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ